השעה 13:00 וחדר האוכל הבשרי בבית סלקום בנתניה הומה אדם. במסדרון המרכזי של הבניין כבר מתהלכים עובדים בדרכם החוצה ובידם הקינוח, עוגה עטופה במפית או תפוח וקלמנטינה, אך רוב השולחנות בפנים מלאים ודוכני חלוקת המנות בפעילות שיא. נראה שמנת חזה העוף על הגריל - המנה הבשרית הפופולרית בקרב העובדים, לצד השניצל - מתחסלת במהירות, והמחלקים דואגים לכך שהמלאי לא יאזל.
אליה מצטרפות התוספות וביניהן כמובן צ'יפס - מהכוכבים הקבועים בתפריט המגוון, שכולל לא פחות מתשע מנות עיקריות שמתחלפות מדי יום. אחרי שפקדו גם את בר הסלטים בהרכבה עצמית, מתיישבים העובדים סביב שולחנות עץ נאים ואוכלים את הארוחה העיקרית של היום תחת גופי תאורה מלבניים ואופנתיים.
אם יש דבר שמשותף לכל מקומות העבודה, ממפעלים קטנים ועד לחברות היי-טק גדולות, הרי זו בטנו של העובד. בסביבות 12:00 בצהריים היא מתחילה לקרקר, לקראת הריטואל היומי של ארוחת הצהריים. הריטואל הזה משתנה ממקום עבודה אחד למשנהו והדפוסים שלו תלויים בעיקר במעביד.
יש מי שמספק לעובדיו חדר אוכל מפואר עם מגוון עצום של מנות ואפשרויות, יש מי שמחלק תלושים מסובסדים למסעדות באזור מקום העבודה ויש מי שלא מקבל על עצמו אחריות לתזונתו של העובד ומותיר אותו לדאוג לעצמו.
גם לעובד זה יש כמה אופציות: לחמם במטבחון הקטן את הפולקע והאורז מהבית, להזמין משלוח או לחפש את לחמו ברחובות הסמוכים למקום העבודה. במקרה הטוב זו תהיה ארוחה עסקית משתלמת במסעדה באזור, במקרה הפחות טוב זה ייגמר במנת שווארמה או פלאפל בפיתה שתילעס ליד שולחן העבודה כשהטחינה מטפטפת על המקלדת.
מאחורי סוגיית ארוחת הצהריים של העובדים עומדת פילוסופיה שלמה של תרבות ארגונית. פנחס פרידמן, פסיכולוג ויועץ ארגוני ומנהל מכון גילפורד המתמחה בפסיכולוגיה ארגונית, מציין שלהסדרי ארוחת הצהריים במקומות עבודה יש השפעה ישירה על אופי העבודה בארגון.
לדברי פרידמן, "כשמקום עבודה מספק לעובד חדר אוכל, הוא מעודד תקשורת לא פורמלית בין העובדים, שתורמת בסיכומו של דבר לעבודה ולשירות הפנימי בתוך הארגון. כשהעובד יוצא לאכול בחוץ, גם אם באופן מסובסד, רמת התקשורת הלא פורמלית נמוכה יותר ובדרך כלל הארוחה גוזלת יותר זמן. מבחינה ארגונית, אם מצפים מעובד שייתן שעות עבודה רבות ואפקטיוויות, צריך לספק לו מזון".
פרידמן מציין שהסדר מוצלח לארוחת צהריים מגביר את המוטיווציה של העובד ומטפח את התחושה שלמקום העבודה אכפת מעובדיו. מבחינת הארגון עצמו, ככל שהוא דואג יותר לעובדים - כך משתפרת התדמית שלו כלפי חוץ. "לחברה חשוב להציג את עצמה כמבוססת ובעלת מסוגלות. זה הופך אותה לנחשקת בבואה לגייס עובדים איכותיים ובמעמד חתימת הסכמים עם לקוחות", הוא אומר.
בפועל, נראה שנושא ארוחת הצהריים של העובדים מאורגן ומסודר יותר ככל שהחברה גדולה יותר, והדבר גם נגזר מאופי העבודה בה (עבודת מטה או עבודה בשטח, למשל). חברות קטנות שבהן לא יותר מעשרות עובדים אינן טורחות בדרך כלל להגיע להסדרי צהריים מיוחדים, אך ככל שהן גדלות הנושא עולה על הפרק ובדרך כלל מתמסד בצורה זו או אחרת.
