לפני שנים רבות קבעו חז"ל מה דרוש לו לאדם כדי להיות מאושר, ושניים מהפריטים ברשימה היו בית נאה וכלים נאים (הקדימה אותם בדירוג: אשה נאה). בשנים האחרונות נראה שהישראלים מתחילים להפנים את העניין. ישראלים רבים הקימו בעשור האחרון חנויות לעיצוב, ומעמדם של המעצבים המקומיים רק עולה.
גם הקמעונאים הוותיקים משכללים את מרכולתם. רשת הום סנטר השיקה השנה קונצפט חדש לחנויותיה, המשדרג אותן לכדי דירות מעוצבות בשלמות. גם בתערוכת "ריהוטים", שמתקיימת כבר כמעט 30 שנה, קל לזהות את הגידול במספר המתעניינים: ב-1997 ביקרו בתערוכה 71 אלף אנשים, ב-2003 קפץ המספר בשליש ל-96 אלף, וב-2007 כבר הגיעו לא פחות מ-120 אלף מבקרים.
קשה לייחס את ההתעניינות האדירה בעיצוב הבית והכלים לשיבה למקורות, אבל אי אפשר להכחיש את קיומה. עם ישראל השתחרר מהפורמייקה ומהבלטות, והוא רוצה עיצוב - בעיקר כזה שמותאם לו אישית, מפנק ומבטל את הצורך להתאמץ, ונושא תווית של מותג נחשב. מי שיכול, מוכן גם לשלם על זה - ולא לאיקאה; בחוגים הנכונים, עיצוב ייחודי לבית או לעסק, שעולה בהתאם, נהפך לאחד מסמלי הסטטוס הנחשקים ביותר.
מגמה חזקה של זהב
כדי להבין כמה באמת אנחנו מוכנים להשקיע במראה הבית שלנו וכיצד השתנה בשנים האחרונות הלקוח הטיפוסי של מעצבי העל, דיברנו עם כמה מהשמות הבולטים בתחום.
את תחום הריהוט ועיצוב הבית ייצגו אורנה המי וגוסטבו טרצצקי, מבעלי רשת סיאם, אורה פיטארו-בלכמן, מנכ"לית ובעלים של רהיטי פיטארו, שרית פילץ, מנכ"לית ובעלים של החנות אליזבת טרוסט, ועציון ואלך, מנכ"ל ומבעלי רשת סוהו.
על נישת התאורה סיפרה אווה קמחי, מנכ"לית ובעלת קמחי תאורה, ועל וילונות ומוצרי הצללה שמענו מפיני אוסט, מנכ"ל אורגון. חזי בנק, בעל החברה הנקראת על שמו, דיווח על המתרחש בחדרי הרחצה של עשירי ישראל. את התמונה השלימו ערן רולס, מנהל אולטימה סטודיו, והאדריכלית אנג'לה טינצ'יאנו.
המעצבים לא הצליחו להגיע לשורה תחתונה בעניין הטרנדים הבאים בעיצוב הבית, פשוט מפני שאינם יודעים מה הם עצמם ימכרו בעוד חודשים ספורים. במקום זאת, קיבלנו הצצה לשינויים המעמיקים בשוק העיצוב, שמושפע גם הוא מההתרחשויות הסוערות בכלכלה הגלובלית.
מה נראה בחנויות בתקופה הקרובה?
ואלך: "יש השנה מגמה חזקה של זהב. אנחנו מוכרים גם מוצרי אופנה ותיקים, ודווקא שם הזהב בולט פחות מאשר בכלי הבית: קופסאות חיסכון מזהב, כוסות מזהב וסכו"ם מזהב של חברת Stiletti. לפני שנה-שנתיים הזהב היה חזק באופנה, ועכשיו הוא עובר משם אל הבית. זה קרה גם עם טרנדים אחרים, למשל השימוש בתחרה ובסמלים של בתי מלוכה".
קמחי מספרת כי היא מזהה נטייה לבחור במעצבי על - במותגים. "אנשים רוצים פירמה". גם אוסט אומר כי אופנה היא חלק מהעניין. "פעם התייחסנו למוצרים לפי הפונקציונליות שלהם ודיברנו על מוצרי הצללה ותאורה, היום קוראים לזה Window Fashion. כולם משקיעים בלהיות אופנתיים".
ואולם טרצצקי ממהר לסייג: "אנחנו בונים משהו לטווח ארוך. אנחנו לא עושים אופנה, אלא רק מושפעים ממנה. אי אפשר לעשות בית אופנתי, כי מפסיקים ליהנות ממנו אחרי שנה-שנתיים. חשוב לשמור על איזון, והתוצר צריך להיות מאופק. צריך לזכור גם שאותו הקהל מסתובב בין החנויות שלנו, ומשלים את הלוק של הבית באמצעות פריטים שונים".
