הבורר לויט עקב ביטול החלטתו: איני חייב לקבל כל מלה של שופט

חודשיים בלבד לאחר שפסק בורר של השופט בדימוס ישי לויט נפסל באופן נדיר נפסלו בשבוע שעבר קביעות נוספות שלו במחלוקת אחרת. בפעם הקודמת, בפרשת ליברמן-פז, נפסלה החלטתו של לויט בשל היעדר גילוי נאות מצדו. הפעם נפסלו קביעותיו ביחס לסמכותו במחלוקת בין חברת ל. גליקמן לבין בנק לאומי.




העניין החל בשנת 2000, כאשר התגלעה מחלוקת בין החברה לבנק בנוגע לפעולות באופציות של חברת צ'ק-פוינט. בסוף 2002 הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקת מבית המשפט לבורר, כדי שיקבע את יתרת חשבון החברה בבנק. ב-2004 פסק לויט שהבנק כשל בהתנהלות בנוגע לאופציות. הוא הורה על ביטול הפעולות והחזרת המצב לקדמותו, אך לא קבע כמה כסף על הבנק להחזיר לחברה.



בעקבות הפסיקה טענה גליקמן כי על לאומי להשיב לה כ-2 מיליון דולר. הבנק, מצדו, סבר שעליו להחזיר כמיליון דולר בלבד. הצדדים פנו לבורר בשנית. גליקמן סברה כי הפנייה המחודשת מאפשרת לה לעלות טענות נוספות שהיו לה נגד הבנק, אך הבנק התנגד לדיון בטענות הנוספות.



ב-2005 מסר לויט פסק בורר שני ובו סכום מדויק שעל לאומי להשיב לגליקמן. בנוסף קבע שהוא מוסמך לדון בטענות המאוחרות שהעלתה גליקמן. מאוכזב מההפסד פנה בנק לאומי לבית המשפט בבקשה שיקבע את תחום סמכותו של הבורר.



בעקבות תביעתו של לאומי קבעה השופטת יהודית שבח כי יש לבטל את החלטת הבורר לדון בטענות הנוספות של גליקמן, וציינה: "לא ברור מה מצא הבורר לשנות מעמדתו הנחרצת בדבר היעדר סמכות להרחבת היריעה, ומדוע קבע כי מדובר בהחלטות ביניים הניתנות לשינוי, תוך פגיעה בזכויות הפרט".



ניתן להניח שלויט, שכיהן כ-25 שנה כשופט ואף מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, יודע עד כמה חמורה הלשון שבה נוקטת השופטת בכותבה: "בעלי הדין נקלעו לסבב נוסף של התדיינות בבוררות מסיבה אחת: הימנעותו של הבורר לכמת באופן חשבונאי את מקצת מתוצאות הפסק, ובעיקר את סכומי ההשבה".



שבח, המכהנת כשופטת כ-13 שנה - רובן בבית משפט השלום - כותבת בהמשך: "הבורר לא הוסמך לפתוח את המחלוקת ולדון בטענות החדשות שלא בא זכרן בכתב התביעה המקורי".



בשפת הקודים העדינה המאפיינת את השופטים, בעיקר כשהדברים נוגעים לביקורת אודות עמיתיהם למקצוע, מדובר במלים קשות וחריפות. השופטת שבח ממשיכה ומציינת כי התביעה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי עוד ב-2002 ונמשכת יותר מחמש וחצי שנים. "הליך בוררות צריך להתנהל באופן יעיל ומהיר, ואין בו מקום להגשת כתבי טענות ארוכים ומסורבלים. אף ראוי לייעל את הדיונים, לקצרם ולמקדם בשאלה שבמחלוקת", נכתב בפסק הדין.



