וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רותם שטרקמן מדווח מבייג'ין, בעוד היא צומחת לו מול העיניים

רותם שטרקמן

18.1.2008 / 8:50

בין קומוניזם לשוק חופשי, בין אופניים למאזדה ופורד, בין חקלאות מפגרת לתעשייה משגשגת; השוק הסיני דוהר קדימה בתנופה מסחררת ודוחף את המזרח הרחוק אל עבר תרבות המערב



בייג'ין. לא רק בישראל קר. נהגי המוניות בבייג'ין טוענים שהשבוע החולף היה הקר ביותר זה שנים. אולי הם מגזימים, אבל אין ספק שהמגדלים הרבים שמוקמים בעיר והמנופים הגדולים שלצדם מסתירים את השמש ומפריעים לקרניים החמימות לחדור.



תנופת הבנייה אינה הדבר היחיד שהופך את השמש למצרך נדיר בבייג'ין. הבירה הסינית נחשבת לעיר עם האוויר המזוהם ביותר בעולם (יחד עם מקסיקו סיטי), ובחלק גדול מהימים אפשר להביט אל השמש ולא להסתנוור, גם בלי משקפיים כהים.



כדי לנקות מעט את האוויר לפני האולימפיאדה תוגבל בקרוב כניסת המכוניות לבייג'ין: כלי רכב שמספר הרישוי שלהם מסתיים בספרה אי-זוגית יוכלו להיכנס לעיר רק בימים האי-זוגיים, ולהפך. בנוסף, אלפי דודי חימום הוסבו משימוש בפחם לשימוש בגז, וחלק גדול מעשרות אלפי האוטובוסים בעיר החלו לפעול באמצעות גז. אוויר של שווייץ הספורטאים לא יקבלו, אך יש להניח שהמצב ישתפר.



האוויר המורעל לא מפריע כל כך למשקיעים בבורסה הסינית, אך התקרבות האולימפיאדה דווקא כן - והם מסתכלים בדאגה על השעון הענק לספירה לאחור, שהוצב במרכז בייג'ין מול כיכר טיינאנמן. טקס הפתיחה ייערך ב-8 באוגוסט 2008 - מכיוון ש-8 היא ספרת מזל בסין - והסינים מצפים שלפחות עד אז הבורסה לא תיפול.



סין השקיעה במשחקים האולימפיים יותר מ-30 מיליארד דולר - במסילות רכבת, אולמות, בריכות, תשתיות, תקשורת ואיצטדיון אולימפי שעלותו 1.5 מיליארד דולר. הדבר האחרון שהיא צריכה הוא צרות ומשברים פיננסיים שיקלקלו את המסיבה.







ואולם הממשלה לא הבטיחה דבר בנוגע לבורסה. להפך, היא כל הזמן מזהירה את ההמונים מהסיכונים. בעבר היו הסינים ידועים כחסכנים הגדולים בעולם, אך בשנים האחרונות הם פותחים את החסכונות שלהם ומשקיעים בבורסה. בכל יום נפתחים בסין חצי מיליון חשבונות ניירות ערך.



אחד המנהלים הישראלים שעובדים בסין מספר כי עוזרת הבית שלו, שמרוויחה פחות מ-120 דולר בחודש, מציצה מדי פעם בערוצי המניות המשודרים בטלוויזיה כדי לבדוק מה עשה התיק שלה. לממשלה ברור שאם תהיה מפולת בבורסה, המשבר יהיה נורא, והיא מתמודדת עם אתגר הסברתי לא קל.



ההנפקות הגדולות והחמות, שבהן כל המניות אזלו במהירות לאחד שאנשים חיכו להן בתור, הן נחלת העבר - אך לציבור יש עדיין אחזקות רבות בבורסה. הנספח המסחרי של משרד התמ"ת בשגרירות ישראל בבייג'ין, עודד ארבל, אומר כי אחת הבעיות היא שהבורסה נפתחה רק באמצע שנות ה-90 ולכן לסינים אין עדיין מספיק ניסיון בשוק ההון. לדבריו, "יש מיליוני אנשים שנפתחות להם העיניים מול תרבות הצריכה, והם מחפשים הזדמנויות להתעשר בבורסה. הסינים מאמינים שהממשלה לא תתן למשהו רע לקרות כאן - לפחות עד שהאולימפיאדה תסתיים".



המשבר בשווקים הפיננסיים העולמיים כמעט שאינו מורגש בסין. הכותרות בעיתון "צ'יינה דיילי" מספקות דווקא תחזיות טובות לשנה הקרובה בבורסה של שנחאי, וזה מרגש את הציבור. ובכל זאת, גם כאן תלויות הנפקות חדשות במסרים השליליים שמגיעים מוול סטריט. חברת בתי הכלבו מאויה (Maoye), למשל, הפועלת בדרום סין ובדרום מערבה ומעוניינת ליהפך לרשת לאומית, תגייס כנראה "רק" 7 מיליארד דולר בהנפקת המניות הראשונה שלה (שיא של הבורסה).



