תשע נסיעות לחו"ל בשנתיים וחצי ותקציב ענק של חצי מיליארד שקל ב-2007 - החיים הבריאים של מנכ"ל מגן דוד אדום

ביום שני שעבר בשעה שש בערב, כמה שעות לפני תום 2007, ציפצפו בבת אחת אלפי מכשירי הביפר של עובדי מגן דוד אדום ומתנדביו ברחבי המדינה.



לא היתה זו חלילה הודעת חירום או דיווח על תאונת דרכים, מסוג ההודעות המגיעות אל העובדים בשגרה - הפעם נוסחה ההודעה בלשון חגיגית במיוחד: "ערב טוב - הוועד הפועל של מד"א שמח לבשר כי היום בשעה 18:00 נבחר מר אלי בין לתפקיד מנכ"ל מד"א. אנחנו מאחלים לו הצלחה בתפקיד". ניצול מכשירי החירום להעברת הודעות מינהליות אמנם אינו עניין נדיר במד"א בשנים האחרונות, אבל הפעם הרגישו כמה מהעובדים הוותיקים שמישהו עבר את הגבול בפולחן האישיות לאיש החזק בארגון בעשור האחרון.



בין נבחר לתפקיד בפעם הראשונה לפני כשנתיים וחצי, בהליך שעורר ביקורת קשה של מבקר המדינה. בעקבות עתירה של תנועת אומ"ץ חייב בג"ץ את מד"א לבצע הליך בחירה מחודש, בו זכה בין בקלות בזכות הדומיננטיות שלו בוועד הפועל של הארגון.



מינוי בגוון פלילי



עד לפני כמה שנים היה בין מושא הערצה בקרב העובדים. בשנות ה-80 החל בין (45) את דרכו בארגון כנהג אמבולנס בתחנת עפולה, ומאוחר יותר כאחראי מתנדבים בתחנה המקומית. הוא השתלב בארגון העובדים של מד"א, בתחילה כחבר מן המניין ובהמשך, תוך שנים ספורות, הצליח להיבחר לראשות הוועד המייצג את 1,500 עובדי הארגון.



האמביציה של בין, ואולי גם ראייה לטווח ארוך, הביאו אותו להשתלב גם בפעילות סניף הליכוד בעפולה, ומאוחר יותר גם להיבחר כחבר מרכז המפלגה בשנים בהן עשו בכירי הליכוד כבוד גדול לחבריו, ודאגו להם לג'ובים ולהטבות אחרות בתמורה לתמיכתם. בין היה אחד מאלה שנהנו מהיוקרה של חבר מרכז.



כשהתמנה יהושע מצא לתפקיד שר הבריאות בממשלת נתניהו, הצליח בין להתברג לפמליה הקרובה של השר. לא בכדי בחר מצא בבין ובין במצא - לאיש החזק של ועד העובדים של מד"א מעמד איתן במרכז המפלגה, והוא מביא אתו גייסות של עובדים וצבא של מתנדבים במד"א, שבמקרה הצורך יוכלו להתפקד למפלגה ולהשפיע על עניינים אידיאולוגיים בוערים - כמו מקומו של מצא ברשימת הליכוד לכנסת, למשל.



מיד עם כניסתו של מצא למשרד הבריאות, האחראי בין היתר על מד"א, קיבל בין מעמד של יועץ ללא שכר, והחל מקשר בין השר לבין עובדי הארגון ומנהליו. באותו הזמן חיפש השר מועמד מתאים למנכ"ל הארגון, ובין היה זה שאיתר עבורו את אבי זוהר, שנבחר למנכ"ל וקיבל את בין כנדוניה מהשר בתפקיד עוזר המנכ"ל - תפקיד שלא היה קיים בארגון קודם לכן.