חברת E-learning, העוסקת בפיתוח הדרכה מתוקשבת, צמחה בקצב מהיר בשנה וחצי האחרונות ומונה כיום קרוב ל-70 עובדים, אבל הסדר ארוחות הצהריים שלה מסתכם במתן 10% הנחה סמליים במסעדות הסמוכות לה, רובן מסעדות פועלים.
במשרדים עצמם יש מטבחון עם מקרר, מיקרוגל, טוסטר ופינת קפה (בקרוב תהיה גם מכונת קפה). העובדים יכולים לשבת על כיסאות גבוהים ליד בר מעץ ולאכול אוכל מחומם מהבית או ארוחה שקנו בחוץ ובחרו לאכול במשרד.
טל רדנאי, מנהלת משאבי האנוש בחברה, מספרת כי הדברים לא ממוסדים מבחינה ארגונית גם מכיוון ש-E-learning היא חברה יוצאת דופן. "אופי העבודה מאוד דינמי, רבים מהעובדים מסתובבים בחוץ אצל לקוחות, באים ויוצאים שוב ולכן ארוחות הצהריים אינן מאורגנות.
"מצד שני, האווירה הלא פורמלית זולגת למטבחון שיש בו גם אלכוהול בדרך קבע, להרמת כוסית בימי חמישי לפני סוף השבוע או לציון ימי הולדת ואירועים. לפעמים אחד מהעובדים יוזם הזמנה מרוכזת ממסעדה, אבל זה עניין של יוזמה אישית ולא משהו מאורגן", מספרת רדנאי.
שי, אחד העובדים בחברה, אינו מרגיש בחסרונו של חדר אוכל או של הסכם משלוחים מסודר. לדבריו, "חשוב לי לצאת החוצה ולהתאוורר קצת והמסעדות מאוד קרובות למשרד. רובן מציעות אוכל ביתי במחירים לא גבוהים וזה מספק אותי". מצד שני, הוא בוודאי לא יתנגד להוציא פחות כסף מכיסו עבור הארוחות.
מבחן שקדי המרק
בניגוד מוחלט לאופי האקראי של ארוחות הצהריים ב-E-learning, הרי שבחברות גדולות כמו אלביט או סלקום המצב שונה לחלוטין. במשרדי אלביט באזור התעשייה מת"ם שבחיפה, כמו גם בבית סלקום באזור התעשייה פולג שבנתניה, מופעלים בכל יום בצהריים חדרי אוכל (בשרי וחלבי) לצד קפיטריה.
באלביט יש גם מכונות אוטומטיות שאותן ממלאים כל בוקר בכריכים, גרנולה ויוגורט לארוחת בוקר, ובשעות אחר הצהריים חדר האוכל החלבי, הנקרא ביט קפה, מציע ג'בטות, סלטים, מעדנים ופיצות לאנשי השעות הנוספות. בערב מחלקים בסלקום סנדוויצ'ים.
השיטה עצמה פשוטה: העובד מעביר את התג שלו בעמדה הסמוכה לכניסה לחדר האוכל (או במכונות האוטומטיות, או בקפיטריה) ואת התלוש שמונפק הוא מוסר במעמד קבלת המנה העיקרית. המחיר מסובסד ועומד על 12-20 שקל, בהתאם למדרגת המס השולי של העובד.
בנוסף קיימים בשתי החברות מטבחונים עם פינות קפה ומיקרוגל, לנוחיותם של אלה שמעדיפים להביא אוכל מהבית ולחמם אותו. עם זאת, בשיטוט בין הקומות של שתי החברות בשעת צהריים כמעט שלא נראו עובדים שחיממו את מזונם במטבחונים.
כמו בסלקום, גם באלביט התפריט משתנה מדי יום ובחדר האוכל הבשרי המבחר מגיע אפילו ל-17 מנות עיקריות. ביום חמישי יש תפריט "על האש" שכולל שיפודים, נקניקיות, קציצות, סטייק ועוד, לצד דג נסיכה ותוספות שמזכירות יותר תפריט של גני אירועים, כמו סלט תרד עם אננס או סלט אפרסמונים.
