השנה שתיזכר כתחילתה של מהפכה כלכלית גלובלית

מאת קטרין בנהולד



דאבוס. האם המערכת הכלכלית נמצאת על סף שינוי כיוון היסטורי? בקרב המנהיגים הפוליטיים והכלכליים של העולם הנאספים בדאבוס, שווייץ, לרגל הפורום הכלכלי העולמי שהתחיל אתמול, מתגבש קונסנזוס: השיטה הקפיטליסטית עומדת על סף שינוי נדיר וסוער - מהסוג שמוליד אקלים כלכלי עולמי חדש.



על רקע המיתון המסתמן בארה"ב, המאפיל על מערכת הבחירות של הכלכלה הגדולה בעולם, נרקח קוקטייל הרסני של גורמים המכרסמים בדרכי החשיבה המקובלות: הכוח הכלכלי זולג בהדרגה מהמערב למזרח, האי-שוויון בהכנסות במדינות העשירות גדל בהתמדה.



התגברותו של הפרוטקציוניזם, מדיניות הגנה על כלכלה מקומית, בעיקר באמצעות הטלת מכסים, במקביל לחשש משינוי אקלימי, לעלייתן של קרנות השקעה ממשלתיות ולפקיעתה של בועת האשראי - כל אלה מעניקים תחמושת מסוג חדש למי שמטיל ספק בשיטת השוק החופשי ודורש הגנה מפני תוצרי הגלובליזציה. מה שברור הוא כי הגבול בין מדינות לשווקים היטשטש, וכי עידן הגלובליזציה המובנת מאליה הסתיים.



"המטוטלת הנעה בין השווקים לממשל, חוזרת לצד הממשל", אמר פסקל לאמי, המנהל הכללי של ארגון הסחר העולמי. "2008 היא שנה קריטית שתוכל לקבוע את הדרך לבאות. מה שאנחנו צריכים זה מוטציה אידיאולוגית - בלי ליפול למלכודת הפרוטקציוניזם".



מוטציה אחת כזו במדיניות הכלכלית של הזרם המרכזי התפתחה אחרי השפל הגדול של 1929, שהולידה את התיאוריות הקינסיאניות ואת מודל מדינת הרווחה. שנייה נוצרה בעקבות משבר הנפט של שנות ה-70, שמיקד את המנהיגים באמצעים של צד ההיצע ובחיזוק ההפרטה והשווקים החופשיים, כאמצעים הטובים ביותר להמריץ את הצמיחה.



מה יגידו עלינו ב-2030







כשסטודנטים לכלכלה ב-2030 יקראו בספרי ההיסטוריה, הם יגלו כי 2008 היתה השנה שבה הונחו היסודות לרגולציה מחודשת בשווקים מסוימים - שינוי מערכת המיסוי לטובת חלוקה מחדש של העושר ויצירת שיטות חדשות של תיאום מדיניות בינלאומי, אומרים כלכלנים.



"אנו רואים את זרעיה של פרדיגמה חדשה", אמר קנת רוגוף, פרופסור בהרווארד וכלכלן ראשי לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית שמשתתף בדאבוס. "מי שינצח בבחירות בארה"ב יצטרך לשים לב יותר לעניין הצדק הכלכלי - אמנת השינוי האקלימי הבאה תוליד שיתוף פעולה בינלאומי מסדר גודל שלא נראה מעולם".



לדברי סטיבן רואץ', כלכלן ראשי לאזור אסיה במורגן סטנלי, שיהיה בין 2,400 המשתתפים בכנס דאבוס, כמה מההנחות הבסיסיות שהנחו את המדיניות הכלכלית בעשורים האחרונים התערערו בגלל תהליך הגלובליזציה המהיר. בתיאוריה, פירט רואץ', שכר אמור לעלות עם הגידול בפריון העבודה, וכל כלכלה אמורה לפתח יתרון יחסי בתחום ייצור מסוים. ואולם השחיקה בשכר הריאלי בכמה מהכלכלות העשירות, והפחד הגובר כי בסין ובהודו ילמדו בסופו של דבר לייצר כל דבר שהמערב יודע לייצר כיום, רק יותר בזול - הופכים את התיאוריה על ראשה.



44% מתושבי מערב אירופה ו-43% מאזרחי ארה"ב מאמינים עתה כי מצבם הכלכלי של ילדיהם יהיה גרוע משלהם, לפי סקר גאלופ שבוצע ברבעון האחרון של 2007 ב-60 ארצות.



"התיאוריה הכלכלית אומרת לנו שהגלובליזציה היא מצב שבו כל הצדדים מרוויחים - אבל זה לא המצב, לפחות לא במערב", הסביר רואץ'. "התיאוריה נכתבה בעבור עידן אחר. אנחנו חייבים לשאול כמה שאלות קשות על קפיטליזם חסר מעצורים - נדרש תסריט חדש".



זרימת ההון מהמזרח למערב תגבר



הסיכון הוא שממשלות במערב, החוששות מתגובת הבוחרים, יתפתו לשכתב את התסריט באמצעות הגנות סחר. רואץ' מנה יותר מ-20 הצעות חוק אנטי-סיניות שהועלו בקונגרס האמריקאי בשנה שעברה. ב-2006, שנה שבה כבר הוגשו לא מעט הצעות בעניין, אף הצעה לא התקבלה. ואולם מכיוון שכל המועמדים לנשיאות נוקטים גישה קשוחה כלפי סין, יש סיכוי גבוה מ-60%, להערכת רואץ', שכמב מהצעות החוק ייהפכו לחוקים בחודשים הבאים.







