נחקרי פרשת הירשזון מעידים על מעילת הענק בהסתדרות העובדים הלאומית: "הוא אמר להכניס את הכסף למעטפה חומה"

הוא היה אוסף מהמשרד את המעטפות התפוחות, נוסע לביתו של יו"ר ההסתדרות הלאומית לשעבר ברמת אביב ג', מוסר אותן לעובדת הפיליפינית, ומבקש ממנה להניח אותן על שולחנו. כך, במשך שלוש שנים, פעם אחר פעם, בלי לשאול שאלות מיותרות.



"פעם אחת קיבלתי מעטפה עם דולרים שהייתי צריך להעביר לבית של הירשזון לפני נסיעתו לחו"ל", סיפר בחקירתו במשטרה. "המעטפה נקרעה בביתי ולכן הוצאתי את הכסף וספרתי אותו, כדי שלא יווצרו חשדות שהעלמתי חלק מהדולרים. היה בסך הכל 7,000 דולר. סגרתי את הכסף במעטפה חדשה, רשמתי עבור ח"כ הירשזון.







"הגעתי לביתו, הפיליפינית אמרה לי שהוא מחכה לי בספרייה, עליתי במדרגות לקומה השנייה, הירשזון יצא לקראתי. אני זוכר שהוא יצא מהמקלחת בלי חולצה. לחצתי את ידו, מסרתי לו את המעטפה, איחלתי לו נסיעה טובה והלכתי לדרכי... הייתי בסך הכל שליח. לא יכולתי לעשות עם זה כלום, פחדתי שאם אני אגיד מלה לא במקום, יעיפו אותי. הירשזון היה בן אדם מתנשא והיו מפחדים ממנו".



הדובר הוא דוד כהן, לשעבר עובד הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), "מהמר כפייתי", כפי שהגדיר את עצמו בחקירה, שהסתבך בחובות עתק לשוק האפור. בין השנים 1998-2003 עבד כהן כשליח של עמותת ניל"י, שהפעילה את רשת גני הילדים ומעונות היום של הע"ל. אחיו של השליח, עובדיה כהן, שימש אז כמנהל אגף הכספים בהע"ל וכיו"ר עמותת ניל"י. על פי טיוטת כתב האישום שהכינה פרקליטות המדינה נגד אברהם הירשזון, אז יו"ר ההסתדרות ולימים שר האוצר, נהגו עובדיה, מנהל החשבונות של הע"ל גדעון בן צור ואחרים, למשוך מאות המחאות במיליוני שקלים מחשבונות הבנק של הארגון והעמותה.



חלק מההמחאות נרשמו גם על שמו של האח דוד כהן, שפדה אותן בבנק. "את הכסף שהייתי פורט במזומן", סיפר כהן לחוקריו, "הייתי מעביר לעובדיה ובעיקר לגדעון, הם היו מכינים את המעטפות עבור הירשזון. למעטפה הכניס גדעון גם שבועונים על מנת שזה ייראה כמו דואר. הוא נתן לי את המעטפות ואמר לי לקחת אותן לביתו של הירשזון. ההוראות מעובדיה היו ניתנות לאחר ששוחח טלפונית או אישית במשרדו עם הירשזון, והם היו מתאמים עד איזו שעה הירשזון רוצה את המעטפה בביתו. כך הייתי מסדר את יום העבודה שלי. העדיפות הראשונה בכל סדר עבודתי היתה נתונה לשליחות הזאת".



חוקר: כיצד אתה יודע שההוראות של עובדיה לפדיון הצ'קים היו מיד לאחר הפגישה או השיחה שלו עם הירשזון?



כהן: "אם עובדיה היה מגיע באיחור, היתה מחכה לו המזכירה של הירשזון ומבקשת שיצור קשר דחוף עם הירשזון, או שאם הירשזון היה במשרדי הע"ל, הוא היה מבקש שעובדיה יכנס למשרדו או לחלופין הירשזון היה נכנס לחדר של עובדיה. כולם היו יוצאים מהחדר וסוגרים את הדלת ועובדיה והירשזון היו מסתודדים ביניהם. לאחר צאתו של אברהם מהחדר של עובדיה היינו מקבלים את ההוראות לבצע את המשימה, קרי פריטת צ'קים ומסירת המעטפות לבית של הירשזון".



חוקר: האם ידוע לך כמה כסף היה במעטפות?



כהן: "כל פעם עשרות אלפים. אני יודע כי ראיתי את הכסף".



חוקר: האם היית מפקיד גם כסף בחשבון של הירשזון?



כהן: "כן. פעם שלחו אותי לפרוט צ'קים בסביבות המאה אלף, הם נפרטו. שלחו אותי לבנק יהב, והפקדתי אותם לחשבונו הפרטי של אברהם".



חוקר: למה כל הסבב הזה של פדיון הצ'קים ואז הפקדת המזומן. מדוע לא להפקיד לחשבון של הירשזון את הצ'קים וזהו?