מאויה רוצה להגדיל ב-80% את מספר החנויות שלה בחמש השנים הקרובות ולכן היא מחפשת את הכסף של המשקיעים בבורסה. כפי שקורה הרבה פעמים בסין, המספרים מדהימים: שוק חנויות הכלבו בסין, שבו פועלת מאויה, צמח ב-100 מיליארד דולר תוך ארבע שנים - ולכן יש לה סיכוי טוב להצליח בהנפקה. "השוק קשה - יש דאגות מאינפלציה, משבר אשראי בארה"ב, וצריכה צנועה באופן מסורתי, שמשפיעים לשלילה. אבל אם אתה בתחום הנכון ומוכר את המניות בזול, יש לך סיכוי לגייס", אומר חתם מהונג קונג.



לא בטוח שהבורסה הסינית תיפול אחרי האולימפיאדה, אך אם משהו ישתבש בזמן המשחקים ייתכן שהסיכויים לכך יגדלו. "יכול להיות שהם השקיעו יותר מדי בהכנות לאולימפיאדה", אומר ארבל. "הסינים משקיעים כל כך הרבה והציפיות מהם גבוהות מאוד. מהאולימפיאדה באתונה אף אחד לא ציפה, אבל מסין מצפים להמון - ויכול להיות שזה יפעל לרעתם".



איפה האופניים



בסין שולטת מפלגה קומוניסטית-לניניסטית חזקה ולכן מומלץ שלא לדבר עם הסינים על פוליטיקה. הם מרגישים נוח יותר אם מדברים אתם על הקור בחוץ או על זיהום האוויר. ואולם אנשי העסקים אינם יכולים להסתפק בדיבור על מזג האוויר. המשקיעים הזרים הפועלים בסין שואלים את עצמם עד כמה יציב הממשל במדינה שהשוק החופשי מתפתח בה במהירות רבה כל כך. רבים מהם טוענים כי סביר להניח שהפריחה הכלכלית תוביל לבסוף גם ללחצים מהשטח, להתקדם לכיוון של דמוקרטיה מערבית. לכן יש המטילים ספק ביציבות הממשל.



ארתור קרובר, אמריקאי שמבלה כבר 20 שנה בסין ומייעץ לממשלות ולארגונים גדולים, שולל את הנחת חוסר היציבות. "השילוב של כלכלה מודרנית ומשטר קומוניסטי ותיק בסין יכול להתקיים לאורך זמן", הוא אומר. "המפלגה השלטת היא אמנם לניניסטית, אבל היא בכל זאת מגיבה למה שקורה ויודעת להשתנות.



"המפלגה מנסחת הנחיות חדשות לחברים בה ומנסה להשתפר. יש לה מערכות טובות שמסייעות לה להבין איפה יש בעיות וכיצד לפתור אותן, ולכן היא שומרת על יציבות. אין ערעור על כך שהמפלגה הקומוניסטית תמשיך לשלוט".







גם ארבל סבור כי היציבות הפוליטית בסין תימשך, מכיוון שהסינים יודעים להיות גמישים היכן שצריך בלי לוותר על השליטה הטוטליטרית שלהם. "בסין נפלו משטרים רק בזכות מהפכות של העם - ויש להניח שעל בטן מלאה אף אחד לא יעשה כאן מהפכה", הוא אומר. "כל עוד הממשל ימשיך לספק עלייה ברמת חיים הוא בטוח".



בשלוש השנים שבהן נמצא ארבל בתפקידו התחוללה בסין מהפכה תרבותית-כלכלית וסגנון החיים החל להתעצב מחדש. "לפני שלוש שנים לא הורגשו כאן חג המולד ותחילת השנה - והשנה כל העיר הוארה בחג המולד עם מיליארדי מנורות זעירות", הוא אומר. "בראש השנה האזרחי לא היה אחד שלא בילה במסיבה או בארוחה חגיגית. בחנויות מברכים אותך בברכת 'Happy New Year' מסורתית, וכולם נותנים כרטיסי ברכה זה לזה. הסינים מאמצים במהירות מנהגים של צריכה וקניות. הם לא יודעים מה זה חג המולד, אבל הם חוגגים אותו".



גם הצריכה בסין משתנה במהירות. "עד לפני שלוש שנים נמכרו מותגי יוקרה רק למיליונרים בודדים וכל השאר קנו מוצרים זולים ולא ממותגים", מספר ארבל. "כיום מתחילים להתפתח מותגי ביניים בתחומים כמו אופנה ומזון, חלק מהם של חברות רב-לאומיות".



רשת המזון המהיר קנטקי פרייד צ'יקן מצליחה כיום בסין יותר מבכל מקום אחר בעולם. גם רשת בתי הקפה סטארבקס פרוסה בכל פינה. כך אפשר להיכנס לחנות שמוכרת תקליטורי די-וי-די מזויפים, אחר כך לעבור בסטארבקס כדי לקחת קפה, ואז להתיישב במכון עיסוי לרגליים - עניין מקובל בסין (30 שקל לחצי שעה). האם הסינים באמת אוהבים את הקפה של סטארבקס? לא בטוח - הרי סין היא מדינת התה - אבל הם רוצים להיות דומים למי ששותה סטארבקס.



