שי שבי, מנכ"ל צ'אם: "פנה אלינו אדם שמייצג את גאידמק ובזה זה נסגר; אין לנו כוונה למכור את הבייבי של המשפחה"

שי שבי



גיל: 37



מגורים: מיניאפוליס, מינסוטה



תפקידים קודמים: רואה חשבון, סמנכ"ל צ'אם



עוד משהו: אוהב את הביצה שלו מקושקשת; השתתף בטריאתלון במיניאפוליס



באפריל 2007, בשיאו של מסע רכישות מרשים שערך במשק הישראלי, הצהיר המיליארדר ארקדי גאידמק כי הוא מתעניין גם בשוק הלולים. מרבית קוראי העיתונים דילגו במהרה לאייטם הבא, אך הצהרותיו של האוליגרך השפיעו באופן מיידי על חברה אלמונית למדי בשם צ'אם, המייצרת מוצרי ביצים.



העוסקים בתחום סברו כי החברה בעלת השם המוזר, שמגלגלת מחזור שנתי של קרוב ל-150 מיליון דולר, יכולה להשתלב באופן סינרגטי עם פעילות הלולים של גאידמק ברוסיה - והמניה שלה החלה לטפס. לאחר חודשיים דיווחה צ'אם לבורסה כי נציג מטעמו של גאידמק פנה אליה. גאידמק הכחיש, והמניה חזרה למחיר שבו נסחרה לפני חגיגת השמועות.



כמעט שנה חלפה מאז, אך שי שבי, מנכ"ל החברה, עדיין לא חש בנוח עם מה שקרה. "דיווחנו על מה שהיה. פנה אלינו אדם שאמר כי הוא מייצג את גאידמק - ובזה זה נסגר. אני לא רוצה שיחשבו שאני מריץ את המניה", הוא אומר בראיון ל-TheMarkerWeek.



על השאלה אם הוא היה שוקל למכור את החברה לגאידמק הוא עונה: "צ'אם זה הבייבי של המשפחה ואין לנו כוונות למכור. להפך, המשפחה מגדילה אחזקות. אנחנו כאן ומתכוונים להישאר. אבל הייתי נפגש עם גאידמק כדי לשמוע, כמו שאני עושה עם כל מי שפונה אלי".



בעולם העסקים של שבי מקרקרות הרבה תרנגולות ונשברות הרבה ביצים. צ'אם נוסדה ב-1970 על ידי קבוצת משקיעים קנדים. ב-1971-2003 ניהל את החברה אביו של שבי, מיכאל, שבשלב מסוים נהפך לאחד מבעליה. החברה, שפעלה בתחילת דרכה רק בישראל, הונפקה ב-1992 בבורסה של תל אביב. בזמן ההנפקה היה לה מחזור של 15 מיליון דולר, אך מאז הוא הוכפל בערך פי 10.







כיום נסחרת צ'אם לפי שווי של 120 מיליון שקל, כך שהאחזקות של משפחת שבי (36.5%) שוות 44 מיליון שקל. היתרה מוחזקת על ידי שותפים קנדים והציבור (עוד על דרכה של החברה - במסגרת).



מיליון מטילות בוויסקונסין



צ'אם נסחרת ומגייסת בתל אביב, אך 90% מהכנסותיה מגיעות מארה"ב. החברה היא יצרנית אבקות הביצים השנייה בגודלה בארה"ב, עם נתח שוק של כ-20%. אבקות הביצים משמשות חומר גלם לייצור מוצרי מאפה, מיונז, רטבים ומוצרי פסטה. מלבד פעילות זו, שתורמת לחברה מחצית מהכנסותיה, יש לצ'אם גם חווה של יותר ממיליון מטילות בוויסקונסין, שעוסקת במיון ביצים ומכירתן לרשתות השיווק. לחברה גם פעילות בתחום תוספי המזון.