כהן: "(כדי) שלא תהיה להירשזון מעורבות בהפקדת צ'קים מהע"ל ומניל"י. הוא העדיף את כל הכספים במזומן, כאשר כל הצ'קים מוסבים על שמי או על שמות אחרים".



השליח שלמה ארואס: "הם טימטמו אותי בכמות ההפקדות לחשבון של הירשזון"



העדות שמסר כהן למשטרה היא רק אחת מתוך סדרת עדויות בתיק החקירה הסבוך בעניינו של שר האוצר לשעבר הירשזון, שחלקים מהותיים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה. כ-2.5 מיליון, זהו הסכום שלפי טיוטת כתב האישום קיבל הירשזון במרמה מהע"ל, באופן אישי ובמזומן, ובהפקדות לחשבון הבנק שלו, במהלך השנים 1998-2005.



1.2 מיליון שקל שולמו להירשזון כ"הוצאות" חודשיות קבועות, כ-600-750 אלף שקל ניתנו לו עבור נסיעות לחו"ל, 160 אלף על "מענקי חגים", 115 אלף שקל על ארוחות במסעדות ובמזנון הכנסת, 72 אלף על תרופות, 30 אלף למימון אירוח חברי מרכז ליכוד.



לפי טיוטת כתב האישום, ההסתדרות גם מימנה את מסעות הפריימריס של הירשזון ב-1998 וב-2002, בעלות כוללת של 600 אלף שקל. למעט החזרי ההוצאות במסעדות ובמזנון הכנסת, הירשזון מכחיש שקיבל את הכספים האלה. "זה שהיו מביאים מעטפות הביתה, וזה שהפיליפינית היתה מקבלת את החומר זה יכול להיות", אמר הירשזון בחקירתו. "אבל לא היה כסף במעטפות האלה".



ב-1998, כך על פי טיוטת כתב האישום, רקם הירשזון עם מקורביו כהן ובן צור מזימה להוצאת מיליוני שקלים מקופת הע"ל ומקופתה של עמותת ניל"י, לצרכיו הפרטיים. "הירשזון אמר לי שהוא זקוק לכסף. הוא היה מבקש סכומים מסוימים ואני הייתי שולח לו את הכסף עם דוד אחי או עם אחרים", הודה עובדיה כהן בחקירתו. "אם הוא היה במשרד בזמן שהכסף נמצא, הייתי נותן לו".



מנהל החשבונות של ניל"י, אמציה בונר, שחתם לצד כהן על חלק מההמחאות, סיפר בחקירה: "הייתי נכנס לעובדיה כהן להסביר לו ולבכות על היתרות החריגות בחשבון של עמותת ניל"י בבנק. עובדיה היה מזדרז להוציא צ'קים למטרת הגניבה שלו והיה אומר לי: 'מה, אתה לא יודע שאני צריך לתת לגדולים האלה?' עובדיה היה אומר את השם של הירשזון במפורש, שהוא צריך לתת לו כסף. הדברים האלה חזרו על עצמם הרבה פעמים. בפרט אני מדבר על ימים לפני נסיעה של הירשזון לחו"ל. והוא היה נוסע הרבה".



את רובן של ההמחאות רשמו כהן ובונר על שמו של שלמה ארואס, אז שליח בהע"ל והיום בעל קיוסק בצריפין, שמגדיר את עצמו כ"אדם פשוט שאין לו אפילו פלאפון". בחקירתו איים כי אם יעצרו אותו, ישים קץ לחייו.



בין השנים 2000-2003 פדה ארואס המחאות בסך 5.1 מיליון שקל שנרשמו על שמו והעביר את המזומנים לכהן ובן צור. ארואס גם ביצע הפקדות מזומן לחשבונו של הירשזון. "את הכסף קיבלתי או מגדעון או ממזכירותיו של הירשזון. הם היו קוראים לי תוך כדי השליחויות ואמרו לי שצריך לעשות הפקדות לחשבון שלו", סיפר ארואס בחקירתו. "הם פשוט טימטמו אותי בכמות ההפקדות לחשבונו של הירשזון בבנק יהב ובבנק דיסקונט".







לעתים קרובות נשלח ארואס עם מעטפה חתומה לביתו של הירשזון. לטענתו, הוא כלל לא ידע מה יש בתוכה: "היו נותנים לי מעטפה סגורה והייתי לוקח מונית לביתו של הירשזון ומוסר את המעטפה לפיליפינית".



המטפלת הפיליפינית גילרמה קרוזט: "הגיעו כל מיני אנשים לתת לי מעטפות"



גילרמה קרוזט החלה לעבוד בביתו רחב הידיים של הירשזון ברח' דרזנר ברמת אביב ג' בשנת 1990, כדי לסעוד את רעייתו החולה. לאחר שהרעיה נפטרה, המשיכה קרוזט לטפל במשק הבית של המשפחה. עבור שירותיה קיבלה קרוזט משר האוצר לשעבר, 700 דולר בחודש. "הגיעו כל מיני אנשים לתת לי מעטפות", סיפרה בעדותה במשטרה. "השליחים היו אומרים לי לשים את המעטפה בחדר העבודה ושזה חשוב לשים את המעטפות למעלה, כי יש לי ילדים קטנים ושהם לא יגעו במעטפות. הם היו אומרים לי: 'ישר לחדר'. גם היא לא ידעה מה יש בתוכן.



