כששרגא בירן היה ילד בן 10 נורו אביו ואמו לנגד עיניו. כעבור זמן קצר גם אחיו נהרג. העיירה כולה הובלה לקבר אחים. במשך שנתיים שרד לבדו ביערות הקפואים שבין פולין לאוקראינה. עם השחרור הצטרף לפרטיזנים הסובייטים המשחררים.
כשהיה בן 13 עלה בירן ארצה והצטרף לקיבוץ מסילות שבעמק בית שאן. אחרי שקרא את "הקפיטל" של קארל מרקס היה למרקסיסט אדוק. חלומו היה להיות מתקן עולם, מנהיג פועלים גואל. בגיל 20 גורש מן הקיבוץ כיוון שהיה מזוהה עם משה סנה והמפלגה הקומוניסטית. במהלך לימודי המשפטים בירושלים, כשהיה חסר כל, ניסה לגייס פועלי דחק ופועלי ייצור למלחמת המעמדות הגדולה שתממש את האוטופיה הסוציאליסטית.
היום בירן הוא האמיד שבין עורכי הדין בישראל. הקפיטל שלו מוערך במאות מיליוני דולרים. מיליארדר, במונחים שקליים. בגיל 75, הוא משקיף בגאווה ממשרדו הנאה בקומה ה-21 של מגדל מוזיאון תל אביב, על הבייבי האחרון שלו: השוק הסיטונאי. כיצד הצליח להפוך את העזובה והזוהמה לזהב. להסב קניין מת ללא זכויות בנייה לקניין חי שעליו ייבנו אלפי דירות. כיצד יצר עושר חדש יש מאין. למעלה ממיליארד דולר יש מאין.
האובססיה של בירן היא הזדמנויות. ניצול הזדמנויות. ובאמת, זה ארבעים שנה, הוא מצטיין בכך. את תנופת הבנייה של ירושלים ניצל בשנות השבעים על מנת לחבור לקבלני ירושלים ולהשיג עבורם זכויות בנייה שאיפשרו את בנייתן של שכונות ענק בפסגת זאב ובהר נוף. את הפשרת הקרקעות הגדולה של ראשית שנות התשעים ניצל על מנת לחבור לקיבוצים ולמושבים במרכז הארץ ולהקנות להם זכויות מופלגות שהודות להן נבנו מפעלי בנייה משגשגים בכפר מלל, רמת רחל, אזור נתב"ג ומושב גאליה. את הגלובליזציה של סוף שנות התשעים ניצל כדי לקנות (עם בן דודו הרחוק דודי וייסמן) שלושה בתי זיקוק ואלפי תחנות דלק בטקסס ובקליפורניה.
המהפכן לשעבר היה מעורב ועודו מעורב בבנייתן של עשרות אלפי דירות. רבות מהן הועברו לרשותו. את נכונותם של לקוחות לשתף אותו ברווחיהם וברכושם יש המייחסים לדימוי שנוצר לבירן כמי שמסוגל לחלץ עבור הלקוחות זכויות קניין ובניין חריגות ושנויות במחלוקת. בעולם הנדל"ן מתייחסים אל היזם האינטלקטואל הזה בצירוף של יראה וטינה. הוא נתפס כהרבה יותר מעורך דין. הוא נתפס ככריש הכרישים.
ואולם לשרגא בירן לא די בכך. לטענתו כסף לא מעניין אותו. הוא אינו מבין מדוע אנשים מתעניינים בכמות הזוזים בכיסו. מה שבאמת מניע אותו הוא תיקון חברתי. מה שמרגש אותו הוא כלכלה מדינית. הקפיטל שיצר לא משנה את התחושה שלו שהחמיץ את ייעודו האמיתי: מתקן עולם, אדריכל של הסדר החברתי. על כן הוא מוציא לאור ספר שאליו הוא מתייחס בחרדת קודש: "בשבחי האופורטוניזם, מבוא לתורת ההזדמנויות" (הוצאת ידיעות אחרונות).
בספרו מחפש בירן דרך ליישב קפיטליזם עם צדק חברתי. הוא מציע להילחם בעוני באמצעות הפרטה חברתית וחלוקה שוויונית של הקניין החדש שטרם חולק. הוא מציע לדחות את נבואות הזעם של הירוקים ולפתח סביבה חברתית שהאדם במרכזה. הוא מציע לנצל את המורכבות של העולם הגלובלי כדי לפתוח אפשרויות בלתי נדלות בפני הפרט.