בייג'ין של היום כלל אינה דומה לסין מהסיפורים, שבה נחילי אופניים זורמים בין מבני עץ יפים. מרכז העיר מורכב משדרות רחבות שלאורכן בניינים ענקיים. ארבל: "בעבר היו על הכבישים רק מכוניות שחורות גדולות של בכירי המפלגה ושל העשירים שחיקו אותם, ומסביבן נעו אופניים ואוטובוסים. כיום הכבישים עמוסים במכוניות של מעמד הביניים, כמו בכל מקום אחר בעולם - מאזדה, פורד ודומותיהן. כך משתנה גם התפישה - לא עושים רק מה שאנשי הממשל עושים, אלא מוצאים כיווני צריכה וחיים אחרים. הם נוסעים למדינות שכנות ונחשפים לתרבות צריכה אחרת".



גם בתחום הלאומי מחפשים הסינים סמלים חדשים, שיחליפו את הוותיקים. זאת אולי אחת הסיבות לכך שהם משקיעים יותר ממיליארד דולר בבניין המרשים שמקימה הטלוויזיה הסינית. הבניין, שנחשב ליקר בעולם (ומכונה על ידי הסינים "בניין המכנסיים", בגלל שני המגדלים בצורת האות ר' שמרכיבים אותו ומתחברים בחלקם העליון), יהיה אחד הסמלים של קו הרקיע החדש של בייג'ין. זה כמובן לא אומר שהטלוויזיה תהיה חופשית. עם זאת, גם בתחום הזה מסתמן שינוי, אומר ארבל. "לפני שלוש שנים המסך של CNN הוחשך כי היתה כתבה שהיה בה גוון חיובי על הנצרות, ועכשיו שודרה כאן מיסת חג המולד מבית לחם".



שני מנועי צמיחה



ארבל משווה את המתרחש בשוק העבודה של המעמד הבינוני הצומח של סין לאווירה בישראל ב-2000, תקופת הפריחה בהיי-טק. "יש כאן תחושה שהכל אפשרי", הוא מספר. "השכר עולה ואנשים קופצים מחברה לחברה כי מציעים להם שכר גבוה יותר".



מסיבה זו, חברות רבות מתקשות כיום בשימור עובדים איכותיים. מחקר שנערך לפני כמה שנים בקרב 800 חברות אמריקאיות הפועלות בסין מצא שהבעיה העיקרית שלהן היתה הרגולציה והאי-ודאות בתחום זה. במחקר דומה שנערך לפני שנה עקפה בעיית שימור העובדים את הרגולציה.



השכר בסין עלה בשנים האחרונות והביא להתפתחות מעמד בינוני שיודע לצרוך. הערים מלאות בחנויות חדשות ומושקעות ובקניונים וברחובות מתפרסמים מוצרי מותרות, כמו מצלמות דיגיטליות ומכוניות יוקרה.



ארבל מתאר את בעלי השכר שיכולים להרשות לעצמם את המוצרים האלה: "מנהל כספים שהיה רואה חשבון ויש לו שבע שנות ניסיון יקבל שכר של יותר מ-100 אלף דולר בשנה; חברות ישראליות שמחפשות מנהל מקומי לנציגות שלהן משלמות 3,000-5,000 דולר בחודש - וזה עוד צנוע. לסינים הצעירים והמשכילים יש עכשיו סיסמה חדשה: הם רוצים לעבוד בחברה שמדורגת בפורצ'ן 500. אם יש להם אנגלית טובה ויכולות נוספות, הם יתקבלו".



לא רק בבייג'ין הכלכלה פורחת. בסין יש כבר 300 ערים שבהן יותר ממיליון תושבים (בתל אביב עדיין אין מיליון איש), שרבות מהן נראות מערביות לגמרי. ואולם לא כולם נהנים מהפריחה הכלכלית. 60% מתושבי סין - כ-800 מיליון איש - חיים בכפרים עניים ועוסקים בחקלאות מפגרת. הפער בין שני סגנונות החיים הוא אדיר. בכפרים מייצרים תוצר של 300-500 דולר בשנה, ואילו באזורים המתועשים מגיעים ל-10,000 דולר.



בפערים הגדולים האלה טמון פוטנציאל הצמיחה העתידי של סין. כיום חיים בערים כ-600 מיליון סינים, וההערכות הן שב-20 השנים הבאות יעברו אליהן עוד 300 מיליון איש. לדברי קרובר, זהו אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של סין. "אותם תושבים ישפרו את יכולת הייצור שלהם וגם הצריכה שלהם תגדל", הוא מסביר. "הם יזדקקו לשירותים בסיסיים, כמו מים, חשמל, גז ובתים לגור בהם. לכן הכלכלה הסינית יכולה לצמוח בשיעור של 10% בשנה, ולכן היא צריכה עוד המון השקעות".



הפערים מאפשרים לסין להעביר מפעלים ואזורי תעשייה למערב המדינה כאילו מדובר במעבר ממדינה למדינה. חברות רוצות לייצר במקום שבו השכר הוא הנמוך ביותר - ובסין אפשר יהיה להמשיך ולמצוא מקומות מרוחקים שבהם השכר עדיין נמוך לפחות ב-20 השנים הקרובות.