לא רק מעטפות, קרוזט היתה מקבלת מארואס תרופות פרטיות עבור הירשזון, ששולמו גם הן על ידי ההסתדרות. "הייתי מביא את התרופות מבית מרקחת בבאר שבע או מבית מרקחת בדיזנגוף סנטר", סיפר ארואס בעדותו. "ד"ר מ' מקופת חולים לאומית היה מביא לי את הרצפט, הרצפט היה על שמי. הייתי לוקח את הרצפט לבית מרקחת ומעביר את התרופות לבית של הירשזון. גדעון בן צור היה מביא לי את הכסף לשלם על התרופות, היו פעמים שגם עובדיה היה נותן לי כספים עבור התרופות. הייתי מביא אותן לפיליפינית ואומר לה לשים אותן במקרר".



כשנשאל שר האוצר לשעבר בחקירתו על האופן שבו שולם עבור תרופות השיב: "אני כבר לא זוכר איך זה התבצע. בהתחלה עובדיה קנה את התרופות, אחר כך אני ממש לא זוכר איך זה התבצע. אני יודע ששילמתי על כל התרופות, אולי שילמתי לרופא, אולי שילמתי לגדעון, אולי. אני ממש לא זוכר, באמת לא זוכר".



"מאיפה חשבת שלוקחים את הכסף?" שאל אותו בהמשך אחד החוקרים, וסחט מהירשזון תשובה משתוממת: "סליחה, כל אדם יכול להוציא מכיסו 500 שקל, כשהוא עובד איתך. ואתה מקבל את זה בחזרה, מה זה? זה דבר הכי נורמלי והכי פשוט בין אנשים שנמצאים ביחד, או עובדים ביחד. אם תבקש אותו לקנות לך סיגריות, אז הוא יקנה מכיסו - לא שאתה מעשן או הוא, או שכן - אבל אתה תחזיר לו בחזרה, זה דבר שנעשה ביום-יום".



האם ידעת שהרצפטים מופיעים על שמו (של השליח ארואס) ולא על שמך?



הירשזון: "כן".



חוקר: מדוע הרצפטים נרשמו על שמו?



הירשזון: "באמת יש סיבה לנושא הזה. יש סיבה אישית".



"מבוכה גדולה", סיכמה בחקירתה את האפיזודה מנהלת מחלקת הכספים בהסתדרות רונית גרטי.



מנהלת הכספים רונית גרטי: "הוא אמר להכניס את הכסף למעטפה חומה"



בעוד כחודש יגולל סניגורו של הירשזון עו"ד יעקב וינרוט בפני פרקליט המדינה הנכנס משה לדור את גרסת ההגנה בשימוע, טרם קבלת החלטה סופית בעניין העמדתו לדין. וינרוט המנוסה ינסה לפורר את חזית הראיות הרחבה שמולה ניצב הקליינט שלו. לפי הירשזון, העדים רקמו נגדו עלילה, כדי לצאת בזול מהתיק שהם מעורבים בו עד צוואר.



צוות ההגנה מתכוון לפורר את עדותו של עובדיה כהן, שנחשבת למרכזית במערך הראיות. וינרוט ואנשיו יתעכבו על עדותו במשטרה של האח ציון כהן, שסיפר כי כשהחל מבקר המדינה לבדוק את הנעשה בארגון, הוא הוזמן לפגישה אצל רוסו, שאמר לכהן: "אני מצפה שאם העניין יגיע לחקירה משטרתית, הוא ייסחב ויגיע עד הירשזון". ההגנה גם תבקש להיבנות מעדותו המוגזמת של האח השלישי דוד כהן, שטען כי הירשזון נטל לכיסו 98 אחוז מכספי המעילה.



זה לא יהיה פשוט. המשטרה מחזיקה כרטסת חשבונות ידנית, שבה סומנו הוצאותיו של הירשזון באות א', לצד ספחי המחאות שנתפסו במחלקת הכספים. על ספחים אלה שורבט שמו של השליח שלמה ארואס לצד האותיות א"ה (ראו צילום). כשהירשזון נשאל במשטרה למה נרשמו ראשי התיבות שלו על הספחים, הוא השיב: "לא יודע, לא יודע. לא אני רשמתי אותם". מי שרשם את ראשי התיבות האלה היה מנהל מחלקת הכספים בן צור. "אם כתוב א"ה", הסביר בחקירתו, "ההיגיון אומר שזה אברהם הירשזון".



גם גרטי סייעה למשטרה לפענח את משמעותם של הצפנים בכרטסת. ב-15 בפברואר ביקר החוקר אורי קנר לראשונה במשרדה, לצורך החרמת מסמכים. במזכר שחיבר אחרי הביקור, תיאר את הדיאלוג הבא שהתקיים ביניהם: "גרטי אמרה לי, 'המשטרה צריכה לתפוס את העבריין האמיתי'. שאלתי: 'מי זה העבריין האמיתי?' היא אמרה לי: 'מה, אתה לא יודע?' השבתי בשלילה ואז היא אמרה לי: 'היום הוא שר האוצר שלך'".



