באמצע השיחה שולח ג' יד אל מאחורי גבו ושולף חפץ שחור וגדול. "אתה יודע כמה פעמים כבר כיוונתי את זה אל הראש שלי? ועל מה? למי עשיתי רע שכל זה מגיע לי?" הוא שואל ומנופף באקדח הטעון.
ג' הוא אחד מאלפי הישראלים שנפגעו מקריסת חברת הבנייה חפציבה באוגוסט 2007. החודשים האחרונים היו קשים מאוד בעבור ג' ושותפיו לצרה: חלקם נאלצו לראות את בניית ביתם נעצרת עד למועד לא ידוע, אחרים נכנסו לדירות חצי גמורות, ויש כאלה שמצטופפים עם כל המשפחה אצל קרובים.
כולם נאלצים להתמודד עם הוצאות לא צפויות, כמו שכר דירה שעליהם להמשיך לשלם, תשלום לעורכי דין ואובדן ימי עבודה רבים. ומעל הכל מרחף האיום הגדול: כספים ששולמו לחברה והועברו למקומות לא ידועים, שלא ברור עדיין מי יישא באחריות להחזירם - הבנקים או הרוכשים עצמם.
הכל התחיל בשעות הבוקר של 1 באוגוסט. בתקשורת החלו להתרוצץ שמועות על התמוטטות חפציבה ומסביב פרץ מחול שדים. המנכ"ל בועז יונה נמלט מישראל, רוכשים הגיעו לפרויקטים שבונה החברה והחלו לפלוש לדירות חצי גמורות, ספקים זריזים פירקו ציוד באתרים. לאחר כמה ימים השתלטו עניינים אחרים על מהדורות החדשות. צלמי הטלוויזיה קיפלו את החצובות, והרוכשים נותרו עם חלומות שבורים וחודשים רבים של מאבקים משפטיים לפניהם.
אתרי הבנייה נהפכו לאתרי עלייה לרגל לרוכשי הדירות. תחילה הם הגיעו באופן אינסטנקטיווי, אחר כך כדי לשמור שלא ייגנבו חומרי בנייה מהדירות, בהמשך כדי לתאם את המהלכים עם רוכשים אחרים, ולבסוף - פשוט מתוך הרגל. "אני מגיע הנה שלוש פעמים ביום. את כל פיצויי הפרישה שלי השקעתי פה, אין לי לאן ללכת", מספר יצחק איפרגן, פנסיונר מרמלה שרכש דירה בפרויקט קרית דן של חפציבה במושב מצליח. השומר באתר מספר כי פעמים רבות ביום נכנסות מכוניות לאתר השומם, עושות סיבוב ויוצאות. לעתים הנהג יוצא מהרכב, מתיישב על אחת הגדרות הלא גמורות - ובוכה.
הנשמה נמצאת בין האבנים
"יש הרבה משפחות שגרות בתנאים קשים. שבעה-שמונה אנשים שנדחסים יחד בבית קטן של ההורים", אומרת אונית לביא, שרכשה גם היא דירה במצליח. "מבוגרים וגם ילדים פיתחו פה הרבה בעיות רפואיות הנובעות מלחץ נפשי. זה הגיע גם לאשפוזים על רקע פסיכיאטרי. משפחות רבות נמצאות על סף פירוק".
"זה מצב בלתי נסבל", אומר אבישי שכרי, שרכש דירה בפרויקט גרין טאואר בקרית השרון. "כמה זמן אתה יכול לגור אצל החותנת שלך? יומיים? שבוע? זה סיר לחץ. אחרים, שמשלמים דמי שכירות, נאלצים להתמודד עם עלויות של עשרות אלפי שקלים. אפשר להימתח ככה רק תקופה מסוימת".
גם משפחתו של רמי יוגב גרה בצפיפות בדירה זמנית ששטחה 55 מ"ר, אך יוגב עצמו, שרכש בית במצליח, עבר לגור בו לאחר המפולת. תחילה הוא היה חלק מקבוצת רוכשים שנכנסו לדירות הלא גמורות. ואולם הקור, התנאים הקשים וצורכי העבודה הבריחו לבסוף את הדיירים הזמניים למקומות אחרים. יוגב נותר לבדו בלילות, נאחז בקוטג'. "הנשמה שלי נמצאת בין האבנים האלה", הוא אומר.
