מתחדש הלחץ הפוליטי על קרן המטבע

מאת אקונומיסט

ארה"ב מיהרה לתגמל את בעלות הברית החדשות שלה במאבק נגד הטרור. בשבוע החולף היא הסירה עיצומים כלכליים נגד פקיסטאן והודו, פרסה מחדש חוב בסך 379 מיליון דולר, שחבה לה פקיסטאן, הציעה לחזק את מעמדה של אינדונזיה כשותפת סחר ואישררה הסכם סחר חופשי עם ירדן. כבר בימים הקרובים צפוי סיוע נוסף, ואם ניתן ללמוד מהעבר, זה לא הכל: על קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי יופעל לחץ להרחיב את הסיוע לידידות החדשות של ארה"ב, ולהקשות על אויביה.

במקרים מסוימים המשמעות היא כי המאמצים לרפורמה כלכלית יקבלו דחיפה קדימה. בפקיסטאן, לדוגמה, עומד לפוג תוקפו של הסכם הלוואות בסך 596 מיליון דולר עם קרן המטבע. מכיוון שממשלת פקיסטאן הציגה התקדמות כלכלית ברורה, עוד לפני מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר, נראה היה כי פקיסטאן תזכה בהלוואות חדשות, ובתנאים מקלים. עתה, הלוואה חדשה נראית כדבר מוגמר, וייתכן שהיא תהיה גדולה הרבה יותר מכפי שתוכנן תחילה (באיסלאמבאד מדברים גורמים רשמיים על 2.5 מיליארד דולר).

כמו כן תזכה פקיסטאן ככל הנראה בהקלות לגבי החוב החיצוני שלה, בסך 37 מיליארד דולר - מהם 13 מיליארד דולר לממשלות המדינות המפותחות. עד לאחרונה דן מועדון פאריס של הממשלות הנושות בפריסה מחדש צנועת ממדים. כעת נראה כי הוא ימחל לפקיסטאן על חלק מחובותיה. החוב הרשמי של מצרים הופחת במחצית ב-1991, בין השאר כגמול על הסיוע שלה במלחמת המפרץ. גם ירדן תזכה כנראה לסיוע נדיב מקרן המטבע. היא מסיימת שנה שלישית של רפורמות כלכליות, שתמורתן קיבלה הלוואה של 164 מיליון דולר. כידידה נאמנה של ארה"ב, היא תקבל כנראה הלוואה חדשה וגדולה הרבה יותר.

לא כל הידידות החדשות של ארה"ב הן מדינות המיישמות מדיניות כלכלית ממושמעת. אוזבקיסטאן היא דיקטטורה אכזרית, הרומסת דרך קבע זכויות אדם ואינה מגלה עניין ברפורמה כלכלית - אך היא להוטה לקבל הלוואות מקרן המטבע. לפני כמה חודשים נראה היה כי בכל הנוגע לאוזבקיסטאן, קרן המטבע הרימה ידיים. אך עתה, כשחיילים אמריקאים עושים את דרכם למדינה, נראה כי מוסדות הסיוע הבינלאומיים יתקשו להתעלם מבקשותיה למזומנים. צוותים בבנק העולמי כבר מגבשים פרויקטים אפשריים לאוזבקיסטאן ולמדינות אחרות במרכז אסיה, למקרה שיצטרכו לתת הלוואות גדולות במהירות.

קרן המטבע והבנק העולמי לא בחלו בעבר במתן הלוואות ממניעים פוליטיים. בשנות המלחמה הקרה הם שימשו בידי המערב ככלים נוחים למתן סיוע למשטרים לא מלבבים שחפצו ביקרם, כמו זאיר של מובוטו. ההיסטוריה של ההלוואות האלה עגומה. אמנם ייתכן שהבנק העולמי ימצא פרויקטים משכנעים להקצות להם כספים, כמו סיוע לפליטים אפגניים, אך סביר שלפחות חלק מהכספים יירד לטמיון.

מנגד, קשה יותר לנצל את קרן המטבע ואת הבנק העולמי להענשת אויבים פוטנציאליים של ארה"ב, מכיוון שרק למעטים מהם יש קשרים עם שני המוסדות. קרן המטבע אינה פעילה באפגניסטאן מאז 1991 (אך ייתכן שהיא תחזור במהירות למדינה, אם יופל משטר הטליבאן, ובמקומו יוצב אחר, התומך בארה"ב). סודאן היא דוגמה מעניינת. לפני כמה שנים נשללה ממנה זכות ההצבעה כמדינה חברה בקרן המטבע, בשל פיגור בפירעון הלוואות. אך באחרונה היא משפרת את מעמדה, וייתכן שבעוד כמה שנים תוכל לקבל הלוואות חדשות. סיוע כזה תלוי לא רק ברפורמה כלכלית, אלא גם, ואולי בעיקר, בתדמיתה כנותנת מקלט לטרוריסטים. באופן רשמי, ארה"ב אינה יכולה לקבוע את מדיניות קרן המטבע, מכיוון שהיא מחזיקה רק ב-17% מזכויות ההצבעה בה. בפועל, היא מפעילה לחץ עצום על מדינות עשירות אחרות לאמץ את עמדותיה. לדוגמה, ב-1998 לא אישרה קרן המטבע הלוואה לקרואטיה, על אף שהמדיניות הכלכלית שלה זכתה לשבחים מפי הטכנוקרטים, שכן ממשלתה סירבה להסגיר פושעי מלחמה. אך להחלטות פוליטיות כאלה יש מחיר: הן פוגעות במוניטין של קרן המטבע כמוסד כלכלי חסר פניות. בשנים האחרונות התמעטו המקרים של התערבות פוליטית. עתה נראה כי המצב עומד להשתנות.