פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כמה שווה נוף ירושלמי?

      משקיעים בירושלים נאבקים על כל חלקת אדמה קדושה כדי לבנות את ביתם. כשאחד מסתיר לשני - מתחילות הבעיות

      משקיעים בירושלים, בעיקר תושבי חו"ל, נאבקים על כל חלקת אדמה קדושה כדי לבנות את ביתם ודורשים נוף אוויר הרים צלול כיין. וכשאחד מסתיר לשני - מתחילות הבעיות. כך קרה בין שתי משפחות שבנו וילות סמוכות בשכונת נחלת אחים בנחלאות.

      הפרשה החלה במאי 2003, כשהוועדה המקומית אישרה זכויות בנייה של כ-1,000 מ"ר לווילה בת ארבע קומות בגובה 13 מטר. אישור הוועדה, כך טענו בעלי הווילה השכנה, פגע בנכס שלהם הנמצא ממול, ובו שלוש קומות וחצי בגובה 10.7 מטר. בעלי הנכס הנפגע, משפחת דרייזין, הגישו תביעת פיצוי לוועדה המקומית בטענה שהמבנה העתידי פוגע בהם ובערך דירתם, בשל הסתרת הנוף, השמש והאוויר.

      לטענתם, הם רכשו את המגרש לפני כשמונה שנים והקימו וילה על 390 מ"ר הנאמדת כיום ב-10 מיליון שקל. להערכת הנפגעים, הסתר הנוף שייגרם על ידי הווילה הגבוהה יגרום לנזק של 140 אלף דולר, כ-7.5% משווי הנכס. הוועדה דחתה את התביעה בטענה כי הנזק קטן והוא נמצא בגבול הסבירות שמצוינת בחוק התכנון והבנייה.

      במשפחת דרייזין לא ויתרו והגישו ערר לוועדת הערר המחוזית בראשות עו"ד גלעד הס. זו מינתה את שמאי המקרקעין אהוד המאירי כשמאי מכריע. המאירי קבע באופן חריג כי יש לפצות את בעלי הנכס משיקולי צדק בשיעור של 2% בלבד משוויו, 37 אלף דולר. מדובר במקרה נדיר של פסיקת פיצוי כה נמוך, יחסית לשווי הנכס. בין משפטנים ושמאים קיים ויכוח מתמשך מהו גבול הסביר שממנו ומעלה יש לפצות את הנפגעים. יש הגורסים שהמינימום הוא 5% ויש שגורסים שאף יותר מזה, ויש שטוענים כי קיימת חובה לפצות את הנפגעים מהשקל הראשון.

      "מדובר במצב של 'זה נהנה וזה חסר' ולפיכך מן הצדק לפצות את הצד הנפגע, גם אם מדובר בפגיעה קטנה", כתב המאירי בחוות הדעת. מי שיידרש לשלם את הפיצוי הם יזמי הווילה הגבוהה, מרק ושנטל בלזברג, שחתמו על כתב שיפוי לוועדה המקומית. השניים, ממקימי הקרן "משפחה אחת" התומכת ומסייעת למשפחות נפגעי טרור, מתכננים להקים וילה של כ-450 מ"ר עם 1,000 מ"ר זכויות בנייה, שתכלול קומת גג, שתי קומות תת-קרקעיות וקומת מרתף, שם תוקם בריכת שחייה.