בחקירה התגלה מסלול נוסף של הזרמת כספים להירשזון. מדי חודש, הגיעו למחלקת הכספים בהע"ל מזומנים שהפקידו הורי ילדים עבור חוגים ופעילויות תרבות שונות שנערכו במרכזי התרבות של ניל"י והע"ל ברחבי הארץ.



גרטי: "אחת לחודש בערך גדעון בן צור היה קורא לי למשרד ואומר שצריך לספור כסף. הייתי עוזרת לו לספור את הסכום שהוא רצה בסביבות 30 אלף. הכסף היה מחולק לשטרות של 200, 100, 50 וכו'. אחרי שסיימתי לספור, גדעון או אני היינו שמים גומיות, אוגדים את השטרות. היו פעמים שהוא אמר לי שאכניס את הכסף למעטפה חומה... הסכומים שעברו להירשזון ירדו עם הזמן... בהתחלה זה היה 30,000 אלף".



גרטי טענה בחקירה כי כשנכנסה לתפקיד מנהלת מחלקת הכספים קיימה פגישה דרמטית עם המנכ"ל יצחק רוסו בעניין העברות המזומנים: "דיברנו על זה שהמצב לא יכול להישאר בצורה כזו. הבנתי ממנו כי הירשזון טען בזמנו שהוא לא קיבל פיצויים ולכן החליטו גדעון ועובדיה לתת לאברהם את הכסף של הפיצויים בצורה כזו של מזומן בכל חודש".



לדברי גרטי, בעקבות שיחתה עם רוסו, הוא התקשר להירשזון והודיע לו כי הוא מוריד לו את הסכום החודשי מ-25 אלף שקל ל-5,000 בלבד עד סוף השנה, ובהמשך העביר לו את מעטפות המזומנים האחרונות.



באחת מחקירותיו של הירשזון ביקשו חוקרי המשטרה לעמת בינו ובין רוסו. הירשזון התנגד בתוקף: "אני מתעב את האיש הזה עד כדי כך, שאם תחסכו לי את זה, אני אודה לכם". בעימות הוטחו בהירשזון האשמותיו של רוסו. הוא הגיב עליהן בכעס: "הסדר הפיצויים היחיד שהיה לי, זה כשקיבלתי את מה שקיבלתי, כשהייתי חייב לפרוש מעבודתי לא קיבלתי מזומנים. אני לא יודע מאיפה המנכ"ל 'מוצץ' את כל הדבר הזה".



רוסו, שמונה על ידי הירשזון לתפקיד המנכ"ל ובעבר נחשב לאחד ממקורביו, שיחזר את השעות שלפני המראותיו של הירשזון ליעדים ברחבי הגלובוס: "היה מקרה שנכנסתי לגדעון בן צור וראיתי אותו סופר דולרים. הגיע בשלב מסוים אברהם הירשזון, אני יצאתי מהחדר. כשחזרתי ואברהם יצא, הדולרים לא היו על השולחן".



בהזדמנות אחרת סיפר רוסו: "לפחות פעם אחת שמעתי גם שיחת טלפון שהיתה בין גדעון לבינו, שבה הוא אמר לו שהוא צריך את הכסף, הוא מחכה דחוף בבית, ואז גדעון אמר, "אני כבר שלחתי, או שולח לך, את הכסף במעטפה". הירשזון הכחיש את הטענות בתוקף.

טיוטת כתב האישום מייחסת לרוסו שותפות בגניבת 1.9 מיליון שקל - מתוכם מאות אלפי שקלים הועברו על פי החשד לצרכיו הפרטיים, בין היתר לרכישת חומרי גלם לתחביב הפיסול שלו. החשב של ניל"י אמציה בונר חשוד גם הוא בגניבה של מיליוני שקלים, חלקם הועברו למימון תשלום לבית האבות שבו התאכסנה אמו.



לפי טיוטת כתב האישום, עובדיה כהן גנב מקופת ניל"י סכום עתק של יותר מ-12 מיליון שקל. חצי מהסכום העביר לנאשם נוסף, האח דוד כהן, שהיה נתון לאיומים על חייו בשל חובות גדולים לשוק האפור. עובדיה כהן, כך טוענת המדינה, נטל לכיסו מאות אלפי שקלים, לצורך מימון נסיעות פרטיות לחו"ל ו"מענקי חגים".



כהן ביקש במהלך החקירה להפוך לעד מדינה. במסמך בתיק החקירה המתעד את הבקשה, כהן מצוטט אומר לחוקרים: "אני, יש לי ילדים. אני מפחד, אני אומר לך את האמת. הוא שר, יש לו שומרי ראש. יש לו כל מיני דברים... תראה, אני הולך לקבור בן אדם, והוא יכול לקבור אותי גם". הפרקליטות סירבה לבקשתו.



