תחרות? הצחקתם

האם מישהו שאל את עצמו מדוע משבר הסאבפריים בארה"ב קשה כל כך? הרי אפילו אם הנכסים המשועבדים אינם מכסים את שווי המשכנתא, איפה הערבים? הפתעה גדולה נכונה לשואל - בארה"ב, וכך ברבות ממדינות העולם המערבי, אין ערבים על משכנתאות. הבנק המלווה אחראי בעצמו לסיכון שהוא נוטל בהלוואה.

בישראל אין סיכוי שיקרה דבר כזה. כאן בנקים לא נוטלים כל סיכון על משכנתאות. הם רק מרוויחים. את הסיכון העסקי הם מעבירים לערב האומלל. כך דאגו בנקים להרוויח הון עתק במשכנתאות, כאשר חלק ניכר מכספי ההלוואות למשכנתאות ניתן לבנק בתנאים נדיבים מאוד על ידי המדינה. תחרות? הצחקתם. מפעם לפעם מתלוננים גבירים במשק שהרגולציה בישראל מוגזמת. לא צריך להתפלא כאשר גופים תחת פיקוח מתלוננים על הפיקוח. אין כל ממש בטענות אלה. ישראל עדיין שורצת מונופולים וקרטלים. הפיקוח והרגולציה בישראל הם לקויים וחסרים, ולעתים תכופות הם הם המספקים מטרייה לעוולות ולהפרות חוק של הגופים שאמורים להיות תחת פיקוחם.

בישראל התחומים המוסדרים ביותר הם גם התחומים המופקרים ביותר. הבנקים אמורים להיות תחת פיקוח של בנק ישראל. פעם אחר פעם הם נתפסים בפעילות מתואמת. כל גורם בשוק יודע שתעריפי הבנקים תואמים ואין ביניהם תחרות. הם ממשיכים בגביית עמלות גבוהות ללא השוואה לנעשה בעולם המערבי. הם המציאו את "הוראת הקבע", המצאה שכמעט ולא קיימת בעולם, המבטיחה להם ריביות ועמלות מוגזמות, ומבטיחה ללקוחותיהם הספקים שלקוחותיהם הצרכנים לא יבדקו חשבונות.

תחום מוסדר אחר שבו בולטת ביותר ההפקרות הוא הטלקומוניקציה. בין חברות הסלולר אין שום תחרות. כך הן עשקו את לקוחותיהם במשך שנים כאשר עיגלו שניות לדקות, קבעו מחירים דומים והצליחו לדחות שנים את ניוד המספרים. למרות הפיקוח ההדוק שאמור להיות מופעל עליהן על ידי משרד התקשורת, אין כיום איש בישראל שמסוגל להבין את חשבון הטלפון הנייד שלו.

שערורייה גדולה לא פחות מתרחשת בעוד תחום מוסדר - שוק הטלוויזיה בכבלים והלוויין. כאן המדינה נשברה והודתה שאינה מסוגלת לכפות תחרות, כאשר הרשתה לחברות הכבלים השונות להתאחד. מאז שקמה HOT היא העלתה את תעריפיה, צימצמה את חבילת השירותים שלה, הוציאה ערוצים מן הסל הבסיסי לתשלום נפרד והצליחה למנוע כניסת תחרות מצד חברת הלוויין.

והכל בחסות הרגולטורים. בנקים, חברות ביטוח, חברות הטלקומוניקציה והשידור בישראל, עוברים על החוק בריש גלי, לעתים קרובות תחת חסותו של הרגולטור. במדינות מתוקנות מענישים חברות הנוהגות כך בקנסות בסכומי עתק, ומנהליהן נשלחים למאסר. בישראל הם סלבריטאים. הצרכן והעסק הישראלי משלמים אלפי שקלים מיותרים כל שנה על היעדר תחרות הנובעת מהתנהלות בלתי חוקית של גורמים כלכליים בעלי עוצמה.

במקרים רבים, התנהלות זו מתאפשרת בחסות הרגולטור. מדוע? גם בשל תופעת ה"דלת מסתובבת", הכיסאות המוסיקליים שמשחקים כמה בכירים הנעים בין התעשייה המפוקחת לרגולטור המפקח, וגם בשל קשרי הון-שלטון המאפשרים לבעלי ההון השולטים בתעשיות המפוקחות להתערב במינוי רגולטורים ובקביעת האקלים הרגולטורי. במסגרת ההתרעננות הכלכלית בישראל בשנים האחרונות, הגיעה העת לנער את הרגולטורים שיפקחו באורח נאות על חברות המתעללות בציבור.

הכותב הוא לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין