"כששומעים שאתה סופר שואלים אותך שלוש שאלות", אומר הסופר משה סקאל. "'רואים מזה כסף? כמה תמלוגים הרווחת? אפשר להתפרנס מזה?' בלזק כתב שהסוחר מביט באמן ב'מבט שיש בו תערובת של אימה, חמלה וסקרנות'. כך אני מרגיש בדרך כלל כשאני עומד מול איש עסקים".
מי שהציץ בזמן האחרון בעיתונים, עשוי לחשוב שכל הישראלים הם עובדי היי-טק או רואי חשבון. כתבות מדווחות על סגירת מחלקות בפקולטות למדעי הרוח וצמצום באחרות, שכן הסטודנט הישראלי הוא אדם מפוכח וענייני, המעוניין ללמוד מקצועות ששכר נאה בצדם.
לפי מחקר שערכו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומוסד נאמן למחקר במדע וטכנולוגיה, המקצועות האקדמיים שהניבו את השכר הנמוך ביותר בשלוש השנים לאחר סיום הלימודים היו חינוך, אמנויות ועבודה סוציאלית.
ההיגיון שמביא לסגירת חוגים כלימודי אפריקה היה אמור לגרום גם למקצועות הללו להיהפך לזן נכחד. אבל אנשים משכילים עדיין בוחרים, באופן מודע, להיות אמנים או לעסוק בחינוך. מה גורם להם לבחור במקצוע שמצריך לעתים תקופת הכשרה ארוכה, ושמרוויחים בו, במקרה הטוב, שכר מינימום?
"מעולם לא שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות בחיים", אומר סקאל. "בגיל 17 כתבתי סיפור קצר, והודעתי להורים שלי שאני עומד להיות סופר. הם מאוד נלחצו. קשה לי להסביר את זה, אבל אני מרגיש שזה הייעוד שלי, שבאופן עמוק זה מה שאני צריך לעשות".
הקולנוען איתן גרין מתאר מצב דומה: "החלטתי להיות במאי בגיל 16, ואני לא זוכר את עצמי תוהה מה אני רוצה לעשות כשאהיה מבוגר. כל החברים שלי התלבטו, הלכו ללמוד את זה ואת זה, לי זה תמיד היה ברור". "זה בוחר בך, לא להפך", מסכימה ליחי בקרמן, במאית פרינג'. "אין שום דבר שהיה גורם לי לא לעשות אמנות".
ההצהרה על ייעוד אינה מוגבלת לאמנים. "העבודה עם נשים מוכות היתה חלום חיי", אומרת שרון צבר, עובדת סוציאלית במרכז לנשים מוכות. "העובדה שאת עוזרת להן לראות שיש דרך חיים אחרת, ואולי תצליחי גם להציל את הילדים, הידיעה שהאשה נמצאת באחד המשברים הגדולים בחייה, ואת שם כדי לתת לה כוח - זו ממש העצמה".
האידיאליזם הזה חיוני למי שעובד תמורת כ-4,000 שקל בחודש, אחרי שעות נוספות. הפיצוי, טוענים המרואיינים, הוא בעבודה עצמה. גרין אומר כי "העובדה שעשיתי שישה סרטים ממלאת אותי שמחה בעצם היכולת לגלגל משהו שהתחיל מרעיון עד המסך. העשייה עצמה משתנה מסרט לסרט, מגיל לגיל. יש סרטים שעשיתי בשמחה, ויש כאלה שעשיתי בקושי רב יותר".
"כשהצגה עולה, זה הפיצוי", מצטרפת בקרמן. "לראות רעיון שאתה בונה כשהוא לובש חיים. בדרך כלל הקסם קורה כשהתאורה נכנסת להצגה. משם עד לבכורה הכל נפלא, ואז מתנתקים ועוברים לפרויקט הבא".
בכל מקצוע אפשר לעשות כסף
אהבה למקצוע אינה רק תירוץ לגור אצל ההורים עד גיל 40, אלא על-פי גישות מסוימות היא הדרך היחידה להרוויח כסף. "אדם צריך לעשות את מה שהוא טוב בו, את מה שהוא אוהב. אם הוא ילך לעשות משהו אחר, אין לו צ'אנס", טוענת ד"ר אורניה יפה-ינאי, פסיכולוגית קלינית ובעלת חברת ייעוץ לעסקים משפחתיים, מחברת הספר "לכל אדם יש שביל" שעוסק בשילוב בין אהבה לעבודה.
"אנשים לא יצליחו במקצוע שאינו המקצוע האותנטי שלהם", היא אומרת. "ההתאמה שלך למה שאתה עושה מתבטאת בכך שאתה במיטבך וממקסם את יכולותיך - אחרת לא תרוויח כסף. כיום אנשים מבינים שרק אם אתה עוסק במה שאתה אוהב, תוכל להצליח. התחרות כל-כך גדולה, שאם אתה לא טוב באמת - לא יחזיקו אותך".