ואולם יותר מכל, ספרו של בירן מנסה להכשיר את האופורטוניזם. הוא מציג אותו כעמדה קיומית ראויה המחליפה את האידיאולוגיות הגדולות, נאבקת בגורל ומשחררת את האדם לקראת רנסנס חדש. הוא מציג את האופורטוניסט כגיבור של המאה ה-21, אשר מבטא אותה התשוקה הזוהרת בעיניו של בירן עצמו כשהוא פוסע הלוך ושוב בקומה ה-21 של מגדל המוזיאון: התשוקה לחיות. בכל מחיר ובכל דרך. להדוף בכל יום את המוות.
מאבדים צלם אנוש
שרגא בירן, אתה עורך הדין האמיד בישראל. אתה ניצב במקום טוב במעלה רשימת מאה העשירים של ישראל. כיצד אתה רואה את יחסי הון-שלטון בארץ?
"הקשר בין הון ושלטון פסול, מוסרית וחברתית. הוא לא נכון פוליטית ולא נכון משפטית. התקשורת לא מבקרת די את הקשר הזה. היא נותנת לו לגיטימציה כקשר ראוי, כקשר שלא צריך לגנות אותו. הנטייה היא להציג את הסמליות הזאת של הון ושלטון כסיפור של הצלחה. לדעתי זה חמור. בן גוריון ואשכול לא היו מסתודדים עם האליטות הכלכליות. הם לא היו הולכים לווילות בגבעתיים וברמת גן. הסתודדות כזאת היא גם לא מהדברים המקובלים בעולם".
הלוא דרכו של עולם היא שהעוצמה הכלכלית והעוצמה הפוליטית ילכו יד ביד.
"בארצות הברית אדם שמצליח הולך לשלטון. זו התנועה. בישראל התנועה הפוכה. מי שהצליח בשלטון הולך אל ההון. כל החשבים ששולטים על קופת המדינה הופכים למחרת היום למנהלי חברות ויושבי ראש של חברות. התופעה הזאת פסולה".
האם כתוצאה מכך השלטון בישראל סמוך על שולחנם של העשירים?
"לא הייתי רוצה להציג תמונה שהשלטון כולו סמוך לשולחנם של העשירים. אבל אפילו הניאו-ליברליזם תיקן את מהלכיו בשנים האחרונות. אפילו הימין הכלכלי באירופה ובארצות הברית מדבר היום על כך שצריך להציל את העולם מהפערים האיומים. הוא מבין שצריך לחלק את העושר באמצעות הרחבת השירותים הרפואיים והשבחת החינוך. אבל בישראל התפיסה היא עדיין ניאו-ליברלית מיושנת. אין התייחסות רצינית לבעיית העוני. אין הבנה אמיתית של המתרחש בחברה. השלטון אינו קשוב לרחשי הלב של 65 אחוז מהאוכלוסייה. החיבור בין הון ושלטון מקהה את הרגישות החברתית. הצמרת הכלכלית חיה בבועה והשלטון איתה. במקום החיבור של הון ושלטון צריך לבוא חיבור של שלטון ועוני. שלטון ומחסור. במקום להיצמד לאליטות על הפוליטיקאים להיצמד למצוקה הגוברת של שני שלישים מהציבור".
שני שלישים? אתה לא מגזים?
"לך תראה מה קורה בשכונה ב' בבאר שבע. תראה מה קורה בעיירות הפיתוח ואפילו בשכונות הדרום של תל אביב. יותר ממחצית האוכלוסייה אינה שותפה בחגיגה הזאת. אנחנו שטים בספינת תענוגות שבה הנוסעים של המחלקה הראשונה לא רואים את מכלי הקיטור ואת אנשי הפחם היושבים למטה.
"לכן צריך להקים ממשלת חירום כלכלית-חברתית. אנשים לא יסבלו את המצב הזה לאורך זמן. הם לא ישתקו. הנוער המזרחי לא ישתוק. והרוסים לא ישתקו. והקשישים המרגישים שזרקו אותם לכלבים לא ישתקו. ומעמד הביניים הצעיר לא ישתוק. כך שבמקום להקים ועדת וינוגרד אחרי שכל זה יפרוץ צריך לטפל בבעיית העוני עכשיו. צריך להבין שאם המצב החברתי ימשיך להידרדר יקרה מה שקרה בוואדי סאליב ויקרה מה שקרה עם הפנתרים השחורים אבל בהיקף הרבה יותר גדול.
