מאת חיים הנדוורקר-ניו יורק, נתן שבע ושירות TheMarker
ניו יורק. הכי "קול" היום בניו יורק זה להיות מודאג. כולם דואגים. נהגי מוניות, בעלי מספרות, מורים וגם אנשי וול סטריט. כשלא מדברים על הסופרבול המתקרב - שבו תתמודד הקבוצה הניו יורקית ג'איינטס מול הפטריוטס מבוסטון - מדברים על המיתון: יהיה או לא יהיה? האם שוק הנדל"ן של התפוח הגדול יקרוס? האם אמריקה מתאבדת? האם הנשיא הבא, יהיה זה אובמה, הילרי או מקיין, יוכל לעצור את הסחף הגדול?
נבואות שחורות זועקות מעל דפי העיתונים. אחד המאמרים שהניו יורקרים מרבים לצטט בימים אלה התפרסם בעיתון פייננשל טיימס על ידי ג'ורג' סורוס - שנחשב לגורו פיננסי והרוויח מיליארדים בעסקי קרנות הגידור ובהימורים במט"ח. במאמר מבשר סורוס על סיומו של השפע הכלכלי שנמשך 60 שנה. עכשיו, חוזה סורוס, הכל עומד להתנפץ לאמריקאים מול העיניים.
בתגובה לנפילות ולהלך הרוח המודאג, נכנסה וול סטריט לדממת אלחוט. בימים אחרים, אופטימיים יותר, אנשי וול סטריט היו מוכנים לדבר עם עיתונאים ושמחים להצטלם. כיום כולם סוגרים את הפה. בלי אישור של הדובר - לא מעזים לדבר. מי שמדבר עלול לעוף.
לכן, הכי טוב לדבר עם אנשי וול סטריט במסעדה ליד הבר, כאשר הם לוגמים קצת אלכוהול. במסעדת ביצ'ה - מעוז אנשי וול סטריט במרכז מנהטן - צפוף בשעות הצהריים של יום שישי, שעות אחדות לפני סגירת הבורסות.
בארט, ברוקר בבית השקעות גדול כבר 10 שנים, הגיע לארוחת הצהריים במסעדה. הוא מספר שיום שני בשבוע שעבר, היום בו החלה הנפילה הגדולה, היה בעבורו יום קשה. אמנם היה זה יום חופש (יום מרטין לותר-קינג, לוחם זכויות האדם) המוקדש בדרך כלל לבילוי עם הילדים, אבל בארט היה מודאג מאוד. הוא התעורר בארבע לפנות בוקר בבהלה.
"לא יכולתי לישון", הוא מספר. "הבורסות כאן היו סגורות, אבל היה ברור שמשהו רע הולך לקרות. הבורסות ברחבי העולם נפלו ולא היה לנו מושג לאן אנחנו הולכים. בעצם, היה ברור שאנחנו נופלים. השאלה היתה עד כמה. רציתי ללכת להתעמל, אבל מכון הכושר בבניין שלנו נפתח רק בשש. נותרתי לבדי עם הדאגות. האמת היא שעם כל מה שמתרחש כעת, אני לא ישן הרבה. במקסימום כמה שעות בלילה - זה הכל".
מארק, שעובד בבנק ההשקעות מורגן סטנלי באזור טיים סקוור וסועד גם הוא בביצ'ה, מסביר שהעובדים פוחדים: "בוול סטריט, אם יש הפסדים - לא מחכים הרבה. חותכים. מפטרים. הרבה אנשים פשוט רועדים כעת מפחד".
ויש להם סיבה לפחד: בתי השקעות בוול סטריט כבר הודיעו על תוכניות לפטר אלפי עובדים. מתוכם חלק כבר פוטרו, והאחרים ייקראו בימים הקרובים לחדרי הבוסים שלהם ולמחלקות כוח האדם כדי לקבל את הודעות הפיטורים.
"אם רוצים למצוא נחמה", מתבדח מארק, "היופי בוול סטריט הוא שכמו שמפטרים מהר, כך גם מגייסים מהר. עם ההופעה הראשונה של סימני התאוששות בשוק - בתי ההשקעות לא ממתינים ויוצאים במסע מהיר לגיוס עובדים. הסיפור הזה חוזר על עצמו שוב ושוב בכל פעם שיש משבר. אז יש לנו תקווה", הוא צוחק צחוק מריר.
