דקה ליד שלמה נחמה במסיבה של רני רהב

הזירה: מלון דן פנורמה, תל אביב. הארוע: הפקה פרטית של הזוג הילה ורני רהב לרגל מינויו של רהב קונסול כבוד של איי סיישל. משתתפים: כנראה אלף איש, מצמרת המיגזר העסקי, לקוחות, מתחרים וחברים. מצלמות הטלוויזיה עטו על נוחי דנקנר ובן דודו דני דנקנר שעמדו נינוחים ומחוייכים וניסו להחליף כמה מילים בהמולה שמסביב. מצלמות הסטילס הבזיקו מול שרי אריסון שפגשה את היו"ר הקודם שלה בבנק הפועלים, שלמה נחמה. מושיק תאומים הגיע כמו בכל יום שישי בסוודר אדום, מיקי פדרמן, בעל רשת מלונות דן ואלביט מערכות, המארח והלקוח בארוע, הסתובב בארשת חגיגית ולחץ ידיים.



היו שם אבי פישר שותפו של נוחי וחיים גבריאלי הנאמן שעדיין צמוד לנוחי בכל הזדמנות. וגם ישי דוידי ושותפו לשעבר (בתדיראן קשר) חזי חרמוני, שניים שידעו עליות ומורדות ביחסיהם עם המארח פדרמן, כשכמעט השתלטו על החלק שמכר נוחי באלביט מערכות. פיני רובין הסתודד עם מכרים ליד פינת הקינוחים שם כיכבו בלוקים של חלבה בטעמים. זהבית יוסף (אייפאקס) שוחחה עם נגה יציב (החברה לישראל), ואביעם סלע הציע לאבנר רז (תעש) לעשות יחד עסקים. סלבריטאים מתחומי תיאטרון, תקשורת וטלוויזיה הסתובבו בין אנשי העסקים. רובם הגיעו עם בני/בנות זוג, חלקם עם הילדים, לבושים במיטב מחלצותיהם לארועי יום.



דקה ליד שלמה נחמה מספיקה כדי לזהות את יחסי הכוחות בשוק ההון. נחמה, לבוש בג'ינס משופשף היה מחוזר על ידי אנשי עסקים, פוליטיקאים (מיכה חריש) ואנשי אקדמיה (איתמר רבינוביץ). כולם רצו להחליף איתו לפחות מילה. ככה זה, כשאתה שווה עשרות רבות של מיליוני דולרים, או יותר, שמחפשים השקעות. פתאום חלפו בסביבה דוידי ורעייתו, ונחמה מיהר להסתחבק עם דוידי כשווה בין שווים. אחרי הכל, גם דוידי שווה כמה עשרות מיליוני דולרים. ליחס מיוחד זכה אבי פישר שניגש לומר שלום לנחמה, והאחרון מיהר לקבוע איתו פגישה על כוס קפה. רק צבי זיו, מנכ"ל בנק הפועלים שחלף ליד נחמה הסתפק בניעת ראש קלה וחזר לקבור את מבטו בצבעי השטיח שהוביל ליציאה.



מאה מטרים צפונה לאולם הארועים המפואר משתרע שוק הכרמל. הכיכר המוזרה שביניהם היא איזור ההפרדה בין העשירון העליון לעשירונים התחתונים. מיד אחריה משתנים הקולות, הצבעים והריחות.



חצי שעה חלפה מתום הארוע הנוצץ, וארובות השמים נפתחו. הגשם שטף את הרחובות, לעיתים יותר חזק, לעיתים פחות. העסקים בשוק שאינו מקורה נעצרו. התותים שנאספו בבוקר זהרו מגשם וטריות. מדוכן העלים והשורשים עלה ריח חזק של שמיר ופטרוזיליה טריים. אף חוויית קניה באף סופר לא יכולה להחליף את זו שמספק השוק.



הרחוב המרכזי של הכרמל נראה כנהר קוצף. "אניית החילוץ בדרך", התבדח הרוכל מאחורי דוכן התפוחים. "איזה חמור אני שבכלל באתי היום", התלונן איש התותים. איש הפלפלים לחש לו משהו, ואיש התותים השיב בקול נחרץ: "אני לא מוריד אפילו שקל". שתיים בצהרים. הדוכנים מתפקעים מפירות וירקות בשלל צבעים. הגשם נחלש. פתאום כולם מורידים מחירים. אף אחד לא רוצה לסגור את הבסטה עם כל כך הרבה סחורה.



הגשם פסק, אבל הדרך חזרה מהשוק לרכב בחניה של מלון דן פנורמה נראתה כמו ונציה ביום חול. אי אפשר לחצות כבישים בלי להסתכן בכך, שהמים יחלחלו למעלה לאורך המכנסיים עד הברך. בעיריית תל אביב לא שמעו כנראה על ניקוז.