לפי טיוטת כתב האישום, אח נוסף, ציון כהן, מנכ"ל קרן הפנסיה של הע"ל, הוציא במרמה 1.7 מיליון. מנהל החשבונות גדעון בן צור חשוד גם הוא שהיה שותף לגניבה של 5.7 מיליון, חצי מיליון מהם הגיעו לכיסו.



החשוד העיקרי אברהם הירשזון: "כל הכספים הגיעו מבני"



ובכל זאת, הירשזון, מי שנחשב במשך שנים לאיש הכל יכול בהע"ל, היה ונשאר הגיבור המרכזי של הדרמה הפלילית המרתקת הזאת. אנשל אשכנזי, מי שמונה על ידי הירשזון למחליפו בתפקיד יו"ר ההסתדרות, סיפר בחקירתו: "הירשזון היה היושב ראש ואף אחד לא היה מעיז לבדוק אותו. באותה תקופה הוא היה עושה ככל העולה על רוחו, גם בהחזר ההוצאות, ולא רק בזה".



מלבד העדויות, שתיארו היטב את מנגנון העברת הכספים בארגון, החזיקו החוקרים גם את פלטי חשבונות הבנק של הירשזון, ולפיהם בתקופת המעילות הוזרם לחשבונותיו מיליון שקל במזומן. הירשזון התעקש בחקירתו כי את סכומי העתק קיבל מאחותה של רעייתו המנוחה עדה רוג'רי, תושבת איטליה, ובעיקר מבנו עופר.



"הוא עזר, עזר בסכומי כסף גדולים", סיפר הירשזון על הבן. "אני לא יכול לומר לך היום כמה, אבל עזר, הכניס לי כסף לחשבונות הבנק ושילם כל מיני דברים על ידי זה. הוא נתן לי כסף מזומן, כדי שאוכל לשלם דברים, הכניס כסף לבנק בשעת הצורך. הוא עזר לי גם בכסף מזומן וגם בהעברות כספיות במשך כל השנים, בצורה מאוד מאוד אגרסיווית".



"למה נזקקת לעזרתו של עופר?" מתעניין החוקר והירשזון משיב: "חייתי ברמת חיים מאוד מסוימת ועופר דאג לכל מחסורי. אני עברתי תקופה שאני לא מאחל לשונאי, אחרי שאשתי נפטרה ישבתי שנתיים מול הטלוויזיה ולא זזתי. אין ספק שעופר רצה שרק יהיה לי טוב ושאני אחיה טוב. לפני שבוע נסענו לחופשה משפחתית והוא שילם על הכל בכיף". "מדוע עופר נתן לך כספים במזומן?" נשאל הירשזון, וענה: "הוא נתן גם בהעברות וגם במזומן, על פי הנוחיות שלו ואני לא מצאתי לנכון לא לשאול ולא לחקור".



בשלב הזה החוקרים מציגים בפני הירשזון את פירוט התנועות בחשבונו בבנק יהב, המצביע על כך שבשנים 1998-2005 הופקדו בו מעל מיליון שקל במזומן. "כל הכספים הגיעו מבני", טוען הירשזון בתוקף. "בכל ההפקדות במזומן בבנקים שהצגנו לאדוני", מטיח החוקר בהירשזון, "המפקידים כולם אנשים שקשורים להע"ל. היחיד שלא מפקיד כסף הוא בנך עופר שלדבריך הוא מקור הכסף".



הירשזון: "אני הייתי מנווט את הכסף על פי צרכי ולכן הוא לא יכול להפקיד את הכספים מאחר שהוא עובד במקום אחר. מי שהפקיד את הכסף על פי הצורך זה אנשים שקשורים למקום עבודתי. לא ראיתי בזה משהו שצריך להסתיר. זו התנהלות יומיומית, לא היה לי מה להסתיר. מצדי שיילך (השליח) ארואס".



חוקר: מי היה שולח את ארואס?



הירשזון: "אני חושב שלפעמים מזכירתי, לפעמים מישהו אחר. אני לא יכול לדייק ממי הייתי מבקש".



חוקר: אני לא הייתי מעלה בדעתי לתת למזכירתי לעשות דבר כזה.



הירשזון: "יכול להיות שאני יותר פתוח. אני מאוד פתוח".



חוקר: לא פחדת שיגנבו לך כסף?



הירשזון: "לא חששתי מזה ולא חשבתי על זה".



חוקר: איך פיזית הכסף של עופר היה עובר, בשקית? במעטפה?



הירשזון: "לא זוכר".



הבן עופר הירשזון: "נתתי לו את הכסף, ואמרתי: אבא קח"



בתחילת שנות ה-2000 היה עופר הירשזון כוכב מדורי הרכילות. הוא דיגמן שערים למוספים כלכליים, לקח הלוואות ענק מהבנקים, קנה שלדים של חברות בורסאיות והפסיד עשרות מיליוני שקלים. הסדר פרישת החובות שלו לבנק הפועלים נסגר הרחק מעין הציבור. מי בדיוק כיסה את החובות האלה?



