"פגשתי מנכ"ל של חברת תקשורת גדולה ברחוב הראשי, ובעוד אנחנו מדברים חלף לידינו מארק צוקרברג, היזם של פייסבוק" - כך סיפר אחד מאנשי העסקים שפקדו השנה את דאבוס. "קראתי לו והכרתי ביניהם. התברר שהם היו אמורים ממילא להיפגש בהמשך היום. דברים כאלה קורים רק בדאבוס".
גם השנה היתה דאבוס כר נרחב למפגשים אינטנסיוויים בין אנשי עסקים ממדינות שונות. חלקם דיווחו שרשת הקשרים שלהם מעמיקה ומתרחבת בדאבוס. כולם נראו מרוצים. לחלק היו פגישות חשובות מתוכננות לצד פגישות ספונטניות שהניבו קשרים מבטיחים. למרות הדאגה בגלל האירועים בשווקים הפיננסיים, באולמות המחוממים שררה אווירה יציבה, מעוגנת במיטב המטעמים מהמזרח הרחוק והקרוב.
מה צפוי לנו מכאן והלאה? תקציר השאלות והתשובות העיקריות של דיוני דאבוס מצייר את תמונת המשבר הפיננסי, סיבותיו והתחזיות לפרק הבא.
האם ארה"ב נמצאת ערב מיתון או האטה?
בתחילת השבוע התחושה היתה שארה"ב לא תחמוק ממיתון. בסופו כבר התפוגג הלחץ, וקולם של האופטימיים גבר. האופטימיים טענו שיהיו רק שניים-שלושה רבעוני האטה, ולאחר מכן יחל תהליך היציאה מהמשבר. את דגל הפסימיות הרים יו"ר מריל לינץ', ג'ון תיין, שהעריך כי עדיין לא הגענו לתחתית בכל הקשור להשלכות משבר האשראי והמשכנתאות בארה"ב ובעולם, ושהרע מכל עוד לפנינו.
האם יש דמיון בין המשבר הפיננסי בארה"ב לזה שעברה יפאן בשנות ה-90, ואם כן - מה ניתן ללמוד ממנו?
יש דמיון. גם ביפאן המשבר נבע מבועה בשוק המקומי שהתפוצצה, והמדיניות הממשלתית התבססה על חבילת מימון של 1.6 טריליון דולר שנועדה לעודד צריכה וכשלה. הבעיה בהשוואה: ליפאן נדרשו חמש שנים לצאת מהמשבר, לא רבעונים בודדים.
האם צרכני השווקים במזרח אסיה יכולים להיות גיבוי לצרכן האמריקאי אם ארה"ב תיקלע למיתון?
תשכחו מזה, לפחות בינתיים. כוח הקנייה של תושבי המזרח מוערך ברבע לכל היותר מכוח הקנייה של האמריקאים, למרות המספר הגבוה של התושבים במזרח. הם לא יוכלו להיות נחמה למי שהמכירות שלו במערב יקרסו בעקבות מיתון או האטה חמורה.
ממה בכלל נובע המשבר הנוכחי?
חוסר שקיפות של מכשירים פיננסיים וחמדנות הבנקים המלווים. הרעה החולה היא חוסר שקיפות. המכשירים הפיננסיים שדרכם התגלגלו הלוואות הדיור הגרועות היו כה מורכבים, שאפילו הרגולטורים (הבנקים המרכזיים) לא הבינו אותם ואת פוטנציאל הסיכון שלהם.
חוסר השקיפות נמשך מכיוון שעדיין לא ברור מהו היקף הנכסים החשופים להלוואות גרועות, ואם המספר שידוע כיום, 600 מיליארד דולר, הוא סופי - מה שמערער את אמון הציבור בבנקים ומעודד חוסר יציבות בשווקים. סיבה נוספת למשבר היא חמדנות הבנקים, שחילקו הלוואות כדי להתעשר. חלקם מואשם בשיתוף פעולה, לכאורה ביודעין, עם לווים בעייתיים שמסרו דיווחים כוזבים.
איפה היו הרגולטורים, ומה חלקם במשבר?
הבנקים המרכזיים לא קראו את הכתובת שהיתה על הקיר וזעקה "בועת נדל"ן אמריקאית" ולא בדקו את משמעויותיה והשלכותיה. הם גם לא פיקחו כראוי על המכשירים הפיננסיים שהפכו הלוואות דיור למשבר פיננסי כללי ועמוק.
