האקסטרימיסט: רונן ברמן הצליח להתגבר על מכשולים רבים כדי להגשים חלום

גמר נוסף בתחרות היזמים Easy Start יוצא לדרך. ארבעה יזמים נרגשים פורשים את מרכולתם מול חבר שופטים, שכולל הפעם את דן דוד עצמו. כולם רוצים 100 אלף דולר שיסייעו למנף את העסק שלהם.



רונן ברמן, ג'ינג'י נמרץ ויצרן מוצרי אקסטרים, מתחיל את המצגת. בשנה האחרונה הוא מכר ב-250 אלף שקל - סכום קטן לכל הדעות, אבל חבר השופטים לא יכול שלא להתרשם מהלהט. הוא צנוע, אבל בטוח בעצמו, יודע לדבר וגם להקשיב, הברק שיש לו בעיניים משכנע כמה מהשופטים כי הוא האיש הראוי לצ'ק. אחרים חושבים אחרת. ההתלבטות קשה. לבסוף ברמן נבחר. האם יפרע את השטר ויעמוד בציפיות?



רונן ברמן הוא אוטודידקט - הכל הוא לומד בעצמו. "התחלתי תואר אקדמי כמה פעמים ואף פעם לא הצלחתי לסיים", הוא מספר. בגיל מבוגר אובחן כדיסגרף, מה שלא סייע לו במהלך שנותיו בבית הספר. "שרדתי כי צפתי", הוא מסביר. "תמיד אמרו עלי: ?יש לו פוטנציאל', ושלחו אותי למגמות היוקרתיות, אבל שגיאות הכתיב והיפוך האותיות הקשו מאוד. בית הספר מבחינתי היה כישלון צורב".



במקומות אחרים ברמן דווקא הצליח. בגיל חמש החל לגלוש בסקי מים עם ההורים ובגיל שמונה כבר היה מקצוען. מאוחר יותר החל לרכוב על אופניים ובנה, יחד עם חבר, כלי רכב ממונעים. "כנראה שאלוהים אוהב את הטיפשים, אחרת לא ברור לי איך אני חי היום", הוא צוחק, "עשינו כל כך הרבה שטויות על שניים וארבעה גלגלים"



את הצבא בילה במשטרה צבאית - "תקופה לא קלה ולא זוהרת". בין היתר טיפל בנרקומנים ואלכוהוליסטים וגילה עוד צד חזק באופיו: עמידה לצד האנדרדוג. "רוע יכול לשגע אותי", הוא אומר. "מי שסובל מרוע - אני מיד לצדו, תמיד יוצא להגנת החלש. אין לי בעיה להביע דעה, גם אם היא לא פופולרית. חשוב לי להיות נאמן לעצמי ולא להיגרר".



כמי שהיה חלק מ"דור הקומודור" ולמד בעצמו תכנות מגיל צעיר, הצטרף לאחר שחרורו לחברה שהקים אחיו שעסקה במחשוב מפעלי בטון ומלט. לאחר חמש שנים פרש "כי לא טוב לערב משפחה ועסקים".



תחום ההיי-טק קיבל אותו בזרועות פתוחות, אף שהשכלתו הפורמלית הסתכמה בקורסים קצרים. בתפקידו האחרון שימש כמנהל מדור תוכנה בחברת בזקכל. "ניהלתי פרויקטים גדולים והמשכורות היו מצוינות", הוא מספר, "זה איפשר לי לקנות את כל מה שאני אוהב: כמה אופנועים, את האופניים הכי יקרות, סנואובורדים. תמיד הייתי אקסטרימיסט, וכשהייתי שכיר גם יכולתי להרשות לעצמי ליהנות מזה. כיום יש לי בקושי כסף לקנות זוג מכנסיים".



בכיתי מול הלהבות



לאחר 14 שנה ארוכות בהיי-טק החליט ברמן לפרוש. "הרגשתי שהתחום הזה פוגע בי נפשית. הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי והלחץ התמידי פגע בשקט הנפשי שלי. אני מאמין שכדאי לכל אדם להמציא את עצמו בכל כמה שנים מחדש. זה מעמיק ומפתח".



