עם שיזוף קליפורני תמידי ועם שיניים בוהקות, איל המשכנתאות אנג'לו מוזילו מסתמן כדמות השנואה ביותר מבין אנשי הפיננסים שמחייכים למרות משבר משכנתאות הסאבפריים. החברה שניהל מוזילו, קאנטריווייד פייננשל, סיפקה יותר משכנתאות סאבפריים מכל מתחרותיה: היא העניקה 9 מיליון משכנתאות והפרישה 1.9 מיליארד דולר כדי להתמודד עם השיעור העולה של השמיטות.
מוזילו, בנו בן ה-68 של קצב מרובע הברונקס בניו יורק, ייסד את קאנטריווייד ב-69' ועד לאחרונה כיכב בראש טבלאות השכר של אמריקה. ב-2006 הוא לקח הביתה 142 מיליון דולר.
מאז הקיץ האחרון נקלעה קאנטריווייד לקשיים: הריבית של לוווים רבים קפצה, אחרי השנתיים הראשונות של המשכנתא, שבהן שילמו ריבית נמוכה, שפיתתה אותם לקחת את המשכנתא, הסתיימו. הלקוחות, שנראה כי רבים מהם לא ממש בקיאים באותיות הקטנות של חוזי ההלוואות שלהם, לא יכולים להתמודד עם עליות הריבית. מול משרדי החברה נערכו הפגנות על ידי מפגינים שלבשו חולצות עם הכיתוב "זהירות כרישים".
המראה הבריא והשזוף של מוזילו העניק לו את הכינוי "איש התפוז" בקהילות הבלוגים. באחר מהם נרשמה הערה עוקצנית על הדמיון שלו לאנשי ה"אומפה לומפה" שעבדו במפעל השוקולד של ווילי וונקה (מהסרט צ'רלי בממלכת השוקולד). לאחר שנמחתה עליו ביקורת כי הוא מודל לא ראוי לחיקוי, הוא נאלץ לוותר על הרצאתו המתוכננת באוניברסיטת סן דייגו החודש.
מגזין "טיים" בחר בו לרשימת האנשים המשפיעים ביותר ב-2007. הם הסבירו כי "אין אדם אחד שיכול לגלם את הביזיון הפיננסי האדיר ממשכנתאות הסאבפריים, אך מוזילו, ילד מהברונקס שהפך לטיטאן, הוא הקרוב לכך". נפילתו המהירה נדמתה כמכה אכזרית לאדם שבעבר זכה לשבחים כגון "בונה החלום האמריקאי" במגזין בורסת ניו יורק, ודורג על ידי מגזין "בארונ'ס" כאחד מ-30 מנהלי החברות הנערצים בעולם במשך שלוש שנים ברציפות.
אך מוזילו לא התבייש בשיווקם של מוצרים כה בעייתיים. בספטמבר הוא הצהיר כי "קשיים נושאים עמם הזדמנויות" והתעקש כי החברה שלו יכולה להסתגל לשוק המשתנה. באוקטובר, כשקאנטריווייד רשמה הפסד של 1.2 מיליארד דולר, הוא חזה בביטחון שהמצב יחזור לקדמותו ברבעון האחרון. הוא טעה. השבוע הודיעה קאנטריווייד על הפסדים של 422 מיליון דולר ברבעון הרביעי והפרישה 924 מיליון דולר נוספים כדי לכסות על הפסדים נוספים. הסנאטור הדמוקרטי מניו יורק, צ'רלס שומר, לא התרשם: "לא מפתיע אותי שהמנכ"ל, שהוליך שולל את הלווים התמימים, אינו חושש להוליך שולל גם את בעלי המניות".
ניקה רצפות וביתר עופות
מוזילו הגיע מרקע צנוע. הוא נולד למשפחה איטלקית-אמריקאית, הילד הבכור מבין חמישה ילדים. בילדותו ישן על הספה בסלון, כיוון שבית משפחתו לא היה גדול מספיק. לפי אחד מאתרי האינטרנט המתארים את הביוגרפיה שלו, מוזילו בילה את ילדותו בניקיון רצפות וביתור עופות באטליז של אביו, ועבד במשרה חלקית בחברת משכנתאות כדי לממן את לימודיו.
לאחר שסיים את לימודיו בקולג', הגיעה הפריצה הגדולה שלו עם תחילתו של מרוץ החלל. באותה עת עבד מוזילו באזור קייפ קנווארל (מרכז החלל על שם קנדי), והבין שהביקוש לבתים באזור עומד לעלות באופן חד בשל הגעתם של מדענים ומהנדסי חלל לאזור. הוא הזרים משאבים לחברה קבלנית מצליחה.
בנקודה כלשהי השתבש סיפור הגשמת החלום האמריקאי הזה. מוזילו משך משכורות עתק, ולפני שנתיים הפדרציה האמריקאית של עובדי המגזר הציבורי גינתה את "חבילת הגודזילה" של משכורתו.
הוא הפך את החזקותיו למזומנים בהדרגה על ידי מכירת מניות. ב-2006 הוא החל למכור 350 אלף מניות בחודש באמצעות תוכנה אוטומטית, כביכול תמימה משום שמכרה באופן אחיד. ואולם, הוא כיוונן את הגדרות המערכת לפחות פעמיים בין דצמבר 2006 לפברואר 2007, והגביר את הקצב ל-580 אלף מניות בחודש - דפוס פעולה שנמצא כעת תחת חקירה של רשות ניירות הערך.
קורא של העיתון "לוס אנג'לס טיימס" כתב מכתב לעיתון בו השווה את מוזילו למנכ"ל המנוח של חברת אנרון, קן ליי: "ייתכן שמכירת המניות של מוזילו חוקית לחלוטין. ואולם, בתקופה שבה קאנטריווייד מפטרת 12 אלף עובדים והורסת כל כך הרבה משפחות, אפילו קן ליי לא היה יכול להיות אכזרי יותר".
קאנטריווייד המשיכה להריץ את קמפיין הפרסום הנדוש שלה שדוחק ברוכשי הבתים הפוטנציאליים לקחת ממנה משכנתאות תחת הסיסמה "אף אחד לא יכול לעשות מה שקאנטריווייד יכולה". הדבר הוביל לצירופי מקרים משעשעים, כגון כתבה ששודרה ב-CNBC על קשיים של קאנטריווייד, שמיד לאחריה שודרה הפרסומת האמורה.
על סף פשיטת רגל, קאנטריווייד נרכשה בידי בנק אוף אמריקה ב-4.1 מיליארד דולר - סכום זעיר בהשוואה לערך השוק שלה בתחילת 2007 - 27 מיליארד דולר. מוזילו, שחשש מהתבזות נוספת, נאלץ לוותר על פיצויי הפרישה שלו בסך 35.7 מיליון דולר. בשלב זה של חייו, ייתכן שמוזילו תיכנן לפרוש בשנים הקרובות אל גבעות עם מדשאות גולף מוריקות, שנועדו למיליונרים בגמלאות. בסופו של דבר, הוא אכן פנה לעבר דלת היציאה, אך לא בדיוק בסגנון הצפוי.
אולי היה עליו להקדיש תשומת לב רבה יותר לחכמת האומפה לומפה במפעל השוקולד של צ'רלי:
אופמה לומפה, דום פי די דה
תגיע רחוק אם לא תהיה חמדן
ותחייה חיים של אושר ושמחה
כמו האומפה לומפה דום פי די דה
להגשים את הסיוט האמריקאי: הפנים שמאחורי הסאבפריים
גרדיאן
10.2.2008 / 9:25