שנה מאוחר יותר נבחר בין ליו"ר ועד העובדים. על הסתירה בין מעמדו של בין בהנהלת מד"א להיותו יו"ר ועד העובדים לא התעכבו השר מצא ובין - האחרון כיהן בשני התפקידים במקביל עד 2005. המחויבות של המנכ"ל זוהר כלפיו הפכה את בין למנכ"ל בפועל של הארגון, וקשריו הטובים עם שרי הליכוד הפכו אותו למקשר של מד"א עם מסדרונות הכנסת ומשרדי הממשלה - עד לרגע בו החליט שר הבריאות דני נוה, גם הוא איש ליכוד, שהגיע הזמן להעניק לבין את המנכ"לות.



על פי דו"ח מבקר המדינה, דרך הפעולה היתה יצירתית במיוחד - אולי כדי לטשטש את העובדה שמדובר במינוי פוליטי. סמוך לפרישתו של זוהר הועברה בוועד הפועל של מד"א החלטה לפיה ניתן לבחור לארגון מנכ"ל ללא אישור שר הבריאות - בניגוד לנוהג שהיה מקובל בארגון משנות ה-50. לכאורה מדובר בהחלטה שנועדה לנטרל השפעה פוליטית על הארגון, אלא שעל פי הדו"ח, היא נועדה בעצם לעקוף את דרישות חוק החברות הממשלתיות, שעל פיו אמור הארגון לנהוג, בו נאסר על מינוי מנכ"ל בעל זיקה פוליטית לשר האחראי, אלא אם כן למנכ"ל יש כישורים מיוחדים המצדיקים התעלמות מהזיקה הפוליטית.



על פי הדו"ח, מרגע קבלת ההחלטה על ביטול הכפיפות לשר עבר הליך מינויו של בין כמו סכין בחמאה: בין, שהיה חבר הוועד הפועל כנציג העובדים, השתתף בישיבה בה נקבע נוהל איתור המנכ"ל החדש, ונקבע כי ההליך יבוצע במכרז פנימי בארגון ותוך ויתור על הדרישות לתואר אקדמי, הורדת מספר שנות הניסיון הנדרשות וויתור על שליטה בשפות זרות ברמה גבוהה, ההכרחית לצורך קשר עם תורמי הארגון בחו"ל. בין נכח גם בישיבה שבה נקבעו חברי ועדת האיתור מקרב חברי הוועד הפועל.



על פי דו"ח המבקר, ההרכב הנוח שבחר בבין כמה ימים לאחר מכן לתפקיד, כשהוא מחוסר ניסיון ניהולי ותואר אקדמי, נתפר עבורו. המבקר קבע שההליך כולו נושא "גוון פלילי", והשר נווה, שאמר שהזדעזע מממצאי המבקר, הבטיח כי יפעל לעריכת הליך בחירה מסודר. אלא שהמציאות היתה שונה: הוועד הפועל אימץ אמנם את המלצות דו"ח המבקר ושינה את הליך הבחירה, אבל קבע שהשינויים יחולו רק מהקדנציה הבאה - כלומר לא על בין, שכבש סוף סוף את לשכת המנכ"ל במטה בתל אביב.



עם כניסתו לתפקיד נשכרה חברת הלוביסטים פוליסי של בוריס קרסני, כדי לפעול בכנסת לשיפור מעמד מד"א בעקבות הביקורת בדו"ח המבקר. רק כתבת תחקיר שפורסמה בספטמבר 2006 ועסקה במינוי ובעלילות בין בארגון, ובעקבותיה עתירתה לבג"ץ של אומ"ץ, הביאו להחלטת הוועד הפועל לקצוב את כהונת בין עד ינואר 2008 ולפתוח בהליך בחירה מחודש.



הרמטכ"ל והסיירת



כמי שהגיע משורות עובדי הארגון, ציפו העובדים במד"א מבין שיגלה הזדהות עם דרישותיהם לשיפור תנאים ובמיוחד לאחר שנות האינתיפאדה השנייה מרובות הפיגועים. בין, על פי העובדים, שכח מהר מאד מהיכן הגיע והכריז מלחמה על ועד העובדים והעומדים בראשו. הוא העביר כספים מחשבון הוועד לחשבון אחר שבשליטתו והחזיר אותם רק לאחר שראש הוועד החדש איים בהליכים משפטיים ופליליים. במקביל



הודיע בין שמבחינתו יו"ר ועד העובדים החדש לא קיים, והזכיר לבכירי הוועד שעד למינויו כמנכ"ל כולם התחנפו אליו.