אחד ממנועי הצמיחה החדשים של החברה בארה"ב הוא ייצור ושיווק נוזל ביצים הארוז בקרטון של ליטר (בדומה לחלב) בעל חיי מדף ארוכים, הפוטר מטבחים מקצועיים מהטירחה שבשבירת ביצים והפרדת החלמון מהחלבון. שבי מסביר כי אין מדובר ברעיון חדש. חברת מייקל פודס (Michael Foods) האמריקאית רכשה לפני 20 שנה פטנט שמאריך את חיי המדף של נוזל הביצה והחלה לשווק נוזל שמחזיק מעמד עד 90 יום. גם צ'אם החלה לשווק ב-1997 נוזלי ביצה בישראל, אך הם בעלי חיי מדף קצרים יותר.



"אנחנו מוכרים לקונדיטוריות, לצה"ל, לבתי מלון וגם למסעדות", מספר שבי. "המכונות שלנו בארה"ב יכולות לשבור 300 קרטונים בשעה (כ-100 אלף ביצים). אחרי השבירה וההפרדה הביצים עוברות תהליך של פסטור ואז - או שהנוזל הולך למייבש ונהפך לאבקה, או נארז כפי שהוא".



לפני שנה וחצי פקע הפטנט של מייקל פודס, כך שעכשיו יכולה גם צ'אם להציע נוזל ביצים עם אורך חיי מדף של 90 יום. צ'אם כבר רכשה ציוד ייצור חדש והשיווק אמור להתחיל ברבעון הנוכחי. "מדובר בשוק של 800 מיליון דולר, עם שולי רווח גולמי גבוהים של 25%-30%", אומר שבי.



"יותר ויותר מסעדות ומלונות משתמשים במוצר. השוק הזה צומח בקצב של 5%-7% בשנה, לעומת 2% בשוק האבקות. מייקל פודס היא גורילה עם נתח שוק של 70%, אבל יש לה גם חסרונות שננסה לנצל. השירות שלה לא גמיש וגם אם לא ניקח ממנה את הילטון נוכל לעבוד עם מלונות אזוריים".



בשנים האחרונות נאלץ שבי להקדיש יותר ויותר זמן למעקב אחר ההתפתחויות בתעשיית הביצים, שמספקת את חומר הגלם של האבקות. בעבר התנהלה התעשייה לפי מחזוריות צפויה: בקיץ אוכלים האמריקאים פחות ביצים ואז יורדים המחירים; לקראת חג המולד הביקוש עולה; בינואר-פברואר המחירים חוזרים להיות נמוכים; ובאפריל הם שוב עולים בגלל זינוק בביקוש לקראת חג הפסחא.



ואולם, בשנים האחרונות החלו להיכנס למשוואה גורמים לא צפויים, שמשפיעים על מחירי הביצים. ב-2003, למשל, ניסו כ-40 מיליון אמריקאים את "דיאטת אטקינס", המעודדת אכילת חלבונים ושומנים. הם אכלו שמונה ביצים בשבוע במקום שתיים-שלוש - והביקוש הגובר הביא לעלייה דרמטית במחירי הביצים. ב-2004 דעכה ההתעניינות בדיאטה - ומחירי הביצים שבו וירדו. אם בתחילת 2004 נמכרו תריסר ביצים ב-1.3 דולרים, בתחילת 2005 צנח המחיר ל-66 סנט.



כעת שבים מחירי הביצים לעלות - הפעם בשל ירידה במספר המטילות. לירידה גורם יישום תוכנית להגדלת שטח המחייה של התרנגולות. התוכנית מושתתת על הבנות בין ארגון המגדלים האמריקאי, ארגונים למען בעלי חיים ורשתות שיווק ומזון מהיר - ועד עתה אימצו אותה 85% מהחוות בארה"ב.



"המשמעות היא שמספר המטילות יורד והולך", אומר שבי. "מעודף היצע של 15 מיליון מטילות ב-2005-2006 ירדנו כיום לחוסר מסוים בהיצע, ולכן המחירים עולים". גם העלייה במחירי חלק מהמרכיבים של מזון התרנגולות, בהם תירס, תרמה לעלייה במחירים.



