לימודי אפריקה משולים באחרונה לזן נכחד. המוסד האקדמי האחרון בישראל שבו היה חוג כזה, אוניברסיטת תל אביב, סגר אותו באחרונה. לימודי היבשת המורכבת הזאת, שכמעט נעלמו מהמפה האקדמית, הם דוגמה קיצונית להידלדלות של נושאים ותחומי ידע באוניברסיטאות בישראל. אבל בעשור האחרון נפגעו גם לימודים אזוריים אחרים, לימודי השפה הערבית וחוגים נוספים במדעי הרוח והטבע. בעוד חלק מהמוסדות טוענים שעליהם להתאים עצמם לביקוש מצד הסטודנטים, מרצים רבים מזהירים שהנטייה להתרכז במקצועות שפרנסה בצדם תוביל להיעלמות ידע רב ולהיווצרות חברה ענייה יותר מבחינה רוחנית.
בדו"ח שפירסמה ב-2006 האקדמיה הלאומית למדעים, היא הזהירה ש"המצוקה התקציבית והעדר התכנון עלולים להביא להיעלמות תחומי ידע שלמים". דעיכת לימודי אפריקה צוינה בדו"ח כמקרה בולט ומדאיג במיוחד.
באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב טופחו במשך שנים חוגים ללימודי אפריקה, שזכו להערכה בינלאומית. אך כיום, החוג בירושלים "הוקפא", ואילו בתל אביב נסגרה המגמה במסגרת תוכנית התייעלות כלכלית של האוניברסיטה.
"לימודי אפריקה הם מקרה קשה", אומרת הפרופ' נעמי חזן, מבכירי החוקרים בתחום, "אבל הוא סימפטומטי למדעי הרוח בכלל". גם הד"ר גליה צבר, לשעבר ראש מגמת אפריקה באוניברסיטת תל אביב, רואה בתופעה סיבה לדאגה. לדבריה, אפריקה נתפשת כמקום של מלחמות אזרחים עקובות מדם, שלאיש אין בו עניין. "אבל דווקא בגלל זה", אומרת צבר, "חקר אפריקה הוא הכשרה לראייה ביקורתית ומקורית של העולם. רבים מתושבי ישראל הם יוצאי אפריקה". חזן הוסיפה, כי בשנתיים האחרונות יש באפריקה צמיחה כלכלית מרשימה: "אין לי ספק שהיא תהיה היבשת של המאה ה-21. בלי התשתית האקדמית, ישראל לא תהיה מוכנה לזה".
בניגוד לעמדות החוקרים על היעלמות מדאיגה של נושאי לימוד, המספר הכולל של סטודנטים בתחומי מדעי הרוח לא השתנה בצורה משמעותית מתחילת העשור הנוכחי. בכמה מהחוגים יש אפילו גידול במספרם. בלימודי מזרח אסיה למשל, פרופסורים שהתרגלו להרצות מול כיתות ריקות, זוכים בשנים האחרונות לביקוש רב. עם זאת, חלק מהגידול לא נובע מהרצון של סטודנטים להעשיר את עולם הידע שלהם, אלא בגלל המגמה של אנשי עסקים שמעוניינים בקשרים כלכליים וצבאיים עם סין.
אך גם כאשר יש ביקוש מצד הסטודנטים, לעתים פוחת מגוון הקורסים. בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, למשל, יש השנה ירידה של כ-70% במספר קורסי הבחירה, בהשוואה ל-2004. סטודנטים זועמים שלחו עצומה בנושא להנהלת האוני'. בתגובה נמסר כי היצע הקורסים יוגדל על ידי העסקת מורים מן החוץ.
לדברי דיקני הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות תל אביב והעברית, הפרופסורים שלמה בידרמן וישראל ברטל, הצטמצמות המגוון קיימת אך רק בתחומים מסוימים, ובמקומם רואים צמיחה של אפיקים חדשים.
בעשור האחרון, נפגעו גם תחומי לימוד אחרים. ברשימה אפשר למצוא את לימודי השפה והספרות הערבית, לימודי שפות זרות, יהדות, בוטניקה, סיסטמטיקה וטקסונומיה (מיון עולם הטבע). בחלק מהמקרים נסגרו מגמות לימוד, באחרים פחת מספר חברי הסגל, ואתו גם מגוון התחומים הנחקרים.
