השופט קבע לכונסי קו אופ צפון שכר טרחה של 6 מ' ש' לאחר פגישה לא פורמלית ובית המשפט העליון ביטל את ההחלטה

קביעת שכר הטרחה בסך 6 מיליון שקלים לכונסי קו-אופ צפון - עוה"ד אליעזר לויט, הרצל כספי ורו"ח יחיאל בורוכוף - תבוטל בשל פגם חמור שנפל בה. כך קבע אתמול בית המשפט העליון.



לפתחו של בית המשפט העליון הגיעו חמישה ערעורים בעניין שכר טרחתם של הכונסים וביניהם לויט, ששימש בעבר כונס של אגודת קו-אופ צפון.



לויט ייצג חברים באגודות בתביעה ייצוגית נגד האגודות השיתופיות קו-אופ צפון וקו-אופ זבולון למתן שווי ריאלי למניות החברים, זאת בניגוד לעמדת מוסדות האגודות באותה עת, לפיה ניתן לפדות את המניות לפי ערכן הנומינלי בלבד.



התביעה לא אושרה כתביעה ייצוגית, לאחר שהאגודות הודיעו לבית המשפט על נכונותן לבצע את הליך פדיון המניות. בית המשפט המחוזי מינה את לויט כאחד מכונסי הנכסים שעליהם הוטל לממש את נכסי האגודה ולחלק את הכספים לבעלי המניות המעוניינים בפידיונן. בסופם של ההליכים, שכר הטרחה שביקש לויט בכל התיקים הסתכם בעשרות מיליוני שקלים.



בין חמשת הערעורים ערערו האגודות על החלטת בית המשפט באשר לשכר הטרחה הסופי של שלושת הכונסים. האגודות, המיוצגות באמצעות עוה"ד רנן גרשט ואופיר נאור ממשרד יוסי שגב, טענו כי סגן נשיא המחוזי בחיפה, השופט גדעון גינת, אישר לכונסים שכר טרחה בסך 6 מיליון שקל, וזאת לאחר פגישה בלתי פורמלית שהתקיימה בינם לבינו, בה הם טענו באריכות לעניין גובה שכר הטרחה המגיע להם, ללא נוכחות האגודות.



השופט אשר גרוניס, אליו הצטרפו השופטים אסתר חיות וחנן מלצר, קבע כי נסיבות מתן ההחלטה מלמדות על "פגם דיוני משמעותי שאינו ניתן לריפוי אלא בדרך של ביטול ההחלטה והשבת הדיון לבית המשפט המחוזי".



לדבריו, קיימים מקרים בהם בעל תפקיד כגון מפרק או כונס נכסים מקיים התייעצות עם בית המשפט בלא נוכחות גורם אחר, ואולם מקרה של פסיקת שכר טירחה לבעל תפקיד איננו מן המקרים בהם יש הצדקה לכך.



השופט הסביר כי כאשר הדיון מגיע לשאלת שכרו של בעל תפקיד, הוא נחשב לבעל דין לכל דבר, ובנקודה זו קיים בדרך כלל ניגוד אינטרסים בין בעל התפקיד לבין אלה שהוא מופקד על עניינים, כפי שקיים בעניין הנוכחי, בו האינטרס האישי של הכונסים מתנגש עם האינטרס של חברי האגודות.



השופט דחה את טענתו של לויט כי החלטת השופט לא התייחסה אליו שכן הוא לא השתתף בפגישה הבלתי פורמלית. "ההחלטה נשוא הערעור ניתנה לגבי כל הכונסים בלא שנעשתה הבחנה ביניהם. ביטולה של ההחלטה מתחייב לא כעונש כלפי הכונסים שהשתתפו בישיבה הבלתי פורמלית, אלא משום שבהליך נפל פגם משמעותי".



(ע"א 9134/05; 9139/05; 9238/05).