לפני ארבע שנים נקרתה בפניו ההזדמנות. "החברה עמדה בפני שינוי ארגוני, והרגשתי שהכל מסמן לי לצאת החוצה. רציתי לעשות את מה שאני אוהב באמת, והחלטתי לא לחפש עבודה אחרת, אלא לצאת לסקר שוק ולהקים חברה משלי". אחרי שישה חודשים של בדיקה, הוציא ברמן 300 אלף שקל מחסכונותיו, הקים סדנה, לקח עובד נוסף ויצא לתהליך ארוך של ניסוי וטעייה. המטרה: ייצור מוצרי מיגון לאופנועי שטח מחומרים מרוכבים (להבדיל מפלסטיקה או מתכת).



"כיום מייצרים הכל בסין והאיכות נמוכה. בעולם יש חברות קטנות ובינוניות שמתחרות בנו ומגלגלות מחזורים יפים. רציתי להקים סדנה שמייצרת קו מוצרים ייחודי ואיכותי בעבודה ידנית, ולעשות קצת ציונות. גם אנשים בישראל צריכים לאכול", אומר ברמן.



לאחר חצי שנה ראה ברכה בעמלו. תבניות נוצקו, סל המוצרים החל לקרום עור וגידים, ברמן החל לעניין חברות הפצה גדולות - ואז הגיעה השריפה. "מדובר בחוויה נוראית", הוא מספר, "אתה עומד מול המפעל שלך, הלהבות משתוללות, וחוסר האונים נורא. אתה יודע שאם רק יכולת להיכנס אולי היית מצליח להציל חומרים יקרים, או את האופנוע שעלה עשרת אלפים דולר ועמד בכניסה, או את המחשבים, או מוצרים שלקוחות כבר הזמינו. אבל מכבי האש צועקים לך להתרחק, וברור שכל ניסיון פירושו התאבדות. הכל התמוטט לי מול העיניים. עמדתי ובכיתי מול הלהבות".



צרות, אומרים, באות בצרורות. בעודו מנסה להתאושש מהשריפה ומבין שבגלל כשלים בתהליך הביטוח לא יקבל אגורה שחוקה בעבור הנזקים, אושפזה בתו התינוקת במצב קשה אחרי שאחת מריאותיה הפסיקה לתפקד. במקביל, היה ההיריון השני של אשתו בסכנה. "זה נתן פרופורציות לחיים", אומר ברמן, "וגם הרבה כוח. כשתמו בעיות הבריאות חשבתי לחזור להיי-טק, אבל הבנתי שאני לא אוכל להסתכל על עצמי במראה אם לא אנסה ברצינות בפעם השנייה".



אשתי התומכת



באמצע 2005 הוציא ברמן עוד 200 אלף שקל מכיסו והחל להקים שוב את העסק, צעד אחר צעד. הוא שכר מבנה ששימש כלול, אסף רהיטים ישנים ("פסח זה חג נפלא, כולם נפטרים מהארונות") ויצר שוב תבניות. השמועה עברה מפה לאוזן, ואת הלול החלו לפקוד אנשי תעשייה שנזקקו ליצרן בחומרים מרוכבים. הוא החליט שלא לקחת משכורת, והמשפחה נעזרה בהורים ובמשכורת של בת הזוג.



באותו הזמן בנה ברמן אסטרטגיית שיווק חדשה: לא עוד מפיצים גדולים, אלא שיווק ישיר לחנויות, גם בעזרת האינטרנט. השלב הבא היה חיפוש מנוף פיננסי - כך הגיע לתחרות. עם 100 אלף הדולר שקיבל הוא יעבור למקום מסודר, יוציא תקן איזו, ישווק את עצמו לתעשייה הביטחונית ויפתח את תחום מוצרי ספורט הגראוויטי (סקייטבורדים, סנואובורדים ועוד). "יש המון אפשרויות בתחום הזה", הוא אומר, "אנחנו נצליח כי אנחנו טובים".



רגע לפני סוף הראיון הוא נזכר בדבר החשוב באמת: "יזם שיוצא לדרך חתחתים צריך לדעת לא רק עד כמה הוא מסוגל למשוך, אלא עד כמה מסוגל גם בן/בת הזוג. למזלי, אשתי תמכה בי בצורה מדהימה. זה פשוט לתמוך בבן הזוג שלך בתקופה קצרה, אבל למשוך את העגלה שלוש שנים בתנאים קשים, לגדל שני ילדים, לצאת לעבוד כל יום, לפתח קריירה ולהישאר אותה אישה מדהימה שהכרתי, בנוסף לשימור האהבה והזוגיות, על כך אני חייב לה יותר משאפשר להביע במלים".



yazam@themarker.com