גם החוג למוסיקולוגיה (מחקר אקדמי של המוסיקה) נפגע משמעותית. "בשנות ה-80", אומרת הפרופ' הכהן-פינצ'ובר, בעבר ראש החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית, "היו בישראל שלוש מחלקות למוסיקולוגיה - בבר-אילן, בירושלים ובתל אביב. היו בהן כ-30 חברי סגל. היום נותרו בין כ-10 חברי סגל בשלושת המוסדות יחד. בת"א החוג נסגר, והמרצים שלו התמזגו בצורה בעייתית עם האקדמיה למוסיקה. התחום מתייבש ומיובש".
גם במקרים שהחוג אינו נסגר, הולכים ונעלמים תחומי מחקר מסוימים כתוצאה מהקיצוץ במספר חברי הסגל. מספר חברי הסגל במדעי הרוח בכל האוניברסיטאות, שבהם התופעה בולטת במיוחד, ירד מ-1,065 ב-1999 ל-917 בלבד ב-2006 - ירידה של כ-14%. הנתון המדאיג יותר הוא ירידה של כ-30% במספר חברי הסגל בדרגת "מרצה", דרגת הכניסה לסגל האקדמי הבכיר, המלמד על ירידה דרסטית בהרבה בשנים הקרובות.
חלק מסבירים את צמצום המגוון הנלמד בשינוי טעמם של הסטודנטים. "היום הסטודנט הישראלי הרבה יותר תכליתי", אומר הפרופ' שלמה גרוסמן, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת). "הוא בוחר במקצועות שעתידים להביא לו הכנסה, ומדעי הרוח ברור שאינם מבטיחים לו הכנסה". בתחומים שאין להם שימוש ישיר מחוץ לעולם האקדמי, אפשר היה להמשיך ללימודים מתקדמים ולפתח קריירה אקדמית. אך כיום מתקבלים בפקולטות למדעי הרוח חברי סגל מעטים, וכך גם האפשרות הזאת כמעט אינה קיימת.
הפרופ' דני גוטויין, מהחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה טוען מנגד, כי האמירה ש"סטודנטים לא מתעניינים", לא יכולה לשמש נימוק לצמצום המגוון הנלמד. לדבריו, "זה אומר שצריך לשמר את תחומי הידע וליצור את העניין אולי באופנים אחרים". הקמת המכללות הפרטיות, ציין, יצרה מערכת השכלה שהשיקול המכריע בבחירת התחומים שבהם תעסוק הוא הביקוש שלהם בשוק העבודה: "גם העובדה שבכל המכללות שקמו אין מדעי הרוח היא קריטית", הוא מוסיף. "ברור שבלי הבסיס של לימודי שפות ותחומי דעת דומים, מדעי הרוח יהפכו ללימודים אזוטריים".
החוג למדעי הרוח נפגע גם מהנוסחה שבאמצעותה מחליטים בוות"ת כמה כסף להעביר לכל אוניברסיטה, ציין גוטויין. כך למשל, אחד הפרמטרים הוא מספר המאמרים בתחום שפירסמו חברי החוג. בעוד שבמדעי הטבע נהוג לפרסם מאמרים אקדמיים רבים, חוקרים במדעי הרוח מפרסמים יותר ספרים. כך, האוניברסיטאות מקבלות בעבורם פחות כסף, ולדברי גרוסמן, בהמשך גם הפקולטות האלה מקבלות תקציב קטן יותר. באחרונה יזם גרוסמן הקמת מאגר נתונים שיעקוב אחר פרסום ספרים, ומשנת הלימודים הבאה נתונים אלה ייכנסו לראשונה למודל התקצוב.
"אנחנו רואים את ירידת קרנם של מדעי הרוח", אומר הפרופ' יוסי יונה, פילוסוף של החינוך באוני' בן גוריון ובמכון ון-ליר. לדבריו, הדעיכה קשורה באופן ישיר לדעיכתה של מדינת הרווחה. "קיומם של מדעי הרוח תלוי ביכולת של אנשים לנהות אחר נטיות לבם", אומר יונה. לדבריו, "המדעים החופשיים שייכים למי שאינו טרוד בבעיות קיומיות. התנאים החברתיים-כלכליים שיכולים לעודד יותר צעירים לתחום הם במידה רבה מדינת רווחה מפותחת, שיכולה לאפשר לאנשים עם עניין בשפע לשם עצמו לפנות לתחום בלי שתיפגע יכולתם לספק לעצמם שירותים בסיסיים בדיור, בבריאות וכולי".
סטודנטים דואגים לפרנסה ולא לומדים מקצועות לא מכניסים: החוקרים מזהירים - תחומי ידע שלמים בסכנת הכחדה
תמרה טראובמן
4.1.2008 / 9:51