בחקירתו במשטרה, בניסיון לספק אליבי פיננסי לאביו, התעקש הבן שדווקא בעת הקריסה הגדולה שלו, הוא תמך בו כלכלית. לטענת המשפחה, בעשור שלפני החקירה, הבן היה מעביר לאב כספים על בסיס שוטף, במזומן ובהעברות בנקאיות. חקירתו של עופר התמקדה בהעברות החשודות במזומן.



"כל שנה נתתי לו עשרות אלפי שקלים", העיד עופר בחקירתו. "במצטבר מדובר במאות אלפים. אם תספור את הסיוע שנתתי לו כולל העברות בנקאיות ומימון חופשות משפחתיות, זה מגיע למיליונים. נתתי לו לפעמים סכומים גדולים שיכולים לשמש למשך תקופה ארוכה, 50 אלף, 100 אלף".



חוקר: ספר לי מהו היקף חובותיך עד שנת 2005.



עופר: "בסביבות 150 מיליון. אלה חובות אישיים ושל החברות שלי. זה חוב שהצטבר בהדרגה במשך השנים עד סוף 2005. חלק מהחובות קיימים עד היום: מעל 100 מיליון".



חוקר: בשנות המשבר שתיארת האם אביך עזר לך לצאת מהחובות האלה?



עופר: "נהפוך הוא. אני עוזר לאבא בכל השנים האחרונות".



חוקר: כיצד העברת לו את הכסף?



עופר: "הייתי בא ונותן לו את הכסף, ואומר לו: אבא קח".



חוקר: מי ראה את זה?



עופר: "אף אחד".



אם כבר משכת את הכסף במזומן ובסכומים כל כך גדולים מה מנע ממך להפקיד לו את הכסף לחשבון באותו מעמד?



עופר: "אני לא מפקיד לו כי לא הייתי בבנק שלו. חוץ מזה אני נתתי לו את הכסף שהוא יחליט. אני לא יודע מה הוא רצה להפקיד ומה לא".



המשטרה הציגה בפני הירשזון הבן טבלת פעולות כספיות, שלפיה אין התאמה בין משיכות מזומן גדולות שביצע מחשבונות של חברות שבהן שלט, או מחשבונותיו הפרטיים, לבין הפקדות המזומנים בחשבונותיו של אביו. "אני צריך לנתח את זה", הגיב הבן. "אני לא יכול להגיב בשליפה".



בהמשך הראו החוקרים לעופר כי בין השנים 1997-2000 לא נרשמו משיכות מזומן מחשבונו בסכום העולה על 3,000 שקל. באותה תקופה זרמו לחשבונות אביו 550 אלף שקל במזומן. "אני לא יודע באיזה שנה התחלתי לתת", הוא מגיב. "אני גם לא יודע מה מבחינת העזרה של דודה שלי באותן שנים".



הדודה מאיטליה עדה רוג’רי: "אברהם בשבילי הוא כמו אח"



במארס 2007 נחתה בישראל הדודה עדה רוג'רי. עופר הירשזון לקח אותה משדה התעופה הישר לבית האב, שביקש ממנה לגשת למשטרה ולמסור עדות. המשפחה תלתה תקוות גדולות בחקירה הזאת. לטענת הירשזון האב, מאז מותה של אשתו ב-1994, העבירה אליו הדודה תשלומי תמיכה נדיבים של אלפי דולרים במזומן, שהופקדו בבנק על ידי הירשזון עצמו או שימשו אותו לתשלומים שונים.



בהמשך, מ-1999 ועד 2006, קיבל הירשזון לטענתו מהדודה יפוי כוח למשוך כספים מחשבונה בארץ בבנק הפועלים, בסניף יהודה המכבי בתל אביב. משם הוציא 1.7 מיליון שקל, שהועברו בהמחאות בנקאיות בעיקר לחשבונו הפרטי בבנק יהב. לפי הירשזון, הכספים שקיבל מהדודה מסבירים חלק מההפקדות החשודות בחשבונו. במשטרה ובפרקליטות לא קנו את הגרסה הזאת. טיוטת כתב האישום כלל אינה מתייחסת לדודה או לכספים אחרים שמקורם בחו"ל.



הדודה, ילידת לוב, בת 73, תושבת ויצ'נזה בצפון איטליה, קיבלה את הונה מירושות שהשאירו לה אחיה ומשפחתה בעלה, איש עסקים אמיד ובעבר בעליה של חנות תכשיטים ברומא. על הדודה סיפר הירשזון לחוקריו: "עדה רוג'רי גם היתה איתי פה, כשאשתי היתה חולה, במשך כמעט שנה... עזבה את משפחתה... כדי לעזור ולטפל בילדים. אז המחויבות היא מחויבות שלה, מתוך הלב פנימה... היא שמעה שעופר עוזר לי בסכומים לא קטנים... היא אמרה שהיא מוכנה להפקיד כסף בחשבון שלה (בארץ), (אמרה) אם אתה צריך תיקח, תהיה מיופה כוח ובאחד הימים נתחשבן... אני מאוד מוערך במשפחת אשתי. טיפלתי באמא שלהם כשהיתה חולה".