תקופה ללא מאפיין
באשר למגמות עצמן, מדווח אוסט: "לפי מה שראיתי בהיי-טקסטיל, התערוכה הגדולה בעולם לתאורה ועיצוב, בשנים הבאות נראה בטקסטיל לבית הרבה לורקס. פעם היו שילובים רבים של שחור ולבן, ועכשיו מתחילים להפריד ביניהם - שחור בנפרד, לבן בנפרד. יהיה גם שימוש רב ברשתות מחומרים מעניינים. הלורקס, אגב, הוא כבר עכשיו הטרנד החזק בטקסטיל לבית".
בנק: "בשנים הבאות נראה יותר ויותר אריחים לא חלקים, שמנסים לחקות טקסטורות של בד. האריחים מחקים ביגוד, ויש בהם אפילו אלמנטים של כפתורים. אגב, זו לא התפתחות סגנונית טבעית אלא צורך מסחרי טהור בחדשנות, וזה מה שמאפיין את התקופה הנוכחית: שאין לה מאפיין".
טינצ'יאנו מוסיפה: "באדריכלות יש מגמה נהדרת. פעם חללים היו מחולקים לפי הפונקציות שלהם: שירותים, אמבטיה, מטבח. כיום הדברים מוגדרים בצורה גמישה יותר - יש חלל שירותים בגודל של חדר, עם ספה. במקום חדר אמבטיה נפרד בונים חלל אמבטיה, שהוא חלק מחדר השינה של ההורים. האמבטיה משקיפה לנוף ואפשר לדבר בזמן שמתקלחים או מצחצחים שיניים. זו פשוט חגיגה".
איך השינויים העולמיים משפיעים על הסביבה העסקית שלכם?
בנק: "הענף שלנו מושפע מאוד ממה שקורה בשוק הסיני. פעם סגנונות החזיקו שנים: היית מתרגל לסגנון מסוים וחי אתו, ואחרי תקופה מסוימת הסגנון התחלף בתהליך טבעי. כיום הענק הסיני משפיע, ובשנים האחרונות יש קצב החלפה מטורף. אדם שנכנס לעסק שלנו פשוט מתבלבל".
כמו בכל שינוי, יש מי שמפסיד ומי שמרוויח מהמצב. לדברי בנק, "מי שסובל הם המפעלים הגדולים, שמייצרים בכמויות עצומות, ואז בא הסיני ומעתיק אותם במחיר אפסי. היצרנים הגדולים נמצאים בקשיים פיננסיים אדירים. מי שחוגג הם הבוטיקים, שמייצרים בכל יום משהו אחר בכמות קטנה".
התוצאה היא ניסיון של המפעלים הגדולים להידמות לבוטיקים: "המעצבים האירופים בורחים לכל מיני נישות שלסינים קשה להעתיק, ועושים מוצרים מטורפים: שילובים לא שגרתיים, שימוש בחומרים מפתיעים, וריאציות על מוסכמות סגנוניות. פעם אפשר היה לצפות את הטרנד הבא, והיום אי אפשר לדעת כלום", מסביר בנק.
לדברי טינצ'יאנו, למעצבים ולאדריכלים הרבה יותר קשה כיום. "יש התמקצעות גדולה וצריך לעשות שיעורי בית עם הלקוח, לראות מראש מה הוא אוהב. התכנון נהפך למעין הוט קוטור - תפירה עילית ומותאמת אישית. העיצוב הוא כבר לא עניין של טעם, אלא משהו סופר-מקצועי, עבודה אין-סופית. פעם עיצבתי בית בחודש-חודשיים, וכיום זה לוקח שנה-שנתיים. העיצוב מאוד מורכב גם בתחום הטכני".
ערן רולס מספר על האנרגיות הרבות המושקעות בעיצוב הבית כיחידה כוללת, או כלשונו "טוטאל לוק". לדברי רולס, הלבשת הבית נהפכה להתמחות בפני עצמה. "מעיצוב טקסטיל, מצעים ושטיחים, הגענו ליצירת שפה הרמונית ואחידה בין כל המרכיבים העיצוביים. כיום שמים לב לפרטים הקטנים ביותר, אפילו צבע הפרחים שבאגרטל צריך להתאים".