הגורם העיקרי שמעניק לפרוטקציוניזם הילה חיובית הוא הפגיעה בסביבה. מאז שהשינוי האקלימי עלה לסדר היום הגלובלי, פקידי ממשל באירופה ובאמריקה בוחנים דרכים לאלץ יצואניות, כמו סין והודו, לשלם קנס על כך שאינן כפופות לתקנים הבינלאומיים של פליטת גזי חממה.



גורם נוסף הוא מצב השווקים הפיננסיים. בועת האשראי שנולדה משוק הסאבפריים האמריקאי היתה האחרונה בשורה של בועות נכסים, החל במניות וכלה בתים, שפקעו בשנים האחרונות ועירערו את האמון בשווקים.



הגורם השלישי הוא החשש מקרנות ממשלתיות - בעיקר של מדינות מתפתחות כמו סין, כוויית ובקרוב גם רוסיה. קרנות אלה רוכשות נתחים בחברות מערביות, בעיקר בנקים אמריקאיים, החנוקים ממשבר האשראי וזקוקים נואשות להון. הקרנות גדלות, בשל הצטברותם של חסכונות גדולים במזרח, בעוד שאלה של המערב מצטמצמים בהדרגה, אמר דניאל ירגין, יו"ר קיימברידג' אנרג'י ריסרץ' אסושיאייטס, ומחבר הספר "Commanding Heights", שמנתח את ההיסטוריה של הכלכלה העולמית.



"זה גדול, וזה יהיה גדול יותר", הדגיש ירגין. "סוגיית זרימת ההון תהיה שנויה במחלוקת. השאלה היא: האם ייווצרו נורמות בינלאומיות וחוקים בעניין זה, או שמקבלי ההחלטות יתמקדו בהגנות סחר".



"כלכלה היא לא רק פוליטיקה"



שאלה דומה תישאל בנוגע למספר הגדל של חברות מערביות הנרכשות בידי תאגידים רב-לאומיים, שמוצאם בכלכלות מתעוררות. ב-2006 הגיע שיעור המיזוגים והרכישות הבין-גבוליים, שביצעו תאגידים משווקים מתעוררים, לשיא של 14%. חברות כמו מיטאל סטיל מהודו ולנובו מסין הוציאו 123 מיליארד דולר על יותר מ-1,000 עסקות, לפי נתוני האו"ם.



ק.ו. קמאת, מנכ"ל הבנק ההודי ICICI, נזכר בסדנה שבה השתתף בדאבוס לפני שלוש שנים. משתתפי הסדנה הסכימו פה אחד כי חרף הגלובליזציה, בנקים לא מערביים לא יוכלו להיכלל ברשימת הבנקים הגדולים לפי שווי שוק - אבל שלושה בנקים סיניים מדורגים כיום בין עשרת הגדולים.



"לא צפיתי את זה, אבל זה יקרה גם במגזרים אחרים", הוסיף קמאת. ICICI הוא הבנק הפרטי הגדול בהודו - לפי חישוביו של קמאת, מכפילות חברות הודיות וסיניות את גודלן מדי שלוש שנים. "ההשקעות זורמות באמת מהמזרח למערב".



הקרבות העיקריים על הגנות הסחר יתחוללו במערב, שם מנסות הממשלות המקומיות להתמודד עם חוסר האהדה הגובר של ציבור הבוחרים כלפי גלובליזציה. מערכות מיסוי שוויוניות יותר הן אחד האמצעים האפשריים להתמודדות עם המצב. רוגוף מהרווארד גורס כי שיעור מס אחיד בארה"ב יהיה שוויוני יותר מהשיטה הנוכחית. אחרים אומרים כי נדרש שינוי קיצוני יותר.



ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת, הזמין החודש שני חתני פרס נובל לכלכלה, אמרטיה סן וג'וזף סטיגליץ, לסייע לו באמידה הוליסטית יותר של צמיחה כלכלית מאשר הגידול בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). שכן המדד הזה אינו מביא בחשבון דברים כמו אי שוויון בהכנסה.



"כלכלה היא לא רק פוליטיקה", אמר סן. "קידמה אנושית היא יותר מאוסף של סטטיסטיקות צמיחה. אנחנו חייבים לשאול את השאלות הנכונות, להתמקד במה שחשוב לאנשים. רעיונות אלה חודרים לזרם המרכזי. אני מקווה שהיוזמה הצרפתית תתקבל גם בשאר מדינות אירופה ובמקומות אחרים".



"הפניקס האסיאתי" או "בקיע גלובלי"



לפני שנה וחצי שירטטו חוקרים מקבוצתו של ירגין כמה תרחישים לכלכלה העולמית ב-2030. אחד מהם נקרא "הפניקס האסיאתי" - לפי תרחיש זה לא יהיו מחסומי סחר משמעותיים וכלכלות אסיה ימשיכו לתדלק את הצמיחה הגלובלית. לתרחיש אחר ניתן השם "בקיע גלובלי" - שלפיו הכלכלה העולמית תוכה בלאומנות כלכלית ובהתנגדות עזה לגלובליזציה.



באמצע 2006 תרחיש פסימי זה נראה לא סביר. "ואולם ייתכן כי המצב משתנה", אמר ירגין. "מה שנראה בלתי סביר אז, עלול ליהפך לאפשרי".