"ההילולה הנובורישית הזאת מקוממת. היא מעוררת קנאה. וקנאה מעוררת שנאה. ושנאה של המונים יכולה להפוך להתפרצות של המונים. זה הדבר המפחיד אותי. המונים מפחידים אותי. יש לנו פצצה חברתית מתקתקת החמורה לא פחות מהאיום האיראני".
המבנה של הקפיטליזם הישראלי בעייתי?
"בלי שום ספק. הבעיה הכלכלית-חברתית בישראל היא בעיה של ריכוז העושר למעלה, גם בגלל הפרטות אליטיסטיות וגם בגלל העדר מוביליות בסולם החברתי. לא יכול להיות שרופא ירוויח כאן 2,000 דולר בחודש כשבארצות הברית הוא מקבל 20,000 דולר. לא יכול להיות שמורה ירוויח 1,000 דולר בחודש ואנחנו נצפה שיעניק לילדינו ונכדינו חינוך טוב. זה לא עובד. הניצחון שהאוצר השיג על המורים הוא ניצחון פירוס. הוא עוצר את קידום מערכת החינוך.
"הגישה של פקידי האוצר היא גישה ניאו-ליברלית מיושנת. אני מאמין בחלוקה מחדש של העושר שעוד לא חולק. והמשמעות של חלוקה כזאת היא לקחת יותר מיסוי מהעשירים ולבצע תשלומי העברה לא לצורכי סעד אלא כדי ליצור את התשתית האנושית שתצמיח את הכלכלה ותצמצם את הפערים. האוצר לא עושה זאת. הוא מגלה חוסר רגישות חברתית ובורות כלכלית. הוא חוסם את היכולת של רבים לעלות בסולם החברתי".
אתה בעד העלאת מיסוי על עשירים?
"אלה שמשלמים את המסים צריכים להבין שרפורמות בחינוך, בבריאות ובשיכון הן קריטיות. אי אפשר יהיה להתקיים בארץ הזאת בלי לעשות אותן. העלאת מסים היא לא הדרך היחידה לממן אותן אבל היא אחת הדרכים. אז יהיו כאלה שיברחו, שילכו לעזאזל. זכותם".
האם המבנה המעוות של הקפיטליזם הישראלי נובע מכך שתהליך ההפרטה שהתרחש כאן בעשרים השנים האחרונות היה פגום?
"בלי שום ספק. תהליך ההפרטה היה אליטיסטי. הוא בסך הכל החליף את הידיים של המדינה בידיים של משפחות ספורות ובעלי הון מעטים מהארץ ומחוץ לארץ. זאת היתה טעות להעביר את נכסי הציבור לכל המרבה במחיר. בשיטה הזאת, כאשר רק מעטים יכולים להשתתף במשחק, המחיר הוא תמיד נמוך יותר מהשווי הריאלי. ובשיטה הזאת הציבור הרחב לא נהנה. בהפרטה שנעשתה בישראל לא היה הממד החברתי המינימלי ביותר של שיתוף הציבור. לא היתה הפרטה חברתית הפותחת פתח לשיתוף אמיתי של כלל האוכלוסייה".
דוגמה, בבקשה.
"המערכת הבנקאית הישראלית עברה לידי המדינה. לא היתה שום סיבה לא להעניק את כל המניות בבנקים לציבור הרחב. שום סיבה".
כך היה צריך לנהוג גם בנכסים ממשלתיים וציבוריים אחרים?
"את המערכות הגדולות של מדינת ישראל צריך היה להעביר לידי הציבור, אבל באמת. חברת העובדים, למשל, היתה מודל נפלא. מיליון חברי הסתדרות היו מיליון בעלי מניות ששלטו בבנק הפועלים, בקופת חולים, בארגון אמהות עובדות, במשען, במוסדות חינוך. לא היתה שום סיבה לעשות בנכס האדיר הזה קפיטליזציה. לא היתה סיבה למכור את כור לברונפמן ואת שיכון ובינוי לאריסון. במקום זאת אפשר היה להרחיב את המערכת ולא לצמצם אותה. לשתף גם את עיירות הפיתוח בבעלות עליה.
"אבל לרבין לא היתה אוריינטציה כלכלית-חברתית. וחיים רמון חיסל את ההסתדרות במו ידיו וגמרו עליו את ההלל בשל כך, למרות שזה היה אבסורד. פשע. וכך במקום להפריט באופן חברתי את נכסי ההסתדרות ואת נכסי המדינה ולהפוך את ישראל לאחת המדינות הנפלאות ביותר, פירקו את הכל. הרסו. מכרו לכל המרבה במחיר. ועוד התגאו בכך שקיבלו עוד מיליון או פחות מיליון. שזה שטויות. שאין לזה שום קשר לערכים האמיתיים.
