"אנחנו מוכרים בידור, לא מין" - כך מצהיר קובי (שם בדוי), הבעלים של מועדון הבורסה. לאורך כשעה של שיחה גלוית לב ופתוחה לכאורה, הוא מנסה למכור את האשליה שכולנו היינו רוצים להאמין שהיא המציאות - שמדובר במועדון לגיטימי בו עובדות מרצונן נשים צעירות, סטודנטיות נאות, שמצאו דרך להרוויח הרבה כסף ומהר. "המטרה שלי בכתבה הזו היא לקבל לגיטימציה למקצוע", מסביר קובי. "אנשים מתבלבלים בין חשפנית וזונה. חשוב לי שיבינו שאין כל קשר".
האמנם? מעדויות שאספנו בשבועות האחרונים עולה תמונה עגומה בהרבה. מאחורי מכבסת המילים של ריקודים ארוטיים, מחול אקזוטי ומסיבות רווקים, מתנהלת תעשיית זנות לכל דבר. הלגיטימציה שמעניקה החברה לתעשייה בכך שהיא מעלימה עין מגיעה גם למערכות השלטון והחוק - מועדוני חשפנות זוכים לאישור עסק מטעם השלטון המקומי ופטורים מביקורות של משטרת ישראל, בטענה שמדובר בפעילות שאין בה עבירה פלילית.
30 אלף שקל בחודש
מדי ערב היא מגיעה למועדון, מחליפה את הג'ינס בתלבושת מינימלית ואת נעלי הד"ר מרטינס בזוג נעלי עקב. "כמה אנשים אתה מכיר שגם אוהבים את העבודה שלהם וגם עושים ערמות של כסף?", שואלת עדן (כל השמות החשפניות בדויים), 28, חשפנית במועדון הבורסה ברמת גן. "במשך שנים עבדתי כברמנית, מלצרית ובעבודות מזדמנות אחרות. בשום מקום לא נהניתי כמו פה. מעולם גם לא הייתי במצב כזה, שבו אין כמעט דבר שאני רוצה ולא יכולה לקנות", היא מספרת.
30 אלף שקל בחודש - זה הסכום שבו היא נוקבת. הכל בשחור, ישר לכיס. את העבודה היא עושה "מבחירה חופשית" כדבריה, ואפילו "מממשת פנטזיה רבת שנים". לטענתה הגיעה לחשפנות במקרה: "הלכתי למסיבת רווקים שהופיעה בה חשפנית - ונדלקתי. האיפור, השואו, התהילה, אז החלטתי לנסות. כשסיפרתי לכמה מחברי, הם לא האמינו. גדלתי בבית מסורתי, מעולם לא התלבשתי באופן פרובוקטיווי, ותמיד הייתי קצת עצורה. משהו בחשפנות שיחרר לי את זה. כאן כל ערב אני מתאפרת, מחליפה תלבושות, וכשאני רוקדת אני יכולה להיות מי שאני רוצה".
האם מדובר רק בריקוד חושפני על הבמה? תלוי את מי שואלים. כללי הבית מנוסחים כבר במפגש עם השומר בכניסה - לא נוגעים בבנות כשהן על הבמה. במשך הלפ-דאנס מותר לגעת באיברים מסוימים, אך יחסי מין מכל סוג הם מחוץ לתחום. אמנם בעל המועדון הצהיר שאצלו לא מוכרים מין, אך הודה באותה נשימה שהוא לא מפקח על המתרחש מאחורי הדלת הסגורה של החדרים הפרטיים.
"אני בחיים לא אעשה סקס תמורת כסף", אומרת עדן בנחרצות. "הציעו לי כבר כמה אלפי שקלים אבל זה לא יקרה. אני אוהבת את הריקוד, את החשפנות ואת כל מה שמסביב - אבל הגבולות שלי ברורים מאוד".
לימור, שעובדת במועדון הבורסה, מוכנה לגלות קצת יותר: "אם חשפנית עולה עם גבר לחדר הפרטי יש משא ומתן, ואם הגבר מוכן לשלם יש חשפניות שישכבו איתו. תמיד. אני לא נכנסת עם כל אחד. יש לי לקוחות קבועים שאני נכנסת איתם כי אני יודעת שאני לא צריכה לעשות יותר מדי, אני מכירה אותם והם משלמים ממש טוב".