אחת הדוגמאות הטובות לתהליך העיור המדהים שעובר על סין היא העיר שנג'ן, הנמצאת מרחק שעה נסיעה מהונג קונג. ב-1979 עוד היתה שנג'ן עיירת דייגים עם 3,000 תושבים, וכיום חיים בה 6.5 מיליון איש והיא נחשבת לאחד מאזורי התעשייה הגדולים והמשגשגים בסין. יש בה עשרה פארקי תעשייה חדשים ורבות מחברות ההיי-טק והתקשורת הגדולות בעולם פועלות בה.



בשנג'ן הוקמו מאות מגדלים חדשים ושדרות רחבות ויפות ולפעמים אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בכלל במנהטן. גם בשנחאי, העיר המתקדמת בסין, ממשיכים לבנות בקצב חריג. ב-2007 נבנו בעיר יותר מטרים מרובעים מאשר בכל המשרדים במנהטן.



הילודה צומצמה, מספר הקשישים יזנק



מנוע הצמיחה השני של סין הוא גילה הצעיר של האוכלוסייה. "בסין יש הרבה צעירים שמשתתפים בשוק העבודה, ויחסית מעט מבוגרים שנתמכים על ידי אותם צעירים", אומר קרובר. "כאשר יש תשתיות לצמיחה כמו בסין וכוח עבודה גדול כל כך הצמיחה יכולה להימשך עוד שנים רבות. בנוסף, בשנים הקרובות יירד שיעור המבוגרים הנתמכים ואנשים נוספים יצטרפו לשוק העבודה. כשהנתון הזה יתהפך גם כיוון הכלכלה ישתנה".



נראה שהתחזית הזאת תתגשם בעוד כמה עשרות שנים. לפי התחזיות, ב-2050 תהיה בסין אוכלוסייה ענקית של בני 80 ויותר - ובמדינת הענק כבר מתחילים לדאוג. הבעיה היא שכיום לכל זוג הורים וארבעה סבים יש רק ילד אחד - כך שלאט לאט הפירמידה תתהפך והנתמכים יתרבו על חשבון התומכים. "מדיניות הילד האחד", שהונהגה לפני שנים כדי לצמצם את ממדי הגידול באוכלוסייה, לא הביאה בחשבון את הפנסיה של ההורים.



בינתיים החגיגה נמשכת. העיתונות הכלכלית מלאה בידיעות על השקעות ענק, עסקות גדולות ושיתופי פעולה בינלאומיים. יכול להיות שהממשלה מעדיפה שככה ייראו כותרות העיתונים אך ברור שיש בכך גם הרבה מהמציאות. האם זה יימשך לנצח? ודאי שלא, אבל לדברי קרובר בחמש השנים הבאות הכלכלה הסינית תמשיך לצמוח בקצב שנתי של כ-10%; בעשר השנים שיבואו אחריהן תמשיך הכלכלה לצמוח בקצב של כ-7% בשנה.



"רוב הבעיות הכלכליות החשובות והבוערות של סין כבר נפתרו", אומר קרובר. "הממשלה הסינית הבינה כבר לפני 30 שנה שהכלכלה שלה לא מתפקדת. זה לא שהסינים רצו לפתח כלכלת שוק קפטיליסטית מערבית - הם בסך הכל רצו לארגן כלכלה שעובדת. זה הצליח להם. כיום אין בעיות מבניות בסין ולכן הכלכלה כאן פחות רגישה לזעזועים חיצוניים".



ובכל זאת יש לסינים כמה בעיות שנראות קצת מוזרות לפעמים, והן כלל לא פשוטות. למשל, הם מתאמצים להקטין את המאזן המסחרי החיובי שלהם מול העולם, אך לא כל כך מצליחים בכך. הכותרות הכלכליות הראשיות של השבוע התייחסו למשלחת מיוחדת שתשגר סין להודו כדי "לתמרץ את היבוא".



במקרה הזה, להודים ולסינים יש אינטרס משותף: הגדלת היצוא ההודי לסין. המספרים הענקיים מספרים את כל הסיפור: ב-2005 ייבאה סין מהודו מוצרים ב-9.8 מיליארד דולר וייצאה אליה ב-9 מיליארד (כלומר, היבוא הסיני היה קצת גדול מהיצוא). ב-2006 כבר מכרה סין להודו מוצרים ב-14.5 מיליארד ורכשה ממנה רק ב-10.3 מיליארד דולר. הפער המשיך לגדול, וב-2007 מכרו הסינים להודים ב-21.6 מיליארד דולר ורכשו מהם ב-12.6 מיליארד דולר.



הסינים חייבים לשנות את יחס היבוא-יצוא הזה, שממנו הם סובלים בכל העולם. כל עוד היחס הזה יישמר הם ימשיכו לצבור יתרות מזומנים אדירות (1.4 טריליון דולר בסוף 2007) ולהפסיד איכות חיים וצריכה. זה לא אומר שחברות הודיות לא עשו עסקים טובים בסין. קונצרן טאטא, למשל, נכנס לסין רק ב-2002 וחמש שנים לאחר מכן הוא מסכם שנה של מכירות בסך 300 מיליון דולר.



עונת הבררנות החלה



הסינים נהפכים לבררנים יותר, אומר קרובר. אחרי שהושגה המטרה העיקרית - שהכלכלה תעבוד כמו שצריך - ב-10-20 השנים הקרובות תעבור ממשלת סין לטיפול בעניינים אחרים, כמו אופן הניהול של הרשויות, השירותים שמעניק הממשל לציבור, החינוך, הבריאות ושיפור איכות החיים והסביבה. את הצמיחה בכל מחיר תחליף צמיחה שתועיל יותר לאוכלוסייה המקומית.