לויט, העובד כיום ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדיין ושות' - משרד עורכי הדין השלישי בגודלו בישראל - אינו ממהר להתרגש מהדברים: "אני לא נכנס לוויכוחים עם שופטים. הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן והקפיאו את הבוררות לתקופה ארוכה מאוד", אמר אתמול ל-TheMarker. "חשבתי שבעקבות הסכם חדש בין הצדדים יש לי סמכות לדון בעניין. השופטת חשבה שלא. מכיוון שהיתה מחלוקת בין הצדדים בסוגיה, הפניתי מראש את הצדדים לבית משפט מיוזמתי, שיישמע ויחליט בעניין הסמכות שלי. בית המשפט החליט שאין לי סמכות לדון בסכסוך הנוסף בין הצדדים, וזה בסדר גמור מבחינתי. לא דנתי בסכסוך השני. חשוב לי לציין שאת שני פסקי הבוררות אישרו".



כבורר שבע קרבות ושופט בדימוס היושב בקרב עמו מציין לויט: "אני לא חייב לקבל כל מלה ששופט אומר. מבחינת סמכות ודאי שאני מקבל, אך אני לא חייב להסכים עם הדברים. זה כמו שכשופט במחוזי שיניתי פסקי דין שהובאו בפני כערכאת ערעור. זה לא פגע בכבודם של אותם שופטים. לשופטת יש את התפקיד שלה, וזכותה להחליט. לא צריך להתרגש מזה. סגנון האדם הוא זה שכותב אותו. אין לי ויכוח עם השופטת".



חוק מתקופת הטורקים



פרשת ליברמן-פז היתה מתוקשרת יותר, משום שכאן עמדו על הפרק 17 מיליון דולר. בעלת השליטה לשעבר בפז, קבוצת ליברמן, פנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבורר של לויט לאחר שנודע לה שלויט רצה להקים בשטח שבבעלות משפחתו בחדרה תחנת דלק וניהל מגעים שכשלו עם פז. קבוצת ליברמן טענה כי פז נסוגה מהעסקה ברגע האחרון ובכך נגרם ללויט נזק כלכלי הנאמד ב-2.2 מיליון שקל.



סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת שלומית וסרקרוג, כתבה לפני חודשיים בפסק הדין שבו ביטלה את פסק הבוררות של לויט בפרשה: "חובה היתה על הבורר להביא את קיומו של המשא ומתן לידיעת המתדיינים, וזכותם של בעלי הדין היתה להחליט אם הם מסכימים למינוי".



לויט הבהיר בזמנו כי לא פסל עצמו מכיוון שהמגרש היה שייך לאמו, וכל ההכנסות היו אמורות להיות שלה. לדעתו, קבוצת ליברמן העלתה את הטענות כי הפסידה בהחלטה שהוציא.



ניתן לתהות אם שני פסקי הדין מעידים על בעייתיות בהתנהלות של לויט, אך בקרב קהילת המשפטנים נוטים להאשים יותר את השיטה.



עו"ד רונן סטי, ראש מחלקת בוררויות ויישוב סכסוכים במשרד עורכי הדין גדעון פישר ושות' וחבר בוועדת הבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית בפריז, מצביע על כמה בעיות. "בשנת 2008 אנחנו עובדים לפי חוק הבוררות, שחוקק לפני 40 שנה", הוא אומר. "החוק עצמו הועתק מתקופת המנדט הבריטי ולפני כן יובא מהמג'לה הטורקית. אין פיקוח ובקרה מקצועית על הליכי הבוררות ועל הבוררים".



השופט המחוזי בדימוס אמנון סטרשנוב, המכהן כנשיא המוסד הישראלי לבוררות עסקית, מביע גם הוא דאגה. לדבריו, "פסקי הדין האלה אינם עושים טוב למוסד הבוררות. בשני המקרים היה ביטול מוחלט של ההחלטות של לויט".



סטי מציין כי בקשות להעברת בורר מתפקידו הן נדירות, מכיוון שבורר הוא כמו שופט. בתי המשפט עצמם משתדלים שלא לפגוע במוסד הבוררות, אך במקרים קיצוניים הועברו בוררים מתפקידם. ומה יהיה על לויט עצמו? מקור משפטי בכיר אמר שסביר כי כעת יגיעו אליו פחות לקוחות. ואולם סטרשנוב, שעבד עם לויט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אינו ממהר לקונן עליו: "כל שופט של ערכאה נמוכה יודע שלעתים הופכים את החלטותיו. זה לא אומר שהשופט אינו ראוי".