קונות את הזכות לעבוד
כל החשפניות במועדון חותמות על חוזה עבודה, אך לא זוכות לקבל עותק ממנו. על פי החוזה הן עובדות שישה-שבעה ימים בשבוע, 12 שעות ביום. בכל ערב הן עולות למופעים של 10-20 דקות על הבמה. בין המופעים מסתובבות החשפניות בין האנשים כדי "לפנן אותם". "הן עושות הכל כמו סרט כחול", אומר הבוס הגאה. חמש דקות של לפ-דנסינג עולות 20 שקל. מופע פרטי בקומה השנייה עולה פי עשרה. מחצית מהסכום עובר לבעלי המועדון, ועל זכויות סוציאליות אין מה לדבר. "הן פרילנסריות", אומר קובי.
את "הפריווליגיה" לעבוד במועדון קונות הנשים בעשרת אלפים שקלים לתקופה של חצי שנה, או לחלופין בהפקדת 250 שקלים בכל ערב. אם יעבדו חצי שנה נוספת ולא יעברו למועדון אחר יקבלו, מובטח להן, שיקבלו את כספי הפיקדון בחזרה. "הם אומנם אומרים שיחזירו את הכסף אבל בפועל, אם הם שומעים שבחורה רוצה לעזוב, הם יאיימו עליה שיספרו להורים שלה ויפיצו שהיא חשפנית", אומרת לימור. "אני מכירה כאלה שהעדיפו לוותר על ההחזר ובלבד שיעזבו אותן לנפשן".
בנוסף ישנו תעריף מקובל של קנסות - איחור יעלה לחשפנית 200 שקל, ואם לא תגיע כלל תשלם 400 שקל. הקנסות מוטלים על ידי אחראי המשמרת, גובהתאם למצב רוחו. "אפשר לקבל קנס על כל דבר - אם לקוח התלונן, אם נראה לאחראי המשמרת שאת לא מחייכת מספיק", אומרת לימור. "זה גם תלוי בבחורות - יש פראייריות שלוקחים להן מלא כסף. אבל הן משלמות כי הן צריכות את העבודה. הקנס יכול להגיע גם לאלף שקלים ויותר".
הביקוש לעבודה המפוקפקת גדול. קובי טוען שבשבוע ממוצע מגיעות אליו שמונה נשים שמחפשות עבודה, אך רק שתיים יעבדו בסופו של דבר. "בהתחלה הרוב היו רוסיות, והיום רק 40% מהן רוסיות", הוא מסביר. "התחלופה גבוהה - חשפנית ממוצעת עובדת במועדון אחד בין שישה חודשים לשנה".
"אני לא מסוגלת לאהוב"
מוטיב אחד חזר על עצמו בשיחה עם החשפניות - כולן הצהירו שהן עובדות במועדונים מרצונן החופשי, ואפילו בשמחה. קשה היה, עם זאת, להתעלם מהסיפורים האישיים, אלה שנחשפו על אף נוכחותו של בעל המועדון.
ריקי, 24, גרושה ואם לילד באה מבית דתי, חותנה בשידוך וילדה, אך החליטה לעזוב את אורח החיים המסורתי. כיום היא נושאת בעול פרנסת המשפחה וגרה עם אביה, אדם דתי שיודע על עבודתה כחשפנית.
"גם הוא נהנה מהשפע", היא אומרת. "לאחר כל כך הרבה שנים של צניעות מזויפת, שכל מטרתה היא שגברים לא יסתכלו עליך, אי אפשר לתאר את ההרגשה כשאת עולה לבמה ועיני כל הגברים נעוצות רק בך. אני יודעת שהם רוצים אותי ושאני יפה ומושכת בעיניהם". ריקי טוענת שאין שום זנות בעבודתה. "אני לא זונה, אין פה שום יחסי מין", אומרת ריקי. "זו עבודה מתישה מבחינה פיסית אבל נפשית - אין לי שום בעיה. יש הפרדה ברורה בין העבודה לחיים. בעבודה יש לי שם במה ודמות, שהיא מין צעצוע שבסוף הערב חוזר למגירה, עד הערב הבא". ואולם, אחרי כמה דקות היא חוזרת בה. "אני לא בן אדם עם רגשות", היא אומרת. "אני לא מסוגלת לאהוב אף אחד. אם ממש בא לי על מישהו אני אעשה איתו סטוץ ואעיף אותו למחרת. אם הייתי גדלה בהרצליה פיתוח עם כפית זהב בפה, מן הסתם לא הייתי מגיעה לעבוד כחשפנית בחיים".