"זה גרם לקיטוב חברתי. זה הביא להחצנה חברתית. להתחרדות, לש"סיזציה. כי אנשים שחיים בעוני אינם מסוגלים לחשוב באופן רציונלי. הם מגיעים לעבודת אלילים כזאת או אחרת ולמעשים מוקצנים עד אימה.
"את ההקצנה הזאת אני רואה כל הזמן לנגד עיני. אני רואה את ההמונים האלה כאחד הדברים הקשים ביותר. מפני שאלו קבוצות של בני אדם שמאבדים צלם אנוש. והם נוהים אחד אחרי השני, לא חשוב לאן. כמו אותם עדרים שאתה רואה באפריקה שבמקום לחצות את הנהר קופצים אחד על השני ויוצרים גשר חי.
"אז למה להגיע להקצנות האלה. אפשר היה להגיע למדינת רווחה שעוסקת בהפרטה חברתית הנותנת זכות קניין לכל תושבי הארץ. אפשר היה לחדש את המערכת שדאגה לאדם ממעון היום וגן הילדים ועד לבית האבות. והבריאות, החינוך, העזרה ההדדית. אבל במקום לחדש את המערכת הזאת באמצעות העברת השליטה בה לציבור הרחב החריבו אותה. בעיני זוהי טרגדיה. זה המחדל הכלכלי-חברתי ההיסטורי של מדינת ישראל. והכל בגלל אגוצנטריזם, אגואיזם ואליטיזם. בגלל התעלמות פופוליסטית מהעובדות".
טרנספר סטליניסטי
אם נכון היה להפריט חברתית את הבנקים, חברת העובדים והנכסים הגדולים של מדינת ישראל, האם לא היה נכון לנהוג כך גם באדמות המדינה? להחזיר את האדמות החקלאיות לידי המדינה כדי שתוכל לחלק אותן לציבור הרחב?
"באקדמיה אפשר לדבר כך, במנותק מהמציאות. אבל בני אדם חיים במציאות ממשית. אתה יכול לעקור אנשים ולנתקם מרכוש. אתה לא רוצה לעשות טרנספר סטליניסטי של הכפריים ולשלוח אותם לסיביר. הפרטה חברתית של הקרקע היא לא להעניק אותה לכולם אלא להעניק אותה לאלה שיש להם זיקה אליה. הגישה צריכה להיות רציונלית. ההתייחסות צריכה להיות מעשית ולא אוטופית".
ובכל זאת אנחנו מדברים על ארבעה מיליון דונם אדמה. על חמישית מהקרקע בישראל. לכולנו יש זכויות על הקרקע הזאת. מדוע לקחת את זכויות הרבים ולהעביר אותן לידי מעטים?
"האפשרות שאתה מדבר עליה היא בלתי מצפונית, בלתי מוסרית ובלתי צודקת. כל דיני הקניין בעולם קובעים שאם אדם יושב על קרקע 20 שנה היא עוברת לבעלותו. אני מאמין בקידוש הקניין הקטן. מלוק דרך שפינוזה ועד מרקס כל הפילוסופיות החברתיות ראו את ההגנה על הקניין הקטן כדבר מקודש".
אבל אנחנו לא מדברים על קניין קטן. במדינה שבה יש מחסור עצום בקרקע והקרקע נמצאת עדיין ברשות הציבור אתה פועל כדי להעביר 20 אחוז מהקרקע לידי שני אחוזים מהציבור.
"הפילוסופיה מאחורי הטענות שלך היא מהסוג הנקלה ביותר. בכל העולם הכירו בכך שאדם החי על אדמתו אינך עוקר אותו".
איש אינו מדבר על עקירה. אפשר להעניק למתיישבים בעלות מלאה על בתיהם ועל חלקות האדמה המיידיות שלהם, אבל את שטחי האדמה העצומים שהופקדו בידיהם למשמרת ביודעין נכון להחזיר לבעלותו של הציבור כולו.
"אני לא רוצה להרחיב בסוגיה הזאת כיוון שהיה לי אינטרס בה".
והאינטרס היה כרוך בכך שלא נמצא פתרון כולל לבעיה, גם לא לשיטתך, אבל במקומות שאתה פעלת בהם הצלחת להבקיע את המערכת ולהשיג ללקוחות שלך זכויות מופלגות. כך ברמת רחל, כך באזור נתב"ג, כך במושב גאליה. אתה היית הסוכן המוכשר היודע לנצל את החוק על מנת להשיג, במסגרת החוק, זכויות מופלגות למעטים שאותם ייצגת.
