כשמדברים על מכוניות ירוקות, מתכוונים בראש ובראשונה לטכנולוגיה המפחיתה את זיהום הסביבה. אבל הטרנד הירוק לא נעצר במנוע: הוא מתבטא גם בגודל המכונית ובאלמנטים אחרים הקשורים בעיצוב. "המותג ירוק נהפך לסוג של סמל סטטוס", אומר מעצב הרכב אייל קרמר, לשעבר מעצב ביצרנית הרכב וולוו. לדבריו, "מפורסמים קונים מכוניות ירוקות".
אבל כדי שמוצר יתפקד כסמל סטטוס, אנשים צריכים לדעת לזהות אותו. "זו הסיבה שפורד, ג'נרל מוטורס ויצרניות רכב אחרות שניסו לשחזר את ההצלחה של טויוטה פריוס, נכשלו", אומר קרמר. "טויוטה פריוס לא נראית כמו מכוניות אחרות. הונדה, למשל, השיקה את ההונדה אקורד עם מנוע היברידי, אבל אין הבדל אמיתי מבחינה עיצובית בינה לבין האקורד הרגילה".
קרמר מוסיף כי מבחינה צורנית, התפישה בנוגע לניצול נכון של האנרגיה באה לידי ביטוי בדגמים חלקים ואווירודינמיים: "במובן מסוים, מדובר בחזרה לקווים שאפיינו את שנות ה-80, אז בלטו בשוק דגמים כמו אאודי 80, אאודי 100 ופורד סיירה. בשנים האחרונות, הסגנון החלק ננטש והוחלף על ידי סגנון שרירי יותר, מפוסל ומקופל, המשדר כוח, עוצמה ואגרסיוויות.
אפילו וולבו ואאודי, החלקות באופן מסורתי, קיבלו שרירים בשנים האחרונות. אבל הפריוס מאוד חלקה, קלה ואווירודינמית. שברירית אפילו. הונדה כבר הלכה בדרך הזו, ואני מעריך שיצרניות רכב נוספות יעשו זאת".
חוזרים למקורות
הגודל הוא קריטריון משמעותי כשחושבים על חיסכון באנרגיה. ואכן, הביקוש הגלובלי למכוניות קטנות הגיע לרמות חסרות תקדים. מכירות המכוניות הקטנות צפויות להגיע ל-45% מכלל מכירות המכוניות בעולם עד 2012. ליצרניות המכוניות משתלם להתמקד במכוניות קטנות וחסכוניות גם משום שהדבר מאפשר להן להיכנס לשווקים מתפתחים, כגון הודו וסין.
בפולקסוואגן, חברה שתמיד הבינה את כוח המשיכה של הרטרו, מגמת הפשטות מקבלת ביטוי חד משמעי בעיצוב. "עד היום, פולקסוואגן ניסתה להעלות את רמת המכוניות שלה", טוען קרמר. "לפאסאט הנוכחית, למשל, יש מראה מאוד עשיר, עם קישוטי פנים, והיא מכוונת לפלח העליון של השוק.
אבל המנכ"ל החדש מנסה לפנות דווקא לפלחים נמוכים יותר של השוק. הדגם החדש של הג'יפ הקטן טיגואן, הוחזר לשלב התכנון משלב העיצוב כדי להוריד לו קישוטים ולהפוך אותו לפחות צעקני.
"את המגמה הזו אפשר לראות גם במכונית הקטנה אפ (!UP), שפולקסוואגן הציגה בפרנקפורט. היא מעוצבת כקופסה אחת, קלה ואווירודינמית. מדובר בקטגוריה עצמאית של מכוניות ירוקות, חלקות ונקיות, שמתייחסות ליעילות גם בממד העיצובי".
האפ עוצבה על ידי מעצב אלפא רומיאו לשעבר, וולטר דה סילבה, המשמש כיום מעצב ראשי של פולקסוואגן. היא אמנם לא פאנקית כמו הפיאט 500 או שיקית כמו הסמארט, אבל העיתונות הזרה מגדירה אותה כחיפושית של המאה ה-21 - המכונית החדשה של העם.
"פולקסוואגן כבר חזרה פעם אחת למקורות, עם החיפושית החדשה," אומר קרמר. "אבל זו היתה חזרה במובן הצורני בלבד. החיפושית החדשה היתה יקרה מאוד. הפעם פולקסוואגן חוזרת למקורות מבחינה תפישתית".