צ'אם אמנם נפגעת מייקור חומרי הגלם המשמשים לייצור האבקות, אך משום שבבעלותה חוות מטילות היא גם מרוויחה מעליית מחירי הביצים. "לפעילות האבקות היתה שנה קשה, אבל היא עדיין רווחית", אומר שבי. "מצד שני, החווה הרוויחה יפה, כך שבמידה מסוימת היא משמשת תעודת ביטוח כאשר מחירי הביצים עולים. אנחנו מסתדרים עם העונתיות הרגילה, אבל חשוב שהיא תהיה יציבה, בלי הפתעות".



תוספי מזון וביצים קשות



בצ'אם לא מסתפקים בעסקי הביצים - ורוצים לרכוב על גל הבריאות ששטף בשנים האחרונות את תושבי ארה"ב. שוק תוספי המזון בארה"ב הסתכם ב-2006 ב-22.5 מיליארד דולר, כשהמגמה היא מעבר ממכירה בחנויות נישה (כמו GNC) למכירה ברשתות מזון רגילות.



פעילות צ'אם בתחום תוספי המזון נעשית באמצעות חברת IFP, שנרכשה ב-2000. החברה מפתחת, מעבדת ואורזת מוצרי אבקות - תוספי מזון, תערובות למשקאות, אבקות חלבון לשתייה אחרי פעילות ספורטיווית, תחליפי חלב למזון לחיות מחמד ומרכיבי מזון המעשירים מזונות בריאות.



באחרונה רכשה IFP מכונות אריזה ל-Stick Packing (אריזת פלסטיק אישית, המכילה אבקה לערבוב בתוך מים). לדברי שבי, תחום תוספי המזון גדל בקצב של 6%-7% בשנה ונחשב "סקסי" במיוחד, כשכל חברות המזון הגדולות לוטשות אליו עיניים.



לצ'אם היו חבלי לידה קשים עם הפעילות הזאת. "לקח לנו שנתיים לעכל אותה", מספר שבי, שעבר ב-2001 עם משפחתו למיניאפוליס כדי להיות קרוב למפעלים. ב-2005 שוב נקלעה הפעילות לבעיה לאחר שלקוח גדול הפסיק באופן זמני לקנות מהחברה, אך לדברי שבי המשבר כבר חלף. באחרונה אף מונה אפי אייל, שאותו פגש שבי בתערוכת מזון, למנכ"ל IFP.



כיום אחראית IFP על 25% מהפעילות של צ'אם. שבי מציין כי יש לפעילות שולי רווח גולמי יפים של 22% לעומת 10% בתחום הביצים. "בארבעת הרבעונים האחרונים תרמה לנו IFP רווח נקי של יותר מ-3 מיליון דולר", הוא אומר. "כיום אנחנו מבינים את השוק הזה טוב יותר. השוק גדל והולך, ואנחנו כמו מטוס שממריא בדרך ליעדים".



על אף שצ'אם פועלת בעיקר בארה"ב, גם הצרכן הישראלי יכול להיתקל מדי פעם בשמה בזכות מוצרים שהיא מוכרת בשוק המקומי - רכז ואבקות עגבניות, אבקות ירקות וקטניות ומוצרי ביצים. פעילות הביצים - שהוכרזה ב-2004 מונופול בתחום רכישת ביצים פסולות למאכל - נעשית באמצעות השותפות המוגבלת צ'אם 2000, שנמצאת בבעלות משותפת בחלקים שווים של צ'אם, אליעזר פישמן ותנובה.



המפעל בישראל, שהוקם בקרית גת, רוכש מהיצרנים ביצים ומוכר את נוזלי הביצה למפעלים המייצרים פסטה, מיונז, גלידה, תחליפי בשר ותוספי מזון. 80% מהמכירות הן של נוזלים המופקים מהביצים, ייצור אבקת ביצים מהווה 10% מהתוצרת ועוד 10% מהביצים שרוכש המפעל נמכרות כביצים קשות מקולפות לתעשיית המזון.