"התפיסה הפילוסופית והמשפטית שלי היתה אוניוורסלית. תמיד דאגתי לעם, לעולם, למדינה".
אבל אנשים שהלכו איתך קיבלו מרשויות המדינה את שאחרים לא קיבלו.
"אם מישהו רוצה לתת לי מחמאה ולומר שאני מוכשר ומסוגל לעשות דברים קשים - אני אומר לו שאני אוהב את האתגר. אני אוהב להתמודד עם בעיות לא פתורות. אבל כל הפעולות שלי רוויות אינטרסים חברתיים. כך נולדתי, כך אני חי וכך אני רואה את עצמי".
מדוע לא תהיה ישר עם עצמך. העולם קפיטליסטי, אתה קפיטליסט ואתה פועל בתוך המערכת הקפיטליסטית. אתה לא מתקן חברתי אלא מייצג של קבוצות אינטרסים. ואתה מאוד טוב בכך. יש אומרים שאתה פיצחת את הצופן של המערכת הישראלית.
"אין לזה שחר. פעלתי נגד המערכת הזאת ואני פועל נגדה ואין לי שום שיתוף פעולה איתה".
נוצר הרושם שאתה מין רב-מג שכזה. שאתה מצליח לעשות בשלטון כרצונך.
"אלה דיבורי סרק. אנשים פשוט התקנאו. כתוצאה מהמזג שלי והאופי שלי והדוגריות שלי והאמת שלי לא היה לי אף פעם ידיד אמיתי בשלטון. לא היה לי שום קשר כזה. כל החיים הייתי באופוזיציה".
אריאל שרון, שהעביר את רוב ההחלטות הקרקעיות הבעייתיות ב-15 השנים האחרונות, העריך אותך מאוד. לא היתה לך השפעה עליו?
"כששרון מונה לשר חקלאות הוא ביקש ממני שאתן לו קצת רקע על הנושא הקנייני ומינהל מקרקעי ישראל. ישבתי איתו כמה ימים. הוא היה אוכל בייגלך עם שמנת והיה רושם בעיפרון את הדברים. הוא רצה לתת את זכויות הקניין לישובים, מפני שראה בכך צדק היסטורי. אני תמכתי בכך בכל לב".
אין פער בין הרטוריקה שלך לפרקסיס שלך? אין מתח בין התודעה של האזרח שרגא לבין קידום האינטרסים של היזם בירן?
"יש מתח ויש פער. מי שתופס את זה כך הם אלה שלא סובלים את הרפורמות שאני מקדם. וגם אלה שלא אוהבים את העובדה שאיני עני כפי שהייתי. אילו הייתי נשאר עני והייתי חי במחסור במחנה אלנבי כפי שחייתי לא היו טוענים נגדי טענות. אבל חלק מהדברים שאני עושה אני עושה לשם שמים. בעניין מקווה ישראל (הניסיון למנוע את הקמתו של פארק איילון על אתר חירייה במתכונת המוצעת ולהחליף חלק ניכר ממנו בבנייה רוויה וצפופה) לא גביתי פרוטה ולא אגבה פרוטה".
את כל הפעילות שלך נגד הירוקים ונגד הפארק עשית שלא למען מטרות רווח? הקוראים לא יאמינו.
"לא קיבלתי אפילו גרוש אחד. עשיתי זאת ואני עושה זאת כי אני מאמין שבסוף השער המזרחי של תל אביב קום יקום. כל הרטוריקה הזאת של האקולוגיזם הקיצוני תיעלם. והעובדה שהפרויקט שאני מאמין בו בסופו של דבר יקום גורמת לי הנאה למעלה מן המשוער. האינטרס החברתי של להדביר את העוני הוא המניע אותי. לשקם רבע מיליון עניים החיים בדרום תל אביב. לכך חונכתי. כך גדלתי. אין פה שום עניין של שכר טרחה כזה או אחר".
יומרה לא צנועה
מי שסיים את החגיגה בתחום האדמות החקלאיות הוא בית המשפט העליון. בתגובה לעתירת הקשת המזרחית הוא פסק נגדך וקבע שעל המדינה לחדול מלתת ללקוחות שלך את אשר נתנה להם במהלך שנות התשעים.