התסיסה בקרב העובדים התפרצה כשבין הודיע שינהיג סולם דרגות בארגון שיתבטא תחילה בדרגות כתף שיוענקו על פי תפקידים, ובהמשך יוצמדו לשכר. בין העתיק את סולם הדרגות הצה"לי תוך שינוי מתבקש של שמות הדרגות. כך זכה בין בדרגת רב מגן, השקולה לדרגת רב אלוף, ולכמה ממקורביו שהשתלבו במטה החדש שהקים כמנכ"ל הוענקו דרגות השקולות לדרגות קצונה בכירות. עובד מחיפה שסירב לענוד את הדרגות מטעמי מצפון הושעה, והוחזר לעבודתו רק לאחר שעתר לבית הדין לעבודה כנגד השעייתו. ועד העובדים קרא לעובדים לסרב לענוד את הדרגות. בסניף ירושלים אף הגיע יו"ר ועד העובדים בירושלים, זוהר גלאי, לעימות פיסי עם מנהל הסניף שהסתיים בהגשת תלונות למשטרה.



מלחמת העובדים בדרגות הושעתה לכמה חודשים עקב מלחמת לבנון השנייה, בה היו העובדים עסוקים במיוחד, אך חודשה והגיעה לשיאה בנובמבר 2006, כשהעובדים בירושלים חסמו שוב את כניסת המנהלים לבניין. מנהלים מכל רחבי המדינה, כולם מקורביו של בין שקודמו בתקופתו כמנכ"ל, נשלחו לסניף ופרצו אליו באלימות. לרוע מזלם, היה בין העובדים מי שתיעד את האירועים במצלמת וידיאו והעלה את הסרט לרשת, שם ניתן לצפות בהתנהגות הברוטלית של הסיירת של בין כנגד העובדים שפעם ייצג. לאחר מתקפת הסיירת בירושלים הגישו העובדים תלונה למשטרה, אך לדברי גלאי זו לא נבדקה מעולם.



צפייה מוגזמת ב"מ.א.ש"



בשנתיים וחצי בהן מכהן בין כמנכ"ל, נראה כי לפחות מבחינת יחסי הציבור הארגון מעולם לא ידע ימים טובים יותר. במסגרת איחוד וחלוקה מחדש של כמה מהאגפים הוקם אגף הדרכה והסברה, תחתיו הוכפפו הדובר ומתנדבים המפיצים ידיעות לכלי התקשורת בארץ ובעולם. מלבד הדובר נשכרו גם שירותי יחסי ציבור חיצוניים בעלות של 50 אלף דולר לשנה. בין עצמו תרם את חלקו ליחסי הציבור של מד"א כשהירבה להתראיין מזירות האירועים השונות בזמן מלחמת לבנון השנייה, ולהדגיש את חלקו החשוב של הארגון בטיפול במצב החירום בצפון.



במקביל פעל בין במשרדי הממשלה להגדלת הכנסות הארגון מרכישת שירותים על ידי המדינה. ביקורת ציבורית על רמת שירותי האחיות בבתי הספר העלתה אצל בין את הרעיון להחליף את האחיות באנשי מד"א. במשרד האוצר אהבו את הרעיון והעניקו למד"א פטור ממכרז על אספקת שירותי עזרה ראשונה למוסדות חינוך. במד"א גייסו תרומות, בנו מוקד ארצי משוכלל והקימו מערך כוננים, המבוסס על עובדים שקיבלו לביתם ערכות ניידות עמן הם מוקפצים לבתי ספר שבהם יש דרישה לשירותי אחות.



גם אמבולנסים מצי מד"א הועמדו בכוננות לטובת המשימה החדשה, אלא שמדיווחי עובדים עולה כי האמבולנסים משובצים במקביל למשימות אחרות, ואילו העובדים משובצים לכוננות לאחר 12 שעות משמרת פעילה - מה שמעמיד בסימן שאלה את רצינות המענה שנותן מד"א למערכת החינוך במקרה הצורך.