אחרי האפ השיקה פולקסוואגן את הספייס אפ (!Spice Up) - מיני-ואן שהוצג בתערוכת הרכב בטוקיו ב-2007. דה סילבה אמר כי למרות האמוציונליות בעיצוב הספייס אפ, ניתן לראות מיד כי "נמנענו מגימיקים מיותרים ועודפים, ובחרנו בעיצוב בטוח ובקווים ישרים". עיצוב הפנים של הספייס אפ מעלה חשד כי השמועות על שיתוף פעולה בין אפל לפולקסוואגן היו מבוססות, ושרק באופן מפתיע לא קוראים לתוצר iCar.
עולם כמנהגו נוהג
אלכס פדואה, ראש החוג לעיצוב תעשייתי בשנקר, המשמש מרצה אורח במחלקה לעיצוב מכוניות ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון, אומר שאין כיום מהפכות גדולות בתחום עיצוב המכוניות. השמרנות מושלת בכיפה.
"קו עיצוב של מכונית חדשה עולה 5 מיליארד דולר", אומר פדואה. ובניגוד לעבר, אז עמדו בראש התעשייה אנשים שבאמת אהבו מכוניות, היום היא מנוהלת על ידי "אנשי עסקים ובנקאים ועל ידי אנשים צרי אופק". אפילו מעצבי המכוניות, שאי אפשר לחשוד בהם בחוסר אהבה לתחום, אינם מגלים יצירתיות מניחה את הדעת. "הבעיה עם מעצבי המכוניות היא שהם אוהבים את המכוניות בדיוק כפי שהן", אומר פדואה. "אין להם חשיבה חתרנית".
את השמרנות של מעצבי המכוניות מזהה פדואה גם במסלול ההתמחות בעיצוב מכוניות שנפתח השנה בשנקר. "במסלול לומדים רק גברים שהם יותר גברים מגברים - אין נשים, אין הומואים", הוא מספר.
לדברי פדואה, אם רוצים לדבר על חידושים בתחום עיצוב המכוניות, צריך לדבר על הבדלים דקים: "זהו תחום של ניואנסים. אולי בגלל שהמכונית, בניגוד למוצרים אחרים, כגון מקרר, נתפסת על ידינו במודע או שלא במודע כישות חיה. ניואנסים מבדילים בין הפרצופים של 7 מיליארד האנשים בעולם, וכך גם במכוניות".
אם לוחצים אותו אל הקיר, פדואה מוכן להתייחס לכמה דגמים מעניינים. עם המכוניות שהוא מציין לטובה נמנית הסי-קקטוס, מכונית התצוגה של סיטרואן שהופיעה בתערוכת הרכב של פרנקפורט ב-2007. כפי שמעיד שמה, הקקטוס היא מכונית הצורכת מעט מאוד משאבים. מדובר במכונית היברידית חשמלית, השוקלת רק 1,200 ק"ג.
כדי להפחית במשקלה, סיטרואן ויתרה על כל החלקים הלא חיוניים במכונית, כמו למשל לוח המחוונים. המפתח שלה משמש גם כנגן MP3. "הקקטוס מתכתבת עם צעירים ועם פאן. יש בה משהו רענן, אבל יש גם הגזמות בעיצוב הפנים", אומר פדואה.
גם ב.מ.וו מוזכרת כמי שלא הולכת לגמרי בתלם. "קשה להתעלם מהאומץ של כריס בנגל, המעצב הראשי של ב.מ.וו. אלפים מוחים על מה שהוא עושה לחברה, אבל הוא מכניס קצת חוצפה צעירה - מכוערת, לדעתי - למעוז השמרנות הבורגנית". בנגל יצר לעצמו אויבים רבים לאחר ששינה את הפורמט המסורתי של הב.מ.וו לפורמט עם קצוות חדים יותר. באינטרנט מסתובבות עצומות מקוונות רבות נגדו, עם כותרות כמו "עצרו את כריס בנגל".
על המאזדה 2 יש לפדואה רק מילים טובות. "קשה להתעלם מזה שהיא פשוט מוצלחת", הוא אומר. "מה חדש בה? היא פשוט עובדת טוב. כל מעצבי המכוניות למדו שמכונית צריכה להיות דינמית, אבל פה הקווים לא משדרים מהירות בצורה הקלאסית, אלא חיות ורעננות. כמו חיה שמשחררת את השרירים שלה. הכל נמצא במקום".
וזה מזכיר לפדואה שהמרחק בין מכונית מוצלחת למכונית לא מוצלחת הוא מילימטרים. "זה הקליק הנכון כשסוגרים את הדלת", הוא מסביר. "הרי אנחנו קונים מכונית לפי אמוציות, ולא מתוך חשיבה רציונלית".
אלכס פדואה על עיצוב רכב: זה תחום של ניואנסים; אולי בגלל שהמכונית נתפסת על ידינו כישות חיה
עפרה שלו
17.1.2008 / 9:05