חיים במינוס 15 מעלות



שבי אמנם נושם ביצים מאז ילדותו בחדרה, אך אל החברה הוא הצטרף רק בגיל 30. עד אז הוא השלים לימודי ראיית חשבון ועבד שלוש שנים במשרד רואי החשבון לובושיץ קסירר (שבהמשך התמזג עם קוסט פורר). "ידעתי מגיל צעיר שאני רוצה להיות חלק מהעסק. עם זאת הרגשתי שאני צריך הכנה מסוימת לפני שאני מצטרף למערכת של צ'אם", הוא מספר. "כשעבדתי במשרד רואי החשבון בעיקר עניינו אותי ההתנהלות של החברות שביקרתי וקווי המוצרים שלהן. זו היתה הכנה טובה".



שבי מספר שכבר בגיל צעיר נסבו החיים בבית סביב צ'אם והפעילויות שלה. "צ'אם היתה בין החברות הראשונות בישראל שמכרו ליפאן - כבר באמצע שנות ה-70. כך זכיתי לנסוע ליפאן בגיל 12. לאורך הילדות הייתי חשוף לעסק - לירידות, לעליות ולהצלחות. זו היתה הכנה טובה לחיים".



ב-2001, שנה אחרי שהצטרף שבי לצ'אם כסמנכ"ל, הוא עבר למינסוטה שבמיניאפוליס כדי להיות קרוב לפעילות בארה"ב. שנתיים לאחר מכן הוא החליף את אביו בתפקיד המנכ"ל.



איך זה לעבוד עם אבא, שניהל את החברה 30 שנה?



"זה נכס עצום לעבוד עם מישהו שיש לו כל כך הרבה ניסיון, שאף אוניברסיטה לא תוכל להקנות. בשנים הראשונות זה היה כמו רשת ביטחון. אבי, שמכהן כחבר דירקטוריון וסגן היו"ר, עדיין מעורב בפעילות ומייעץ לחברה. שיתוף הפעולה בינינו הוא טוב מאוד. אנחנו מנסים להגיע להבנות ולפעמים יש חילוקי דעות ברמה האסטרטגית.



"לאבא ובן לא תמיד קל ביחד וצריך להבין את הגבולות בין משפחה לעסק, אבל אנחנו משתדלים לשמור על קו בין זה לזה. לשנינו יש סבלנות וזו תכונה חשובה. לאבא יש את הדרך שלו לראות ולי יש את שלי. העובדה שאני חי בארה"ב גם עזרה לי לבנות את ה'אני מאמין' שלי".



ידעת כבר מגיל צעיר שאתה רוצה להיות מעורב בעסק?



"לאורך כל השנים הבעתי רצון להצטרף למערכת ולהיות הדור השני שייקח את צ'אם לרמה הבאה. יש לי אחיות תאומות שלא מעורבות בחברה וגם אח יותר צעיר, בן 26, שבינתיים לא בכיוון. השנים הראשונות שבהן עבדתי בחברה אמנם לא היו קלות לעסק, אבל כשלא הכל טוב מתחשלים ולומדים לקבל החלטות. הקפיצה האמיתית למים היתה כשעברתי למינסוטה עם אשתי נורית. השנים גם עזרו לי להתבגר כמנהל".



באילו קשיים נתקלת בארה"ב?



"הקושי הראשון היה ההתמודדות עם פעילות תוספי המזון. מחברה פרטית מדשדשת נהפכה IFP לפעילות שהיא הדובדבן שבקצפת וגדלה בקצב משמעותי. זה היה מבחן משמעותי ראשון.



"אחר כך הבנתי שאני צריך לנהל את העסק כמנהל אמריקאי - ויש הבדל משמעותי. הישראלי הוא יותר יזם באופיו. הוא לאו דווקא בונה מערכת ניהולית חזקה. האמריקאים מרובעים, אבל כל אחד מהם יודע מהי הקובייה שלו. לאמריקאי חשוב שיוגדר התפקיד שלו. הוא מבולבל אם לא מגדירים לו את התפקיד. כשמדובר במערכות גדולות כמו בארה"ב כל אחד חייב לדעת מה התפקיד שלו ומה הגבולות.



