ביטוח/ סיכוני העבר כבר אינם הסיכון המקסימלי

מאת שלומי שפר

עד למתקפת הטרור במגדלי התאומים בניו יורק, חברות הביטוח הגדולות בעולם העריכו את הנזקים החמורים ביותר האפשריים על בסיס אומדנים היסטוריים. מתקפת הטרור החמורה והנזקים הגדולים שהיא גרמה לחברות הביטוח מחייבים אותן לשנות את שיטות ההערכה שהיו נהוגות עד למתקפה.

לדוגמה, תאגיד הביטוח הלונדוני לוידס, הגוף הביטוחי הוותיק בעולם ואחד המרכזיים בתחום ביטוח ענף התעופה, נכשל בהערכותיו לגבי התסריט הגרוע ביותר לצורך ביטוח ענף זה. כשלוידס מעריך את סיכוני הביטוח של חברות תעופה, הוא משתמש בתסריט לפיו שני מטוסי נוסעים מתנגשים מעל עיר אמריקאית גדולה. הנזקים הכרוכים בתאונה כזאת הוערכו על ידי לוידס בכחצי מיליארד דולר. כידוע, בפועל אמנם התרסקו שני מטוסי נוסעים בעיר אמריקאית גדולה, אך הנזק גדול בהרבה.

באחרונה פירסם ה"גרדיאן" הלונדוני כי מגדלי התאומים היו מבוטחים ב-1.5 מיליארד דולר בלבד, וזאת אף על פי שעלות בנייתם מוערכת בכ-4 מיליארד דולר. כיצד אם כן, החליטו בעלי המגדלים לבטחם בסכום שהוא יחסית נמוך?

נציג ביטוח ישראלי מסביר כי מתקפת הטרור בניו יורק חרגה מהתסריט הגרוע ביותר שניתן היה לחזות. לדבריו, מכיוון שניו יורק אינה נחשבת לאזור חשוף לרעידות אדמה, הסבירות כי שני הבניינים יתמוטטו בו זמנית נחשבה אפסית, לפיכך, החשש הכבד ביותר היה ששריפה תכלה כמה קומות באחד המגדלים. הנזק הצפוי כתוצאה ממקרה כזה היה פגיעה בפעילותן של כמה חברות, ועלויות שיקום של חלקים במגדל שנפגעו.

לדבריו, על בסיס נזקים שנגרמו בעבר למגדלים באזור מנהטן, מומחים להערכת נזקים הסיקו כי סכום של 1.5 מיליארד דולר יכסה את הנזק הרב ביותר שניתן היה לצפות. אורלי ירקוני, המשנה למנכ"ל חברת הביטוח מגדל והאחראית על ענף הביטוח הכללי בחברה, אומרת כי כדי לבטח עסקים ובניינים גדולים קיימות שיטות להערכת הנזק הכבד ביותר האפשרי. השיטות הן סטטיסטיות ומתבססות על הידע ההיסטורי שנצבר לגבי הענף ולגבי החברה המבוטחת. ניתן לשער שיהיו מקרים בהם לא ייגרם כל נזק או שייגרם נזק קל בלבד, ולעומת זאת שיהיו מקרים בהם הנזק יהיה חמור.

מכיוון שהחברות מבטחות עסקים רבים סכום הפיצויים מתכנס, בדרך כלל, מבחינה סטטיסטית, לתחום הערכות המקובלות. במקרים מסוימים חברות הביטוח משתמשות בתסריטים גרועים במיוחד שעדיין לא התרחשו בפועל, כמו במקרה תסריט המטוסים המתנגשים של לוידס. חברות הביטוח יודעות שייתכן תסריט גרוע יותר מכפי שניתן היה לצפות, וכי בשל הסכומים החריגים שהן ייאלצו לשלם במקרה כזה, כגון במקרה של סופת הוריקן או רעידת אדמה, הן עלולות להיקלע לסיטואציה של פשיטת רגל. עם זאת, חברות הביטוח לוקחות את הסיכון.

חברות הביטוח אינן מעוניינות בחבות גבוהה מדי. החברות מוגבלות לקיבולת סיכון מקסימלית, כלומר בסכום לביטוח עליון בו הן יכולות להתחייב. מתן ביטוח בסכום גבוה לעסק אחד מצמצם את יכולתן לבטח עסקים אחרים. החברות מעוניינות להרחיב ולגוון את תיק הלקוחות שלהן, שכן ככל שמספר הלקוחות גדול יותר כך גדל הסיכוי שהפיצויים הכוללים בהם חברת ביטוח תישא יהיו בהתאם למודלים הסטטיסטיים.