חותכים בבונוסים
משבר תמיד מגיע בזמן לא טוב, אבל המשבר האחרון הגיע עבור אנשי וול סטריט בזמן רע במיוחד: זו התקופה בה מחולקים הבונוסים השנתיים, שמהווים את עיקר חבילת השכר בעבור עובדים שאינם זוטרים מאוד. יש כוכבים שיקבלו המון: לויד בלנקפיין, מנכ"ל גולדמן סאקס, יקבל בעבור 2007 כ-70 מיליון דולר. בכלל לא רע. בסכום הזה הוא יכול להרשות לעצמו לרכוש פנטהאוז בבניין שבנה אייל עופר בסנטרל פארק ווסט 15.
אבל אחרים אינם כה ברי מזל. הרבה מבתי השקעות בוול סטריט, שאיבדו עשרות מיליארדי דולרים, החליטו לקצץ בבונוסים של העובדים שלהם. מלכתחילה היה ברור שרמת הבונוסים של 2007 תרד ב-10%-15%. ואולם המצב החמור שהתהווה באחרונה עשוי לחתוך גם בבונוסים אלה.
חלק מבתי ההשקעות מחליטים על גובה הבונוסים באופן סופי רק בינואר. כך שמי שלא קיבל הבטחה בנובמבר-דצמבר בנוגע לבונוס שלו - עשוי לראות לנגד עיניו איך חבילת השכר שלו ל-2007 פשוט נמחקת. אפשר להבין את זה. כאשר הקופה של בתי ההשקעות מתרוקנת, אחרי שההנהלות הכירו בכשלונותיהן, לא נשאר הרבה מה לחלק.
אלן, איש וול סטריט הסועד גם הוא את ארוחת הצהריים שלו בביצ'ה, מספר שהוא מעוצבן. בית ההשקעות הקטן שבעבורו הוא עובד נוהג למסור את ההחלטות על גובה הבונוסים של העובדים רק בינואר, כך שהוא הולך לחטוף מכה כואבת מהנפילה של השבועות האחרונים.
מעשים לחוד
ההשפעה הדרמטית ביותר של המתרחש בבורסה יכולה להתבטא דווקא בשוק הנדל"ן של ניו יורק. בעוד מחירי הנדל"ן ברחבי אמריקה נפלו ב-2007 ב-10%-20%, היה לפחות מקום אחד בו הם לא נפלו - מנהטן. ויש לכך סיבה טובה. הרבה זרים מנצלים את החולשה של הדולר כדי לקנות דירות.
סיבה נוספת, אולי מרכזית יותר, היא הבונוסים של וול סטריט, שדוחפים את שוק הנדל"ן של מנהטן כלפי מעלה. וגם אם בכל רחבי ארה"ב המחירים בנפילה - במנהטן, למרות מלאי של אלפי דירות יוקרה - המחירים שומרים בינתיים על רמה גבוהה.
השאלה הגדולה היא האם השוק ישמור על רמת המחירים, אף שאלפים עלולים להיות מפוטרים, הבונוסים מקוצצים וחברות רבות נאלצו למחוק עשרות מיליארדי דולרים מהספרים שלהן.
כל זה נשמע מפחיד, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בשבת בערב, זמן הבילויים הגדול של הניו יורקרים, "יהיה מיתון או לא" היה אחד הנושאים היותר מדוברים בבר-בולו - המסעדה החדשה של השף המפורסם דניאל בולו, ליד לינקולן סנטר. אחד הסועדים ליד הבר אף אמר בבדיחות: "כך נראית הסעודה האחרונה שלנו".
ואולם כל השולחנות היו מלאים והמחירים, כמובן, בשמיים: 150-200 דולר לזוג. רק נסו להשיג שולחן במסעדה היפיפייה ותגלו שניו יורק ממשיכה לחגוג ובגדול. לא רחוק מבר-בולו נפתחה מסעדת סושי אופנתית - בלו ריבון סושי - שממוקמת בבית מלון די עלוב שחודש ונהפך באחת להיות מוקד משיכה. גם שם המשימה למצוא שולחן יכולה להיות כמעט בלתי אפשרית. והסושי, אגב, לא מי יודע מה.
הכותרות המפחידות בעיתונים, התחזיות הכלכליות פסימיות ואפילו הבדיקה של הניו יורק טיימס שמצאה בסושי שאריות מתכת שעלולות להזיק לבריאות - כל אלה לא מפריעים לעשירי העיר למלא את כל השולחנות.