בחדר האוכל החלבי, הקטן יותר, נעשו בשנה האחרונה שינויים בעקבות תלונות העובדים. ספקית ההסעדה הוחלפה, ומאז גם חדר האוכל החלבי מלא. בימי רביעי, כשמוגש לקינוח ופל בלגי, אפילו הקרניבורים של אלביט הולכים בעקבות הריח ומוותרים על ליטרת הבשר לטובת מנה עיקרית חלבית כמו טונה צרובה בצ'ימיצ'ורי - העיקר לסיים במתוק הנחשק.
פעם בשבועיים מציעים בחדר החלבי גם סושי, ואז 160 המקומות רחוקים מלהספיק. נשמע כמו קייטרינג גורמה? זאת בהחלט השאיפה.
דליה גונן, סמנכ"ל משאבי אנוש באלביט, מספרת שהמחלקה שלה פועלת בגישה שלפיה "העובד הוא לקוח", מה שבא לידי ביטוי גם בנושא ההסעדה. "אנחנו בודקים כל תלונה ובקשה של העובדים ומנסים לתת להם את השירות הטוב ביותר, ולאפשר לכל אחד מהם לבחור מה שטוב בשבילו", היא אומרת.
את התלונות על האוכל החלבי, למשל, פתרו שם בגיבוש קבוצה של 20 עובדים שיצאו, ממש כמו בהפקת אירועים, לטעימות בחברות שונות ובחרו חברת הסעדה חדשה.
באלביט קיים גם הסדר עם חברת סיבוס (המספקת פתרונות צהריים לארגונים על ידי תיווך בינם לבין מסעדות, חברות קייטרינג והסעדה), והעובדים יכולים לצאת להתאוורר בארוחה מסובסדת באחת המסעדות הסמוכות למת"ם, כולל מסעדות על חוף הים.
למרות מגוון האפשרויות הנדיב, גונן בוחרת מדי יום להסתפק בסלט מה"דלי" באלביט, אופציית ההסעדה השלישית בחברה, המציעה סלטים וכריכים. גונן מציינת שאין לה זמן לצאת לאכול והיא מתפתה לבקר בחדר האוכל רק כשיש סושי.
את אופציית היציאה החוצה מנצלים עובדי אלביט בחיפה לעתים רחוקות בלבד, אבל הם יתמרמרו אם היא תבוטל. רווית, שעובדת בחברה כבר שבע שנים ונוהגת לאכול מדי יום בחדר האוכל מנת עוף בגריל, הודו או דג, מציינת שהיא יוצאת לאכול בחוץ רק פעם בחודש. "זה גוזל זמן ודורש הליכה או נסיעה קצרה, אבל זו אופציה מצוינת וטוב שיש אותה כי היא נותנת לנו אפשרות להתאוורר".
בזמן שהבנות מסיימות את העוף בגריל לצד סלט הגזר מגיע חזי, השף של המטבח הבשרי שמסעיד את אלביט כבר 20 שנה, ומפנק אותן בתוספות הישר לשולחן. באלביט קוראים לזה יחס אישי, אבל בימים אלה חזי וכל צוות המטבח משקשקים מפחד לקראת השינוי המהותי בחדרי האוכל של החברה.
מלי רז, ראש תחום משק והסעדה בחברה, הובילה בחודשיים האחרונים מהלך תזונתי במטבח ובחדרי האוכל בליווי צמוד של דיאטנית קלינית. עיקר השינוי הוא במתן מידע תזונתי וסימון המנות ולאו דווקא בשינוי התפריט הקיים, מתוך אמונה שבהמשך העובדים הם אלה שיובילו מהפך.
בעקבות השינוי כבר ביטלו במטבח את השימוש במרגרינה, אבקות מרק ורטבים שמכילים מונוסודיום גלוטומט, ובינתיים אף עובד לא התלונן על ירידה בטעם. "העניין הוא לא לכפות על העובדים אוכל בריא יותר, אלא לספק מידע ולתת להם את זכות הבחירה", מדגישה רז. כניסוי מקדים, סומנו לפני מספר שבועות שקדי המרק הפופולריים בסימון קלורי, ובתום הארוחה נותר ההר צהוב גבוה הרבה יותר מהרגיל.