"פסק הדין הזה הוא אחד החמורים בתולדות הפסיקה הישראלית. הוא פופוליסטי, מתנשא ונטול בסיס עובדתי. בהינף קולמוס אחד הוא הביא להחרמת הקניין הגדולה ביותר בתולדות המדינה, במסווה של צדק חלוקתי. כל ההחלטה שלו מבוססת על שגיאה לימודית. על אי הבנה בפילוסופיה החברתית של המערב, הטוענת שצדק חלוקתי פירושו שהחלוקה של הנכסים כפי שהיא קיימת היום צודקת. צודקת מפני שאנשים שילמו כסף או ירשו או קיבלו במתנה. אבל פה מדינת ישראל החליטה שבזכות הצדק, בזכות פירוש שיגעוני של הצדק, מותר להלאים את הקרקע".
עם כל הכבוד, חוכרי האדמות החקלאיות לא היו בעלי זכות קניין. הם התחייבו במפורש להחזיר את הקרקע למדינה כאשר תחדל להיות חקלאית. ומה צודק יותר ומה יפה יותר לשיטתך אתה, מאשר ליצור מהקרקע הזאת מאגר משותף שמתוכו יחולקו זכויות קניין לכל אזרחי ישראל ולא רק לקבוצות-אינטרס שעורכי דין חזקים מייצגים אותן.
"השאלה שלך נגועה בדמגוגיה פופוליסטית. יש מה שנקרא באנגלית - sweat equity הון הזעה. המתיישבים שמרו על הקרקע ופיתחו אותה. הם היו האפופיאה של הציונות. אז במקום לתת להירואיקה של ההתיישבות גושפנקה של בית המשפט העליון, השופט תיאודור אור והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין נתפסו לסיסמה הפופוליסטית של צדק חלוקתי".
כמו רבים מעורכי הדין העסקיים הגדולים בישראל, גם אתה הפכת לביקורתי ביחסך אל בית המשפט העליון ואל מורשתו של השופט ברק? אולי הביקורת התעצמה בשל העובדה שבית המשפט בלם אותך בעניין הקרקעות?
"נוצרה כאן מערכת מלכותית שמורישה את הכיסא, קובעת מי ימשיך את הדרך ובוחרת בצלמה ובדמותה את היורשים המוכנים ללכת בדרכה. בתקופת ברק היתה פריצה של כל הגבולות. בית המשפט העליון דן בכל דבר, בכל נושא, בכל פנייה. השופטים יכולים לעשות את כל מה שעולה בדעתם.
"ברק קבע שמה שכתוב לא מחייב, אלא צריך לפרש את הכתוב בהתאם לכוונת הצדדים. אם הכתוב לא מחייב והעובדות לא חשובות והכל נקבע על פי מוחו הקודח של השופט אתה לא יודע איפה אתה חי. אתה כפוף למערכת משפט בעלת יומרות אקסצנטריות מרחיקות לכת שאיבדה את המצפן הבסיסי של לפסוק על פי חוק ועל פי עובדות".
ואולי אתם, בעלי העוצמה הכלכלית, פשוט מאסתם במוסד המציב לכם גבול. המונע מכם לקדם את האינטרסים שלכם באין מפריע?
"בית המשפט יכול לפעול גם בלי לפלוש למרחבים לא לו. הקביעה שכל אדם יכול לפנות בכל נושא לבית המשפט נשמעת נפלא. אבל היא מעודדת פופוליזם. היא יוצרת תלות בתקשורת. בית המשפט לא תלוי בחוק ובעובדות ויכול להשתלח בכל כיוון. בעיני זו יומרה לא צנועה. צריך להכניס את המערכת למקום המכובד מאוד הראוי לה".
להשאיר חותם
שרגא בירן, אתה אופורטוניסט?
"אני בהחלט אופורטוניסט חיובי".
מה זה אופורטוניסט חיובי?
"אדם שאינו כבול לדעות קדומות, אינו כבול לניסיון העבר, רואה את העולם כפתוח. אדם המנצל מצבים ולא מנצל בני אדם".
זוהי מליצה יפה. אבל במרבית המקרים ניצול מצבים כרוך גם בניצול בני אדם. אופורטוניסט הוא מי שמנצל אחרים על מנת לקדם את עצמו.
"במשך מאות שנים האופורטוניזם הוכפש. אבל האמת היא שהיום אנשים מתעשרים לא כתוצאה מניצול כוח עבודה אלא מניצול הזדמנויות. שני הבחורים הצעירים שהמציאו את גוגל לא ניצלו אף אחד. הם ניצלו הזדמנות, ניצלו טכנולוגיה. אפשר להגיד עליהם שהם קפיטליסטים, אי אפשר להגיד עליהם שהם קפיטליסטים רקובים. והדבר הזה נכון עכשיו בגדול, בענק, באופן גלובלי. יש היום בעולם עושר חדש. יש מעמד יצירתי הולך וגדל המייצר את העושר הזה. ואת המעמד היצירתי מאפיין אופורטוניזם חיובי. חיוניות, רציונליות, מלחמה בעבר ובגורל".