תל אביב: הדילרים לא ישנים
"איזה דפוק אתה, אתה דפוק", צורחת דליה כהן, מנהלת דסק במחלקת ניירות ערך ישראליים בחדר המסחר של בנק מזרחי טפחות, אל תוך אוזניית הטלפון. בצד השני של הקו נמצא לקוח מוסדי גדול שהעדיף בתחילת יום המסחר לוותר על רכישת איגרות חוב מסוג שחר לטווח ארוך, למרות דעתה של כהן. בסוף היום האיגרת טיפסה ב-0.5% - המשמעות היא החמצה של מיליוני שקלים בעבורו.
שבוע וחצי מאז תחילת המפולת בשוקי העולם, ובעבור המשקיעים זה נראה כאילו היא פה מאז ומתמיד, ושתישאר כאן לנצח. בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים, שלשום, חדר העסקות של בנק מזרחי עדיין תחת מתקפת טלפונים. המסכים המשיכו להיות צבועים באדום והפעילים היו עסוקים רוב הזמן בביצוע פקודות. רובם התקשו להתפנות לשיחה של כמה דקות. אחד מהם מספר כי להערכתו, בשבוע שעבר היתה עלייה של 50% בשיחות הטלפוניות מהמשקיעים, אם כי כעת, שבוע וחצי אחרי המפולת, שיעור הפניות קצת נרגע.
ועדיין, הם אומרים, ההתנהגות של המשקיעים תזזיתית מאוד. "בשבוע האחרון כל שעה התהפכה דעתם של המשקיעים", מספר דני בן-אורי, מנהל דסק ריבית. רוב אנשי חדר המסחר דווקא נהנים מהפעילות, אך מספרים כי בימים כאלה העבודה הולכת אתם הביתה: "אני ישן 3 שעות בלילה", אומר בן-אורי, שאחראי בין היתר על עשיית השוק באג"חים ממשלתיים.
"אתה משחזר איך עבר היום ומה היית עושה טוב יותר. בתפקיד שלי אני צריך להיות קשוב לכל הדסקים שמסביב, עין אחת על מסכי המסחר ועין על מסכי האינטרנט. כמות האדרנלין היא עצומה. אתה לא אוכל ארוחת צהריים וגם מול המחשב אתה לא מסוגל לאכול. זה אסון אם חסר מישהו או מערכת נופלת. אם מישהו חולה - מביאים אותו מהבית".
מוכרים בלבד
לא היה קשה לחלץ מהברוקרים בחדר המסחר סיפורים על הפסדים: "יש לנו משקיע בן 29 שמשחק בכסף של ההורים שלו", מספר ליאור בר-יצחק, מנהל דסק מניות בחדר המסחר. "הוא לא משקיע בהרבה מניות, אבל הוא משחק הרבה בכתיבת אופציות על מניות (עסקות ממונפות שטמון בהן פוטנציאל לרווח, אך עם סיכון להפסדים אדירים).
הוא הימר, לפי המלצות שקיבל, שסנדיסק תטפס, ולא רצה לסגור את הפוזיציה (לחתוך את ההפסדים, נ.ש). בפועל, המניה קרסה ב-30% בחודש האחרון. הוא מחק מיליון דולר מתוך תיק של שני מיליון דולר".
בחדר המסחר מספרים שאף אחד לא ממש רוצה לקנות מניות, אף שרוב המניות נראות היום זולות מתמיד. את המצב בשוק בימים האחרונים מגדיר בר-יצחק כשוק של מוכרים בלבד: "אתה שומע את הפחד בקולם של המתקשרים".
"חלקם מחפשים שתבשר להם חדשות טובות, וכשהם שומעים שהכל ממשיך להתרסק - הם מגיבים בשתיקה, או פשוט צועקים ומקללים. יש משקיעים שנמצאים בהפסדים של 10%-20% ומקווים שהנייר יתאושש. כשזה לא יקרה וההפסד יגיע ל-30%, הם יגידו לך 'תמכור תמכור, לא משנה מה'".
