משהו מוזר קרה ביום שישי בוול סטריט. שוק המניות, שהחל את היום בעלייה, עבר לירידות מיד לאחר שהנשיא ג'ורג' בוש הודיע על תוכנית תמריצים חדשה לכלכלת ארה"ב ב-145 מיליארד דולר. התוכנית כוללת הפחתת מס על יחידים וחברות, ומטרתה להותיר לכל משפחה אמריקאית עוד כמה מאות דולרים פנויים בשנה.
בממשל הבהירו שמדובר בתוכנית לזמן קצוב שמטרתה להעניק לכלכלה "זריקת חיסון" לפני שהיא שוקעת למיתון. בימים אחרים שוקי המניות היו אולי מגיבים אחרת, אבל האכזבה מהמנהיגות הכלכלית של ממשל בוש מלמדת שהמשקיעים אינם קונים את התוכנית החדשה. לכל היותר הם רואים בה תעלול בחירות שקוף שנועד להסוות את כישלון המדיניות של הממשל הנוכחי.
לכלבים זקנים קשה ללמוד טריקים חדשים. כשנכנס בוש לבית הלבן בתחילת 2001, כלכלת ארה"ב החלה לשקוע במיתון, שנבע מהתפוצצות בועת המניות של סוף שנות ה-90. את המיתון של תחילת העשור ניסה בוש לרפא דרך הגדלת הוצאות הממשלה, הפחתת מסים והפחתת הריבית שהוביל יו"ר הפד אז, אלן גרינספאן. התקפת הטרור ב-2001 סיפקה לבוש את התירוץ האולטימטיווי להגדלת הוצאות הממשלה - המלחמה בטרור.
כלכלת ארה"ב אכן חזרה לצמוח, אבל היא עשתה זאת בעיקר עקב התאוששות שנרשמה בכלכלת העולם, בהובלת המשקים המתעוררים של סין, הודו, רוסיה ומזרח אירופה. מדיניות בוש גרמה לכמה תופעות לוואי חמורות - בועת נדל"ן ואשראי שנסמכה על הריבית הנמוכה, וגירעון אסטרונומי בתקציבי הממשל ששחק את הדולר.
בשבע שנותיו בבית הלבן צבר ממשל בוש חוב עצום של כ-9 טריליון דולר, השקול לחוב של 30 אלף דולר על כל אזרח בארה"ב. כ-25% מהחוב מיוחסים להוצאות על החזקת הצבא בעיראק ואפגניסטאן. זה לא חוב שניתן לסגור בעזרת מסך עשן של כמה מאות דולרים בשנה.
חוב של 9 טריליון דולר
במקום חבילת תמריצים קצרת טווח, ייתכן שבוש היה צריך להודיע על מהלך כלכלי ארוך טווח. למשל, קיצוץ תקציבי גדול ותוכנית חומש להפחתת הגירעון. מנהיג אמיתי צריך לעתים להיות אמיץ ולהבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות" במקום זריקות חיסון חסרות תועלת.
ואולם אומץ פוליטי הוא דבר שקשה לבקש מנשיא בשנה האחרונה לכהונתו. בוש פוזל לספרי ההיסטוריה ומקווה שזו תזכור אותו לטובה. ואולם משפט ההיסטוריה עלול להיות אכזרי. ההיסטוריה עשויה לזכור את בוש כנשיא שהותיר את ארה"ב עם חובות ענק, דולר קורס, מיליוני אמריקאים שאיבדו את בתיהם ועם כלכלה ששקועה במשבר עמוק
בשבע שנותיו בבית הלבן צבר ממשל בוש חוב עצום של כ-9 טריליון דולר, השקול לחוב של 30 אלף דולר על כל אזרח בארה"ב. כ-25% מהחוב מיוחסים להוצאות על החזקת הצבא בעיראק ואפגניסטאן. זה לא חוב שניתן לסגור בעזרת מסך עשן של כמה מאות דולרים בשנה.
במקום חבילת תמריצים קצרת טווח, ייתכן שבוש היה צריך להודיע על מהלך כלכלי ארוך טווח. למשל, קיצוץ תקציבי גדול ותוכנית חומש להפחתת הגירעון. מנהיג אמיתי צריך לעתים להיות אמיץ ולהבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות" במקום זריקות חיסון חסרות תועלת.
ואולם אומץ פוליטי הוא דבר שקשה לבקש מנשיא בשנה האחרונה לכהונתו. בוש פוזל לספרי ההיסטוריה ומקווה שזו תזכור אותו לטובה. ואולם משפט ההיסטוריה עלול להיות אכזרי. ההיסטוריה עשויה לזכור את בוש כנשיא שהותיר את ארה"ב עם חובות ענק, דולר קורס, מיליוני אמריקאים שאיבדו את בתיהם ועם כלכלה ששקועה במשבר עמוק