"בעבר עודדה הכלכלה בסין כל השקעה, אבל כיום הסינים נלהבים פחות, חושבים יותר ובוחנים כל עסקה", אומר ארבל. "כיום הם רוצים רק מה שיאפשר להם צמיחה בטווח הארוך, ושחלק מהערך המוסף שלו יישאר בסין. הם גילו, למשל, ש-90% מהרווחים של חברות התקשורת הגדולות זורמים אל מחוץ לסין. בתחומי הנדל"ן והצעצועים הם כבר לא צריכים כסף מערבי, ולכן הם פירסמו עכשיו הנחיות חדשות שמטילות מגבלות, שלא היו בעבר, על השקעות זרות.



"הם הטילו איסור על חלק מההשקעות שהיו אפשריות בעבר וביטלו חלק מהעידוד הממשלתי שקיבלו השקעות אחרות. אני רואה את העניין באור חיובי. כיום יש להם מחויבות לכלכלה בריאה יותר ופחות מזהמת, שתעזור גם להעלות באופן משמעותי את רמת החיים בסין".



בבתי המלון היוקרתיים כבר הפנימו את מגמת השמירה על הסביבה והתחילו לבקש מהאורחים להפריד בין המגבות שבהן השתמשו למגבות הנקיות. ארבל מסביר שבניגוד למדינות כמו מאלזיה, הודו ואולי גם ישראל, לממשלה הסינית יש יכולת מדהימה ליישם מהר החלטות שמתקבלות בממשלה.



לפי ההחלטות החדשות, חברות שיפתחו בסין מפעל שכל תוצרתו אמורה להימכר בחו"ל לא יזכו ליחס חיובי. הממשל רוצה שגם חברות סיניות ישתתפו בייצור ושחלק מהמכירות יהיו בסין. זהו שינוי משמעותי. עם זאת, קרובר מדגיש כי חברות זרות עדיין חשובות לכלכלה הסינית, מכיוון שהן מביאות לסין מומחיות ומקצוענות.



לדבריו, "בעבר הם היו צריכים את הכסף של האירופאים והאמריקאים. היום הם לא צריכים כסף, אבל זקוקים לטכנולוגיה חדשה, כוח אדם מומחה ומקצוענות. חלק גדול מהחברות המקומיות עדיין מנוהלות באופן גרוע".



מה ממליץ קרובר לאנשי עסקים שרוצים להיכנס לסין? "אין ספק שיש כאן אפשרויות רבות, אבל המימוש שלהן קשה יותר מבעבר", הוא אומר. "בתחום האנרגיה לא כדאי להיכנס לפעילות בסין, כי הממשלה שולטת והיא מאוד עצבנית כשמדינות אחרות מעורבות. מצד שני, יש לסינים בעיה של חדשנות - כך שאם יש לך פתרונות טכניים טובים או שאתה מוכר ציוד, תתקבל בברכה. עדיף שלא תנסה לנהל מערכות גדולות".



הקשיים הישראליים



הסינים מעריצים את העוצמה הצבאית של ישראל ואת החוכמה היהודית. איינשטיין ומרקס נתפשים בעיניהם כאבות היהדות, ונראה שהנציגים הישראלים מעודדים את התיאוריה הזאת כי היא מסייעת לשווק את ישראל. למרות זאת, לישראלים לא תמיד קל לעשות עסקים בסין.



לדברי ארבל, הקשיים בעשיית עסקים בסין נובעים גם מהמרחק והשוני התרבותי. "לוקח בין שנה וחצי לשנתיים מרגע שמתחילים לדבר על עסקים בסין ועד לרגע שחותמים עסקה. זה דורש משאבים משמעותיים של הכנת חומרים, הטסת אנשים מצד לצד ואפילו שכירת משרד מקומי.



"מדובר על סכום של מיליון דולר לחברה שרק רוצה להגיע לנקודת הפתיחה שיש לה כיום באירופה או בארה"ב, ולא כל חברה מוכנה להשקיע סכומים כאלה. זאת אחת הסיבות לכישלונות הישראליים ולדשדוש שנמשך שנים של חלק מהחברות, אפילו שמדובר בחברות רציניות. הן פשוט לא לקחו את העניין ברצינות.



"צריך לקבל החלטה אסטרטגית לגבי כניסה לסין, ולא להישאר במצב שבו במשך כמה שנים אתה רק בודק. ובכלל, לא לכל אחד מתאים לעשות כאן עסקים. אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים לחלק מהחברות שאולי הן לא נמצאות בשלב מתאים מבחינתן לכניסה לסין".



למי הכי קל?



"ליבואנים הישראלים. הם מסתדרים מצוין. התפקיד שלנו הוא לעזור להם לפתח קשרים שיעזרו להם לעשות כאן עסקים".



איפה היצוא הישראלי פיספס?