עושים לנו פסל ותמונה
כבר קשה לזכור, אבל עד לפני כמה שנים רב מעט מאוד ישראלים גילו ערנות שכזו לגבי עיצוב הבית או העסק שלהם. משרדים ומסעדות הסתפקו בעיצוב סטנדרטי - שמלבד מילוי הצרכים, לא היו לו מטרות נוספות. מאז זרמו הרבה דולרים בשוק הישראלי, ויחד עם שאר העולם, גם אנחנו נסחפנו במהפכת עיצוב היתר.
בעקבות הגידול בביקוש ללימודי עיצוב, שעלה על היצע המקומות בבתי הספר הקיימים, ב-15 השנים האחרונות נפתחו שלל מכללות, קורסים ומסלולים חדשים להכשרת מעצבים - בהם מכללת הדסה בירושלים, המכון הטכנולוגי בחולון ו"חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה.
הן מוסדות מוכרים, בהם שנקר, והן יזמים בעלי תושייה זיהו פלח שוק נוסף, והקימו מכינות לצעירים המעוניינים להתכונן למבחנים הסלקטיוויים למוסדות הלימוד. כיתות אלה מלאות בצעירים שמעוניינים לאחוז במקצוע מבוקש. מבחינתם, האדישות שגילו פה בעבר לקישוטים ולפינוקים האלה הם לא יותר משמועה רחוקה.
העניין הזה באסתטיקה הוא אמיתי, או שהוא נועד רק להרשים את השכנים?
בנק: "כל המעמד של השוק השתנה. כיום הישראלים מדברים וקוראים עיצוב. אנחנו מתחילים להיכנס לזה ולהבין בזה. פעם, כשהיו מגיעים זוגות לחנות, האשה היתה בוחרת והגבר היה אדיש. היום זה מעניין את כולם".
האופטימיות של בנק לא משכנעת את כל עמיתיו. טינצ'יאנו ממהרת לומר: "יש לקוחות עם המון כסף אבל בלי טעם, תרבות והבנה". טרצצקי משיב מיד: "עובדה שיש להם מספיק מודעות כדי לקחת אותך. הישראלים חשופים מאוד למה שקורה בעולם, והלקוח החכים מאוד".
טרצצקי מתאר את הלקוח האופייני כמי שהוא לפעמים "מעבר לטרנדיות". לדבריו, הלקוחות כל כך אניני טעם ומבינים, שהם כבר לא הולכים שולל אחרי השם, אלא קונים משום שהם באמת אוהבים את המוצר. "זה קהל שהסתובב, שאוהב ליהנות, שהגיע לגיל וליכולת לעשות מה שהוא רוצה - ומה שהוא רוצה זה להיות ייחודי ולשדר יוקרה ואיכות, לאו דווקא עושר".
ואולם לדברי אוסט, יש בישראל גם הרבה עשירים חדשים עם הכנסה פנויה. "זה לא רק שהם רוצים להראות לשכן, אלא שהטעם שלהם ראוותני. אצלנו רואים את שני הסוגים: גם לקוחות כאלה, וגם לקוחות שכבר ראו הכל ומעדיפים דווקא את המוצר הפשוט, הלא ממותג".
השאלה היא אם חשיבות העיצוב היא אופנה חולפת, או שהיא כאן כדי להישאר.
בנק: "צריך להפריד בין אלה שרק רוצים להוציא לשכן את העיניים, לבין אלה שבאמת רוצים דברים יפים. אנחנו לא עשויים מקשה אחת. הסיבה שיש בישראל כל כך הרבה סטודנטים לעיצוב היא לא הרצון להשוויץ, אלא האהבה לעניין. אנחנו עוברים שלבים כדי להגיע למקום שבו נמצאים באיטליה".
פילץ: "אני לא מסכימה. תרבות לא מתחילה במותגים ובכך שרוצים לחיות כמו בחו"ל. תרבות זה משהו אחר: לקרוא, ללכת לתערוכות, לקנות ליטוגרפיות וציורים. האסלה המעוצבת היא הסוף של זה. מה שאנחנו מדברים עליו הוא לא יותר מטרנד ושואו-אוף.
"הצרפתי מפרובאנס יידע לשים כיסא מסבא שלו ליד שולחן של סבתא שלו, והמרדף אחר מותגים שמתרחש היום ברוסיה לעולם לא יקרה שם. גם אצלנו, לא קיבלנו חינוך לזה. אנשים מוכנים להוציא 30 אלף שקל על ספה, אבל לא על לאה ניקל".
לדברי פילץ, התקווה היא המעצבים הצעירים. "תערוכות כמו שיש בשנקר ובבצלאל אין בשום מקום בעולם. הצעירים פה לא חיים בתוך מסורת של תרבות ועיצוב כמו במילאנו אלא צריכים ליצור את זה לבד, ויש התפוצצות אדירה".
