אשתו של "הנשיא החרמן" לשעבר אינה מתאימה להיות נשיאה

מאת דיוויד קאר, "ניו יורק טיימס"



ירח דבש לא נמשך לנצח. תשאלו את הילרי קלינטון ורופרט מרדוק. לפני שנתיים היה מרדוק, המנכ"ל של ניוז קורפוריישן שמחזיק בעיתון "ניו יורק פוסט", בתהליך התפייסות עם הסנאטורית קלינטון: הוא הניח מאחוריו את העוינות כלפיה, החזיק בקרן לגיוס כספים לקמפיין שלה לסנאט, והעיתון החל להביע תמיכה בבחירתה מחדש לסנאט.



היחסים הללו הסתיימו בקול שאון רב ביום חמישי שעבר. הכותרת הראשית ב"פוסט", שמוקמה בסמוך לכותרת "רשת המין של השוטרים", היתה "הפוסט תומך בברק אובמה". זו לא היתה סתם כותרת, אלא כותרת בגודל ענק. אפילו ג'ון מקיין הרפובליקאי, החביב על העיתון ועל מרדוק, לא זכה לכותרת בגודל כזה ביום שלמחרת. למרות הכותרת שמביעה תמיכה באובמה, הכתבה התעסקה בצד השלילי של הסיפור. הנימוק לתמיכה באובמה לנשיאות היה הבעת התנגדות לבחירה בקלינטון לתפקיד.



מדוע מתנער ה"פוסט" מקלינטון? מאמר המערכת היה רווי בהרבה ארס כלפי קלינטון והדמוקרטים. ההערכות הן כי התיאורים ב"פוסט", כגון "חזרה לשנים האופורטוניסטיות, מוכתמות בשערוריות וחסרות המוסר של בני הזוג קלינטון", משמשים את מרדוק כדי לתמוך באיש קש דמוקרטי (אובמה) שיובס על ידי הרפובליקנים בסתיו.



ואולם, התשובה האמיתית לשאלה הרבה יותר מסובכת. אמנם קלינטון נפגשה לארוחת בוקר עם הנהלת ה"פוסט" לפני שנתיים, ואמנם בעלה, הנשיא לשעבר, ערך ביקור היכרות עם מערכת החדשות של העיתון ובעמוד שש בעיתון הפסיקו לכנות אותו "הנשיא החרמן", אך מעולם לא נוצר שם סיפור אהבה. הפסקת האש שהכריז ה"פוסט" היתה עניין מעשי בלבד. ההשקפות הפוליטיות של מרדוק מבוססות פחות על אידיאולוגיה ויותר על גישה מעשית של תמיכה בחזקים (הוא תמך בעבר במרגרט תאצ'ר ובטוני בלייר). בשל כך העדיף לשמור על יחסי עבודה טובים עם אחת מנציגות ניו יורק לסנאט.



ב-2006, כאשר תמך בקלינטון במירוץ לסנאט, הבהיר העיתון שהתמיכה לא תהיה לאורך כל דרכה הפוליטית של קלינטון. "אנחנו חושבים שהיא עשתה עבודה טובה בשש השנים הללו והיא תעשה עבודה טובה בתפקיד זה בשש השנים הבאות - אם לא ב-12. יש לבחור בהילרי שוב ב-2012", נכתב אז ב"פוסט".



לא רוצים לקרוא על פאריס והילרי



כסנאטורית, השקיעה קלינטון זמן ומאמץ בהזרמת חדשות מהמשרד שלה לעיתון, בנוסף לסקופים כשהעניין התאים לשני הצדדים. ואולם, היא מעולם לא נפגשה עם צוות העורכים הבכירים של העיתון, כמנהגם של פוליטיקאים מקומיים, ועובדה זו לא נעלמה מעיני מנהלי העיתון.



על פי מקורות, התקררות היחסים בין הצדדים נובעת, בין היתר, מהיותו של ה"פוסט" עיתון מקומי. כאשר קלינטון היתה סנאטורית מטעם ניו יורק היו לה יחסים תקינים עם העיתון, אולם כשהחלה לרוץ לנשיאות, ה"פוסט" נהפך לעוד עיתון בשרשרת ארוכה של כלי תקשורת. הזלזול מצדה לא התקבל יפה בשורות ההנהלה. כאשר ג'ון אדוארדס הודיע באביב האחרון שיחרים את העימות הטלוויזיוני בפוקס ניוז, רשת הטלוויזיה שבבעלות מרדוק, קלינטון הלכה בעקבותיו. מרדוק רשם לעצמו את העובדה שקלינטון לא מחזירה טובה לגופים התקשורתיים שתמכו בה כל כך.



וכמובן שקיימת גם הנטייה הטבעית של הצהובונים לחולל מהומות. ה"פוסט" חי על מה שאדגר אלן פו כינה "שדון הסטייה": הזיגזוגים המפתיעים של ה"פוסט" הופכים אותו לגורם שנמצא בעובי הקורה של סדר היום הלאומי - הרבה יותר מעוד צהובון מפסיד שאנשים בניו יורק נוהגים לקרוא בגלל מדורי הרכילות והספורט.



צהובונים חיים על נושאים לוהטים. הם אוהבים "להריץ" סיפור, אולם הם גם נוטים להשתעמם בקלות (למרות שעובדה זו אינה נכונה לגבי כל מי שעובד בחדר החדשות. לעורך הפוליטי של העיתון, גרג בירנבאום, יש אתר באינטרנט בשם JustHillary שמתעדכן כל הזמן בתמונות חדשות ובלינקים למאמרים). קול אלן, העורך הראשי של ה"פוסט", אחראי על מציאת הנושאים החמים. הוא ומרדוק קבעו שהקלינטונים הם לא הדבר הנכון עכשיו.



ביסודו מתפקד ה"פוסט" כמשקף את דעת הקהל, וכרגע הוא משקף את חוסר ההתלהבות של הציבור מחבילת נשיאות שכוללת את ביל קלינטון. ה"פוסט" איבד את התיאבון שלו להילרי מאותה סיבה שאיבד ענייו בפאריס הילטון: זה לא מה שהקוראים רצו לקרוא.



האם יש עדיין תקווה לקשר בין קלינטון ל"פוסט"? ובכן, היא עדיין הסנאטורית מניו יורק. הקלינטונים ומרדוק קבעו לקיים שיחת ועידה לאחר התמיכה באובמה ביום חמישי שעבר, אולם היא לא התקיימה עקב סדר היום העמוס של שני הצדדים. איש לא יודע טוב יותר מהקלינטונים וממרדוק שהחיים הם ארוכים ושללא צל של ספק - הם ייפגשו שוב בעתיד.