"בנישות, כמו אבטחה ואספקת מוצרים שיכולים לשמש גם בשוק הצבאי - מה שמכונה שימוש כפול (Dual Use) אבל יש התחייבות של משרד הביטחון לארה"ב שלא למכור מוצרים שיכולים לשמש גם לצבא. הצלחות יש בתחום המים, כי לתעשיית החקלאות הישראלית יש מוניטין מצוינים. יש גם הצלחות של חברות תקשורת, כמו תדיראן תקשורת וקבוצת רד. גם נייס חתמה על כמה חוזים לקראת האולימפיאדה. בנוסף, יש חברות שמייצרות בסין כבר שנים, כמו אלקטרה ופוקס". גם אפריקה ישראל, קרדן, החברה לישראל וקבוצת תשובה החלו לעבוד בגדול בסין.



מה לגבי השקעות של סין בישראל?



"הדבר הקשה ביותר הוא להביא השקעות סיניות משמעותיות לישראל. הגיוני שהחברות הסיניות הגדולות יקימו כאן מרכזי פיתוח, בדומה לחברות בינלאומיות אחרות. יכולת הייצור שלהן ברורה והשוק שלהן ענק - ואנחנו יכולים להשתתף בשלבי הפיתוח והמחקר. אנחנו עובדים קשה על זה, כי זה חשוב מאוד. ברגע שהראשון ייכנס, נראה לי שתהיה פריצת דרך ויבואו רבים אחריו".



היצוא הישראלי נהנה גם מההתפתחות של המעמד הבינוני הסיני, שצורך יותר מוצרים מישראל. אחת הדוגמאות היא שמן הזית. עד לפני ארבע שנים אף אחד בסין לא ידע מה זה שמן זית ולמה הוא טוב, אך כיום כבר יש 20 סוגי שמן על המדפים - בהם גם שמן ישראלי.



לדברי ארבל, יש לא מעט אנשי עסקים שמוטרדים מהמדיניות הסינית הבעייתית בנוגע לקניין רוחני. הוא מסביר להם כי לחלק מהחברות אין מה לדאוג, בעיקר כשמדובר במוצרי תוכנה שמתעדכנים כל כמה חודשים. בנוסף, הוא מצביע על כך שבסין מקפידים כיום יותר על שמירה על קניין רוחני. "לפני עשר שנים סין התעסקה בעיקר בעצמה ובבעיות האדירות שהיו לה", הוא אומר. "לא היה להם אוכל לכולם ואנשים מתו מרעב, אז קניין רוחני לא עניין אף אחד.



"כיום, כאשר חברות סיניות יוצאות לעולם, הן יודעות ששימוש לא הולם בקניין רוחני של אחרים יכול לגרום להן בעיות במערב, ולכן האינטרסים שלהן כבר אחרים". זה לא אומר שיפסיקו לזייף די-וי-די, כמובן.



מחירי החזירים בעלייה



קרובר מחלק את הכלכלה הסינית לשלושה מגזרים: הממשלתי, העסקי (הפרטי) והמשקיעים הזרים. המגזר הממשלתי הוא החזק ביותר - וימשיך להיות כזה. 35% מהכלכלה המקומית הם בבעלות הממשלה, כולל מחצבים, רשתות חשמל וטלקום, לוגיסטיקה, תשתיות ומערכות הסעה המונית. לדברי קרובר, אין סיכוי שהממשלה תוותר על השליטה הזאת.



עם זאת, הממשלה מעוניינת גם בפיתוח הסקטור הפרטי, שהוא יצרן התעסוקה הכי חשוב בסין. בכל שנה מוקמות במדינה עשרות אלפי חברות חדשות, בעוד שהממשלה מפטרת עשרות מיליוני עובדים.



למרות זאת, הממשלה אינה רוצה שהמגזר העסקי יצבור כוח פוליטי-חברתי ויוכל לגבש קואליציה של אינטרסים כלכליים. לכן היא גם לא תוותר על השליטה במוקדי הכוח הכלכליים ולא תאפשר לחברות פרטיות לצמוח יותר מדי. "לא קל לחברות פרטיות לצמוח בסין, בניגוד למדינות אחרות באסיה, כמו הפיליפינים ומלזיה", אומר קרובר. "אין בסין חברות פרטיות בסדר הגודל של החברות הממשלתיות. המגזר הפרטי מצליח וצומח, אבל אינו צובר כוח פוליטי. עם זאת, חייבים לציין כי הניהול בחברות הממשלתיות מקצועני, כי הממשלה מעבירה את המנהלים אימון מקצועי".



קרובר אומר כי אחת הבעיות של הכלכלה הסינית ושל הצמיחה הדרמטית שלה היא שהכל נשען יותר מדי על השקעות ופחות מדי על צריכה. לדבריו, "רוב התזרים החזק הולך לממשלה באמצעות הכנסות ממסים ולחברות שמרוויחות כסף, ומעט מדי הולך למשקי הבית. החברות והממשלה מרוויחות, אך הצריכה לא צומחת מספיק חזק".



לדברי קרובר, המחירים בסין התחילו לעלות באחרונה, לאחר שנים שבהן לא היתה בעיה של אינפלציה (למרות הצמיחה). "המחירים אמנם לא עולים במהירות, זה עדיין תחת שליטה, אבל יש לחצים אינפלציוניים", הוא אומר. "אנשים מדברים על אינפלציה כי רואים את זה. בשנים הקרובות תהיה אינפלציה של 5% בשנה לאחר אינפלציה אפסית בשנים האחרונות. זו עדיין לא בעיה חמורה. מחירי המזון זינק והשכר של עובדים טובים עולה. אחת הסיבות לעלייה במחירי מוצרים חקלאיים, כמו חזירים, היא שחקלאים עזבו את החוות שלהם כי הם לא הרוויחו מספיק".



