קובי הבר: "לא הופעלו עלי לחצים מצד בעלי ההון"

ביום שלישי השבוע נפרד משרד האוצר, בטקס חגיגי מרגש, מקובי הבר, ראש אגף התקציבים שלו בכמעט ארבע השנים האחרונות. בעוד כשנה, לאחר הצינון המתבקש לפי החוק, ישתלב הבר (רק בן 39) באחד מתפקידי המפתח במגזר הפרטי, ושוב נשמע ונקרא עליו בכותרות העיתונות הכלכלית.



הבר נחשב לאחד מראשי אגף התקציבים הטובים בהיסטוריית האוצר. שר האוצר לשעבר, יעקב נאמן, שהגדיר בשעתו את אגף התקציבים כסיירת מטכ"ל של השירות הציבורי. האגף מכין את תקציב המדינה, דוחף להעברתו בממשלה ואחרי כן בכנסת, ודואג במשך השנה לביצועו. הבר ניהל את האגף מתוך ראיית עולם כלכלית מגובשת (וליברלית), ומתוך שכנוע פנימי כי הוא פועל לטובת המדינה והמשק. הוא עבד עם שני ראשי ממשלה (אריאל שרון ואהוד אולמרט) וארבעה שרי אוצר (בנימין נתניהו, אולמרט, אברהם הירשזון ורוני בר-און). עם כולם הוא הסתדר. רבים יטענו כי ניווט את כולם.



מפעם לפעם נידבו אותו שרי האוצר לנהל תהליכי מו"מ עדינים. כך היה כשחתם את המו"מ עם עובדי רשות הנמלים ובמו"מ עם ארגון המורים העל-יסודיים. הכהונה של הבר כראש התקציבים חופפת את שנות צמיחת המשק (אמצע 2004-2007). הגדולה של האוצר, אגף התקציבים והבר בשנים אלה היתה ניצול הרוח הגבית של הצמיחה הגלובלית עם מעט טעויות מבית. כלכלת ישראל צלחה שני ארועים קשים, ההתנתקות ומלחמת לבנון, בקלילות, מבלי צלקות, בניגוד למערכת הביטחון.



ההישגים הגדולים



הבר מסרב לדרג את יחסיו עם ראשי הממשלה ושרי האוצר שעמם עבד. הוא מפרט את ההישגים הגדולים של האגף בתקופתו: "ניהול מדיניות תקציב אחראית, שמירה על מסגרת ההוצאה, הפחתת החוב הציבורי, הורדת שיעורי המס והורדת שיעור ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר. מדיניות זו היתה אבן יסוד מרכזית לצמיחה המשק. ניתן לרשום הישגים רבים לאוצר ולאגף התקציבים בקידום שורה ארוכה של רפורמות מבניות חשובות במשק".



על מה הוא מצטער? "בצד המקצועי אני מצטער על מה שלא הספקנו, על הרפורמות שרצינו לקדם ולא הצלחנו להוציא לדרך או להשלים: הרפורמה בהשכלה הגבוהה ("ועדת שוחט"), בתחבורה הציבורית, מהלכים לצמצום הבירוקרטיה ולפישוט הסרבול במדינה. בצד הפרסונלי אני מצטער על כל פרשת רשות המסים. אני באמת מקווה שהיא תסתיים במהירות ועל הצד הטוב ביותר מבחינת החברים ברשות, ג'קי מצא ואיתן רוב".



הבר דוחה את הטענות כי לא התנגד להגדלה הקבועה בתקציב הביטחון. לדבריו, "על אף צעדי ההתייעלות של הצבא בשנים האחרונות, בפני צה"ל עומדת כברת דרך ארוכה בכל הקשור להתייעלות, שינויים מבניים וניצול התקציב. לפני שמוסיפים תקציבים חייבים לוודא שצה"ל ומשרד הביטחון מבצעים את התוכנית שעליה התחייבו".



לדבריו, "כדאי להיצמד לעובדות. את תקציב הביטחון ל-2008 קבעה ועדה ציבורית בראשות דוד ברודט. קשה להגיד שאהבנו את המלצות הוועדה, הן ביחס להגדלת תקציבי הביטחון והן ביחס לתוכנית הרב-שנתית לביטחון. אנחנו חוששים כי התוכנית הרב-שנתית תיהפך לרצפה לתוספות נוספות לביטחון. במקביל אפשר לראות מ-2005 את הגידול בתקציבי הממשלה לרווחה".



