ניו יורק טיימס
>> מרקוס פרינד, יזם בן 29 מתחום האינטרנט, לא קרא את רב המכר "שבוע עבודה בן ארבע שעות". למעשה, הוא אפילו לא שמע עליו כששאלתי אותו על כך בשבוע שעבר, ואולם הפנים שלו היו יכולות לפאר את כריכת הספר. פרינד פיתח תוכנה עבור אתר השידוכים המקוון שלו, Plenty of Fish (הרבה דגים), שפועל כמעט לגמרי על טייס אוטומטי, מה שמותיר לפרינד הרבה זמן פנוי. בממוצע, הוא עובד עשר שעות בשבוע.
הנה שני פרטים שיעוררו עניין בכל מי שחולם על הקמת עסק אינטרנטי שינהל את עצמו: פרינד מפעיל את העסק מהדירה שלו בוונקובר, ולדבריו הרווח הנקי שלו הוא 10 מיליון דולר בשנה. בהתחשב ברווחיות של התמהיל הפרסומי של האתר ונתוני התעבורה בו, נראה שהסכום הזה לא רחוק מהמציאות.
ההצלחה של פרינד מעוררת הערכה. אולם לאתר שלו, שמלאו לו כמעט חמש שנים, יש מספר יישומים לא גמורים, תקלות מרגיזות, ועיצוב הרחוק משלמות.
פרינד בנה את האתר ב-2003 כתרגיל בלמידת שפת תיכנות חדשה - ASP.NET. האתר נעשה פופולרי בקרב קנדים דוברי אנגלית, ובאחרונה החלה הפופולריות שלו לגדול גם בקרב מחפשי השידוכים המקוונים בערים רבות בארה"ב, על אף שכמעט לא הושקע כסף בפרסום האתר. על פי נתוני קומסקור לנובמבר, היו לפלנטי אוף פיש 1.4 מיליון מבקרים בארה"ב. בדצמבר 1.2 מיליארד דפים נצפו באתר, ומאז ה-26 בדצמבר זינק מספר זה ב-20%, לדברי פרינד.
הגלישה באתר היא חוויה מכאיבה מבחינה חזותית. במקומות בהם מופיעות תמונות של החברים באתר, כלומר ברוב הדפים, הפרצופים לרוב נראים מוארכים או מעוכים, מאחר שפרינד לא טרח לכתוב קוד שיתאים את גודל המסגרות או ימנע הפרעות אחרות. כאשר שאלתי אותו מדוע לא טיפל בבעיה, הוא ענה שזה עניין טריוויאלי שלא מפריע למשתמשים.
אפשר להבין את אדישותו, על רקע העובדה שבשנה האחרונה הכפיל האתר את מספר הלקוחות הרשומים ל-600 אלף, לדברי פרינד. זאת למרות העובדה שכל חודש הוא מנפה 30% מהמשתמשים עקב אי-שימוש בתוכנה. איכשהו, האתר מצליח לחדש את מעגל הלקוחות, ומצליח להשיג לעצמו לקוחות חדשים.
לא צריך בכלל שירות לקוחות
איש לא משתמש בשירותי הלקוחות בפלנטי אוף פיש, פשוט משום שדבר כזה בכלל לא קיים באתר. החברה לא זקוקה לתמיכה כדי לטפל בהרשמת הלקוחות או בחיוב החשבון שלהם, מאחר שהשירות הוא מבוסס-פרסום לחלוטין.
שירות הלקוחות העיקרי של פלנטי אוף פיש הוא תגובות לתלונות על הונאות משתמשים, להזמנות למשפט ולבקשות חיפוש. בשנה שעברה שכר פרינד את העובד הראשון והיחיד שלו כדי שיטפל בבקשות האלה, ובכך הוסיף לעצמו עוד זמן פנוי לצורך צירוף שרתים חדשים בשעות לחץ ולכתיבת קוד.
כדי למנוע חדירת זבל לפורומים של האתר, שיפר פרינד את אופן הניתוח של הפוסטים בבחינה אוטומטית של התוכן, שמזהה אם הוא ראוי להצגה או שיש למחוק אותו.
פרינד אומר שמדי יום מגיעות לאתר קרוב ל-50 אלף תמונות חדשות, כאשר יש צורך לבדוק שמאחורי כל אחת מהן עומד בן אדם אמיתי וכי הן לא כוללות עירום. אבל פרינד לא משלם דבר על הפעולות האלה. למזלו, הרבה אנשים נהנים להסתכל על תמונות של אנשים אחרים - ופרינד מנצל אותם כדי שיבדקו את כשירות התמונות ללא תמורה.
פלנטי אוף פיש מציגה באנרים, פרסומות שמסופקות דרך גוגל, ולינקים שיווקים "קשורים", שהם המרכיב הרווחי ביותר. אם, לדוגמא, אחד הלקוחות רוכש ספר על שידוכים ב-40 דולר כתוצאה מהקלקה על אחד הלינקים, המוציאה לאור מעבירה לאתר סכום דומה, על כך שמצאה לקוח שניתן לשדרג אותו לקניית מוצרים קשורים.
עלוב ביחס לקרייגסליסט
האתר של פרינד נראה עלוב כאשר משווים אותו לקרייגסליסט, שבנה לעצמו מנוע אוטומציה עצום שמתופעל בידי מספר מצומצם של עובדים. לקרייגסליסט 6 מיליון מבקרים מדי חודש, יותר מאשר כל אתר שידוכים; לוחות המודעות שלו בכל הקטגוריות מייצרים 10 מיליארד דפים נצפים בחודש; הוא מכסה 450 אזורים ב-50 מדינות ברחבי העולם בעזרת 25 עובדים בלבד, והוא בין עשרת האתרים הפעילים ביותר בשפה האנגלית. כמו בפלנטי אוף פיש, גם כאן הלקוחות צריכים לשרת את עצמם או לחפש עזרה חיצונית. "כל צורך בעזרה הוא בבחינת כישלון של האתר, ואנחנו עושים שינויים במקרים כאלה", אומר ג'ים באקמסטר, מנכ"ל קרייגסליסט.
פלנטי אוף פיש וקרייגסליסט יצרו אתרים שמתנהלים כמעט לגמרי מעצמם, אולם בדרכים שונות. לקרייגליסט אין הודעות מסחריות מלבד לוחות המודעות שלה, והיא גובה תשלומים רק עבור חלק מזערי מהחומרים שהיא מציגה באתר. היא גובה כסף ממעבידים שמפרסמים הצעות ב-10 מתוך 450 ערים בלבד, ומסוכני נדל"ן המפרסמים דירות בניו יורק. כל שאר המודעות הן בחינם. "הרבה מהמשתמשים לא מבינים איך אנחנו מרוויחים בכלל כסף", אומר באקמסטר.
בפלנטי אוף פיש אין שום מסתורין: שטח רב של פרסום מוקצה לעמוד פרופיל של כל משתמש. ההצלחה שלו מוכיחה שמשתמשים רבים יכולים לסבול פרסומות בשביל לקבל שירותים בחינם, בזמן שאתרים אחרים גובים דמי חבר.
פרינד ללא ספק מצא עסק נדיר, המטיל עבורו ביצי זהב גם כשהוא מבלה את זמנו ברביצה בערסל.
עשר שעות עבודה בשבוע, עשרה מיליון דולר בשנה
ניו יורק טיימס
16.1.2008 / 9:34