הבנק המרכזי האמריקאי קיבל ציון נמוך במיוחד. עם זאת, ציינו כאן לשבח את התגובה הנחרצת של הפד ושל הממשל האמריקאי בשבוע הקודם למשבר, כשמיהרו לגבש חבילת צעדים פיסקלית.
איך יכול להיות שהפתרון האמריקאי למשבר הוא הגדלת הצריכה בצורה מלאכותית, כשאחת הבעיות המבניות של הכלכלה האמריקאית היא אפס חיסכון ובזבוז מתמשך?
כרגע רואים בהגברת הצריכה את המנוע העיקרי להצלת המשק ממיתון או האטה חמורה. לכן כל אמריקאי יקבל הטבות מס בסכום שבין 300 ל-1,200 דולר, כדי שירגיש שיש לו מה להוציא. הטיפול בהגדלת החיסכון הוא עניין של שינוי תרבותי שמונח על שולחן הממשל כעניין לטיפול בטווח הארוך, ושם (או במגירה) גם יישאר.
הדולר מפגין חולשה מתמשכת. האם כתוצאה מכך תגוון סין את מטבע החיסכון שלה, שכיום מוחזק בדולרים?
הסינים מעדיפים לא לענות, כדי שלא יאשימו אותם שוב בקריסת הדולר, אך כשלוחצים אותם לקיר הם מודים שזה אפשרי.
האם צפויה קריסה של בנק אמריקאי כתוצאה מההלוואות הגרועות?
יעקב פרנקל, סגן יו"ר AIG ואופטימיסט מושבע, סבור שלא - שהבנקים הם כמו ספינות שישרדו גם בים סוער. הפסימיים ציינו שכשהם שומעים את פרנקל, הם דווקא חושבים על הטיטאניק והקרחון.
אז מה יהיה?
"מסוכן להתנבא, במיוחד לגבי העתיד", אוהבים בדאבוס לצטט את מארק טוויין. ובכל זאת, אין רע בלי טוב. גם אם יהיה מיתון, הם אומרים, לא נורא. הכלכלה היא הלוא תהליך מחזורי, ובסוף כל מיתון באה צמיחה חדשה. בינתיים, המיתון הוא הזדמנות טובה לארגונים להתייעל ולבצע השקעות חדשות במחירים אטרקטיוויים במיוחד.
מחפשים ריגושים בשווקים הצומחים
>> רשימה ארוכה של מדינות שכלכלותיהן מסתמנות כמבטיחות הוצגה אתמול בדאבוס. זה התחיל באחד הדיונים, כשנציג ניגריה הכריז שהחזר ההשקעות בשוק הניגרי מגיע ל-20%-30%. מיד לאחר מכן, לבקשת הקהל, נורו השמות וייטנאם, צ'ילה, מקסיקו, דרום אפריקה, טורקיה, מצרים, ישראל, ארגנטינה, איראן, מאלזיה, קולומביה וקוסטה ריקה. את השמות לרשימה תרמו בעיקר מזכ"ל ארגון המדינות המפותחות (OECD), אנחל גורייה, נשיא ומנכ"ל מיצובישי, יוריהיקו קוג'ימה, ומנכ"ל הבנק הרוסי סברבנק, הרמן גרף.
המדינות שהוזכרו מצטרפות כמובן למדינות ה"בריק" (ברזיל, רוסיה, הודו וסין), שנמצאות מתחת לרדאר כבר שנתיים לפחות וכבר סומנו ככלכלות מובילות בעולם ב-2050.
התנאי לכניסה לרשימה הוא לא רק פוטנציאל כלכלי הנובע ממשאבי טבע ואנוש, אלא גם מנהיגות כלכלית מוצלחת ונחושה. הצירופים "הנהגה כלכלית נחושה" ו"מנהיגות" עברו כחוט השני בדיון.
מה עוד נדרש כדי להיכנס לרשימת הזהב הזו? רפורמות מבניות ואחרות מתמשכות ואנשים שמאמינים שהם יכולים להצליח - עם או בלי עזרה מאחרים. לא יזיקו גם משאבים בהיקף מיליארדי דולרים, כמו מצבורי נפט וגז, שיבטיחו את הנפח הפיננסי הדרוש כדי להיהפך למדינה משפיעה בעולם.
העתיד על פי דאבוס: שחור בתחילת השבוע, ורוד בסופו
אורה קורן, דאבוס
28.1.2008 / 8:09