חברות ביטוח בישראל מתקשות להתחייב על סכומי ביטוח גבוהים במיוחד, ולכן במקרים רבים הן משמשות גורם מתווך בין מבוטחים למבטחי משנה בחו"ל. כלומר, הפוליסה נערכת אמנם עם חברת הביטוח הישראלית, אך שיעור הפרמיות מועבר למבטחי המשנה בחו"ל. מבטחי המשנה מחויבים לאחוז מהסיכון, כלומר לחלק מהפיצוי, לפי חלקם היחסי. לדברי ירקוני, ההתקשרות עם מבטחי המשנה נעשית בשני אופנים - התקשרות חוזית והתקשרות פקולטטיווית.

בהתקשרויות החוזיות נקבעים מראש תחומי הביטוח שיכוסו על ידי מבטח המשנה והשיעור שהוא יקבל מהפרמיות; לחברת הביטוח הישראלית ניתן שיקול דעת לקבוע את מי לבטח ואת גובה הפרמיות שייגבו מהמבוטח; ומבטח המשנה מתחייב מראש לתת כיסוי לכל מבוטח, כל עוד חברת הביטוח הישראלית לא הפרה את ההסכם עמו. באופן זה מבוטחים ענפים סטנדרטיים, כגון חבויות מעבידים, רכב, גנבה, רכוש וכדומה. בנוסף, חברות הביטוח מסכימות אילו תחומים לא יבוטחו.

בהתקשרויות פקולטטיוויות מבוטחים עסקים גדולים שאינם מבוטחים במסגרת ההתקשרויות החוזיות. באופן זה מבוטחות חברות כגון בזק, מפעלי ים המלח וחברת החשמל. הפוליסות לגופים אלה מנוסחות על פי צורכיהם הספיציפיים.

לדברי ירקוני, בחברות הביטוח ישנן מחלקות המתמחות בביטוח עסקים גדולים. מחלקות אלה מקיימות קשרים עם מבטחי המשנה בחו"ל, ולגבי כל עסק גדול הם מסכמים את סכום הכיסוי הביטוחי ואת שיעור ההשתתפות בסיכון אליו יתחייב מבטח המשנה.

חברות הביטוח משתמשות בשני מדדים בשם MPL לקביעת סכום הביטוח. הראשון, Maximum Probable Loss - כלומר הסיכון המקסימלי האפשרי. השני, Maximum Per Location - כלומר ערך המתקן היקר ביותר של החברה המבוטחת (לחברות שלהן יותר ממתקן יחיד). לצורך קביעת הסכום לביטוח על יסוד הסיכון המקסימלי האפשרי, יש לבדוק כל מקרה לגופו. לדוגמה, במקרה של אש במפעל חברה, אם ערך המפעל הוא 100 מיליון דולר, שווי זה לא יילקח כסכום לביטוח באופן אוטומטי. יהיה צורך להביא בחשבון את האפשרות שהמפעל יתגבר על האש, וגם לחשב באופן סטטיסטי נזקים שנגרמו למפעלים דומים במקרים של שריפות. לאור חישובים אלה ניתן יהיה לקבוע סכום לביטוח נמוך יותר מהערך המלא של המפעל.

בנוסף יש לקחת בחשבון הוצאות נוספות הכרוכות במקרה הביטוחי כגון פיצוי לעובדים, פיצוי למפעלים בסביבה העלולים להיפגע, הפגיעה הצפויה בלקוחות המפעל ועוד. לפי ירקוני, תמחור הפוליסה נעשה לפי כל סוג של סיכון בנפרד - אש, רעידת אדמה, נזקים מיכניים, נזקים אלקטרוניים ועוד; ובנוסף, נזקים נלווים כגון אובדן שעות עבודה, נזקים לצד שלישי ועוד. סיכונים נוספים המתומחרים בשיטה זאת, הם נזקים בזדון או נזקים כתוצאה מפעולות טרור.

בביטוח גניבות, אומרת ירקוני, לצורך קביעת הסכום לביטוח לוקחים בחשבון גם את מרכיב ה"אופנה". גנבים פועלים בהתאם לאופנות. אם בעבר הנטייה