טל קומרצ'רו, יועצת תעסוקתית בכירה במכון אדם-מילא, מסכימה. "אדם שעושה את מה שמתאים לו ימצא דרך להרוויח מזה. הרבה אנשים שמגיעים לייעוץ מצהירים שהמרכיב הכספי מאוד משמעותי בעבורם, אבל בפועל השיקולים החזקים ביותר קשורים למוטיווציה: עניין, סיפוק והתאמה".
עם זאת, קומרצ'רו מודה כי "אנשים שהעניין הכלכלי מאוד חשוב להם בכלל לא יגיעו לייעוץ, אלא יבחרו מקצוע רק לפי השיקול הזה. מאוד ברור להם לאן כדאי ללכת - למקצועות נדרשים שיש בהם יציבות וביטחון, דוגמת כלכלה, מחשבים ומשפטים".
המשפט האחרון נראה הגיוני אם מניחים שהמקצוע הוא זה שמכתיב את רמת ההכנסה, אך לא כן היא, טוענת ד"ר יפה-ינאי. "אין כיום מקצוע שאי-אפשר לעשות בו כסף. יש דעה קדומה ששחקנים הם עניים ועורכי דין עשירים, אבל אלי מגיעות עורכות דין שסיימו בהצטיינות ומרוויחות מעט מאוד.
"מצד שני, יואל גבע הוא מורה, והוא מרוויח בסדר גמור. זה תלוי באיכות העבודה שלך, ביכולת לנהל כסף ולעשות אותו, וגם במוטיווציה. יש אנשים שרוצים כסף אבל זה לא מה שמניע אותם, ויש אנשים שקמים בבוקר כדי לצאת לציד".
מסתפקים במועט
נראה כי הבחירה במקצוע לא רווחי נובעת בין השאר מאישיות שמציבה את הכסף במקום נמוך יחסית בסולם העדיפויות. לא בדיוק זלזול בענייני החומר, אלא פוקוס מוגבר על עניין ואהבה, שגורם לכל השאר לעבור לרקע. אחרי הכל, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים יכולים להרוויח מאות שקלים לשעה במגזר הפרטי, ובמאים יכולים לעבוד גם בטלוויזיה.
"כסף, באופן כללי, הוא דבר שאני לא כל כך מחוברת אליו. מה שחשוב הוא העניין", אומרת יעל, פסיכולוגית חינוכית במגזר הציבורי, שמרוויחה אחרי תוספות 4,300 שקל בחודש. "במגזר הציבורי יש הרבה יתרונות: העבודה עצמה מעניינת, יש עבודת צוות, השתלמויות והדרכות. לרוב האנשים שעובדים אתי יש בני זוג שמרוויחים הרבה יותר. אני לא חושבת על זה הרבה, אחרת הייתי עובדת במגזר הפרטי. אני טיפוס שמסתפק במועט".
"אני פועל באופן שלא קשור לכסף אלא לאופי העבודה", מסביר גרין. "אני כותב תסריטים על נושאים שמעניינים אותי ולקוחים מהחיים שלי. אני לא חושב איך אני עושה כסף או איך אני לא עושה כסף. השיקול הכספי היחיד הוא כמה יהיה לי כדי לצלם את הסרט באופן שאני רוצה".
למרות ששת הסרטים באורך מלא שעליהם חתום גרין (בהם "אזרח אמריקאי", "זולגות הדמעות מעצמן" ו"חלומו של הנרי"), הישג מכובד לקולנוען ישראלי, למחייתו הוא עובד בהוראה. "קשה מאוד להרוויח מקולנוע בישראל, ואני מצמצם את ההגדרה לסרטים באורך מלא. גם חברים שעשו סרטים שהצליחו מאוד בקופות לא הרוויחו באופן משמעותי.
"אם סרט מצליח למשוך 300 אלף צופים, שזה המון, עדיין לא מכסים את עלות ההפקה שנעה בין 600 אלף לשני מיליון שקל. גם כשעושים סרט בהרבה פחות כסף, נכנסים אלמנטים של הפצה שהם מאוד יקרים, ורוב הבמאים חושבים איך להכניס את הכסף לתוך הסרט. אני לא מיוחד בזה".
לשלם במכולת חייבים, ולכן גרין מלמד קולנוע, בקרמן מפיקה ומביימת אירועים וסרטי תדמית לחברות, וסקאל מפיק פרויקט של מועדוני קריאה בקהילה ועובד כשוליית צורפים בחנות התכשיטים המשפחתית.
"כסופר זה מאוד פשוט: זה לא שמרוויחים מעט - פשוט לא מרוויחים כלום", הוא אומר. "אתה מקבל תמלוגים, אבל השוק קטן וגם התמלוגים, כך שהיה ברור שבמקביל אני צריך להתפרנס. ואני לא מהסופרים שסובלים לעבוד - אני אוהב לעבוד, ויש הרבה תחומים שמעניינים אותי".