למרות העתיד המבטיח, ארבל עוזב את סין בקרוב. התפקיד מרתק אותו, אבל זיהום האוויר מטריד - בעיקר בהתחשב בכך שהוא נמצא בבייג'ין יחד עם אשתו איריס (שמילאה תפקיד דומה לשלו) ובנו בן השנה. "כל יום אנחנו נכנסים לאינטרנט לבדוק את עוצמת הזיהום כדי לדעת אם מותר לצאת עם התינוק החוצה", הוא אומר. "נראה שעדיף לגדל אותו במקום קצת יותר נקי".



המשלחת לסין: נציגות בשנג'ן, שת"פ בתחום המים



יחסי הסחר של ישראל וסין עדיין צעירים - הם החלו רק ב-1992, עם כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. בתחילת הדרך היה מאזן הסחר השנתי בין המדינות 50 מיליון דולר, אך מאז הוא גדל כמעט פי מאה וב-2007 הגיע לכ-5 מיליארד דולר. בכך עקפה סין את גרמניה והיא הסוחרת השלישית בגודלה עם ישראל, אחרי ארה"ב ובריטניה. בדומה למאזן הסחר של סין עם כל מדינות העולם (חוץ מאוסטרליה), היצוא אליה קטן מהיבוא (2.3 מיליארד דולר לעומת 3.7 מיליארד דולר, בהתאמה).



כחלק מהמאמצים שעושה ישראל לשינוי מאזן הסחר ביקרה השבוע בסין משלחת של 40 איש - בהם נציגי משרד התמ"ת, המדען הראשי, הנספחות המסחרית של משרד התמ"ת בבייג'ין, מנהלים ואנשי עסקים מהמגזר הפרטי. המשלחת, בראשות סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת אלי ישי, שהתה בסין שבוע וביקרה בערים בייג'ין, צ'נגדו ושנג'ן. היא השתתפה גם בסמינרים עסקיים וערכה פגישות עם בכירים בכלכלה הסינית.



בבייג'ין חתמו ישי ושר הסחר הסיני, שן דמין, על מזכר הבנות בין ישראל לסין. המזכר נועד לקבוע את דרכי הביצוע של הסכם שיתוף פעולה בתחום המחקר והפיתוח, שנחתם בין ישראל לסין ב-2000. בהסכם נוסף שנחתם השבוע השקיע הבנק לפיתוח סין 20 מיליון דולר בקרן ההשקעות הפרטית אינפיניטי, שמנהל אמיר גלאור (ראו מסגרת).



בסמינרים השתתפו נציגים בכירים מהקהילה העסקית הסינית, בהם מפעילי תקשורת וספקי אינטרנט מובילים בסין - China Telecom, China Unicom ו-China Mobile. השתתפו בהם גם חברות עוגן בסקטורים השונים, אנשי ממשל, מפיצים ונציגי חברות מקומיות. בנוסף, נפגש ישי עם סגנית ראש הממשלה וו יי, עם שר המדע ואן גנג ועם שר המים הסיני שן לאי.



בשנג'ן חנך ישי את משרד הנציגות המסחרית של משרד התמ"ת (כיום יש משרדי נציגות בבייג'ין ובהונג קונג וכן קונסול כלכלי בשנחאי). המשרד בחר לפתוח משרד דווקא בשנג'ן מפני שהיא נחשבת למרכז תעשיית ההיי-טק בסין. בשנג'ן נערך גם טקס השקת קרן ההשקעות הפרטיות CIVC, המשותפת לסינים וישראלים ומשקיעה בחברות סיניות. המטרה של הקרן, המנוהלת על ידי הישראלים יגאל לבנה ועמי דותן ועוד שני מנהלים מקומיים, היא השקעה בחברות סיניות בוגרות.



בדומה לישראל, סין סובלת מבעיות מים קשות בשל זיהום מואץ של מקורות מים. מתוך 669 עיריות, יותר מ-400 סובלות ממחסור במים. זוהי הזדמנות חשובה לענף המים הצומח של ישראל, שיכול להציע לסין מוצרים ושירותים בתחומי הטיפול במים, ההתפלה וניהול מקורות המים.



עודד ארבל, הנספח המסחרי בשגרירות בבייג'ין, אומר כי ישראל נהנית בסין ממוניטין מצוינים בתחום ההשקיה (טפטוף). לדבריו, בשנתיים האחרונות בוצעה "מתיחת מותג" שמטרתה הרחבת הרושם החיובי גם לתחומים אחרים של ענף המים. הנספחות אירגנה 25 משלחות הדדיות בתחום זה בשנתיים האחרונות, שילבה מרצים ישראלים בסמינרים מובילים בתחום בסין והקימה ביתנים בתערוכות מובילות. בפגישה בין ישי לשר המים הסיני הוחלט על הקמת קבוצת עבודה ישראלית-סינית שתתכנס פעמיים בשנה.