יוגב, העוסק בהסעת ילדים, חלם שנים על הבית החדש. "כשהגעתי הנה לפני שנתיים וחצי לא היה פה כלום, לא בנקים, לא בתי משפט. רק חולות, חפציבה ואני. החלטתי שזה המקום שאני רוצה לעבור אליו", הוא מספר. "מכרתי את הבית והעברתי את כל המשפחה לדירה קטנה שהחזקתי לצורכי השקעה. החיים נהיו צפופים, אבל זה קורבן שהיינו מוכנים לעשות בשביל הבית הזה.
"לכל אחד יש פה חדר, מקום משלו. הייתי מביא את הילדים שלי לפה כל הזמן. הם ראו איך מיישרים את האדמה, איך מחברים את הצינורות. כל בלטה בבית הם מכירים. לך תסביר להם עכשיו למה הם לא יכולים לעבור לבית שהם חולמים עליו כל כך הרבה זמן".
כך נראים החיים כיום בקוטג' החלומות של יוגב: אל דלת הכניסה מוביל גרם מדרגות המורכב מארגז פלסטיק הפוך שעליו מונחת לבנה. חיבור החשמל המאולתר, "חברת החשמל" כפי שמכנה אותו יוגב, קופץ עם כל נורה נוספת שמודלקת. על חימום אין מה לדבר. את האסלה בקומה העליונה ממלאים בעזרת ג'ריקן מים גדול שניצב לידה.
בלילות הקרים רודפת את יוגב דמות אחת - בועז יונה. מוחו עמוס בפרטים על המנכ"ל הנמלט, מהסוודר המפואר של כלבתו ועד מספר לוחית הרישוי של המרצדס של בתו, אותו הוא זוכר בעל פה. "אני יודע כמה ג'קוזים יש להם בבית", הוא אומר, מביט על הקירות הריקים של סלונו. "כמעט בכל יום אני עובר ליד הבית במסגרת עבודתי כנהג אוטובוס, ובכל פעם שאני עובר שם הלב שלי נקרע לכל הכיוונים. הורסת אותי המחשבה על איך שהחיים שלי נראים לעומת החיים שלהם".
מינוס של 40 אלף שקל
כשהערפל סביב הפרשה החל להתפזר נחשף היקף התרמית. סכומי כסף עצומים הועברו מחשבונות שיועדו לליווי הפרויקטים לחשבונות אחרים של יונה, וחלקם נעלמו. רוכשים רבים מצאו עצמם ללא ערבויות בנקאיות על חלק מהסכום או על כולו.
"על התשלומים הראשונים קיבלתי ערבויות", מספרת מירב חלפון, שרכשה דירה בפרויקט גרין טאואר בנתניה, "אבל אז שילמתי תשלומים נוספים, ולא קיבלתי עליהם ערבויות. לא חשדתי שמתרחש משהו מיוחד. שכחתי מהעניין, וכשנזכרתי שוב הבטיחו לי בחפציבה שיעבירו את הערבויות. ככה משכו אותי כמה חודשים. כשהבנתי מה קורה כבר היה מאוחר מדי".
הסיפור של חלפון הוא אחד מהמוני הסיפורים על הדרכים שבהן הצליחה חפציבה לחמוק מהעברת הערבויות. חלק מהרוכשים רשמו לחברה צ'ק לטובת חשבון הליווי של הפרויקט, אך חפציבה פתחה חשבון בשם זהה בבנקים אחרים, והפקידה שם את התשלום. אחרים נגררו בתירוצים שונים במשך חודשים, עד שהמפולת התרחשה והותירה אותם בלי הערבות. לחלק מהרוכשים הבטיחו הנחה גדולה במחיר הדירה תמורת ויתור על הערבויות.
שאלת הערבויות נדונה כיום בבתי המשפט, ורבים מהרוכשים הלא מובטחים עלולים לאבד עשרות או מאות אלפי שקלים. ואולם מעבר להפסדים העצומים האלה, ישנן הוצאות רבות אחרות, לא צפויות, שמעיקות עליהם כבר כיום.
בין השאר, הם נאלצים להמשיך לשלם דמי שכירות במקום להיכנס לדירה. "נאלצתי לשכור דירה בקרית השרון, בסמוך לפרויקט. שכר הדירה פה התייקר מאוד והוא מתקרב ל-1,000 דולר בחודש", מספר ניר קויפמן, מנהל שיווק בחברה גדולה שרכש דירה בפרויקט גרין טאואר בקרית השרון. "ההוצאות הנוספות שלי כבר מגיעות לעשרות אלפי שקלים. העלות הסופית עלולה להיות כפולה או משולשת אם המצב יימשך עוד חודשים רבים, כפי שבנק המזרחי שליווה את הפרויקט מציע במתווה שלו".
