לונדון. רחוב קומפטון שבצפון העיר הוא יעד מבוצר. צדו האחד חסום על ידי הגבעות הירוקות של מגרש הגולף המקומי ואילו בצדו השני ניצב מחסום, שלידו עמדת שמירה. כששני עיתונאים מתקרבים למחסום מסביר להם השומר בנימוס כי הכניסה לרחוב מותנית בהזמנה מאחד הדיירים - ומורה לצלם בטון שליו אך אסרטיווי לחפש זווית צילום אחרת.
לרחוב הזה הגיע עם פרוש השנה החדשה דייר חדש: לב לבייב - שרכש במקום בית ב-35 מיליון ליש"ט (כ-70 מיליון דולר). הסכום הגבוה ששולם תמורת הנכס הפך אותו לבית החדש היקר ביותר בבריטניה - תואר שבו החזיק רק זמן קצר, עד שלפני כשלושה שבועות רכש המיליארדר הקזחסטאני הורלמה פראמאם בית ב-50 מיליון ליש"ט, ברחוב סמוך.
בזמן הקצר שבו שהה בפסגה משך הבית את תשומת לבם של כלי התקשורת בבריטניה, אשר דיווחו בהרחבה על העסקה. התצלומים והפרטים שהופיעו בידיעות חשפו מציאות חיים, שהמונח נובורישיות נשמע לידה כאנדרסטייטמנט בריטי צונן. לפי דיווחי העיתון "דיילי מייל", גרם המדרגות המרכזי של הבית, שמטפס מחלל הכניסה, עלה 750 אלף ליש"ט ונחצב בטכניקה ששימשה בעבר לבניית טירות בצרפת. האח שבסלון, ששוויו 100 אלף ליש"ט, פוסל על ידי אומן. בין המבואה לעולם שבחוץ חוצצת דלת כניסה משוריינת, שמשקלה חצי טונה ועלותה 50 אלף ליש"ט.
דיירי הבית - לבייב, אשתו אולגה ושניים מבין תשעת ילדיהם - ייהנו גם מבריכה שחלק מאריחיה מצופים זהב, חדר כושר, סאונה יבשה ורטובה, מספרה וג'קוזי. חדר המשפחה נהפך לחדר קולנוע בלחיצת כפתור ואילו הבריכה נהפכת, ממש באותה מהירות, לאולם נשפים.
מקורותיו של "דיילי מייל" סיפרו גם כי הבית מצויד במערכות האלקטרוניקה והתקשורת החדישות ביותר, שמאפשרות שליטה ממרחק בכל פרט - תאורה, מצלמות אבטחה, מוסיקה, חימום, קירור ואפילו הדלתות האלקטרוניות.
המתווכים שטיפלו בעסקה דאגו ליחצ"ן אותה במרץ - אך לדברי מרטין קרטיס, שותף ומנהל במשרד הנדל"ן דיוויד יפה שפועל בצפון-מערב לונדון, הם לא ייהנו בעקבותיה מעושר מופלג. להערכתו, כל אחד ממשרדי התיווך שהיו מעורבים בעסקה קיבל כ-300 אלף ליש"ט, ואילו כל אחד מהמתווכים קיבל באופן אישי 40-50 אלף ליש"ט. "בלונדון זה משהו כמו משכורת של חצי שנה. זה נחמד, לא יותר מזה", אומר קרטיס.
לדבריו, "עסקה כמו זו שעשה לבייב אינה משפיעה על מחירי הדירות באזור, הגבוהים בכל מקרה. היא לא קשורה לשום דבר. כמה בתים כבר נמכרים בלונדון במחירים כאלה? אולי 20 בשנה".
השכנים: סולטן ברוניי ומלך סעודיה
כמעט שום דבר מהפאר המצועצע שחשפו התמונות ב"דיילי מייל" אינו ניכר במבט מבחוץ. על אף שכל שכניו החדשים של לבייב הם מיליונרים ומיליארדרים, רוב הבתים באזור בנויים בסגנון אחיד שאינו מנקר עיניים: לבנים אדומות, חלונות לבנים גדולים ומרחב חנייה בצורת חצי גורן בחזית. כללי הבנייה הנוקשים שקבעה הוועדה המקומית מונעים שינויים משמעותיים במראה החיצוני.
