"איני יודעת אם אוכל לסיים את התואר שהתארך"

"חסכתי כסף עבור שלוש שנות לימודים, ואינני יודעת אם אהיה במצב כלכלי סביר, שיאפשר לי לסיים את התואר שהתארך" - כך אומרת יפעת דנה, 23, סטודנטית בחוג לקלינאות תקשורת באוניברסיטת חיפה (שנה ראשונה), על נזקיה של השביתה הממושכת.



דנה היא בת קיבוץ ניר אליהו, ולכן אינה מקבלת מהוריה עזרה כלכלית למחייתה: "ההוצאות החודשיות שלי הן כ-2,500 שקל, אבל במהלך השביתה לא היה לי שום אמצעי לכסות אותן.



"תיכננתי לעבוד במשרה קבועה חלקית ולהרוויח לפחות 1,000 שקל, אבל מכיוון שלא ידעתי איך יראה השבוע הבא, לא יכולתי להתחייב לאף מעסיק, ואפשרויות מציאת העבודה פחתו".



כדי להשלים הכנסה היא עובדת בגן הילדים בקיבוץ בימי שישי וגם מתנדבת ל"כל מיני ניסויים פסיכולוגיים בעבור תשלום של 30 שקל לשעה ומלמדת תלמידי אולפן עבור 25 שקל לשעה".



כמו סטודנטים רבים, גם דנה לא יכלה להתרחק מהאוניברסיטה במהלך השביתה: "למדתי קורס אחד בכל יום - וכך הייתי תקועה בחיפה במשך כל השבוע. אם לפחות הייתי יכולה לחזור לגור בקיבוץ ולחסוך את התשלומים, זה היה עוזר.



"אבא שלי הוא בעצמו מרצה בכיר, ואני מבינה את המרצים ויודעת שלא עמדו בהסכמי שכר שקבעו אתם", היא אומרת, "אבל לטעמי צריך לשים כל שביתה במסגרת זמנים נורמלית. מי שנפגע מכל העניין הם לא המרצים, שהמשיכו לקבל 60% משכרם".