המאבק הנשגב של המרצים

אידיאל, אומרים, הוא משהו שמוכנים להיהרג עליו - או לכל הפחות להקריב משהו כדי להשיגו. שביתת המרצים יצאה לדרכה הארוכה כשאידיאל נשגב אחד נישא על שפתיה: לעצור את בריחת המוחות מהאקדמיה הישראלית. אכן, אידיאל חשוב מאין כמוהו. אידיאל שאין איש בחברה בחברה הישראלית שחולק עליו, ולכן החברה הישראלית מוכנה לשלם לא מעט כדי לשמר אותו: היא מוכנה לממן את גירעונות האוניברסיטאות. היא מוכנה להגדיל את תקציבי האוניברסיטאות, וזאת למרות אילוצים תקציביים דוחקים מכל הכיוונים. היא מוכנה גם לשלם יותר למרצים - בעיקר למרצים הזוטרים, אבל גם למרצים בכירים כוכבים. החברה הישראלית היתה מוכנה גם להשקיע את המאמץ לסייע לאוניברסיטאות לשפר את עצמן, למשל במסגרת המתווה שהציעה ועדת שוחט.

הרבה מאוד כספי ציבור היתה מוכנה החברה הישראלית לשלם לאוניברסיטאות בניסיון להביא לבלימת בריחת המוחות. ומה מוכנים היו המרצים להקריב בעבור אותה מטרה? דבר אחד ויחיד: לדרוש תוספת של 35% למשכורת שלהם.

קשה להתפעל מהמאבק הנשגב של המרצים למען ההצלת האקדמיה בישראל, כשכל המאבק התנהל סביב תוספת לתלוש המשכורת שלהם. קשה עוד יותר להתפעל מהמאבק כשמתברר כי הוא התמקד בעיקר בתוספת לתלוש של המרצים הבכירים - הפרופסורים הוותיקים - אף שכל העדויות הן כי המשבר הגדול של בריחת המוחות מתמקד דווקא בשורות המרצים הצעירים, ששכרם הוא כמעט מחצית מזה של הפרופסורים הבכירים. אף שהצלת האקדמיה בישראל, במונחי תלושי שכר, חייבה להוסיף שכר לצעירים דווקא, שביתת המרצים מסתיימת בכך שפרופסורים בכירים בשיא הוותק יקבלו תוספת של 3,300 שקל לשכרם החודשי ב-2008, לעומת תוספת של כ-300 שקל בלבד למרצים הצעירים.

המרצים הצהירו גבוהה-גבוהה, אבל בפועל לא היה דבר על שפתותיהם חוץ מהרצון להגדיל את שכרם. הצלת האקדמיה? עריכת שינויים מבניים נדרשים באוניברסיטאות? העלאת שכר הלימוד כדי להבטיח שהאקדמיה לא תאבד את מקורות הצמיחה שלה? עידוד מרצים מצטיינים? תמריץ לחוקרים צעירים לחזור מפוסט-דוקטורט לישראל? יצירת קשר בין טיב המחקר וטיב ההוראה לשכר שמרצה בישראל מקבל? אל תצחיקו את המרצים. אף אחד מאלה ממש אינו מעניין אותם - גם אם בלי אלה אין סיכוי לעצור את בריחת המוחות.