בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר אתמול תביעה ייצוגית נגד שלושת הבנקים הגדולים - דיסקונט, לאומי והפועלים - בגין ריביות ועמלות דומות. "בהיעדר נתונים עובדתיים וטעמים של ממש, שיצביעו אחרת, הדעת נותנת כי שיעורי הריבית הזהים והאחידים, באו לאוויר העולם של עסקי הבנקאות, כתוצאה מתיאום מחירים בין הבנקים שתכליתו למנוע, או להפחית, כלל האפשר, תחרות אמיתית ביניהם", קבע השופט נסים ישעיה.
לפי הבקשה לאישור התביעה כייצוגית שהגישה חברת שרנוע מכונות ממוחשבות, העדר התחרות בשוק האשראי הבנקאי מביא לגביית ריביות ועמלות בשיעורים גבוהים הפוגעים בצרכנים. עוד נטען כי הבנקים תיאמו ריביות ב-2005-1998 תוך כדי קיומו של הסדר כובל.
לטענת החברה המיוצגת על ידי עורכי הדין יצחק אבירם ונעם שכנר, הבנקים דרשו ריביות ועמלות בשיעורים זהים מלקוחות בחשבונות שונים. עובדה זו, נטען, מצביעה על תיאום שיעורי ריבית ללווים: שיעור ריבת הפריים בבנקים היתה 1.5% מעל הריבית שגובה בנק ישראל מהבנקים, שיעור הריבית המכונה תוספת סיכון בשיעור של 3% נוספים מעל ריבית הפריים היתה זהה בשלושת הבנקים. גם תוספת הריבית המכונה "ריבית חריגה" היתה זהה - 3.5% וכך גם עמלה המכונה "דמי ניהול קבועים לרבעון".
בתשובתם לא סתרו הבנקים את הנתונים האלה, אם כי הוצגו נתונים על היעדר תיאום. "עיון בנתונים שהוצגו על ידם מחזקים, למעשה, את טענת החברה, לפיה מדובר בשינויים בלתי זהים ובלתי אחידים מזעריים בלבד שנמשכו פרקי זמן קצרים", חרץ השופט ישעיה.לדבריו, השינויים תוקנו ויושר הקו עם הבנקים האחרים תוך זמן קצר. "ניכרת ואף בולטת התופעה לפיה הבנקים שינו את שיעורי הריבית (על יד העלאתם בדרך כלל) יחדיו, או בסמוך אחד אחרי משנהו, כאשר הבנק הראשון המבצע את השינוי גורר אחריו את הבנקים האחרים".
כך, הסביר השופט, הפרסום בנוגע לשינוי בריבית החריגה בדיסקונט (מעבר מ-3% ל-3.5%) פורסם על ידי לאומי שלושה שבועות קודם לכן. מ-1999 ואילך, מצביע השופט, דמי הניהול הקבועים לרבעון היו זהים או כמעט זהים החל בבנקים שמוזכרים בתביעה.
השאלה המשפטית היא האם זהות בריביות מעידה על תיאום בין הבנקים. "אחידות זו כשלעצמה, מצביעה לדעתי, לכאורה לפחות, על קיומו של הסדר כובל ועל הגבלה, או כבילה עצמית מתואמת ואסורה של הבנקים", כתב השופט. עוד ציין כי "הדעת אף נותנת כי אילולא כבלו עצמם הבנקים בהסדר אסור, היה כל אחד מהם בנפרד מנהיג, מן סתם, שיעורי ריבית שונים, על פי שיקול דעתו העצמאי ועל פי האינטרסים הייחודיים שלו".
בהחלטתו מבהיר השופט כי "לא יעלה על הדעת, בשלב לכאורי זה, כי שיעורי הריבית האחידים והשינויים הזהים, או הכמעט זהים, שהונהגו על ידי שלושת הבנקים במשך השנים בכל מרכיבי הריבית על האשראי, אינם תולדה של תיאום מחירים או הסדרים כובלים, בין מפורשים ובין משתמעים".
בנוסף הבהיר: "סבור אני כי שיעורי הריבית הזהים, שפירסמו הבנקים (וכנראה גם בנקים אחרים) מפעם לפעם יש בהם כדי להפחית אם לא למנוע כליל את התחרות ביניהם, אף אם חלק מהלווים שילמו בפועל ריבית בשיעורים נמוכים יותר".
הבנקים טענו כי התנהגות עסקית דומה או זהה אינה אסורה לפי חוק ההגבלים העסקיים. השופט ענה כי יש בכך לפחות אינדיקציה להיעדר תחרות או להפחתתה. גם לטענה שתעריף דומה אינו אסור עונה השופט בנחרצות: "הנחה או טענה זו אינה מבוססת על היגיון כלכלי ואף לא על השכל הישר". בשלב זה של התביעה, הוסיף, אין צורך בחוות דעת או ראיות כדי להראות שהתעריפים הזהים מצביעים על תיאום והיעדר תחרות.
רשות ההגבלים העסקיים מנהלת חקירה פלילית בעניין הבנקים - הגדולה ביותר שניהלה הרשות. טרם התקבלה החלטה האם יוגשו כתבי אישום נגד הבנקים.
הבנקים יוצגו על ידי משרדים מובילים בתחום ההגבלים העסקיים: הפועלים על ידי עו"ד צבי אגמון, לאומי על ידי עו"ד ירון אלחנני ודיסקונט על ידי עו"ד רובי בכר.
(א 2133/06, בשא 19230)
אושרה ייצוגית בסך 7 מיליארד שקל נגד שלושת הבנקים הגדולים בגין תיאום ריביות ועמלות
עמית בן-ארויה
21.1.2008 / 13:58