באחרונה נחשפו גם מקרים רבים בהם משך התגובה של מד"א, בין קריאה לבין הגעה למקום האירוע, היה ארוך מדי. לא מדובר בממצא חדש - כבר ב-2002 חשף רן רזניק ב"הארץ" כי זמני התגובה של מד"א להגעה לשטח גבוהים מן המקובל. אלא שמאז אותו דו"ח פנימי שחשף רזניק האיחורים רק התגברו, ובמקרים מסוימים נמצא שאמבולנסים שהיו אמורים להיות מוצבים בכוננות הוצבו במקביל באירועים מתוכננים, עליהם גובה מד"א מהמארגנים כסף. כך גם לגבי הובלת גופות - פעילות מכניסה עליה מתחרה מד"א מול חברות האמבולנסים הפרטיים. בשנתיים האחרונות התרבו המקרים בהם אפילו ניידות טיפול נמרץ של מד"א שימשו להעברת גופות או להעברת חולים בין בתי חולים.



עובדי הארגון, אגב, אינם נהנים תמיד מהגדלת נפח העבודה. בשנותיו של בין נרשמה ירידה של כ-6% במצבת כוח האדם הקבוע של מד"א, ולעומתו עלייה במספר המשימות. את תוספות השכר עבור המשמרות בבתי הספר ומשימות ההובלה מקבלים העובדים בתלושי קנייה ברשתות השיווק, ולא כמרכיב קבוע בשכר.



באחרונה בישרה מערכת יחסי הציבור של מד"א על פרויקט דגל נוסף - הפעם מדובר על יוזמה של בין להקים עבור מד"א יחידת חילוץ בהיסק. הארגון התקשר עם חברת מסוקים פרטית, להק תעופה, המספקת מסוק וטייס, ואילו מד"א מספק את הצוות הרפואי. לא מדובר בחילוץ נפגעים מהשטח בסגנון יחידת החילוץ של חיל האוויר, אלא בהעברות רפואיות במסוקים במקרי חירום.



מד"א העניקה את זכות הראשונים בתחום לחברה פרטית, הנהנית מכך שכל קריאה למד"א מועברת אליה ישירות, מבלי שלפונה יש אפשרות לבדוק אפשרויות זולות יותר. בתמורה קיבלה מד"א את האפשרות להציב את סמל הארגון על המסוקים. אלא שגם ברמה המקצועית יש מי שמטיל ספק בנחיצות הטייסת של בין: לדברי פרופ' יואל דונחין, מישהו במד"א ראה יותר מדי פעמים את הסרט הקלאסי "מ.א.ש", המספר את סיפורו של בית חולים שדה במלחמת קוריאה, ותמונות הפתיחה שלו מלאות מסוקים המביאים פצועים מהשטח.



במאמר שפירסם דונחין, שהיה בעבר המנהל הרפואי של מד"א, ב"הארץ" לפני כחודש הוא קובע כי אין בפרויקט מענה רפואי אמיתי, אלא רק יוקרה ויחסי ציבור, מהסיבה הפשוטה שהמסוקים כלל אינם מותאמים לעבודת צוות רפואי, ולמעשה הם בעלי נגישות פחותה וזמינות נמוכה יותר מאשר אמבולנסים רגילים.



נסיעות ברחבי העולם



יחסית לארגון המבוסס ברובו על מתנדבים, מגלגל מד"א מחזור הכנסות בלתי מבוטל המוערך בחצי מיליארד שקל ב-2007. מקורות ההכנסה הם בעיקר הציבור והשירותים שהוא רוכש ממד"א - מהובלות לבתי החולים, דרך הדרכות וכלה בשירותי בנק הדם.



