לפני חצי שנה פירסם TheMarker את דירוג קופות הגמל, ביטוחי החיים וקרנות הפנסיה לשנים 2002-2006. מהדירוג עלה כי התשואה הממוצעת שזכו לקבל החוסכים לפנסיה בישראל במהלך חמש השנים האחרונות היתה 9%-10% לשנה.
בינתיים חלפה גם 2007, ולא הצליחה לקלקל את התמונה: שש השנים האחרונות של החיסכון הפנסיוני עמדו בסימן של תשואה ברוטו ממוצעת (לפני ניכוי דמי ניהול) של קרוב ל-10% לשנה. איזו חגיגה.
אך לא עוד. העננים המתקדרים באופק של שוקי ההון העולמיים מעוררים את החשש שהחגיגה שהיתה כאן בשש השנים האחרונות תתקשה לחזור על עצמה. החוסכים לפנסיה צריכים לצפות כי הרווחים שלהם ייפגעו, וזאת משני הכיוונים גם יחד.
נתוני מדאיגים מהעולם
ראשית, שוקי ההון בעולם מאותתים איתותים מדאיגים. אמנם אין מקום להסיק מסקנות לגבי חמש השנים הקרובות על סמך שבועיים של ירידות בשווקים.
במיוחד קשה להסיק מסקנות כאלה במדינת ישראל, שכל הנתונים המקרו-כלכליים שלה נמצאים בשיא - שיעור האבטלה ירד לשפל של שש שנים, שיעור החוב הוא הנמוך ביותר אי פעם, וההערכות הן שהצמיחה בפועל ב-2007 תהיה גבוהה בהרבה מהתחזיות ותגיע אף ל-5.5% ויותר.
למרות זאת, המצב בשווקים מעורר דאגה. מדאיגים החששות מפני ההאטה בקצב הצמיחה בעולם, שישראל מוטת היצוא לא תוכל לחמוק ממנה. אם אכן העולם נכנס להאטה, הכלכלה בישראל תצטרך לבצע נסים ונפלאות כדי להצליח להתגבר על כך, וגם להזין המשך עליות מהירות בשווקים כפי שהיו בחומש האחרון. מדאיגה עוד יותר הריבית: הריבית בישראל נמצאת במגמת עלייה, והדעת נותנת שכאשר הריבית עולה - השווקים לעולם יורדים.
הסיכוי ששוקי ההון ימשיכו לצמוח בקצב של 10% בשנה, כפי שהיה עד כה, מבטיח פחות מבעבר - וזה אומר שצפי הרווח של החוסכים לפנסיה נפגע. אלא שזוהי רק המחצית הראשונה של התמונה. המחצית השנייה היא התחרות הפוחתת בענף ניהול הפנסיה, שמביאה לכך שדמי הניהול נמצאים במגמת עלייה.
זהו ניסוח מעודן. למעשה, דמי הניהול בענף זינקו למקסימום האפשרי: קופות הגמל מיהרו באחרונה להתיישר על תקרת דמי הניהול המרבית שמתיר להם המפקח על הביטוח - 2% מהנכסים.
ההתיישרות על התקרה המרבית מקיפה חלק גדול מקופות הגמל בענף, לרבות הגדולות שבהן. האחרונה שעשתה זאת היתה קופת הגמל תמר, שאף כי היא מנהלת נכסים בשווי 14 מיליארד שקל, ולכן הכנסותיה מדמי ניהול הן בהכרח גבוהות, עדיין ייקרה את דמי הניהול המירביים שלה ל-2% המותרים.
אין ספק כי העובדה שקופות הגמל, גם הגדולות שבהן, ממהרות לאמץ את תקרת דמי הניהול שקבע המפקח, מעידה על חוסר תחרות בענף. אם בעבר התחרו קופות הגמל על לבם של העמיתים גם באמצעות הניסיון להניב תשואות גבוהות וגם באמצעות הוזלת המחיר שהן גובות מהעמיתים, הרי שכיום אפיק התחרות השני נזנח לחלוטין.
אפשר לתמוה מדוע המפקח על הביטוח, ידין ענתבי, עומד מנגד ואינו עושה דבר בנידון, במיוחד כאשר הוא נושא בחלק גדול מהאחריות למצב: הוא זה שבחר למקד את פרסום התשואות של קופות הגמל לציבור על התשואות ברוטו - לפני ניכוי דמי ניהול.
התשואות לאחר ניכוי דמי הניהול, שהן הרווח האמיתי שהמשקיעים בפנסיה מקבלים לידם, אינן מתפרסמות, ובהכרח גם אינן מעניינות את קופות הגמל, חברות הביטוח או קרנות הפנסיה.
כך הוסטה התחרות בענף לתחרות על התשואות ברוטו, במקום תחרות על התשואות נטו. את הנזק משלמים מעתה המשקיעים לפנסיה. הרווח שלהם לפנסיה, כפי שהוא מתבטא בתשואות נטו, נפגע בוודאות בגלל עליית דמי הניהול, וגם באי-ודאות, בגלל החשש לירידה ברווחים שמניבים שוקי ההון. מכל הכיוונים יוצאים החוסכים קירחים.
ורק על דבר אחד נותר להם להשליך את יהבם: על הבנקים, שנכנסים אט אט לייעוץ פנסיוני, ועשויים לדרוש מקופות הגמל, חברות הביטוח או קרנות הפנסיה להפחית את דמי הניהול כדי לזכות להמלצות של מערכי הייעוץ של הבנקים. אם לא המפקח על הביטוח, אולי כוחם האימתני של מערכי הייעוץ של הבנקים יצליח להחזיר קצת רוח של תחרותית לענף הפנסיה.