העושר ניכר בתוך הבתים: ריהוט עץ כבד, דלת כניסה גדולה ומהודרת, נברשות קריסטל גדולות, שטיחים רכים, אוסף מיניאטורות מקריסטל שממלא את המדפים ומסך טלוויזיה ענק במרכז הסלון.
האזור היוקרתי ממוקם בין שלושה אזורים מוכרים: המפסטד, הייגייט, והמפסטד גרדן סאברב. רוב הרחובות השייכים למתחם הזה, שאין לו שם רשמי, נמצאים בין שני מגרשי גולף ירוקים לבין המפסטד הית - מהפארקים הגדולים והיפים בלונדון.
הרחוב הידוע ביותר באזור הוא בישופ'ס אווניו, שנהפך למותג בזכות דייריו העשירים והמפורסמים. בין היתר, מחזיקים שם בתים בני משפחת המלוכה הסעודית (שרכשו ברחוב עשרה בתים בזמן מלחמת המפרץ הראשונה,כמקום מקלט אפשרי), סולטן ברוניי ואיל העיתונות ריצ'רד דזמונד. ביתו של פראמאם, שגזל מביתו של לבייב את התואר, נמצא גם הוא ברחוב זה.
גם האיש העשיר ביותר בבריטניה, איל הפלדה ההודי לקשמי מיטאל, גר בעבר ברחוב. ואולם ב-2004 הוא עזב לאזור קנזינגטון היוקרתי שבמרכז לונדון, לאחר שרכש שם את הבית היקר בבריטניה תמורת 70 מיליון ליש"ט.
האזור המסחרי הקרוב לשכונה של לבייב, הייגייט היי סטריט, אינו מציע הרבה - ואין בו גם מקומות בילוי ובתי קפה. אז מה בכל זאת מושך את העשירים למקום? האווירה הכפרית בסמוך למרכז העיר, ומדיניות המס הליברלית שמציעה להם בריטניה.
40% יהודים
ואולם לאזור הירוק והשליו יש גם צדדים אפלים יותר. שתי קשישות עוצרות ומתבוננות בחשד בשני העיתונאים הזרים שמכוונים מצלמה לעבר הבתים בבישופ'ס אווניו, ומציינות בטון יבש וחמור שאסור לצלם ברחוב ללא רשות.
כשמביטים היטב בבתים שבאזור רואים כי הם מוקפים במצלמות מעקב. כל תנועה חשודה עלולה להביא להופעתם הפתאומית של שוטרים או נציגי חברת שמירה מקומית, ואפילו למעצר זריז.
"בסופו של דבר, החיים פה מתנהלים בתחושה עמוקה של איום", אומר יהודי שגר בסביבה. "התחושה הזאת צומחת משני כיוונים: יש אנשים החשים איום פשוט בשל היותם עשירים; והיהודים שביניהם חוששים גם מגורמים איסלמיים וקבוצות בימין הקיצוני. מתחת לכל הירוק הזה יש בעצם תחושה כפולה של חוסר ביטחון ופרנויה".
היהודים החיים באזור חשים כי הם עלולים להיות יעד מועדף לפעולות איבה משום שהם מהווים אחוז גבוה מבין התושבים. באחד הרחובות הקטנים שבאזור, למשל, רק שלושה מתוך 13 הדיירים אינם יהודים.
מבין שלוש השכונות המקיפות את האזור הייגייט נחשבת להכי פחות יהודית. בהמפסטד יש שיעור גבוה יחסית של תושבים יהודים ואילו המפסטד גרדן סאברב נחשבת לבעלת צביון יהודי מובהק.
האזור הוא המשך גיאוגרפי לגולדרס גרין, טמפל פורצ'ן והנדון - האזורים שבהם מתגוררים מרבית יהודי העיר. "אפשר להגדיר את השכונה כשלוחה העשירה של גולדרס גרין", מאשר אחד מתושבי האזור.
בקרבת מקום לביתו של לבייב מתגורר המיליארדר היהודי-פיני פויו זבלדוביץ', שדורג בשנה שעברה במקום ה-24 ברשימת עשירי בריטניה של "סאנדיי טיימס" וקבע אף הוא את לונדון כמשכן קבע. ביתו נמצא בבישופ'ס אווניו והוא בולט בממדיו - גם במושגי האזור.