"השוני הוא גם תרבותי. בישראל כל אחד צריך להשמיע את דעתו וחותך בשיחה את השני. בסופו של דבר כל אחד יודע לאלתר ולעשות את מה שהוא צריך. בארה"ב זה אחרת: כל אחד משמיע את דבריו, הכל נכתב ומופץ ויורדים לרמות בסיסיות מבחינת הביצוע".



מהי פילוסופיית הניהול שלך?



"דרך הניהול היא לא להיכנס בין הרגליים או לעקוף, אלא לתת סמכות. אני לא מאמין ב'יס מנים'. אם אתה מכתיב דברים או קובע אותם זה לא יקרה. אני מאמין בעבודה בצוות".



בסוף כל שנה מגיעים שבי ובני משפחתו לביקור של חודש בישראל. הם מתגוררים אצל קרובים בתל אביב ושבי מחלק את זמנו בין טיולים, פגישות עם משקיעים וביקורים בטורקיה, שגם בה יש לצ'אם פעילות.



חזרה לישראל אינה נמצאת בינתיים על הפרק. "כרגע אנחנו שם, אבל תמיד עם רצון לחזור בהמשך", אומר שבי. "הבת הגדולה כבר נוסעת באוטובוס הצהוב לבית ספר וזה קטע תרבותי לא קל. השאיפה היא שהיא ואחותה יגדלו ויתחנכו בישראל. כשתגיע נקודת הזמן הנכונה נשקול זאת".



את מיניאפוליס - העיר הגדולה במינסוטה - מתאר שבי כ"עיר מאוד עסקית עם משרדים ראשיים של הרבה חברות ומוסר עבודה גבוה". מיניאפוליס היא גם עיר מאוד קרה, עם טמפרטורה שיורדת בחורף הרבה מתחת לאפס.



"כשאני צריך לקחת את שתי הבנות לתחנת האיסוף של האוטובוס בשבע בבוקר ובטמפרטורה של מינוס 15 - זה לא נעים. אבל זאת עיר מסודרת ונקייה עם הרבה פעילויות חורף, כמו דיג באגם. אם מוציאים את פקטור מזג האוויר זו העיר שממוקמת הכי גבוה בדירוג של איפה הכי כדאי לחיות בארה"ב".



"אין לחץ לגייס"



לאחר שנתיים חלשות, נראה כי בשנה החולפת צ'אם התאוששה. החברה סיימה את ארבעת הרבעונים האחרונים (שהסתיימו בספטמבר) עם הכנסות של כ-140 מיליון דולר, רווח תפעולי של 10 מיליון דולר ורווח נקי של כ-4 מיליון דולר.



המניה עוד נסחרת בצל הדשדוש של החברה, ונמצאת כיום באותו מקום שבו היתה ב-2005. "הביצועים של המניה לא היו טובים בשנים האחרונות והחברה נסחרת מתחת להון העצמי שלה", אומר שבי. "עם זאת, אני מסתכל על הטווח הארוך. בסופו של דבר אנחנו מייצרים דברים בסיסיים. רוב המכירות הן לארה"ב, מדינה שגם אם תיכנס למיתון עדיין תהיה המובילה בעולם. צ'אם היא חברה טובה שפועלת בתחומים סולידיים עם פוטנציאל גידול".



בשנים האחרונות לא ביצעה צ'אם רכישות - אחת הסיבות היא המחירים הגבוהים שהכתיבו קרנות ההשקעה הפרטיות (פרייווט אקוויטי), שגייסו אשראי בזול. "לחברה כמו שלנו לא היה סיכוי מולן", אומר שבי. "זה היה טירוף. אבל המצב משתנה בעקבות משבר האשראי: עכשיו יש יותר שפיות וזה יעזור לנו להסתכל על חברות שבעבר היו יקרות מדי".