עולים על המסלול הירוק
הרעיון לערוך שינוי בחדרי האוכל ובמטבחים הגיע למעשה מהעובדים, שביקשו אוכל בריא יותר ושמן פחות. רז נתקלה במהלך כזה שהונהג לפני למעלה משנה במפעלי נייר חדרה ופנתה לאורית מגלד בן-אריה - דיאטנית קלינית שמתמחה בבניית תוכניות תזונתיות לארגונים בשיתוף הפורום למניעת מחלות לב וכלי דם - שליוותה את התהליך.
"מקום העבודה הוא הגורם המרכזי שמספק מזון לאנשים עובדים, והמטבח המפעלי נושא באחריות לספק בחירה תזונתית בריאותית יותר לעובד ולאפשר לו לבחור", טוענת בן-אריה.
תוכנית הצבעים של בן-אריה מתחילה בסימון ויזואלי של מזונות בריאים יותר ופחות, הצבת מעמדים שמפרטים את רכיבי המנה, כניסה למטבחים וקידום שינויים כלל מערכתיים. לדבריה, "הרעיון הוא להפחית את השימוש בכמויות השומן, הסוכר, המרגרינה ועוד, וכך בסופו של דבר להפוך גם מאכלים אדומים לירוקים".
השינוי במפעלי נייר חדרה הוכתר בהצלחה. באחרונה נערך שם סקר ממנו עלה שרמת שביעות הרצון של העובדים עומדת על יותר מ-95% ושצריכת המזון שם פחתה. "ברגע שנותנים לעובד לבחור, הוא לוקח אחריות על עצמו ואז הארגון לא משמש כהורה מחנך אלא רק מציע אפשרויות בחירה ומידע, כשכל אחד יכול לבחור במה שנכון עבורו", מסכמת בן-אריה.
נדמה כי באלביט הקהל שיהיה מרוצה ביותר מהשינוי הוא נשי בעיקרו. רווית, למשל, מקדמת בברכה את השינוי ומציינת שממילא חצי מהאנשים בעבודה בדיאטה. ליאת, עובדת נוספת, מוסיפה: "זה מתאים, כי יש פה מודעות גבוהה לתזונה ולמשקל. אני באופן אישי אוכלת בעיקר ירקות ונמנעת ממזון מטוגן".
לעומתן, אורן שעובד באלביט שלוש שנים, מרוצה מחדר האוכל כמו שהוא ולא מתרגש מהשינוי: "נושא סימון האוכל לא ישפיע עלי ונראה לי שזה עניין טרנדי ולא יותר מזה. לטעמי האוכל פה מספיק מגוון ובריא גם כך".
על סוגיית היציאה למסעדות אומר אורן, שלפעמים היציאה נחוצה בגלל פגישות עם אנשים מבחוץ, אבל בסופו של דבר לדעתו מדובר באפקט של פסיכולוגיה הפוכה: "זה טוב שיש אופציה, אבל דווקא אז באים יותר לחדר האוכל".
לאכול בחדר הסגלגל
גונן מאשרת את קביעתו של הפסיכולוג הארגוני, פרידמן, בנוגע ליתרונותיו של חדר האוכל מבחינת ביסוס תקשורת לא פורמלית. "המפגש תורם לגיבוש חברתי ולמינגלינג עם עובדים מחטיבות אחרות, ולא פעם דברים נסגרים בזמן ארוחת הצהריים".
תמי רווה-רגב, מאגף משאבי אנוש בסלקום, מציינת שהיא נוהגת לקבוע פגישות פנימיות בחדר האוכל. לטענתה, הנוהג חוסך לה זמן ומייעל את העבודה. היא ממהרת להדגיש שחדרי האוכל בסלקום מכונים "מסעדות" ולא "חדרי אוכל", ואלה אכן מעוצבים בקפידה.