"רכשנו דופלקס בן חמישה חדרים בכמיליון שקל. כל חודש אנחנו משלמים 5,000 שקל משכנתא ועוד 700 דולר לשכר דירה", מספרת עפרה שוואקי, מדריכת כושר שרכשה עם בעלה בית בפרויקט של חפציבה בהר חומה. "אנחנו במינוס של 40 אלף שקל. מאז הפרשה בעלי נעשה חולה, אני בקושי מתפקדת, ושנינו עובדים סביב השעון. את הילד שלי אני בקושי רואה ויש לנו עוד אחד בדרך".
בלי מים, בלי חשמל
לעלויות השכירות שעמן נאלצים להתמודד הרוכשים יש להוסיף תשלומים לעורכי דין ואובדן ימי עבודה, שמתבזבזים על ביקור בבתי משפט והפגנות. "אנחנו לא מרמת אביב", מספר אבי סעדו, שרכש דירה במצליח. "אספנו שקל לשקל כדי לעבור הנה. אין לנו מאיפה להביא את ההוצאות הלא מתוכננות האלה".
אלה שלא היו יכולים לעמוד בתשלומי השכירות בנוסף למשכנתא חיפשו פתרונות אחרים. חלקם עברו לגור עם ההורים או קרובים אחרים, מצטופפים עם כל משפחותיהם בדירות קטנות מדי. הצרות המשותפות יצרו קשרים אישיים אמיצים בין הרוכשים בפרויקטים השונים. "לפחות אני יודעת שכאשר נקבל את הדירה תהיה לנו שכונה עם אנשים נהדרים", אומרת שולי חמדי ממצליח. ואולם בתוך המשפחות המצב אידיאלי פחות.
רוכשי הדירות מספרים על משברים קשים: הלחץ, הצפיפות והבעיות הכלכליות שוחקים לאט לאט את התא המשפחתי. "אנחנו חיים בסיר לחץ, כל הבית מלא בכעסים. אני רותח מבפנים ועל כל דבר קטן אני מתפוצץ על אשתי והילדים", מספר דוד חן, שרכש דירה במצליח. הרוכשים מספרים על זוגות שהגיעו לסף גירושים בעקבות הלחצים הנפשיים והכלכליים.
גם אלה ששפר עליהם מזלם והצליחו להיכנס לבתיהם סובלים מקריסת החברה. בעת הקפאת ההליכים אף אחד אינו לוקח אחריות על נזקים שמתגלים בדירות, כמו בעיות בצנרת או נזילות. רוכשים מספרים כי גם ספקיות חיצוניות, שקיבלו כסף בעבור שדרוג המפרט המקורי של המטבח או האמבטיה, לא מוכנות להעביר את הציוד שנרכש עד גמר ההליכים. חלקם נכנסו לדירות לא גמורות וחיים באי נוחות גדולה.
יהודה בן-סעדון, נשוי ואב לשלושה, רכש דירה בת חמישה חדרים במדורגי הר חומה ב-910 אלף שקל. "נכנסנו לדירה ביום שחפציבה קרסה", הוא מספר. "היה לנו מזל לעומת אחרים, אבל הדירות עדיין לא היו מוכנות. לא היו מים, לא היה חשמל. עד היום אין מעליות, ואנחנו עולים ברגל חמש קומות. הזמנו חשמלאי מוסמך על חשבוננו שיחבר אותנו לחשמל, לא היו לנו ברזים ולא מכסים לאסלות. בסך הכל שילמנו עוד כ-20 אלף שקל. כיום אנחנו משלמים משכנתא של כ-6,000 שקל בחודש וסוחבים בבנק מינוס של כ-24 אלף שקל".
הבית שרכשה במצליח שולי חמדי, מניקוריסטית מרמלה, היה כבר מרחק חודשים ספורים מסיום. לאחר שהוקפאו העבודות מצבו הידרדר. את מרצפות הקרמיקה שהונחו במקום לקראת הצבתן בזזו; כשהגיע החורף חדרו מים לבית מהגג שלא נסגר, והרטיבות מכסה את הקירות. ואולם חמדי עדיין מתעקשת לטאטא מדי פעם את מרצפות הבית הריק. העסק הפרטי שחלמה להקים באחד החדרים ייאלץ להמתין. "אני מאחלת לתמר יונה, אשתו של בועז, שתחיה את החיים שלנו", היא אומרת.
