משלמה אייזנברג עד שלמה שמלצר

שלמה שמלצר, בעל השליטה בחברת ניו קופל שנסחרת בבורסה, מבקש מבעלי המניות של החברה לאשר עסקה שבה יעביר לניו קופל את כל אחזקותיו בחברת ההשכרה הפרטית שלמה, ובתמורה תקצה לו ניו קופל 52% ממניות החברה - שיגדילו את אחזקתו בה מ-49% ל-75%.



שוויה של שלמה הוערך לצורך העסקה בידי משרד גיזה זינגר אבן ב-448 מיליון שקל. שוויה של ניו קופל, לעומת זאת, יוערך על פי מחיר הבורסה של ניו קופל בחודשיים שקדמו להחלטת הדירקטוריון ב-23 בדצמבר. כמות המניות שיוקצו לשמלצר תותאם רק אם המחיר הממוצע של המניה יהיה גבוה או נמוך ביותר מ-10% ממחיר זה.



לכאורה, טבעי שהחברה הציבורית תתומחר על פי מחיר השוק שלה, והחברה הפרטית על פי הערכת שווי, אלא שמעניין היה לבקש חוות דעת של גיזה בנוגע לשוויה הכלכלי של ניו קופל. תיאורטית, ייתכן שגיזה היתה מעריכה שניו קופל, כמו מניות אחרות, סובלת מהשפל בבורסה ונסחרת מתחת לשוויה הכלכלי. תיאורטית, לגמרי ייתכן גם שמשרד אחר מגיזה היה נוקב שווי נמוך יותר לחברה הפרטית של שמלצר. בעלי המניות של ניו קופל יכולים לשאול את עצמם אם תוצאותיה של חברת ההשכרה מייצגות את ביצועיה לאורך זמן או שמא החברה נהנתה מתנועת התיירות החזקה לישראל.



התוצאות של חברת דן רכב, שמתחרה בניו קופל, מלמדות על שונות ברווח התפעולי. הרווח התפעולי של דן מהשכרת רכב לטווח קצר קפץ מ-37 מיליון שקל ב-2004 ל-58 מיליון שקל ב-2005 וירד ל-41 מיליון שקל ב-2006, על רקע מלחמת לבנון השנייה. לעומת זאת, הרווח התפעולי של מגזר הליסינג התפעולי, תחום פעילותה של ניו קופל, צמח בצורה יציבה מ-2003.



שמלצר אינו בעל השליטה הראשון שמשתמש במנגנוני הערכה שונים לנכסיו הציבוריים והפרטיים. אפשר להיזכר בשלמה אייזנברג, בעל השליטה בחברת ערד, שביצע הנפקת זכויות, ובמקום לשלם במזומן לחברה העביר לה מניות של ישרס, החברה הבת של ערד, לפי מחיר כפול ממחיר הבורסה. אייזנברג, כמו שמלצר, ביסס את המחיר על הערכת שווי שהזמין לישרס. עתה נותר לראות אם הפעם המשקיעים המוסדיים המחזיקים במניותיה של החבה הציבורית יהדפו את הניסיון של שמלצר, או לפחות ישכנעו אותו לאמץ שיטת הערכת שווי זהה לניו קופל מצד אחד ולשלמה מצד שני.