כתבת ספר שלם שמטרתו להכשיר את האופורטוניזם. מטרתו להציג את האופורטוניזם כמעלה.
"האופורטוניזם הוא האידיאולוגיה של ההזדמנות המבטאת את רוחה של המאה ה-21. האופורטוניזם לא מאמין בגורל, בדטרמיניזם ובאוטופיות של העתיד. האופורטוניזם הוא עכשוויזם. הוא טוען שהאמת היא האמת של היום. האמת היא העולם כמות שהוא, לכן האופורטוניסט החיובי פועל מתוך האמת העכשווית ובתוכה. הוא מנסה לממש את הליבידו שלו ואת היצריות שלו על מנת ליצור בעולם הממשי".
הבורגנות של משטר וישי בצרפת הכבושה היתה אופורטוניסטית. וזאת הסכנה. כיוון שהאופורטוניזם שאתה מטיף לו מעצב אופורטוניסטים סתגלנים חסרי ליבה ערכית וחסרי עמוד שדרה רעיוני, אלה אנשים שיסתגלו לכל מציאות כיוון שכל עניינם הוא קידום האינטרסים שלהם.
"כפי שהכפישו את האופורטוניזם הכפישו גם את האינטרס. אבל האינטרס הוא ערך חיובי. הוא מתניע מערכות. כל המערכת הכלכלית פועלת על אינטרסים. רק הפופוליזם גרם לכך שאנשים מתייחסים אל אינטרסים כפסולים. כל הדיבור הצדקני הזה על ניגודי אינטרסים. כאילו אינטרס של גילוי ניגוד האינטרסים אינו אינטרס. כאילו למכפישי האינטרסים אין אינטרס? הלוא הפופוליסטים האלה הם מלכי ההכפשה, מלכי הצדקנות".
בתפיסת העולם שלך הפופוליזם הוא מקור כל רע. הוא השטן הגדול.
"הפופוליזם הוא מערך של השקפות, ריגושים, הזיות ותקוות שמערכות פוליטיות מפיצות כדי להצעיד המונים בסך. בצעירותי, כשהייתי חלק מהשמאל הדוגמטי, ראיתי מקרוב את המערכות האיומות האלה. לכן, כשהבנתי שטעיתי ויצאתי לדרך שונה, המשחררת את הפרט, נשבעתי לא להיות צמוד לשום דבר שקשור בהמון. לא להיות תלוי בהמון, לא להיות עם ההמון, לא לקבל הכרה מההמון. לא להתלבש כמוהו, לא לחשוב כמוהו, לא לעבוד כמוהו. לא ללכת אחרי תקשורת המונית, תרבות המונית ואידיאולוגיה המונית. ההמונים הם דבר שמפחיד אותי. הם פולשים לפרטיות שלך. הם רוצים שתהיה שקוף. רוצים שתהיה חשוף. רוצים לגעת בך".
מאז שהפכת ממרקסיסט לקפיטליסט צברת הון לא קטן. אתה גאה על האופן שבו צברת הון?
"כן. לא היה לי אבא או סבא קבלן. ההון שלי בא מלא כלום. והידיעה הזאת גורמת לי הנאה מרובה מאוד. יש בי תחושת גאווה על חיי יצירה. אני חושב שיצרתי הרבה מאוד דברים טובים".
אני יכול להעריך את ההון של גיל שוויד כי אני מבין שהוא יצר אותו. אני יכול להעריך את ההון של שטראוס, פרופר וורטהיימר כי אני מבין מה הם יצרו. אבל מה שרגא בירן יצר?
"השטראוסים למיניהם ידעו בכל הדורות לשמור על הזכויות שלהם. אבל הבעיה היא לייצר זכויות יש מאין. וזה התפקיד שלי".
כלומר ההון שלך מבטא את היכולת שלך ליצור זכויות קניין יש מאין.
"נכון. ולעשות אנשים עניים לאנשים עשירים. או לעשות אנשים עניים לאנשים עניים פחות. וזה דבר נהדר. זה ליצור את הקניין החדש. את היש מאין הזה".
אתה רודף בצע?
"לא זו המוטיווציה שלי. אני לא חושב שאי פעם רציתי להגיע למקום שהגעתי. זה פשוט קרה".