גרים בארגז
בחלל הקטן של סניף בנק המזרחי בנתניה כמה עשרות משרוקיות מספיקות כדי ליצור רעש מחריש אוזניים. למשרוקיות מחוברים רוכשי דירות בפרויקט גרין טאואר, שהגיעו לבנק אשר ליווה את הבנייה כדי לדרוש שייקח אחריות על הבעיות הכספיות של הפרויקט. עובדי הבנק, שכבר חוו כמה הפגנות כאלה, נותרים אדישים למדי. בהפוגות שבין השריקות פקידה אחת ממשיכה לתת הסברים לזוג מבוגר שיושב מולה. השומר בכניסה חובש אטמי אוזניים שהכין מבעוד מועד.
המפגינים מבקשים צדק, אך גם מחפשים אוזן קשבת לצרותיהם. חלקם נכנסים לשיחות עם העוברים והשבים המתעניינים במהומה הקטנה. כמה מהם מתגודדים סביב אחד השוטרים שהזמין הבנק ומסבירים לו באריכות על מתווי הפתרון השונים של הכונס, על אוזלת היד של הבנקים, על צ'קים שהופקדו בחשבונות לא נכונים ועל תשלומי השכירות החונקים.
בהפגנה אחרת של נפגעי חפציבה, שנערכה מול סניף בנק הפועלים בכיכר ציון בירושלים, עמד אלון כהן והחזיק שלט שבו נכתב: "בדיסקונט לוקחים לך אישית את כל הכסף". כהן, נשוי פלוס שניים, רכש דירה בת ארבעה חדרים בפרויקט חפציבה הירוקה שבמעלה אדומים. כיום הוא משלם בכל חודש 3,000 שקל משכנתא ו-2,500 שקל נוספים בעבור שכר דירה ועורכי דין.
"מאוגוסט אנחנו ככה: מדיון לדיון, מעורך דין לעורך דין", הוא אומר. "כל הפרשה הזאת גרמה לריבים ביני לבין אשתי, ולוויכוחים עם בני המשפחה שלא שוכחים להזכיר לנו איזו טעות עשינו. אנחנו גרים בארגז, יודעים שאנחנו נעבור יום אחד אבל לא יודעים מתי. גם הילדים שלי סובלים מזה. אנחנו במינוס בבנק, ועל כל קנייה צריך לחשוב פעמיים. יציאות? חוגים? מי חושב על זה? בשביל לאכול ביום שישי אנחנו צריכים לשמור כסף בצד".
מצבם של כהן ובני משפחתו הוא דוגמה מצוינת למה שעובר על רבים מרוכשי הדירות: כל האנרגיות הכלכליות והנפשיות מופנות כעת לבעיה הדחופה של השגת הדירה. כל השאר - קידום הקריירה, ילדים, חופשות - נדחה למועד לא ידוע.
"התחתנתי בשנה האחרונה, ואני ואשתי תיכננו לעבור לדירה החדשה ולהתחיל את חיינו המשותפים", מספר יריב חלפון, שרכש בית בפרויקט של חפציבה בכפר יונה. "אבל עכשיו הכל תקוע. הבאת ילדים, אוטו לאשתי - כל הדברים האלה יצטרכו לחכות. אנחנו חיים אצל סבתא של אשתי כרגע, ומנסים לחסוך בהוצאות עד שיתברר גודל הסכום שאנחנו צריכים להוסיף. במצב כזה כל התוכניות ממתינות".
אין דירה, אין הסדר
חצי שנה לאחר קריסת חפציבה עדיין לא נמצא פתרון לכ-3,000 מלקוחותיה, שחלקם נותרו ללא קורת גג. בית המשפט מינה לתפקיד המנהל המיוחד של חברת חפציבה את עו"ד יצחק מולכו, שמקיים בחודשים האחרונים מגעים עם הבנקים והרוכשים כדי להגיע להסדר. מולכו הציע מתווה בסיסי שלפיו כל אחד מהצדדים, הדיירים והבנקים, יקבל על עצמו חלק בתשלום.
לפי המתווה, כל דייר יידרש לשלם עוד 2% מערך הדירה (סכום שנאמד ב-15-20 אלף דולר). בנוסף, דיירים שהעבירו לחפציבה כספים שאין עליהם ערבויות בנקאיות או שלא הגיעו לחשבונות הליווי (כספים אלה מכונים המקטע השלישי) ישלמו כ-30% מכספים אלה.
הבנקים, מצדם, יידרשו לשלם 20-40 אלף שקל לכל דירה. הם גם ישלמו 70% מערך הדירה לדיירים שדירתם טרם נבנתה. מולכו מעריך כי ייתכן שבסופו של דבר הסכומים ששני הצדדים ייאלצו לשלם יירדו.
