בארה"ב זה נגמר בבכי

אני צורך, משמע אני קיים. פרפראזה זו על אמירתו של דקארט היתה הבסיס לתנופת הצמיחה של הכלכלה האמריקאית בעשור האחרון. אולם לעתים נדמה כי סיסמתו הקיומית של האמריקאי המצוי צריכה להיות: "אני חייב, משמע אני קיים". בעשור האחרון התלכדו כמה גורמים משמעותיים וניפחו בארה"ב בועה של אשראי צרכני, שהיא גדולה כל כך עד שהתפוצצותה בימים אלה מאיימת לערער מיסודה את כלכלת ארה"ב.

מאז 89' עלה שיעורם של משקי הבית בארה"ב השקועים בחובות מ-66% ל-75%. כרטיסי האשראי משווקים באגרסיוויות רבה על ידי החברות, והאשראי הצרכני הכולל האמיר ל-2.5 טריליון דולר ב-2007 - 20% מהתמ"ג השנתי.

הגורמים העיקריים לגידול העצום בחובות של משקי הבית בארה"ב, ובעיקר באשראי הצרכני, בעשור האחרון, הם מצד אחד הפריחה הכלכלית המתמשכת, ומצד שני הריבית הנמוכה. בעקבות משבר כלכלי שנולד לאחר אירועי הטרור של ספטמבר 2001 והתפוצצותה של בועת הטכנולוגיה, הוריד הבנק הפדרלי את הריבית ל-1% - הרמה הנמוכה ביותר ב-45 שנים. כשהריבית נמוכה כל כך, מתעצמת הכדאיות של נטילת אשראי. הצרכנים החלו לקחת על עצמם יותר חובות ולחסוך פחות, שכן חיסכון בתנאים של ריבית נמוכה אינו כדאי.

בגלל הריבית הנמוכה על משכנתאות החל גם שוק הדיור לרתוח. מכיוון שבארה"ב אפשר לקחת משכנתא לשימוש עצמי (הלוואה מהבנק כנגד שווי הבית), עלייתם של מחירי הבתים הניעה רבים לקחת משכנתא שנייה, כדי לממן את חשבונות הצריכה שלהם.
עסקי האשראי הצרכני בארה"ב שונים מבישראל. חשבון אשראי בארה"ב מגיע לבית הצרכנים בסוף כל חודש, והם אמורים לפרוע אותו כשם שהם משלמים את חשבון חשמל או הטלפון. על איחור בפירעון משלמים בריבית חריגה, בדומה לריבית שהיתה נהוגה על משיכת יתר בבנק.

חברות כרטיסי האשראי גוזרות רווחים שמנים מהאשראי שהן מעניקות. כשאנשים משתמטים מתשלום חובות - החברות מפסידות. כדי לקזז את ההפסדים האלה, הן מעלות את הריבית על האשראי. כל עוד הריבית בארה"ב היתה נמוכה מאוד, לא ירדה ריבית האשראי באופן פרופורציוני, וכך גזרו חברות אלה רווחים עצומים.

תרבות הצריכה, הניסיון לקדם מכירות של מוצרים ושירותים והתרופפותם של התנאים שבהם ניתן אשראי לצרכנים, הובילו למגמה מסוכנת. כשם שהממשל הפדרלי נקלע לחובות עצומים ולגירעון תקציבי היסטורי בהיקפו, כך גדל והלך היקף החובות האישיים. שיעור החיסכון האישי, שהצטמצם בהדרגה במשך שנים רבות, הגיע לרמה אפסית - ולפני שלוש שנים נהפך לשלילי. קצב הגידול באשראי היה גבוה מקצב הגידול בהכנסה הפנויה, כך שכיום חייב בממוצע כל משק בארה"ב קרוב לאחוז מההכנסה הפנויה שלו.

שקיעתה של תרבות שלמה בחובות גדולים כל כך, שאין ביכולתה לפרוע, היא הרת אסון. מעגל האנשים שאינם עומדים בקצב הפירעון ונקלעים לפשיטת רגל, גדל והולך.