למחרת הנחיתה, הגיעה רוג'רי למשרדי היחידה הכלכלית ברמלה, ונחקרה באזהרה בחשד להלבנת הון ועבירת מס. "אברהם הוא בשבילי כמו אח", סיפרה לחוקרים. "אני מביאה תמיד כסף במזומן כשאני באה. 1,000, 5,000 ,3,000, כל פעם שאני מגיעה לארץ".



חוקר: האם את מבצעת העברות כספים מחו"ל?



עדה: "לא".



כאן מפתיעים החוקרים את רוג'רי ומציגים בפניה מסמך שלפיו באביב 2000 היא העבירה מחשבון סודי בבנק הפועלים בשווייץ לחשבונה בארץ 215 אלף דולר. "עשיתי זאת מיוזמתי", נזכרה לפתע הדודה. "רציתי שיהיה לי כאן כסף, חשבתי לעבור לגור כאן". החוקרים שולפים מסמך נוסף שסותר את דבריה: חמישה ימים לאחר העברת הכסף לחשבון בארץ, הנחה הירשזון את פקיד הבנק להעביר את הכסף לחשבונו של בנו, עופר, מי שלטענתו תומך בו כלכלית באותה תקופה ממש.



בשנת 2000 נטלו הירשזון ובנו מבנק טפחות הלוואות של יותר ממיליון שקל. עבור מי נלקחה ההלוואה מבנק טפחות, נשאל הירשזון בחקירתו והשיב: "יש לי בלק אאוט, אני ממש לא זוכר". את הסיבה ללקיחת הלוואות סיפק פרקליטם של ההירשזונים, עו"ד ברוך אדלר: "אברהם הירשזון אמר לי לא פעם ולא פעמיים כי את ההלוואות האלו הוא לקח - חלקן או כולן - בשל הצורך לכסות הפסדים עסקיים של עופר".



כשהתבקש עופר הירשזון להתייחס לעובדה כי בזמן שתמך לטענתו באביו והעביר אליו כספים - לא עמד בתשלומי ההלוואה ששניהם לקחו, השיב כי יתכן שמדובר בתקלה טכנית: יכול להיות שגם את הכסף הזה (להחזר ההלוואה) הוא לקח ממני. אני לא זוכר, צריך להסתכל על התמונה הכוללת".



ואולם נראה כי התמונה הכוללת מלמדת כי מלבד כמה העברות בנקאיות מחשבונותיו של עופר לחשבון אביו במהלך השנים 1998-2006, משפחת הירשזון התנהלה כמו בכל משפחה נורמלית, שבה האב עוזר לבן המסובך בחובות עתק. מריו שניר, מנהל סניף בנק הפועלים ברמת אביב ג' בשנים 1997-2000, תיאר את עופר בעדותו כ"פלייבוי ולקוח מאוד בעייתי... כל הזמן בבנק היינו צריכים לרדוף אחריו כדי שיכסה את האוברדרפט".



גם היום ממשיך הירשזון הבן לשמור על רמת חיים גבוהה. הוא שוכר בית ב-3,000 דולר בכפר שמריהו, בו מותקן ג'קוזי ענק ל-12 איש. בחקירתו סיפר כי הוא מושך מדי חודש מחשבונו בין 30 ל-40 אלף בחודש.



יו"ר ניל"י עובדיה כהן: "הירשזון ביקש מזומנים לבחירות"



באחת מחקירותיו, כשהציגו בפניו החוקרים את היקף מעילות הבכירים בהע"ל, הגיב הירשזון בפליאה מופגנת: "זה הזוי". "זה בכלל לא הזוי", השיב לו החוקר בזעם. "יצאנו לטייל שלושה חודשים בבית משוגעים, ומה אתה מחפש בבית משוגעים? מישהו עם חלוק לבן. אחד שאתה אומר, וואללה זה רופא, נשאל אותו. אתה בא לזה עם החלוק הלבן ופתאום מתברר לך שהוא גם משוגע".



שיטת מימון הפריימריס של הירשזון ב-2002 פרצה כנראה את גבולות השיגעון בהסתדרות. עובדיה כהן סיפר בחקירה כי ערב הפריימריס, בחורף 2002, פנה אליו הירשזון וביקש ממנו להשיג מזומנים למילוי קופת הבחירות שלו.



חוקר: כמה כסף הירשזון דרש ממך?



כהן: "כמה שאפשר".



לשם כך פנה כהן למכר אמיד שלו שחי בפאריס, בשם אבי עמר, הציע לו לתת הלוואה לעמותת ניל"י ולקבל תמורתה המחאות עם ריבית יפה. "זו היתה הלוואה שאני לקחתי אותה ממנו והעברתי אותה בחלקים לאברהם הירשזון", סיפר כהן.



ערב הפריימריס בליכוד שלח עובדיה את אחיו דוד לפגוש את עמר. בחקירתו סיפר עמר כי משך מהבנק 350 אלף שקל והעביר אותם לאח. לאחר מכן קיבל עמר מהע"ל עשרה צ'קים על סך 36 אלף שקל, סך הכל 360 אלף שקל.