לא הרחק משם גר ג'ראלד רונסון, שעשה את עיקר הונו בתחום הנדל"ן ומוכר כאחד מהסנדקים של הקהילה היהודית ותורם נדיב למוסדותיה. ביתו פתוח יחסית אל הרחוב והסגנון הוויקטוריאני שלו מצניע את העושר של דייריו.
בין הטייקונים האלה, ששמותיהם מוזכרים לעתים תכופות בעיתונים, מתגוררים עשרות אנשי עסקים, עורכי דין ובעלי משרות בכירות. "יש פה כל מיני סוגים של יהודים", מסביר אחד מתושבי האזור. "מגה-עשירים, סופר-עשירים ועשירים רגילים".
אחד מהם הוא אורי דוד, 75, איש עסקים ישראלי לשעבר שחי בבריטניה מאז סוף שנות ה-70. את עיקר הונו הוא עשה מעסקות בניגריה ומחברה למוצרי אלקטרוניקה שבבעלותו. בעבר הוא היה פעיל מאוד בקהילה היהודית בלונדון. הוא נחשב מקורב לאהוד ברק וגם תרם למפלגת הלייבור הבריטית.
דוד מתגורר במקום יותר מ-20 שנה, ברחוב קטן וירוק בהמפסטד גרדן. הבית נרכש ב-1984 תמורת 430 אלף ליש"ט, וכיום שוויו מוערך ב-5 מיליון ליש"ט. במהלך השנים שופץ הבית מבפנים, אך כמעט דבר לא שונה בחזותו החיצונית.
המראה בריטי, אך קבלת הפנים היא חמה וישראלית מהרגע שנפתחת הדלת. דוד מאושר מהחיים באזור. "זה אזור נחמד והאנשים נחמדים", הוא אומר. "אני אוהב את זה שיש פה הרבה יהודים. זה אזור עשיר בפארקים, ובחלק מהמקומות יש מאחורי הבית פארק שמשרת רק את הדיירים שגרים במקום. זה אזור עם בתים גדולים, לא דירות כמו במרכז לונדון, והאנשים פה פשוט נחמדים".
דוד ואשתו נזכרים במהירות בחבריהם היהודים שגרים בסביבה ומרכיבים את המעגל החברתי הקרוב שלהם, אך מבקשים מיד שלא להזכיר שמות. שמירה על פרטיות וביטחון היא ערך מקודש באזור. להערכת דוד, "30% מתושבי הסביבה הם זרים, 40% יהודים ועוד 30% בריטים".
זוהי הגדרה מעניינת, מפני שהיהודים הבריטים הם בריטים לכל דבר, ואילו היהודים שאינם בריטים הם זרים. "אנחנו יהודים, אבל למעשה אנחנו זרים", מסביר דוד. "יש לי דרכון בריטי וגם ישראלי. כשאני מגיע לפה אני מציג את הדרכון הבריטי בשדה התעופה, אבל כששואלים אותי ברחוב מאיפה אני, זה ברור שמישראל. זה מה שאני אומר תמיד".
מכוניות פאר ליד בית הכנסת
תפישתו של דוד את היהודים בלונדון כקבוצה מובחנת מהבריטים ומהזרים שבעיר משונה לכאורה, אך תואמת את מציאות החיים של הקהילה היהודית במדינה. חבריה מעורבים בחיים בעיר, אך באותה עת חשים מובחנים מהסביבה וחייהם החברתיים מתקיימים בעיקר במעגלי הקהילה היהודית.
ההחלטה איזה בית כנסת לפקוד, למשל, היא משמעותית לא רק במובן הדתי. היא תקבע מעגלים חברתיים, קשרי זוגיות, מעמד חברתי, קשרים עסקיים ואיכות חיים במובן הרחב. "ג'ואיש כרוניקל", השבועון היהודי-בריטי הוותיק, הקדיש כתבה שלמה לשאלה לאיזה בית כנסת יחליט לבייב לפנות. הפרטים נכתבו בזהירות ובאופן מעורפל. כאמור, פרטיות וביטחון אישי הם ערכים חשובים כאן, וגם העיתונות המקומית משתדלת לכבדם.