מה שבולט בחדר האוכל של בית סלקום הוא ניצולו למינוף הפעילות השיווקית של החברה. זה מתחיל ממפית הנייר שעל השולחן, שעליה מודפסים בסגול תכנים משתנים, וממשיך בעיצוב החלל.
מתוקף עבודתם בפריפריה, עובדי מרכזי השירות של סלקום נהנים מהסדרי ארוחות צהריים במסעדות (גם דרך חברת סיבוס), אבל בבית סלקום אין אפשרות לאכול בחוץ: "אין ספק שמבחינה כלכלית ומההיבט של יעילות העובד זה לא משתלם לשחרר קרוב ל-2,000 עובדים לאכול בחוץ", מבהירה רווה-רגב.
הריחות שיגעו את העובדים
בניגוד לחברות כמו אלביט וסלקום, שמאמתות את ההנחה שככל שיש יותר עובדים להאכיל כך משתלם יותר להשקיע בחדר אוכל, הרי שבסניף רמת גן של קבוצת דפי זהב ניסו את האופציה הזו והחליטו לבטלה.
דלית קריינר, סמנכ"ל משאבי האנוש בקבוצה, מספרת שעד לפני ארבע שנים פעל בבניין חדר אוכל, אבל העובדים התלוננו על הריחות שעלו ממנו. לפיכך הוחלט לבטל את הפונקציה הזו ובחלל של מה שהיה פעם חדר האוכל נבנתה קפיטריה.
האוכל מגיע במשלוחים באמצעות הסדר עם חברת סיבוס בשני סבבים עיקריים, בצהריים ולאורך כל שעות היממה, ואפשר גם לצאת החוצה למסעדות בהסדר או לקנות כריכים מוכנים ושתייה במינימרקט סמוך.
אם תשאלו את פנחס פרידמן על אכילה מול שולחן העבודה, הוא יאמר חד משמעית שארגון לא צריך לעודד זאת - מטעמי ניקיון, סדר ותדמית, אבל בדפי זהב רבים מהעובדים בוחרים לקחת את המשלוח שלהם מהקפיטריה ולאכול ליד המחשב האישי. להנהלה אין שום בעיה עם הנוהג.
למתבונן מהצד, שאינו מורגל בחדר אוכל במקום עבודתו, נראה כי אחרי ארוחת צהריים עשירה ומגוונת כמו זו שמוגשת בחדרי האוכל של סלקום ואלביט, מתחשק רק לפרוש לשנת צהריים. אבל רווה-רגב אומרת שאולי בהתחלה לעובדים יש עיניים גדולות והם גודשים את הצלחת, אך אחר כך כל אחד לומד לאכול כפי שמתאים לו מתוך ידיעה כי לפניו עוד שעות עבודה רבות ועליו להישאר נמרץ ועירני.
"לנו זה אולי נשמע מצחיק", מספר פרידמן, "אבל בחו"ל יש מקומות עבודה שהולכים צעד אחד קדימה ומספקים לעובד גם חדר לתנומה קצרה, מתוך מחשבה שזה ייעל את עבודתו". בארץ, או לפחות בבית סלקום, עד שיגיעו חדרי הנמנום ממוקם מול הכניסה לחדר האוכל חדר הכושר, שמזכיר לעובד שאת הצ'יפס והלזניה מארוחת הצהריים ואת המאפה המוזל מהקפיטריה צריך גם להוריד.
ארוחת צהריים של אלופים
כך תבחרו בחוכמה מרכיבים לארוחה מזינה ולא מרדימה
זה לא מפתיע שארוחה מאוזנת ומזינה צריכה להיות מורכבת ממנה בשרית, תוספת וירק. השאלה היותר מעניינת היא מה יככב בכל אחד ממרכיביה. הדיאטנית הקלינית אורית מגלד בן-אריה מציינת שדגי ים אפויים או על הגריל (בייחוד סלמון וטונה המכילים אומגה 3) הם מנה עיקרית בריאה, קלילה ומומלצת, כמו גם חזה עוף והודו צלויים או על הגריל.
אם אין דג סלמון או טונה, גם זהבון, סול, אמנון או בקלה, הנפוצים במטבחי ארגונים, מומלצים לפחות 2-3 פעמים בשבוע. דג נסיכת הנילוס הוא דג שמן ומומלץ פחות.