גם יוקרה היא תגמול
מיטל קמחי, שמסיימת בימים אלו תואר שני בייעוץ חינוכי, מתכוונת להגדיל את ההכנסה התחלתית שצפויה לה, 3,000 שקל בחודש, באמצעות משחק בבורסה. "אני באופן אישי מאד אוהבת כסף, ולכן יש לי תיק השקעות שמבוסס על חסכונות שצברתי מגיל 18".
מי שלא משחק בבורסה נתמך על ידי ההורים או בן הזוג, או פשוט חי בצמצום. "אני חשבתי בזמנו להיות אם חד-הורית וירדתי מהרעיון, בין השאר בגלל הכסף", מודה צבר. "זה מאוד מתסכל, אבל בתחום העבודה הסוציאלית לא ישלמו לי יותר באף מקום, לפחות במגזר הציבורי. לכן עובדים סוציאליים מחשבים פעמים רבות איפה יהיה יותר מספק, ולא יותר רווחי".
במקצועות מסוימים יש תגמול מעבר לכסף או אהבה, כמו יוקרה ויכולת השפעה. "יוקרה היא סוג של תגמול סימבולי, שמשקף את מצב הערכים בחברה", מסביר פרופ' אפרים יער מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "מחקרים הצביעו על שני גורמים שקובעים מה נחשב יוקרתי - הכנסה והשכלה. לכל אחד מהם יש השפעה עצמאית וערך ייחודי.
"יוקרה בהחלט משקפת את סולם הערכים בחברה: הסוציולוג משה ליסק גילה בשנות ה-50 שחקלאים זכו אז ליוקרה גבוהה, וכך גם קצינים בצבא או טייסים, מפני שמילאו פונקציה חיונית לחברה. כדי שאנשים יוותרו על יוקרה, צריך להציב בפניהם אלטרנטיווה מפתה מאוד".
עיתונאים נמנים עם בעלי המקצוע שהשפעתם מפצה על השכר הנמוך בענף. עורכת באחת מהוצאות הספרים הגדולות, שעבדה בעבר כמבקרת הספרות של מקומון, מספרת שכתבה על שניים-שלושה ספרים בשבוע תמורת 2,000 שקל בחודש. היא השלימה הכנסה במשחק בפרסומות ונתמכה על ידי ההורים, אבל הרגישה שהיא מותירה את חותמה בעולם.
"קיבלתי הרבה תגובות", היא נזכרת, "וגם התגובות השליליות מעידות שמה שאתה עושה הוא בעל משמעות - על-אף שמבחינה אובייקטיווית, ייתכן שהיתה לי השפעה גדולה יותר כששיחקתי בפרסומת למשחת שיניים. מבקרי ספרות משפיעים על רגשותיהם של מושאי הביקורת שלהם, אבל ההשפעה על הקהל היא מועטה".
מכרות הפחם של המאה ה-21
מי שנאבק לגמור את החודש עשוי לשכוח שגם לתלוש משכורת שמן מתלווה לעתים מחיר כבד. זה מה שגילה רנארד גלוזמן, מפתח משחקי מחשב, שהחליט בגיל 27 - אחרי שנים של עבודה עצמאית עם הרבה הנאה אך ללא תגמול כספי - להתברגן בחסותה של חברת היי-טק גדולה. למרות השכר הגבוה - 20 אלף שקל בחודש - הוא סבל מכל רגע.
"לדעתי, אופן ספייס הוא הגיהנום", הוא מצהיר. "אני שונא את הז'רגון של 'אנחנו משפחה', שאמור להסוות בסופו של דבר את השורה התחתונה של המאזן הכלכלי. כל זה הוא לא רק פוזה. אתה באמת צריך להרגיש שייך. תרבות הנחמדות הכפויה, הצורך למצוא חן וההשתעבדות לעבודה - אלה מכרות הפחם של המאה ה-21. הייתי שם שנתיים וחצי, וניסיתי כל הזמן לברוח הביתה.
"אחרי שנתיים וחצי פנתה אלי ד"ר דיאנה סילברמן-קלר, ראש בית הספר ללימודים רב-תחומיים בבית ברל, כדי שנקים יחד תוכנית לימודים לפיתוח משחקי מחשב. זה מאוד עניין אותי, וכיום אני מרכז את התוכנית ומרצה בה. יחסית למשכורת היי-טק זה כלום, אבל אני אוהב את זה.
"כל אחד מהמורים נמצא כאן מטעמים חלוציים, מתוך רצון לעשות משהו מעבר לעבודה, חוץ מלשכפל את עצמך ולהיות ספק של אנשים אחרים. חברים שלי נקברים שנים בחברות היי-טק בגלל הפחד, אבל זה לא שווה את ההיתקעות. הרי אף אחד מהם לא ימות מרעב אם הוא יעזוב את העבודה. תמיד אפשר למצוא משהו".
הכנסה שולית
נעמי דרום
8.2.2008 / 10:21