לעצב בחסכנות
מה עם הלקוחות שמעודכנים ורוצים את הפריטים הנכונים, אבל לא יכולים להרשות לעצמם מותגי יוקרה? מה אתם יכולים להציע להם?
בנק: "יש לקוחות רבים עם טעם מצוין, שידם אינה משגת. כדי להרחיב את ספקטרום הלקוחות אנחנו מייעצים להסתפק בפחות: לא לצפות את כל הקיר בקרמיקה, אלא לבחור קטעים מסוימים ולצמצם את שטח החיפוי. אפשר להשקיע בעיצוב ובכל זאת לחסוך".
טינצ'יאנו מספרת כי מגמת ההתרחבות בדרישה לעיצוב יוקרתי בולטת מאוד בתחום האדריכלות. "פונים אלי זוגות צעירים שאין להם הרבה כסף, כי הם מבינים שאם הולכים עם מעצב, התוצאה תהיה הרבה יותר טובה. בטווח הארוך גם חוסכים ככה. איש מקצוע יודע להפנות את תשומת לבך לדברים טובים יותר, ולמנוע הוצאות עתידיות".
מה מאפיין את הישראלים ביחס למה שרואים בעולם? יש דבר כזה "טעם ישראלי" או "עיצוב ישראלי"?
טינצ'יאנו: "מבחינת עיצוב, ישראל שמה בכיס הקטן את כל העולם. כל מי שפותח מסעדה יודע שהוא חייב לקחת אדריכל ומעצב, להשקיע בריהוט. יש לי לקוחות מחו"ל שהמומים מהעיצוב כאן: האוכלוסייה הצרפתית החדשה, למשל, קונה פה ושולחת את הדברים הביתה". טינצ'יאנו אומרת כי הישראלים מחפשים דברים חדשניים ורוצים להיות ייחודיים. לדבריה, "בעולם מעריכים מאוד את היצירתיות שלנו".
לדברי אוסט, לישראלים מאוד חשובה חוויית הקנייה. "לראות את כל המוצרים החדשים זה בילוי מבחינתם, גם אם בסוף הם יבחרו בווילון הכי פשוט בצבע בז'. באופן דומה, אנחנו מספר אחת בעולם בצריכת גאדג'טים של עיצוב: במדינה הקטנה שלנו יש את הצריכה הגדולה ביותר, ביחס למספר התושבים, של מנועים חשמליים לווילונות. אוהבים פה את הדברים האלה".
גם בסוהו נהנים מהמגמה הזו. "אנחנו מוכרים הרבה גאדג'טים", מספר ואלך. "בשנה שעברה היו לנו על המדפים פורס אבוקדו וקולפן לקליפות דובדבנים, והשנה יש מכשיר שמוציא פלחים של תפוזים. לכל פונקציה הכי קטנה בבית יש מכשיר מתאים, ואנחנו מוכרים מאות יחידות בחודש מהפריטים האלה".
מעצבים ללא חוקים
פיטארו-בלכמן מדגישה דווקא את הצמא הישראלי המוכר למה שקורה מעבר לים. "יש לישראלים תיאבון גדול מאוד, והם רוצים מה שיש בחו"ל. אנחנו חשופים למה שקורה בעולם ויודעים ליצור שילובים מעניינים", היא אומרת.
ערן רולס מסכים: "ההשראה לעיצוב הבית מגיעה מהנגישות לאופנה ועיצוב באינטרנט, בטלוויזיה ובנסיעות בחו"ל. בישראל רוצים את המוצרים החדשים, הייחודיים והאקסקלוסיוויים ביותר. המודעות למותגים ולמעצבים בינלאומיים גדלה והולכת, ומעדיפים אותם על פני יצרנים ישראלים".
פיטארו-בלכמן מדגישה את הזווית המקומית שמקבלות המגמות הזרות: "בתור יבואנים, אנחנו צריכים לבחור מתוך הקולקציות שאנחנו רואים באירופה את מה שיכול לתפוס בישראל. צבעוניות כמו שיש כאן, למשל, לא קיימת בחו"ל, אז אנחנו מביאים פריטים שאולי שם הם נישה, אבל כאן הם יתפסו. משום שאנחנו כל כך צעירים אין לנו עכבות, ואנחנו מרשים לעצמנו".
בנק: "כמעט שאין כאן חוקים". טרצצקי: "האקלקטיות שאנחנו יוצרים כאן היא מאוד ייחודית. אנחנו פשוט פתוחים להכל. אין, חבר'ה, אנחנו נהנים".
טרנדים וברנדים: עיצובים לעשירים בלבד
אפרת נחושתאי
15.2.2008 / 9:21