עם זאת, לצ'אם, שמעסיקה 700 עובדים ברחבי העולם, אין כוונה להיכנס לפעילויות נוספות. בחברה מעוניינים להרחיב את פעילויות מוצרי הביצים ותוספי המזון, ולמכור את חוות הלולים. ב-2005 כבר נעשה ניסיון למכור את החווה, אבל הקונה נסוג.



לדברי שבי, "כיום, כשמחירי הביצים גבוהים, החווה רווחית. הרעיון המקורי היה שהחווה תספק חלק מחומרי הגלם של פעילות האבקות, אבל ראינו שזה לא מתאים לאסטרטגיה שלנו. אנחנו בוחנים כל מיני אפשרויות. בטווח הארוך אנחנו לא רוצים להיות שם".



עם השיפור בתוצאות, צ'אם מעוניינת גם לחזור ולגייס בשוק ההון המקומי. ב-2004 היא גייסה כ-100 מיליון שקל באג"ח וכעת היא שוקלת גיוס נוסף באג"ח בהיקף של 15 מיליון דולר- שקיבלו דירוג גבוה. ניסיון גיוס ראשון נעשה בספטמבר, אבל תנאי השוק הכתיבו ריבית של 9% ושבי סירב. "אין לחץ", הוא אומר. "העסק עובד ויש לנו הסדרים מצוינים עם הבנקים. אנחנו עובדים על תשקיף ונחכה לזמן המתאים".



שבי אומר כי כשהוא משווה את מצב החברה כיום למצבה ב-2004, אז גייסה לראשונה באג"ח, יש כמה נקודות שגורמות לו להרגיש יותר טוב. לדבריו, "כיום המנהלים שלנו יותר טובים. יש להם יכולת לזהות את התמונה הגדולה ולהגיע ליעדים. יש תוכניות אסטרטגיות מלהיבות עם פתח לכניסה לתחומים חדשים. יש לנו תוכניות וכיום אני יודע שנגיע לשם. ואני מאוד זהיר".



הקנדים שבאו לשבור ביצים בישראל



הסיפור של צ'אם מתחיל בסוף שנות ה-60, תקופה שבה היה בישראל עודף גדול של ביצים. משרד הבריאות, מועצת הלול ומשרד החקלאות הבחינו בפוטנציאל המבוזבז וחיפשו יזמים שיקימו בישראל מפעל לעיבוד ביצים.



מי שנענה להצעה הוא אלכס צ'אם (במקור שמילקובסקי) - יהודי מוויניפג שבקנדה, שניהל שם עסקים דומים. צ'אם אירגן קבוצה של יהודים אמידים מטורונטו - שמונה משפחות, רובן של ניצולי שואה, שבנו אימפריית נדל"ן בקנדה. העסק התאגד כחברה ב-1969 והייצור החל ב-1971 בקרית גת.



מיכאל שבי, שניהל את צ'אם ב-1971-2003, התחיל את דכו בחברה כרואה חשבון חיצוני. לדבריו, מיד לאחר תחילת הייצור העסק נקלע לקשיים והקנדים ביקשו ממנו "לקחת את המפעל לידיים" ולנהל אותו בתמורה לאחוזים. "לקחתי את החברה הלאה ולאט לאט העסק התפתח", הוא מספר. "ב-1982 צ'אם מכר לי את האחזקות ויצא מהחברה. המשקיעים הקנדים ראו שהצלתי את החברה, והחליטו שאהיה המנהל הבלעדי בלי מעורבות מצדם".



לדברי שבי, "ההשקעה הקנדית בצ'אם היתה אחת ההשקעות הזרות הטובות שהיו בישראל. הם החזירו את ההשקעה אחרי שלוש-ארבע שנים ומאז קיבלו דיווידנדים. מדובר במשפחות מאוד עשירות, שלא עשו את זה בשביל הכסף. היה חשוב להם להוכיח בקהילה שלהם שהם השקיעו בישראל ולא ?נדפקו', כי בתקופה ההיא היה מקובל שמשקיעים חזרו מאוכזבים. זאת היתה השקעה שהצליחה - וזאת היתה בשבילם גאווה בקהילה".



תצלום: תומר אפלבאום