אם כך, מהו הליבידו המזין את היזמות הכל-כך אינטנסיווית שלך?
"אין בי יצר רכושני. יש בי יצר להצליח. להשאיר חותם. לא לעבור בחיים האלה סתם, בלי דעת".
אתה בנאי ענק. יזמת בנייתן של כ-25,000 דירות. יש בך איזה סנטימנט הרודיאני?
"יש. בלי ספק. בזמנו, כשבניתי בירושלים, ראיתי לנגד עיני דימויים משיחיים. כדי לעשות את מה שאני עושה אדם צריך להיות רעב. ואני רעב. לא לכסף, לעשייה. לחיות במונוטוניות זה בעיני חטא. בעולם הזדמנויות נפלא ועשיר כשלנו זהו פשע בפני אלוהים".
אתה אומר שכסף לא חשוב לך אבל שכר הטרחה שאתה גובה גבוה במיוחד. אתה אומר שהעניין שלך הוא חברתי אבל אתה שחקן קפיטליסטי אגרסיווי הגורף רווחים אסטרונומיים.
"אני לא לוקח שכר טרחה על הפסדים. אינני כאותו עורך דין המפסיד במשפט ולוקח ללקוח את ביתו. אם אני נכשל - אני נושא בכל העבודה. אם אני מצליח - אני רוצה את חלקי ברווח, בהצלחה, בניצחון".
שכר הטרחה שלך מגיע ל-5, ל-10 ואף ל-15 אחוזים מפרויקט. זהו שכר טרחה חריג לחלוטין. מה ההסבר לכך, מדוע אנשים מוכנים לשלם לשרגא בירן כל כך הרבה יותר משהם משלמים לאחרים?
"מפני שיש זהות אינטרסים. הלקוחות יודעים שיש לי אינטרס להצליח, להביא תוצאות. אני לא חושב שאני ממזר. אני הומניסט. העבודה שלי היא הומניזם במיטבו".
אתה הומניסט כמו מקיאוולי. המקיאוולי של הנדל"ן הישראלי.
"מקיאוולי היה הומניסט גדול. היה בו הצירוף של מידה טובה ווירטואוזיות. מיהו וירטואוז? אדם טוב היודע לנגן את המוסיקה ללא תווים. אדם שיודע לחדש, לגלות ארצות, לעשות דברים נפלאים. ואני בתחום שלי מנסה להיות וירטואוז. אני אופורטוניסט, יצרן של הזדמנויות".
ככזה אתה חושב שהאינטנסיוויות הזאת שלך - כלכלית, אינטלקטואלית, יצרית - נובעת מהמחסור ומהקור שחווית כילד שואה?
"אני לא אוהב לדבר על התקופה ההיא. הסיפורים כל כך מלודרמטיים. ומצד שני הם בנאליים, נשמעים כשמאלץ. אבל נכון שאין דבר קשה מרעב. הוא כואב. הוא מביא עליך את החשק להיכנע. את הפיתוי להיכנע. כשהכל קפוא, כשתפוחי האדמה קפואים, הבצל קפוא, אתה מאבד את הכוח לזוז, להתרכז, להיאבק. הכל ריק. ואתה כבר נכנס לתחושה של חידלון. אתה חש את הפיתוי להיכנס ברכות לאינסוף.
"האנושות נורא אכזרית. ויצר לב האדם רע. אבל גם כשאתה ילד בן 12 לבד, לגמרי לבד, על איזה אגם קפוא, אתה צריך להחליט אם אתה רוצה לחיות. וכשאתה מחליט לחיות אתה הולך קדימה. וכשאתה נופל אתה זוחל. נאחז. בכל הכוח אתה נאחז. ואתה יודע שאתה מוכרח לתקוף. תמיד לתקוף. לתקוף בכל סיטואציה. וגם כשאתה עם הגב אל הקיר אתה לא נכנע לגורל. אתה נלחם בגורל. אתה לא מוכן לקבל את הכניעה לפיתוי, לנבילה, להתנתקות מזרם החיים. אתה לא מוכן ליפול ולהירקב. ואז אתה מבין שעליך לנצל כל הזדמנות. לייצר עבור עצמך את ההזדמנויות של עצמך. כי ההזדמנות היא חיים, בזה אני באמת מאמין. ההזדמנות היא חיים".
עו"ד שרגא בירן מבקש כמה רגעים מזמנכם כדי להסביר איך הפך מקומוניסט ומתקן עולם לכריש נדל"ן השווה מיליונים
ארי שביט
17.1.2008 / 12:14