מגן הרפואה הציבורית



הבר דוחה את הטענות כי הוא אויב תקציבי הבריאות והחינוך. "לגבי הבריאות", הוא אומר, "ובמיוחד אחרי הרפורמות שהובלנו לקראת תקציב 2008, אני רואה את עצמי כמגן הרפואה הציבורית, ולא כאויב הבריאות".



ביחס לחינוך, מדגיש הבר, "זה לא סוד שחשבתי שצריך להוביל לרפורמה יותר אגרסיווית במערכת החינוך ובמשרד החינוך. רפורמה המבוססת על דו"ח דברת, לרבות ביזור סמכויות מהמשרד לשלטון המקומי ולרשתות החינוך, האצלת יותר סמכויות לבתי הספר ומתן אפשרות למנהלים להוביל בחצר בית הספר את הניהול העצמי. הרפורמה שאליה הגיע האוצר מסמלת שינוי לכיוון חיובי. עם זאת, לא עסקנו לחלוטין ברפורמה במבנה משרד החינוך ובמוטת השליטה".



הבר נהנה מהתקופה הלא קצרה, 13 שנים וחצי, שאותה בילה באוצר - "שליש מחיי". הוא חושב שמיצה את עצמו והגיע הזמן לפנות לדרך חדשה. הבר מגן על מודל העבודה באוצר - קליטת בוגרי האוניברסיטאות בישראל, הכשרתם, ולאחר שהתגלחו על חשבון קופת המדינה, יציאתם למגזר הפרטי לעשות לביתם. לדבריו, "התרבות הארגונית באגף התקציבים, קליטת המצטיינים בבוגרי החוגים לכלכלה בישראל והעברתם במסלול היררכי בצורת פירמידה, מוכיחה את עצמה לאורך השנים. ככל שהם מתקדמים הם צוברים יותר ניסיון ותרומתם גדלה. הם מגיעים לאוצר מלאי מוטיווציה ורצון להשפיע. זו תרבות ארגונית טובה מאוד. הייתי שמח אם בשירות הציבורי היו יחידות כמו אגף התקציבים".



איזונים ובלמים



בתשובה לשאלה אם הופעלו עליו לחצים מצד בעלי הון אומר הבר, חד משמעית, "לא. לא נתקלתי במה שנתפש באופן פשטני כלחצי ההון על השלטון. ברור שכל רפורמה שהובלנו פגעה במי שהרגישו כי זכויותיהם נפגעות, בעלי הון, בעלי מניות או עובדים, והם ניסו להגיב. פתיחת השוק לתחרות בתחום התקשורת, תחבורה ואנרגיה גרמה לירידת מחירים. היו כאלה שהעדיפו כי לא נקדם רפורמות כאלה, מתוך שיקולים צרים".



על הלחצים הפוליטים שהופעלו עליו אמר הבר, "כל מערכת שלטונית בנויה על מערכת איזונים ובלמים. הפעלת לחצים מצד הדרג הפוליטי, שרים וח"כים אינה פסולה, וגם לא הצבעת נגד כדי לקדם אינטרסים. עם זאת, במשטר דמוקרטי קואליציוני הממשלה זקוקה לקואליציה מגבה. לצערי, בחוקים פרטיים רבים לא היתה קואליציה שתתנגד, מה שהוביל לשינויים תקציביים לא מתוכננים או לחקיקה ממשלתית מבטלת".



במקרים רבים התעמת הבר, למרות גילו הצעיר, עם ראש הממשלה או השר הממונה עליו. לדבריו, "הממונה על התקציבים, צעיר או מבוגר, צריך להציג את עמדותיו בפני רה"מ או שר האוצר. זאת חובתו המקצועית, וההחלטה היא תמיד של רה"מ או השר. אני שמח שכל השרים וראשי הממשלות אתם עבדתי נתנו לי את כל ההזדמנויות להגיד להם שאני חושב. עם זאת, הם לא תמיד קיבלו את עמדתי".