"אמא שלי גאה מאוד"
אילנית, 21, עלתה לפני שלוש שנים מרוסיה. "הגעתי למסקנה שאני צריכה הרבה כסף וחיפשתי מקום שאוכל להתקדם בו על בסיס מה שיש לי להציע", היא מספרת. לדבריה, היחס מגברים בעבודה לא זר לה. "כל המנהלים שעבדתי איתם בעבר ניסו להתחיל איתי בדרך כזאת או אחרת - אבל כאן זה לא קרה. אתמול הייתי במשרד מסוים, ואחד הגברים שלח יד לישבן שלי. לזה אני קוראת ניצול. אבל בחשפנות אני מקבלת כסף בשביל שיגעו בי, ועושה את זה מרצוני החופשי. ההורים שלי יודעים במה אני עוסקת. אמא שלי גאה מאוד, ואפילו באה לחזרות במועדון. אין לי מה להסתיר", היא מצהירה.
הפגישה המפתיעה מכולן הייתה עם ענת, 25, סטודנטית למשחק, שנקלעה לחובות בעקבות הלוואה לא זהירה לחבר. לאחר ששני הוריה נפטרו, לא היה לה למי לפנות. אז היא שמעה על הסכומים שאפשר להרוויח במועדונים "רק מלרקוד ולהתפשט", וכך הגיעה לבורסה. לאחר כמה תקיפות מיניות שעברה, היא נהפכה חשדנית ושמרנית ביחסיה עם המין השני. ואולם גם לאחר שהחזירה את החוב לא עזבה את במת המועדון. "אחרי שמתרגלים ל-30 אלף שקל בחודש, קשה לחזור למשכורת של מלצר", היא מסבירה.
עד מתי את מתכוונת להישאר במקצוע הזה?
"עוד כמה חודשים. כשאחסוך מספיק כסף, אני בחוץ".
ומה עם סיכונים מקצועיים? מחלות? פגיעה נפשית?
"הסיכון המקצועי היחיד הוא שמישהו שאת מכירה יגיע ויזהה אותך פתאום, וזה קורה לא מעט. לפעמים ממש צריך להפסיק את המשמרת וללכת הביתה".
"מדובר בזנות לשמה"
ד"ר צחי בן ציון, מנהל המרפאה להפרעות תפקוד מיני במרכז הרפואי סורוקה, לא קונה את הנונשלנטיות של החשפניות. את המחיר, לטענתו, הן ישלמו בהמשך. "כבר נתקלתי במקרים של נשים שסבלו מתופעות פוסט טראומטיות קשות גם שנים לאחר שהפסיקו לעבוד במקצוע", הוא אומר. "לעתים נדרש אפילו טיפול פסיכיאטרי. מין שהופך לפרנסה עלול ליצור קושי ביצירת אינטימיות אמיתית, ואלה שמגיעות למקצוע מתוך מצוקה כלכלית ולא כדי לממש פנטזיה, עלולות למצוא את עצמן במצב נפשי קשה".
"במשפחה שלי זה לא היה קורה", אומר קובי. "אני שמרן מטבעי. זה הכל עניין של חינוך. חשפנות אמנם מקובלת בכל העולם, אבל היא לא מוסרית. אני גם לא אוכל חזיר ולא הייתי פותח מסעדה שתמכור אוכל לא כשר".
בחודש הבא ייערך בישראל בפעם הראשונה הסקסטיבל, שאחת ממטרותיו היא לתת לגיטימציה לתעשיית הפורנו הישראלית. ד"ר אסתר הרצוג, ראש החוג למדעי החברה במכללת בית ברל ומייסדת הקואליציה נגד פורנוגרפיה, זועמת לנוכח קיום הסקסטיבל. "הנשים מושפלות בצורה קשה. החשפניות יכולות לספר שהן עושות מה שטוב להן ומרוויחות נהדר, אבל זה מכיוון שהן עוברות שטיפת מוח שלפיה חשפנות היא לגיטימית וכיפית. מצפים מאיתנו שנאמין שהן מרוויחות סכום עצום בשביל 'רק חשפנות', אבל גם אם נאמין להן - הן עדיין יהיו מנוצלות".
רוני אלוני-סדובניק, העומדת בראש מטה עצו"ם למאבק בסחר בנשים, סבורה שמדובר בתעשיית זנות גם אם החשפניות אינן מקיימות יחסי מין עם לקוחות המועדונים. "אין הבדל בין השכרת גופה של אישה לשעתיים לבין קנייתה ומכירתה. שתי העסקות נחשבות מסחר בבן-אנוש", היא אומרת.
