דרכן של בשורות רעות - רעשי אדמה, שטפונות, סופות בצורות שביתות וכדומה - לנחות בסדרות. כך גם בכלכלה: באחרונה נוספה למשבר הנדל"ן, ולהפסדים שספג ומוסיף לספוג שוק משכנתאות הסאבפריים ברחבי העולם, תרמית שנגלתה בסוסייטה ז'נרל, הבנק השני בגודלו בצרפת. תרמית זו הסבה לו הפסדים של ממש (ממומשים) של כשבעה מיליארד דולר.
התרמית בסוסייטה ז'נרל מעלה באוב תרמית דומה בברינגס לפני כ-13 שנה, שהנחילה לבנק הלונדוני הוותיק הפסד של יותר ממיליארד דולר ומוטטה אותו כליל. לעומתו, אמור סוסייטה ז'נרל, כפי שנהגו בנקים אחרים שנכוו במשבר הסאבפריים, לגייס זריקת הון שתקזז את הפסדיו, או להיבלע על ידי בנק מתחרה כ-BNP-פאריבה (הצרפתים אינם ששים לאפשר לבנק זר להשתלט על בנק מקומי).
לא רק ניווט מוניטרי
לתאונות בברינגס ובסוסייטה ז'נרל ולמשבר הסאבפריים קווי דמיון. בשתיהן מדובר בהימורי ענק במדדי מניות - שהחמיצו; בשתיהן חרגו חונכיהם מרף החשיפה העליון שקובעים בנקים לסחרניהם; בשתיהן הסתירו חונכיהם את ממדי חשיפותיהם מן הממונים עליהם - בין על ידי אי-גילוין; בין על ידי ייחוס עסקות שכשלו לישויות-קש פיקטיוויות; בין על ידי הצגת מסמכים כוזבים שהעידו על קיומן של עסקות נגדיות, שגדרו כביכול את העסקות ההפסדיות (שלא היו ולא נבראו); בין על ידי תחבולות לא כשרות אחרות.
הניתן למנוע הונאות, תקלות ו"תאונות" מן הסוגים הנזכרים לעיל? כשמדובר בהונאות, הדרך היחידה להפחיתן כרוכה בהידוק הבקרה, פנימית וחיצונית כאחד. אילוצם של עובדים לנצל את מלוא חופשתם - אמצעי שלא יושם בסוסייטה ז'נרל או בבנק למסחר הישראלי - היא דרך, אחת מני רבות, לגילוין של עסקות נסתרות.
יותר בעייתית מניעתן/צמצומן של תופעות בועה מחזוריות, כבועת הנדל"ן הנוכחית, או בועת הדוט.קום בתחילת המאה. חסידי השוק החופשי גורסים כי מוטב להניח לשווקים סוררים לתקן את משוגותיהם בכוחות עצמם. לעומתם, סבורים חסידי התערבות ממשלתית כי מאחר שבועות נדל"ניות ומנייתיות מקרינות במוקדם או במאוחר על כלל מגזרי המשק, שומה על רשויות מוניטריות (קרי: בנקים מרכזיים) שיחדלו להתכרבל ב-ד' אמותיה של מדיניות אנטי-אינפלציונית צרה, וירחיבו את תחומי פעילותם במגמה לקדם, לווסת ולעדכן יעדי תפוקה, צריכה וצמיחה.
רב הנסתר על הנגלה
בין השאר, הם ממליצים על:
(1) יתר דגש על שקיפות (מקור המונח "תשקיף") ועל גילוי מאזני נאות ומלא.
(2) הרחבת אחריותם של דירקטורים במועצות מנהלים.
(3) טיפול נמרץ בניגוד-עניינים מובנה, המאפיין את יחסי הגומלין המעוותים בין רואי חשבון וחברות-דירוג למושאי-דירוגם (המשלמים את שכרם).
(4) הפנמת קני מידה מחמירים יותר באומדן סיכוני אשראי שנוטלים על עצמם בנקים ובתי השקעות על ידי אימוץ חוקים ותקנות מינהליות, כגון הסדרת (רגולציה) שיעור האשראי המוקצה לנוטלי משכנתאות והגבלתו ל(נאמר) 70% משוויו של הנכס הממושכן; בחינה קפדנית של יכולת הפירעון החודשית של לווים בתנאי אשראי משתנים; ומה שנראה עוד יותר לעניין:
(5) חיובם של מאג"חיהן ומפיציהן של חובות נדל"ניים לציבור להחזיק בתיקיהם נתחים נכבדים (נאמר 10%) מן המרכולת שהם משווקים ללקוחותיהם.
עד כאן, טוב ויפה. הצרה היא שלעולם לא תשרור תמימות דעים בקרב משקיעים ואומדי סיכונים באשר להיותו או לאי-היותו של שוק מסוים "בועתי". שהרי תמימות דעים גורפת באשר לסיכונים ולסיכויים הכרוכים באפיק השקעה כלשהו תוביל בהכרח למצבים הזויים של "מוכרים בלבד" או "קונים בלבד" - שמשמעם, בהכרח, השבתת המסחר בשוקי העולם.
הלנצח יפקדונו בועות והונאות?
רפי פרסיץ
3.2.2008 / 7:25