20 חברות ישראליות גדולות בתחומי המים כבר מתעניינות בעסקים בסין ולפחות שתי חברות כבר פועלות שם: ארד דליה, שפועלת בתחום שעוני המים המתוחכמים; והנדסת התפלה, שזכתה בחוזה של 120 מיליון דולר בעיר טיאנג'ין, הנמצאת מרחק שעה וחצי נסיעה מבייג'ין ואמורה ליהפך למרכז כלכלי גדול.



ישי ביקר בעיר צ'נגדו שבפרובינציית סצ'ואן וסיכם עם מושל הפרובינציה על בחינה משותפת של תחומים שלתעשייה הישראלית עש בהם יתרון יחסי. סצ'ואן היא אחת מהפרובינציות הגדולות והידועות בסין, עם אוכלוסייה של כמעט 100 מיליון נפש. סצ'ואן היא מרכז עצום לייצור חקלאי, אך באחרונה יש בה התפתחות אדירה בתחום התקשורת. "חשוב לנו להגיע לסצ'ואן, מכיוון שאנו רואים בפיתוח המואץ שעוברת הפרובינציה הזדמנות לשיתופי פעולה", אמר השר.



קרן שהיא גשר



אמיר גל-אור נמצא על הקו ישראל-סין כבר שש שנים. בשנתיים האחרונות הוא עבד על עסקה שבה השקיע הבנק לפיתוח סין 20 מיליון דולר בקרן אינפיניטי, שאותה הוא מנהל. העסקה נחתמה השבוע - וביקור שר התמ"ת בסין סיפק לו מטרייה נאה לטקס החתימה. גל-אור גאה מאוד בהשקעה: זו הפעם הראשונה שבה הבנק הממשלתי הענק של סין משקיע בקרן השקעות.



זוהי הקרן השישית של אינפינטי והיא תוקדש להשקעות שקשורות בסין. הקרן תנהל 350 מיליון דולר, וכבר יש לה התחייבויות ל-270 מיליון דולר. בקרן יש שתי שותפות מרכזיות נוספות: SVG - קבוצת השקעות סינית גדולה, שתשקיע בקרן 50 מיליון דולר - וקבוצת אי.די.בי דרך כלל תעשיות. יו"ר הקרן הוא אבי פישר מאי.די.בי. גם גל-אור ושותפו אבישי זילברשץ השקיעו בקרן 5 מיליון דולר.



הקרן תפעל במודל חדשני, שאותו בדקה אינפיניטי בקרן ניסיונית של 40 מיליון דולר, אשר ביצעה חמש השקעות ושני אקזיטים. בין השאר השקיעה הקרן בחברות הישראליות נאנומושן ושלקייס, ולשתיהן יש כיום פעילויות ושיתופי פעולה משמעותיים בסין.



המודל של אינפיניטי מתבסס על ההנחה שסין כבר לא צריכה כסף. להפך, מה שסין צריכה זה ידע, מומחיות ומחקר ופיתוח בכמה תחומי פעילות. מצד שני, חברות ישראליות צריכות שוק גדול ומקום נוח לייצור, הפצה - וביצוע אקזיט. המודל של גל-אור עונה על הצרכים של שני הצדדים.



אינפיניטי מחפשת חברות שאפשר לשדרג את הייצור והשיווק שלהן, אפילו חברות במשבר. עד כה ביצעה הקרן ארבע השקעות. בין השאר היא השקיעה 6 מיליון דולר בחברת emat מיהוד, שמפתחת מערכת המנתחת וידאו בזמן אמת ומתריעה על אירועים חריגים. המערכת מותקנת במקומות כמו כבישים, מלונות ובניינים גדולים, ומתריעה על מהירות חריגה, עצירות, שינויי תנועה, נסיעה בניגוד לכיוון ופעילות בשעה לא סבירה. אינפיניטי כבר אירגנה לחברה מפיץ סיני.



אם יש חיסרון למודל הוא במורכבות שלו ובצורך של אינפינטי לזהות חברות מוצלחות שכבר יש להן פעילות בסין. באינפיניטי יודעים שסין זקוקה למוצרים באופן מיידי ולכן לא מחפשים חברות של חלומות ופוטנציאל. מסיבה זו מדובר גם בעסקות מורכבות, שדורשות סבלנות.



השותף הסיני, הבנק לפיתוח סין, הוא אחד מספקי ההתראות המשמעותיים - כלומר, הוא מזהה צורך במוצר או שירות ומעביר את העניין לגל-אור. בין השאר, הוא זיהה באחת הפרובינציות צורך בטכנולוגיה בתחום הזרעים. תחומים חמים נוספים שיכולים להתאים לחברות ישראליות קטנות הם אימג'ינג וציוד רפואי.



באינפינטי גאים על כך שהמודל העסקי שפותח בקרן נלמד אפילו באוניברסיטאות בארה"ב. הם טוענים כי האמריקאים, שחלק מהם נכנסים לסין רק עכשיו ובאיחור משמעותי, מבינים שהמודל הרגיל שלהם - למכור לעולם מותג אמריקאי - לא עובד טוב בסין. "זאת אמנם קרן השקעות, אבל היא למעשה גשר בין מדינות", אומרים באינפיניטי.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully