סאלם, ניו המפשייר. לקראת הפריימריז בניו המפשייר שיתקיימו היום (שלישי), מצבה של הילרי קלינטון נראה חמור. סקר של "גאלופ" גורס שברק אובמה פתח פער גדול לעומתה, 13%, ועומד על ספו של ניצחון נוסף. הוא מוביל עליה בקרב בוחרים דמוקרטים - 39% מול 31%, ומוביל עליה בפער גדול הרבה יותר בקרב "עצמאים" - 46% מול 23%.
גברים מעדיפים אותו ללא ספק - 49% מול 20%. אבל גם הנשים, קהל היעד המובהק והמוגדר של קלינטון, מעדיפות את אובמה - 36% מול 34%. סקר "רסמוסן" משלשום גורס כי אובמה מוביל עם 39% לעומת 23% לקלינטון. הסקרים מגבירים את הלחץ על קלינטון והדבר ניכר בהתנהגותה. אמש היא אף בכתה כשדיברה עם כתבים בניו המפשייר.
"יש לי כל כך הרבה לעשות למען המדינה הזאת, זה מאוד אישי בשבילי", אמרה ופרצה בבכי לאחר אסיפה בעיר פורטמות.
גוזמאות של פוליטיקאים הן חלק בלתי נפרד ממערכת בחירות, וביום ראשון, בשעת צהריים, נתפסה גם קלינטון ברגע של חולשה. "לעולם אסור לנו לוותר על התפקיד של אלה שעוזרים להביא שלום", אמרה. ולא, הפעם לא היה מדובר בישראלים ובפלשתינאים וביוזמת השלום של בעלה, ביל קלינטון, בקמפ דייוויד.
המועמדת התייחסה לצפון אירלנד, פרויקט מצליח יותר של הממשל ההוא, שקלינטון לוקחת עליו קרדיט. ארה"ב, אמרה, צריכה לחזור "להיות מי שעושה שלום", ואת מפגשיה באזור העימות ההוא תיארה כפגישות מפתח. זו דרכה לנסות לשכנע את הבוחרים בניו המפשייר, שאכן יש לה ניסיון מתאים יותר מזה של אובמה לתפקיד הנשיא.
יועציה של קלינטון מתחילים להזכיר לציבור כי גם ביל קלינטון הפסיד ב-1992 באיווה ובניו המפשייר, ובכל זאת זכה במועמדות. זה נכון, כמובן, אם כי מצבה מורכב יותר. במקרה של קלינטון הבעל, לא היה זוכה אחד בשתי המדינות. באיווה ניצח אז תום הרקין, נציגה של איווה בסנאט. למעשה, לא היה קרב על איווה באותה שנה - כי ברור היה שבן המקום ינצח.
בניו המפשייר ניצח מישהו אחר, סנאטור המדינה השכנה מסצ'וסטס, פול צונגס. כך שמשתיים אלה לא יצא מועמד מוביל. המירוץ נשאר פתוח לגמרי ובסופו של דבר - ואחרי עוד כמה הפסדים - גבר קלינטון.
אובמה, בהנחה שאכן ינצח היום, יהיה סיפור אחר. מעולם לא ניצח מועמד בשתי המדינות והפסיד את מועמדות מפלגתו. מעולם, כלומר ב-35 שנים לערך מאז נולדה שיטת הבחירות הנוכחית. על כן, אם הסקרים מדייקים, ייהפך היום אובמה למועמד המוביל.
קלינטון, שאחרי ההפסד באיווה החלה להתלונן על שיטת הבחירות הנהוגה בה והחניפה לבוחרי ניו המפשייר על שיטתם המוצלחת יותר, תצטרך לחפש צידוקים חדשים לכישלון במדינה שאותה הגדירו אנשיה כ"חומת אש" - "פיירוול" - למקרה של הפסד באיווה. "אם רק היו לי עוד שמונה ימים", התלונן מו אודל כאשר כמעט ניצח ב-1976 את קרטר בניו המפשייר. אבל בעבור קלינטון, כל יום נוסף רק מסבך את המצב.
שלוש שעות אחרי הופעתה של קלינטון בעיר נשואה, התאסף קהל גדול בסאלם כדי לשמוע את אובמה - וחיכה. גם איחורים הם לחם חוקה של מערכת בחירות. הפעם, אובמה התעלה על עצמו. הבוחרים המתינו לו יותר משעתיים. הרבה "תקווה" הביא עמו - אך לא את התקווה שיגיע בזמן למפגש עם הבוחרים. חישוב זריז מעלה, שבשבוע של אירועים כאלה המתנתי למועמדים השונים זמן מצטבר של יותר מ-15 שעות.
אובמה, כך ברור גם מנאומו, יודע שהקרב לא ייגמר היום. קלינטון עדיין מובילה בסקרים הכלל ארציים ויכולה לנסות לממש את יתרונה לקראת המגה- פריימריז של יום שלישי, 5 בפברואר. ובכל זאת, ככל שנמשך המאבק מתברר שהשאיפה ל"שינוי" - זה כפתור ההפעלה המילולי שעליו לוחצים כל המועמדים - מזוהה הרבה יותר עם אובמה מאשר עם קלינטון.
כאן בסאלם, ניסתה שלשום המועמדת לקעקע את הזיהוי הזה. אם "אתה" - כלומר אובמה - אומר שתצביע נגד "חוק הפטריוט" אבל מצביע לבסוף בעדו - "זה לא שינוי", היא צועקת. ואז מונה עוד ועוד דוגמאות כאלה. אובמה הבטיח ולא קיים - "זה לא שינוי". אובמה אמר ולא עשה - "זה לא שינוי". הוא "הצביע בעד חוק האנרגיה של (סגן הנשיא) דיק צ'ייני" והפעם גם הקהל כבר צועק: "זה לא שינוי".
בין הצועקים בקהל גם ג'ושוע מילר, יהודי צעיר מבוסטון, שמתנדב במטה קלינטון, ו"כנראה שיצביע בעדה" כשהפריימריז יגיעו למדינתו, מסצ'וסטס. "כנראה", אבל לא בטוח. הוא "עצמאי" ואינו שולל אפשרות שבנובמבר הבא יצביע למועמד רפובליקאי.
קלינטון, ללא ספק הנצית שבין המועמדים הדמוקרטים, נראית לו בחירה סבירה, אך האמת היא שבא לעבוד בעבורה בעיקר משום שחבר טוב ביקש. נראה שאם תפסיד, כאב לב גדול לא יהיה לו.
היום בחירות בניו המפשייר: קלינטון פרצה בבכי
שמואל רוזנר
8.1.2008 / 8:42