בית המשפט קבע כי עבירת הסחר מתקיימת "בכל מקרה בו היה אדם מעורב בטרנסאקציה שבעטיה קיבל לידו או העביר לאחר בתמורה "זכות רכושית" כלשהי בגופו של אדם לשם העסקתו בזנות. את המונחים "מכירה" ו"קניה" של אדם כמצוין בחוק העונשין, יש לפרש בהרחבה ולכלול בהם כל עסקה בתמורה כלשהי המעניקה לאדם "זכות רכושית" באדם אחר, וכי הסכמת האדם הנסחר אינה תורמת או גורעת מאופיו הפלילי של המעשה. בית המשפט לא מצמצם את ההגדרה של סחר בבני אדם רק למי שמעביר "קניין" או "בעלות" על אדם, שכן אז היה מדובר רק באלו הסוחרים באישה ובגופה. על כן, מועדון הבורסה עונה להגדרת בית המשפט.
מבט מנותק והבעה מתה
לפי נתונים מחקריים, קיים קשר חד משמעי בין העיסוק בזנות לחשיפתם של העוסקים בתחום לתקיפות מיניות והתעללויות ארוכות שנים, ואף נמצא קשר להתמכרות לסמים. "זו לא שאלה של רצון חופשי, אלא של מידת הייאוש. סביר להניח שרוב קוראי העיתון לא היו במועדון חשפנות, ומתארים לעצמם בחורה שרוקדת על עמוד, כמו שרואים בסרטים", אומרת עידית הראל שמש, דוברת מכון תודעה למאבק בזנות ובתעשיית המין, שביקרה במועדון הבורסה. "למעשה, הנשים יורדות מהבמה ומציעות את עצמן לגברים. הגבר קונה אותן לחמש דקות. זה מראה קשה. הכי קשה לראות את המבט המנותק וההבעה המתה בעיניהן של החשפניות בזמן הריקוד. הנשים גם מציעות לא אחת לעלות לחדרים הפרטיים. צריך להבין שזה בית בושת לכל דבר ולהפסיק את הלגיטימציה הציבורית לחשפנות".
ממחוז ת"א של המשטרה נמסר בתגובה בנוגע למועדון הבורסה: "מאחר שמדובר במועדון חשפנות, אין מדובר בביצוע עבירות פליליות ולכן המשטרה אינה יכולה להתייחס לפנייה. מועדון הבורסה פועל עם רישיון עסק של עיריית רמת גן, ולנו לא ידוע על מקרים של עיסוק בזנות במקום. אם דבר מסוג זה יובא לידיעתנו נוכל לפעול".
מעיריית רמת גן נמסר כי: "למועדון הבורסה ברחוב הרקון 8 יש רישיון עסק על פי כל הנהלים הנדרשים מהמשטרה ומהעירייה. המועדון נמצא תחת פיקוח מרחב דן במשטרת ישראל, ובפיקוח עיריית רמת גן. כמו בכל בית עסק אחר בעיר, אם עולה חשד לחריגה מתנאי הרישיון, ננקטות נגדו פעולות בדיקה ואכיפה, וביטול הרישיון במידה ואכן התקיימה חריגה מהפעילות המותרת".
career@themarker.com
הענישה בשוודיה: עד חצי שנת מאסר ללקוחות תעשיית הזנות
>> שוודיה היא המדינה הראשונה בה נחקק החוק המגדיר גם את הזונה וגם את הלקוח כעבריינים. על פי החוק שהתקבל ב-99', העונש על קיום יחסי מין עם זונה ועל רכישת שירותי מין בכלל נע בין קנס ששוויו כ-50 ימי עבודה ועד מאסר של עד חצי שנה. נתונים ראשוניים לגבי יישום החוק מצביעים על ירידה של 80% במספר הלקוחות.
המחוקקים בשוודיה קיבלו את העמדה שלפיה זנות מנציחה סחר בבני אדם, דיכוי נשים והתייחסות נצלנית לגופו של האחר. על פי הערכות רשויות הרווחה בשוודיה, מספר הנשים שעבדו בזנות ב-2002 צנח לפחות בכ-30% ביחס למספרן ב-99', בה עסקו כ-1,500 נשים בזנות. לשם ההשוואה, בהולנד עבדו באותה שנה כ-30 אלף זונות.
הבורסה האחרת: חשפנית - "אם הייתי מהרצליה פיתוח, לא הייתי מגיעה לעבוד בזה בחיים"
עידו סולומון
30.1.2008 / 11:06