מנהל סניף בנק זוכה מעבירת הלבנת הון כי לא הכיר את מבצעי הפעולות בחשבון

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, זיכה בשבוע שעבר את אבנר לארי, מנהל סניף של בנק פועלי אגודת ישראל מקבוצת הבנק הבינלאומי הראשון בירושלים, מעבירות על חוק איסור הלבנת הון.



מכתב האישום עולה כי באמצע שנת 2000 פנה אילן אסולין, באמצעות מקורבו יצחק כהן, לבנק כדי לקבל כתב ערבות בנקאית שנדרש להמציא למפעל הפיס, כדי להשתתף במכרז כמשווק אזורי של תחנות מפעל הפיס. לארי נאות להנפיק את הערבות הבנקאית, בתנאי שאסולין יפתח חשבון בנק בסניף, ויפקיד בו סכום כסף.



אסולין פתח את חשבון הבנק ויצחק כהן הפקיד בו את הסכום הראשוני. חודש לאחר מכן נודע לאסולין כי לא זכה במכרז, ומאותו זמן עשה יצחק כהן שימוש בחשבון של אסולין לצורך עסקיו כחלפן כספים. במסגרת זו משך והפקיד כהן מזומנים וצ'קים. נטען כי כל פעולותיו נעשו ללא הרשאה או ייפוי כוח.



על פי כתב האישום, החל מפברואר 2002 ועד דצמבר 2003 ביצע כהן פעולות בחשבון של אסולין בהיקף של כ-30 מיליון שקל. לארי, נטען, ידע על הפעולות וכי אינן נעשות על ידי אסולין וללא ייפוי כוח. במהלך 2001 חתם אסולין על יפוי כוח לכהן והאחרון המשיך להשתמש בחשבונו של אסולין לעסקיו בתחום המרת הכספים. ואולם, נטען, לא נמסר לבנק טופס הצהרה על נהנה ולא דווח על נהנים בחשבון מלבד אסולין.



הפרקליטות טענה כי לארי הודה בחקירתו בפה מלא כי ידע בזמן אמת, שכהן, הוא זה שעושה שימוש בחשבון על שם אסולין, לטובת עצמו ולטובת עסקיו כחלפן.



חשד לפעולה בלתי רגילה



השופט שפירא קבע כי חובת הדיווח חלה על הבנק רק כאשר הבנקאי סובר כי מדובר בפעולה בלתי רגילה. מכאן מסיק השופט כי עצם קיומה של חובת הדיווח הינו דבר שבשיקול דעת. עוד קבע השופט שפירא כי סעיף החוק הנוגע למסירת מידע כוזב אינו חל על הבנק אלא על נותני שירותי המטבע בלבד, מכיוון שהם אלה שבאים בקשר ישיר עם מלביני הון.



השופט מוסיף כי העונש הקבוע בחוק לעובר העבירה הינו 10 שנים, ואולם "לא סביר להעמיד כל אדם, ובוודאי פקיד בנק שבידו שיקול דעת לבחון אם מדובר בפעולה בלתי רגילה אם לאו, בסכנת הרשעה בעבירה שעונש של 10 שנים בצידה".



השופט שפירא מעלה תהייה "האם סביר שבגין אי דיווח על ריבוי זיכויים מהוראת קבע לחשבון בלא סיבה נראית לעין, ובמיוחד כשהדבר נתון לשיקול דעת הפקיד, יהא צפוי עובד בנק ל-10 שנות מאסר?"



שפירא קיבל את גרסתו של לארי, לפיה כמנהל בנק לא ידע על זהות מבצעי הפעולות בחשבון זה, על אופי הפעילות בחשבון זה ועל היקף הפעילות. עוד מציין השופט כי תקופת ביצוע העבירות המיוחסות ללארי אירעה בסמוך לכניסת החוק והצו לתוקף, תקופה שבה חלה אי וודאות בנוגע לאופן יישום החוק. השופט שפירא מציין לזכותו של לארי כי "אף הבנקים האחרים לא הפנימו את החובות שהביאו עמם החוק והצו".



(ת.פ. 343/04)