הבית החדש של לבייב ממוקם במרחק הליכה מבית הכנסת היוקרתי האורתודוקסי "נוריס לי" (שמו הרשמי הוא "המפסטד גרדן סאברב"), שנחשב המרכזי והחשוב ביותר באזור. זוג ישראלי שחי באזור יודע לספר כיצד לפני שנים נדחה בנימוס מחברות בבית הכנסת בשל הנטייה של הנהלת בית הכנסת שלא לקדם בברכה ישראלים - עניין שגרם להם עלבון עמוק. ואולם לדבריהם, נטייה זו כבר אינה קיימת כיום.
יש להניח כי לבייב יהיה אורח רצוי בכל אחד ממוסדות הדת באזור - אך ככל הנראה לא יבחר דווקא ב"נוריס לי". איל היהלומים מזוהה יותר מכל עם חב"ד, ובעבר אמר ל"ניו יורק טיימס" כי "הרבי מלובביץ' הוא מודל החיקוי שלי והערכים שלו הם הערכים שלי". הוא מקדם את הפעילות של חב"ד ב-500 קהילות יהודיות בברית המועצות לשעבר, ומעסיק במפעל זה לא פחות מ-10,000 עובדים - 300 מהם רבנים מתנועת חב"ד.
במקום מגוריו החדש בלונדון, ההבדל בין המוסד האורתודוקסי המרכזי והמפואר לבין הבית הצנוע שבו נמצאת ישיבת חב"ד המקומית הוא תהומי. דיוויד סיגל, מנהל בית הכנסת והמשרדים של "נוריס לי", מספר כי לבית הכנסת שלו יש לא פחות מ-3,000 חברים. ביום שבת פוקדים אותו כ-700 מהם, בהם דמויות מוכרות מתחומי העסקים, התעשייה, המשפט והתקשורת - ואפילו כמה לורדים.
עיניו בורקות בגאווה כשהוא מספר כי מתוך 40 בתי הכנסת האורתודוקסיים שבלונדון, בית הכנסת הזה הוא אחד מהיחידים שנהנה מגידול במספר החברים - אלף מהרשומים בו הם ילדים, אלף צעירים ועוד אלף הם בני יותר מ-50.
בשעות הבוקר מתרוצצים בו ילדים קטנים לבושים מדים, תלמידי בית הספר היסודי "כרם" שפועל בבית הכנסת. אמהות צעירות במכוניות פאר עוצרות בצהריים לאסוף את הצאצאים, שזוכים לשירותי שמירה מחברה בבעלות ישראלים. 80% מחברי בית הכנסת גרים במרחק מרבי של קילומטר וחצי ממנו, ולדברי סיגל הקהילה נהפכת צעירה יותר ויהודית יותר בשנים האחרונות.
"חלק מהצעירים יכולים להרשות לעצמם מגורים כאן בגלל משרות שהשיגו או כסף שירשו, אבל חלק ממש נאבקים", הוא אומר. "הם קונים באזור בית במיליון ליש"ט ומקווים לעבור בתוך כמה שנים לבית בצד השני של הרחוב, ב-4 מיליון ליש"ט. הם רוצים להיות באזור יהודי צעיר ודינמי".
בבית חב"ד הנמצא במרחק כמה דקות נסיעה משם, רוקדים בחצר בלהט כעשרה מתוך 50 בחורי הישיבה שחיים במקום, ושרים בקולי קולות. הם מציינים את יום השנה למותו של מי שהיה בעבר רב הישיבה.
זהו בית קטן ובפנים שורה צניעות, על גבול העליבות. בניגוד למה שמבקש לבייב לעשות לתנועת חב"ד במדינות חבר העמים, בשכונה החדשה שלו מדובר בזרם שולי בלבד.
מלבד בחורי הישיבה, חברים במקום רק כ-120 יהודים מהאזור. ואולם לדברי ראש הישיבה והרב של חב"ד בצפון מערב לונדון, יצחק הרץ, כ-50 מהם מגיעים באדיקות מדי שבת לתפילה. כל ניסיון להתעניין בזהותם של באי המקום בכל אחד מהמוסדות מעלה חיוך ונדחה בנימוס.
השכן החדש של מלך סעודיה: סיור בשכונת היוקרה החדשה של לבייב בלונדון
ענת באלינט
25.1.2008 / 7:55