זה הקלף המנצח של מוזיאון ארץ ישראל: אולם אירועים ארצישראלי, שבו יהיו חתונות ובר מצוות ארצישראליות, עם שירים וריקודים ארצישראליים, וקייטרינג ארצישראלי, וגם הפרעות ומטרדים ארצישראליים לשכנים. ובינתיים מתקיים מאבק ארצישראלי בין השכנים לבין המוזיאון בוועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה, כשעיריית תל אביב עומדת נבוכה בתווך, עם עמדות סותרות.
אין זו הפעם הראשונה שבמוזיאון החליטו להקצות שטחים לשמחות פרטיות, שכל קשר ביניהן לבין המוזיאון, אינו קיים. בעבר פעל במוזיאון ארץ ישראל אולם שמחות זמני, אך הוא נסגר על ידי העירייה, אחרי יותר מעשר שנות פעילות "זמנית". עד שנסגר, היה האולם הזה מטרד לתושבי שכונת רמת אביב הירוקה. כלי הרכב של האורחים הרבים פקקו את רחוב חיים לבנון, שהוא דרך הכניסה לשכונה, ואת הכביש המוביל לחניית המוזיאון. מי שהעדיפו לחסוך את עלות החניה, ניסו את מזלם בשיטוטים ברחובות השכונה וברי המזל הצליחו לתפוס חניות המיועדות לתושבים. המוסיקה ששימחה את החוגגים הרעישה את בתי השכנים. כיום מתקיימים בשטח המוזיאון אירועים עסקיים, הרצאות וכנסים סולידיים יותר.
במקביל למהלכים המשפטיים שנוהלו נגד האולם, קידמה עיריית תל אביב תב"ע (תוכנית בניין עיר) למוזיאון. אילן כהן, מנכ"ל המוזיאון, מספר שבמסגרת התב"ע החדשה הגיש המוזיאון רשימה של שימושים עתידיים שהוא מבקש שיאשרו לו, אחד מהם היה הקמה של אולם קבוע לשמחות משפחתיות. ב-2005 נכנסה התב"ע לתוקף, בניית האולם אושרה אך הייעוד שניתן לו היה אולם לכנסים והרצאות בלבד. לפי התב"ע, הזוגות המאורסים ושאר בעלי השמחות ייאלצו לחגוג באולמות אחרים.
אפשר היה לצפות שהתב"ע החדשה תשים סוף למחלוקת סביב אולם השמחות, אבל לא. מנהלי המוזיאון לא אמרו נואש. אם הם לא יצליחו לאשר את אולם החתונות בדלת הקדמית, הדלת האחורית פתוחה לרווחה דרך השימוש החורג. המושג "שימוש חורג" הוכנס לז'רגון התכנוני כדי להוסיף במהירות שימושים מאושרים של מבנים. מאחר ששינוי שימוש הוא תהליך שנמשך זמן רב, אפשר לעקוף אותו באמצעות הכנסת שימוש נוסף, החורג מן השימוש הקיים. מבנה תעשייתי, לדוגמה, יכול ליהפך למסחרי. משרדים יכולים ליהפך לדירות, ודירות לגני ילדים - הכל לפי צורכי השעה.
במסגרת התב"ע אושרה בניית אולם בשטח 1,200 מ"ר לשימוש של כנסים, אבל לא לשמחות פרטיות כמו חתונות. אפשר היה להבין את הרצון לשנות את ייעוד האולם אילו באמת היתה בכך תועלת ציבורית. אפשר לקבל גם את תהליך של אישור אולם השמחות בצורה של שימוש חורג, אילו התוכנית החלה על המוזיאון היה תוכנית מנדטורית ארכאית שאינה תואמת את צרכי המציאות בת זמננו. מקובל גם שאם העירייה מקדמת תוכנית עתידית, שתיתן תוקף לאולם שמחות, אפשר לפעול על פיה גם בהווה.
אבל מוזיאון ארץ ישראל הוא לא דוגמה לאף אחד מהמקרים האלה. התב"ע החדשה אושרה לפני כשלוש שנים, והיא עונה על הצרכים העכשוויים של הסביבה. תמוהה מכך העובדה, שמדובר בבקשה לאשר שימוש חורג למבנה שעדיין לא נבנה. כלומר, המבנה לא פעל אפילו יום אחד בשימוש העיקרי שלו, וכבר הוחלט למצוא לו שימוש נוסף.
איך מסביר המוזיאון את המצב האבסורדי הזה? בכוונת המוזיאון לקיים מכרז B.O.T להפעלת אולם השמחות. כלומר, מכרז שבו ייבחר זכיין פרטי שיממן את עלויות בניית האולם, ובתמורה לכך יקבל את הזיכיון להפעלת האולם במשך עשר שנים ובסופן ישיב את המבנה למוזיאון.