גם לדיירים וגם לבנקים קשה לקבל את המתווה. המנגנון שיצר מולכו יוצא מנקודת ההנחה כי כל הדיירים ערבים זה לזה, כך שגם לקוח שדירתו הושלמה וגם כזה שבניית דירתו טרם החלה יידרש לשלם.
באופן טבעי, רוב הלקוחות שבניית ביתם טרם החלה מקבלים את הצעתו של מולכו. ואולם לקוחות שבניית ביתם כמעט הושלמה וכאלה שמחזיקים בערבויות מלאות מביעים התנגדות לדרישה להעביר כספים לטובת רוכשים אחרים.
המתנגדים העיקריים למתווה הם הבנקים הגדולים, שטענו בתחילת המשא ומתן כי רק מי שיש לו ערבות מכר יפוצה. "הבנקים חשבו להרוויח על הדירות הפנויות שנותרו", אומרים גורמים בסביבתו של מולכו.
יש להדגיש כי גם לקוחות שקיבלו ערבות מכר וגם אלו שלא קיבלו, העבירו כספים בעבור הדירה. במקרה הטוב הכספים הגיעו ליעדם - חשבון הליווי של הפרויקט - ובמקרה הגרוע הם הגיעו לחשבונות ליווי אחרים, לחשבון האישי של בועז יונה ואף לחשבונות של פעילים בשוק האפור. על כל תהליך ההפקדה והליווי היו אחראים הבנקים.
הבנקים מתנגדים למתווה על אף שמבחינתם מדובר בהוצאה כספית נמוכה: לדברי יושב ראש מטה רוכשי חפציבה באזור ירושלים, בועז בר-אל, הסדר כולל עם כל נפגעי חפציבה יעלה להם בסך הכל כ-35 מיליון שקל - שבריר מהרווח הרבעוני שלהם. "אני קורא לכל הבנקים לקחת אחריות משפטית ומוסרית ולהקצות כספים כדי להגיע להסדר מוסכם עם הרוכשים", אומר בר-אל.
התנגדותם של הבנקים למתווה נמשכת אף שבית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות השופט יעקב צבן, הכריז כי המתווה הוא פתרון ראוי. לדברי השופט, "הפתרון המוצע הוא ראוי וניתן היה לקבלו כבר עכשיו. זהו פרי עבודה מאומצת המבוסס על ראייה של כלל הנושים".
הבנקים מציעים פתרונות משלהם, שבהם רוכשי הדירות ייאלצו לשלם הרבה יותר. בנק מזרחי טפחות, למשל, מלווה ארבעה פרויקטים שבהם כ-620 יחידות דיור: גרין טאואר בנתניה, שני פרויקטים במחסייה שבבית שמש, וחופים. הבנק הציג בפני בית המשפט הצעה שלפיה הדיירים ישלמו 50% מעלות המקטע השלישי. בית המשפט טרם החליט בעניין, אך הדיירים מתנגדים להצעה וטוענים כי תשאיר את חלקם ללא קורת גג.
בנק הפועלים מלווה פרויקטים במצפה נושא סלע שבמעלה אדומים ובהר חומה, שבהם 162 יחידות דיור. בבנק ניסו לגבש הסדר בין הקבלן המלווה, דניה סיבוס, לדיירים - אך מכיוון שההסדר לא כלל התחייבות לכך שהדיירים לא יוסיפו כספים מעבר לחובם בחפציבה, הוא לא זכה לאישור בהמ"ש ורוכשי הדירות.
גם הבנק הבינלאומי, שמלווה פרויקט של 58 יחידות דיור בכפר יונה, לא הצליח להגיע להסדר עם הרוכשים.
קיפאון נרשם אף במגעים בין הדיירים לבנק דיסקונט למשכנתאות, אשר מלווה שני פרויקטים במעלה אדומים שבהם נרכשו 50 דירות. עם זאת, הועלתה הצעה להוציא את אחד הפרויקטים למכרז רכישת קרקע באישורו של מולכו.
עד עתה, בנק אדנים הוא היחיד אשר נטל אחריות על ארבעה פרויקטים שהוא מלווה, הכוללים 275 יחידות דיור. הבנק לא פעל לפי מתווה מולכו, אך העמיד מסגרת תקציבית שתומכת ברוכשים, באישור בית המשפט.
רנית נחום-הלוי
החיים על פי פגוע-חפציבה: "כל הבית מלא בכעסים; אני רותח מבפנים ועל כל דבר קטן אני מתפוצץ על אשתי והילדים"
עוזי ליבנה
1.2.2008 / 8:18