במד"א מדגישים את העובדה שהמדינה עצמה אינה תומכת בארגון אפילו בשקל אחד - ולמרות זאת, נציגיה יושבים בוועד הפועל שהוא למעשה דירקטוריון מד"א. ההגדרה מדויקת עובדתית, אבל עיון בתקציב הארגון מגלה שמלבד ההחזרים מקופות החולים (שחלק מתקציבן הוא תקציב מדינה), רוכשת המדינה ממד"א שירותים הפטורים ממכרז בהיקף של כ-40 מיליון שקל בשנה. מלבד ההכנסות המקומיות מגייס הארגון מדי שנה גם כ-100 מיליון שקל מאגודות ידידים פעילות בחו"ל, כתרומות המיועדות לפרויקטים ולרכישות אך לא לתקציב השוטף של הארגון. התרומות, שהן כ-20% מתקציב הארגון, מספקות סיבה טובה לנסיעות לחו"ל של המנכ"ל וחברי הוועד הפועל.



על פי נתוני מד"א, הספיק בין לנסוע לחו"ל תשע פעמים בשנתיים וחצי האחרונות. תנאי הנסיעות הושוו בתקופת בין לנסיעות מנכ"לים של משרדי ממשלה, כך שבמקום להצטופף עם העמך במחלקת תיירות מתרווח בין במחלקת עסקים ובמלונות בדרגה המתאימה.



נסיעות פופולריות אחרות בארגון הן נסיעותיהם של חברי הוועד הפועל. על פי חוק מד"א (ראה מסגרת), מנוהל הארגון על ידי ועד פועל המורכב מ-12 חברים, בהם נציגי הנהלת מד"א, עובדי הארגון ונציגי ציבור - מהממסד הרפואי וממשרדי הבריאות והאוצר. אלא שבשנים האחרונות כמה מנציגי הציבור, שחשו כי מתעלמים מקולם ואפילו ממדרים אותם ממידע חיוני, פשוט הפסיקו להגיע לישיבות. אחרים סיימו את כהונתם מבלי שהוחלפו. כך נוצר מצב שבו כדי להעביר בוועד הפועל החלטה כלשהי, יש לקבל את תמיכתם של חברים בודדים.



עיון ברשימת נסיעותיהם של חברי הוועד הפועל לחו"ל מגלה דרך אפשרית לקבלת התמיכה הרצויה: כך, למשל, בנובמבר האחרון שלח הוועד הפועל נציגים לכינוס הצלב האדום הבינלאומי בשווייץ. מלבד נשיא מד"א נעם יפרח (ראה מסגרת) נסעו שני המתנדבים דוד אבני ועודד סגל, נציגי המתנדבים בוועד הפועל, ונציגת משרד הבריאות שוש ריב"א. השלושה הם גם חברי ועדת האיתור לתפקיד המנכ"ל החדש.



הנסיעות אמנם מומנו בכספי הארגון הבינלאומי ולא מתקציב מד"א ישראל, אבל התנאים להם זכו השלושה והליווי הצמוד של יפרח ודאי לא הפריעו להם לבחור כפי שבחרו. ועדת האיתור שמעה 15 מועמדים מלבד בין (שאת שמותיהם מסרב הארגון לחשוף - ג"ל), ועל אף שתנאי הפתיחה של בין כללו ניסיון ניהולי דל למדי ונעדר מהם תואר אקדמי, בחרו בו כל חברי ועדת האיתור פה אחד לתפקיד.



סגן הממונה על התקציבים באוצר פנה בדחיפות לעיכוב ההצבעה עד שימונה נציג לאוצר בוועדת האיתור, אך במד"א העדיפו לא לחכות. בשבוע שעבר אישר הוועד הפועל כולו את הבחירה - שוב פה אחד. בשבוע הבא אמור מינויו של בין להיבחן בפני הוועדה לבחינת מינויים בראשות עו"ד טנה שפניץ. אם יעבור בין את הוועדה, ייכנס מינויו המחודש לתוקף מיידי.



שוש ריב"א, נציגת משרד הבריאות בוועד הפועל של מד"א, מסרה בתגובה כי אינה רואה סתירה בין עמדת משרד הבריאות לבין עמדתה בעניין בחירת המנכ"ל, כפי שהתבטאה בדיוני הוועד הפועל בנושא. עוד מסרה כי נסיעתה לז'נבה קיבלה את כל האישורים המתאימים ממשרד הבריאות, והיא אינה רואה כל קשר בין הנסיעה לבין הצבעתה.