עו"ד קובי שקד המייצג את המוזיאון טוען ש"אם לא יתאפשר שימוש לאולם גם לצורך שמחות, יהיה קשה מאוד למצוא זכיין בשיטת ה-B.O.T, בשל עלויות ההקמה הגבוהות". כלומר, אם לא יאושר לאולם השימוש החורג הרווחי של שמחות, הוא לא יהיה כלכלי ולא יימצא היזם שיבנה אותו.
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה של עיריית תל אביב, זו שלא אישרה את הפעלת אולם הכנסים כאולם שמחות, אישרה את השימוש החורג לצורכי חתונות, בריתות ושאר אירועים משפחתיים. הדבר הקפיץ את תושבי השכונה, שזוכרים היטב את מפגעי האירועים שהתקיימו בעבר במוזיאון, והם הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה.
יו"ר ועד שכונת רמת אביב הירוקה, עו"ד איתן עקיבא: "המוזיאון שוכן בלב שכונת מגורים ואין בו תשתיות שתומכות בכל הפעילויות שלו: מוזיאון, הצגות של תיאטרון בית לסין, מופעי מוסיקה, מחול והרצאות באולם של 200 מקומות ישיבה. כשכל האולמות פועלים ביחד, נוצר עומס. בנוסף רוצים לבנות גם אולם של 1,200 מ"ר. אין ספק שזה מקום שיפעל מדי ערב, ומאות כלי רכב ייכנסו לשכונה בשעות שבהן חוזרים התושבים מהעבודה".
אם בוחנים את התנהלות עיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מתעוררות שאלה נוספת: מדוע לאשר שימוש חורג, אולם שמחות, כאשר העירייה הוציאה אותו מהתב"ע החדשה?
הראלה אוזון, נציגת הוועדה המקומית בוועדת הערר, הסבירה את הרציונל שעמד מאחורי ההחלטה לאשר את אולם השמחות, שמתבסס על שיקולי כלכלה, ולא תכנון: "התב"ע מעניקה 1,000 מ"ר לבנייה לשטח ציבורי, ואולם כנסים מוגדר כמטרה ציבורית. על מנת שנוכל לנצל את השטח - אנו צריכים מימון מבחוץ. את המימון נוכל לקבל רק אם הוועדה המקומית תתיר שימוש חורג לאולם שמחות".
מובן, אם כך, שהמוזיאון והוועדה המקומית רואים בשימוש החורג של אולם שמחות מנוף כלכלי. אם לא יאושר, לא ייבנה האולם ומהציבור הרחב תישלל הזכות הגדולה ליהנות מהמבנה כשהוא משרת את הייעוד התב"עי שלו, כנסים.
אוזון מפליגה בתיאוריה לכיוונים מתמיהים אף יותר: "אם בודקים את עבר הירקון, אין הרבה אולמות שמחות. נכון שזה לא כמו גני ילדים, שצריך קרוב לבית. אבל הוועדה המקומית בוחנת גם את מצב אולמות השמחות בעיר תל אביב, ומעבר לירקון יש רק שניים: בנמל ובמרכז הקונגרסים".
בשעה שהמוזיאון דורש והוועדה המקומית נעתרת, נשארים תושבי השכונה להילחם לבדם על איכות החיים בשכונת הצפונית. "כל מה שאני מנסה לעשות זה להביא את הפחדים שלנו לידי ביטוי", אומר עקיבא. "אנחנו למודי ניסיון רע. בעבר היו חתונות, שגרמו לפקקים ולרעש. אנחנו לא צריכים חוות דעת של יועצי תחבורה ורעש, אנחנו חיים מול המוזיאון ויודעים למה זה גורם".
כהן, מנהל המוזיאון, מבטיח שבאולם ייערכו שמחות עם עד 550 משתתפים, והפעלתו תלווה בשיפור התשתיות: לחניון יהיו שתי כניסות ויציאות, במקום אחת, תיבנה תוספת ל-60 מקומות חנייה בתוך המוזיאון לשימוש האולם והבניין יהיה אקוסטי ומבודד רעש, עם מערכת הנמכת מוסיקה.
שאלת אולם השמחות במרחבי המוזיאון עדיין עומדת בדיון בוועדת הערר המחוזית, אבל נראה כי מרוב דיונים בחוק התכנון והבנייה נשתכחה מכולם השאלה, האם הפעלת אירועי שמחות במרחבי המוזיאון היא דבר יאה, או שמדובר בהזניה של מוסד ציבורי, שמלכתחילה אינו אמור לפעול משיקולי רווחיות.
"עיריית תל אביב תומכת בנו באופן מלא, אבל אנחנו נדרשים לקיים חתונות כדי להמשיך לחיות", אומר כהן. "בכל המוזיאונים בעולם ומוסדות התרבות העניינים מתנהלים גם ממניעים כלכליים. במוזיאון הלובר בפריז, במומה ובמטרופוליטן בניו יורק, בכולם מקיימים חתונות".
תושבי רמת אביב נגד מוזיאון ארץ ישראל: אין תשתיות מתאימות לפעילות המוזיאון
רז סמולסקי
15.2.2008 / 10:15