לדברי בר-יצחק, כמעט שאין משקיעים שמזרימים פקודות רכישה: "רוב המשקיעים עסוקים בלסגור פוזיציות. פה ושם אפשר לראות מנהלי תיקים שמרשים לעצמם לקנות מעט סחורה, אבל הם משחקים בכסף של אחרים, אז פחות אכפת להם". בר-יצחק מספר כי העיתונים מלחיצים את המשקיעים עוד יותר: "כל הזמן מדברים על מיתון ומשבר".
"היה פה שחקן אופציות שמשחק בכספיו הפרטיים כבר הרבה שנים", מספר איציק אריאלי, סוחר בניירות ערך. "הוא האמין כמו רבים שבינואר יהיו עליות שערים חדות, כפי שהיה בארבע השנים האחרונות, וכתב פוטים (הימור כי השוק יישאר ברמה זו או יעלה) החודש. כשראיתי כמה הוא מופסד - הזדעזעתי. הוא אמנם עשה כסף רב בעבר באופציות, אבל בפקיעה האחרונה (תאריך התפוגה של האופציות על המדד) הוא הפסיד מיליוני שקלים, אף שהוא הצליח לסגור חלק מהפוזיציה שלו".
לא רק משקיעים עצמאיים סופגים הפסדים עצומים. דוד ציפרשטיין (ציפר), מנהל השיווק והמכירות בחטיבה הפיננסית בחדר המסחר, מגלה כי "יש היום חברות ענק שיושבות בפיקדונות דולריים, שלא עשו הגנות מפני היחלשות הדולר. בדירקטוריונים האלה יושבים אנשים מהדור הישן של ההיפר אינפלציה ויש להם גישה מוטעית. הם מעדיפים לא לעשות כלום - בכך הם גורמים כך הפסדים לחברה".
יש גם מעטים שהרוויחו
"הנפילות שהיו עד עכשיו בבורסה זו בדיחה, זה עוד כלום לעומת מה שיכול להיות כאן", אומר ציפר, שראה כבר לא מעט משברים בחייו. "המשבר בעולם יכול להיות כל כך גדול, אף אחד לא יודע עד כמה. שוק המט"ח כרגע יכול ללכת לכל כיוון: 90% ממנו זה ספקולציות ו-10% קשורים לכלכלה. את זה אנשים לא מבינים".
בשבוע שעבר, מספרים בחדר המסחר, "הזרים מכרו בטירוף אג"חים ממשלתיים לטווחים קצרים, כי הם חשבו שהריבית תרד". ציפר מציין כי "הזרים עדיין כאן, אבל רמת הביטחון שלהם שהם יכולים לעשות פה כסף - ירדה. הם עשויים לחפש שווקים אקזוטיים יותר". ואולם מה שהכי מדאיג את ציפר בימים אלה זה דווקא מנהלי ההשקעות שמנהלים את כספי הפנסיה שלו. "יש ילדים בני 30 שמנהלים השקעות ולא יודעים מה זה מפולת".
קשה לחלץ מהפעילים בחדר סיפורים על הצלחות גדולות בשבוע האחרון. כהן מספרת על שחקן שהרוויח מיליונים מהשקעה בתעודת סל שורט על הנדל"ן - הימור כי מדד הנדל"ן יירד - מה שאכן קרה. אבל לא לכולם זה הצליח. משקיע אחר, שהחזיק במשך תקופה ארוכה בקסם שורט מעו"ף ממונף - תעודה שנותנת תשואה הגבוהה בערך פי שלושה אם השוק יורד - מכר אותה רגע לפני הנפילות, וכך הפסיד רווחים אדירים.
אריאלי מציין כי היו כאלה שפשוט הרוויחו מזה שלא עשו כלום. "חלק ביצעו מכירות מסיוויות בסוף השנה משיקולי מס, על מנת לקזז הפסדים, והיום הם פשוט ממתינים בצד".
בדרך הביתה, נהג המונית שומע ברדיו על הנפילות בבורסה, אבל אותו זה לא מעניין. "שקל אין לי שם", הוא אומר. הוא עסוק בשכר הדירה שלו. בעל הדירה קיבע לו את הדולר בשער של 4.2 שקל, ואת הדירה שהוא משכיר לאחרים הוא משכיר לפי שער הדולר שמתרסק לו מדי יום. כל אחד והצרות שלו.
עניין של גישה: בניו יורק הדילרים מודאגים - אבל חוגגים; בתל אביב הם לא ישנים
חיים הנדוורקר
30.1.2008 / 8:29