פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השמים יכולים לחכות

      במשרד האוצר כמעט והתפוצצו השבו, כשהוחלט להגדיל את השתתפות הממשלה בהוצאות הביטחון של אל על

      שר האוצר, רוני בר-און, וראש אגף התקציבים החדש, רם בלינקוב, כמעט והתפוצצו בישיבת הממשלה השבוע, שם הוחלט להגדיל את השתתפות הממשלה בהוצאות הביטחון של אל על, בלי לקבל תמורה אמיתית. בר-און ובלינקוב לא הצליחו למנוע את ההחלטה.

      בר-און ובלינקוב ייאלצו להתחיל להעביר בקרוב עוד 27 מיליון דולר למימון הוצאות הביטחון של אל על, ועוד 3 מיליון למימון הוצאות הביטחון של ישראייר וארקיע. זאת בנוסף ל-50 מיליון דולר שמשולמים כיום. האם הם יוכלו לעשות זאת?

      היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הורה לממשלה שאסור לה להגדיל הוצאות בלי למצוא לכך מקור תקציבי. ואולם, הממשלה קיבלה את ההחלטה עם צפצוף ארוך על מזוז. היא לא קבעה מאין יילקח הכסף. היא לא התייחסה לעובדה שתקציב המדינה עבר כחוק מחייב רק לפני חודש, ואין בו סעיף כזה.

      לכאורה, ניתן היה לקחת את הכסף מהרזרווה הכללית, אך גם היא נגמרה עוד בטרם החלה השנה, עקב הדרישות הרבות של הח"כים. וכך נוצרה לבלינקוב הזדמנות פז לקבוע את חותמו כשומר החותם. אם הוא לא יעשה זאת עכשיו, הוא נידון להחלטות אינסופיות שכאלה במהלך השנה. הרי זה הכי קל: להוציא כסף בלי לדאוג למקור. לתת גם לזה וגם לזה. לא לקבוע סדרי עדיפויות, לחלק לכולם ואף פעם לא לקצץ.

      זה הרגע האחרון שבו בר-און יכול להציל את כבודו שנרמס. פעם זה לא היה יכול לקרות. פעם, שר אוצר היה דופק על השולחן ומאיים להתפטר. פעם לשר תחבורה לא היה סיכוי להעביר החלטה בממשלה בלי הסכמת שר האוצר. אבל עכשיו אין מלך בישראל. רה"מ אהוד אולמרט חלש מאוד, חושש מדו"ח וינוגרד, נכנע לשרים ולא נותן שום גיבוי לשר האוצר שלו.

      לשבור א תהכלים

      לכן, בר-און ובלינקוב צריכים לשבור את הכלים, ולהודיע לכולם שאין מקור ל-30 מיליון הדולר. שהממשלה תחליט היכן לקצץ: אולי בסל התרופות, אולי במספר שעות הלימוד, אולי בשכר הקצינים בצה"ל, אולי בתקציב משרד התחבורה. כך יבינו השרים שאין יש מאין. ועד שהממשלה לא מחליטה, הכסף לא יועבר, כי אסור לעבור על חוק התקציב, ואין למצוא "סידורים" ו"יצירתיות" כמו שנעשה עד כה.

      אם בלינקוב לא יהפוך עכשיו ל"ילד הנורא", זה ששובר את הכלים, זה שלא מתכוון להמשיך בתרגילי התקציב - נהיה עדים למפולת. הממשלה לא רוצה להבין שפריצה תקציבית תוביל אותנו למשבר כלכלי. היא לא רוצה לדעת על הקשר בין תקציב גדול מדי לצמיחה נמוכה מדי. היא לא רוצה לשמוע על האטה בצמיחה ועל ירידה בגביית המסים. היא רוצה רק להגדיל הוצאות. וכאן בלניקוב צריך להתייצב: לשים אצבע בסכר ולעצור את השיטפון.

      ויש בעיה נוספת עם הגדלת השתתפות הממשלה בהוצאות הביטחון של אל על. אנו מצויים כעת במו"מ (שמתנהל בעצלתיים) עם האיחוד האירופי בקשר להסכם "שמים פתוחים". אבל האירופים לא אוהבים סבסוד. לכן מעניין איך יגיבו כאשר יתברר להם שהסבסוד עלה בעיצומו של המו"מ מ-50% ל-80%?

      זו יכולה להיות סיבה מספיק טובה לפיצוץ המו"מ. הרי לכל חברות התעופה בעולם יש הוצאות ביטחון שמתבטאות בהתייקרות אגרות השדה. לכן הגדלת הסבסוד עלולה להפוך לאבן נגף. ואולי זו בעצם המטרה של שר התחבורה שאול מופז ואל על.

      פעם, כאשר אל על היתה חברה ממשלתית, היא טענה שהשבת הורגת לה את העסק. היא דרשה מהממשלה סבסוד של 70 מיליון דולר, שזה ההפסד שנגרם לה, לדבריה, עקב איסור הטיסה בשבת. למזלנו הסבסוד לא ניתן.

      והנה עכשיו, החברה נהפכה להיות פרטית ויכולה לטוס בשבת. אך למרות זאת היא לא טסה. משיקולים מסחריים. כלומר, כל הסיפור על נזקי השבת הגדולים היו אגדה אחת גדולה. אז אולי גם נטל הוצאות הביטחון הן אגדה? אולי אם נאפשר לאל על לטוס בלי אמצעי ביטחון מיוחדים, היא תעדיף דווקא להשאירם - מסיבות מסחריות?