בשר בקר, למרות תכולת הברזל שבו, יגרום לתחושת כבדות ומכיל גם שומן רווי שמזיק לבריאות. לחלופין, את הברזל אפשר לקבל מהודו אדום. כדאי לבחור בתוספת פחמימתית המורכבת מדגנים מלאים העשירים יותר בסיבים תזונתיים כמו אורז מלא, חיטה מלאה, בורגול או מג'דרה. אורז לבן עדיף על תפוחי אדמה שמעלים את רמת הסוכר בדם ומכבידים על מערכת העיכול.
ירקות טריים ניתן לאכול ללא הגבלה. יש לשים לב כי בתהליך בישולם הולכים לאיבוד חלק מהמינרלים והוויטמינים, ובפעמים רבות נוספים בהכנה רטבים מוכנים ומלח. ככלל, כדאי להימנע ממזון מטוגן (תפוחי אדמה, צ'יפס, שניצל) וממנות גדולות.
זיכרו שהירקות מזינים, אבל הרוטב משמין. ואם אתם צמחונים שלא אוכלים דגים - תמיד כדאי לבחור באלטרנטיווה הלא מטוגנת, כמו פשטידה.
לאיזה חדר אוכל תרצה ללכת היום?
גם בקרב על הארוחה הטובה ביותר בעמק הסיליקון - גוגל מנצחת בגדול
כשמדברים על הטבות לעובדים, עמק הסיליקון הוא מקור ההשראה של עובדי חברות ההיי-טק בכל העולם. גולת הכותרת היא כמובן גוגל - שארוחות הצהריים והערב שהיא מספקת בחינם לעובדיה מעוררות את קנאתם של עובדי ענקיות הטכנולוגיה השכנות.
העובדים בעמק הסיליקון לא עמדו בפיתוי, ואימצו לעצמם מנהג: "להתפלח" לחדר האוכל של גוגל לארוחת הצהריים, לאכל לשובע ואף להצטייד ב"דוגי בג" לארוחת הערב.
תופעת ה"התפלחות" לחדרי אוכל של חברות היי-טק קיבלה לאחרונה צביון חוקי, ואף הולידה רשת חברתית לא וירטואלית שזכתה לשם ההולם 2.0 Lunch. באמצעות לוח זמנים המאורגן דרך בלוג, מאות מהנדסים, אנשי הון סיכון ועובדים אחרים בחברות שונות בעמק הסיליקון נפגשים לארוחות חינם בהרכבים שונים בחדרי האוכל של החברות המובילות באזור.
מאחר שהתופעה, שצברה תאוצה, נראית כדרך טובה ליצור קשרים - החלו חברות לעודד עובדים להביא חברים, מועמדים לעבודה ובלוגרים בעלי השפעה לארוחה, כדי להציג בפניהם מוצרים חדשים. פייסבוק, מיקרוסופט וחברות אחרות אירגנו באופן רשמי אירועי 2.0 Lunch ואירועים דומים החלו לצוץ גם בסיאטל, גרמניה, בנגלור ולוס אנג'לס.
חברות הטכנולוגיה של עמק הסיליקון מחפשות דרכים להפוך את העסקים שלהן לירוקים יותר, והטרנד הירוק לא איחר להגיע גם לקפיטריות של החברות. אדובי, סיסקו, גוגל, מיקרוסופט ויאהו נמנות עם החברות שהחלו לעשות קומפוסט מפסולת של מזון, למחזר שמן לטיגון, ולהימנע משימוש בכלים חד-פעמיים. חלקן אף חתמו על חוזים עם חברות המשתמשות בתוצר מקומי בלבד.
גוגל הפסיקה להשתמש בסכו"ם ובכלי הגשה חד-פעמיים. יאהו התקינה לעובדים מכונות סודה עם כוסות הניתנות לשימוש חוזר, בחינם כמובן, כדי לעודד אותם להימנע מרכישת פחיות ובבקבוקים - שייצורם והמשלוח שלהם מבזבזים אנרגיה רבה.
עפרה שלו
למי זה טוב שבמקום העבודה יש חדר אוכל?
נגה משל
1.2.2008 / 8:35