המעילה הזאת, כך נטען על-ידי המדינה, הולבנה בדרך מקורית: מסמך שנחתם על ידי הע"ל, הפך את עמר למקים הסניף הראשון של הע"ל בעולם, בפאריס. כהוקרה על שיתוף הפעולה הבינלאומי הזה, מונה עמר למנהל סניף פיקטיווי, המתגאה במשכורת של אלפי דולרים בחודש. עובדיה כהן טען בחקירתו כי הירשזון היה בסוד התרגיל.



בחקירתו נשאל הירשזון על שיתוף הפעולה הזה: "אני יודע שבזמנו, הסתדרות העובדים הלאומית קיבלה החלטה להרחיב את פעילותה גם לחו"ל. גם להסתדרות הכללית יש פעילות בינלאומית והוחלט לפתוח סניף בצרפת".



כשנשאל מי מנהל הסניף, ענה שאין לו מושג. "אדוני, אני שואל שנית", הקשה החוקר. "סניף ראשון שיש לכם ואתה לא יודע מי האיש?" "לא", הגיב הירשזון. "אני יודע שהם עמדו בקשר עם אדם מסוים, שאני לא זוכר את שמו עכשיו. אם אני לא טועה, היתה קרבת משפחה לעובדיה כהן. אבל זה, זה מה שאני זוכר".



חוקר: מה הכישורים של אותו איש אתה יודע, חוץ מזה שהוא קרוב משפחה של עובדיה כהן?



הירשזון: "לא יודע".



חוקר: כמו שייקחו אותי עכשיו להיות שגריר בארצות הברית בערך.



הירשזון: "אני לא יודע. אתה יודע מה, יכול להיות".



הירשזון הודה כי לא ביקר ב"סניף" הזה מעולם. "אני לא עקבתי אחרי זה", הסביר את משנתו הניהולית. "הפעילות הבינלאומית באמת, פחות היתה מעניינת אותי באופן אישי. לא נתתי עליה את דעתי. יכול להיות ששגיתי, שלא נתתי עליה את דעתי ויכול להיות שלא שגיתי. אני בטוח שאם היום היתה הצלחה אדירה במסגרת הפעילות הבינלאומית, לא היית אומר שום דבר, היית אומר, ממש כל הכבוד לך".



כשמוטחת בו ההאשמה כי הכסף יועד למטה הבחירות שלו, הירשזון מתרתח: "אדוני הנכבד, אני לא קיבלתי מעובדיה (כהן) כסף - לא 70 אלף דולר ולא 7,000 דולר. זה כמו איזה סיפור אלף לילה ולילה".



אפילוג: "אני מתבייש ללכת למכון כושר"



זו לא היתה הפעם היחידה שהירשזון הגיב בהתרגשות יתרה אל מול מסכת ההאשמות שנפרשה בפניו מפיהם של מי שנחשבו לאנשי החוג הפנימי שלו. אפילו החוקרים חששו לחייו: לאחר אחת מחקירותיו של הירשזון, התקשר החוקר אפרים ברכה לבן עופר, סיפר לו ש"אביו עובר תקופה לא קלה", וביקש ממנו "להשגיח עליו".



בסיום אחת החקירות שלו ניגש החוקר אפרים ברכה להירשזון שמסרב כמעט לאכול דבר בזמן החקירות הארוכות. "קח קרואסון עם שוקולד", הוא דוחק בו.



הירשזון מסרב: "זה גם מתוק, אני לא צריך לאכול את זה. עכשיו אתה יודע שהפסקתי להתעמל".



ברכה: למה?



הירשזון: "אני מתבייש ללכת למכון כושר".



ברכה: מה, עזוב אותך.



הירשזון: "אני יושב איתך עכשיו פה, לא בחקירה. אני מתבייש, אפרים, אני מתבייש רק מדבר אחד. גנב, גנב, גנב. אני מתבייש".



ברכה: למה? זה כבר לא בכותרות.



הירשזון: "אפרים עזוב, עזוב. אני יודע מה יהיה מחר-מחרתיים? זה לא ככה".



ברכה: איך אומרים? בפעם הראשונה, קח איתך את המעיל. תיכנס פעם ראשונה ואחר כך כבר לא ידברו. צריך את האומץ הראשוני.



הירשזון: "מספיק לי שמסתכלים עלי".*



תגובות



עו"ד יעקב וינרוט, פרקליטו של אברהם הירשזון, ועו"ד בעז בן צור, פרקליטם של ציון כהן וגדעון בן צור, סירבו להגיב. עו"ד אלי כהן, פרקליטם של עובדיה ודוד כהן, אמר: "טרם גיבשתי עמדה סופית כיוון שעדיין לא בחנתי את כל חומר הראיות. נוכח התנאים שהציבה הפרקליטות, ספק אם אתייצב לשימוע". עו"ד מוטי כץ, פרקליטו של יצחק רוסו: "הטענה כי רוסו שותף לגניבות מופרכת. במגבלות הזמן שהפרקליטות העניקה ללימוד חומר הראיות, השימוע הופך למעמד פיקטיווי".