יום שמח היה אתמול במשרדו של המפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון באוצר, ידין ענתבי. כשנה וחצי לאחר שהכריז האוצר על כוונתו להוציא לפועל את רפורמת הניוד, אישרה אותה אתמול ועדת הכספים.
אישור התקנות אתמול היה גם יומו הגדול של ענתבי, 37, מי שעמוד מאחורי הרפורמה וליווה אותה מימיה הראשונים, עוד כשהיה סגן צעיר באגף הפיקוח על הביטוח והממונה על שוק ההון. ההישג של ענתבי נראה גדול יותר אם לוקחים בחשבון שבדרך הוא היה צריך לגבור על חברות שנאלצו לוותר על חלק גדול מבור השומן של פוליסות ביטוחי החיים.
זו לא הפעם הראשונה שהמפקח הצעיר מצליח להתגבר על הגופים החזקים במשק. בשנה שעברה הוא הצליח להוריד על הברכיים את שני הבנקים הגדולים כאשר הודיע במפתיע שלא יאפשר להם להתחיל להעניק ייעוץ פנסיוני ללקוחות שלהם, זאת על אף שהם מכרו את כל הקופות והקרנות שהיו בבעלותם.
למרות החשיפה התקשורתית הרבה לה הוא זוכה מתוקף תפקידו והסערות שהוא מחולל בשוק, מעטים מכירים את ידין ענתבי, האדם. ענתבי מקפיד להעביר, באמצעות כלי התקשורות, מסרים לציבור ולגופים העסקיים שאיתם הוא מתמודד, אולם הוא נשמר בקנאות ובאדיקות ממגע ישיר. על אף שהוא נמצא בתפקיד כבר שנתיים וחצי, ולמרות הקרבות המרים שניהל עם הבנקים ועם חברות הביטוח, הוא מעולם לא העניק ראיון לאף כלי תקשורת. אז מי הוא המפקח הקשוח בעל פני הבייבי פייס שגורם למנהלים בשוק ההון להזיע?
לא ילד ולא תמים
באפריל האחרון יצא בית ההשקעות תמיר פישמן במבצע ייחודי שהבטיח טלוויזיית LCD במתנה ללקוחות שיעבירו לקופות הגמל של תמיר פישמן לפחות 250 אלף שקל. המתחרים לא ממש אהבו את המבצע המפתה שהצליח לסחוף לקוחות, ופנו לענתבי. "בשביל מה עשו את רפורמת בכר והעבירו מאות מיליארדי שקלים מהבנקים - בשביל שבסוף הלקוח יבחר את קופת הגמל בגלל טלוויזיה במתנה?", התלוננו החברים מתל אביב בפני הרגולטור מירושלים.
ענתבי שמע וקרא לנציגים של תמיר פישמן לשיחת בירור. כבר בעליות לירושלים הם ידעו שהסיכוי שיוכלו להמשיך לחלק טלוויזיות להמונים הוא קלוש. "למה לא פניתם אלי בצורה מסודרת?", שאל אותם ענתבי בפנים של ילד תמים ומאוכזב.
אנשי תמיר פישמן נדרכו. אולי בכל זאת יש סיכוי להסדיר את העניין, הם חשבו לעצמם. ענתבי המשיך לטעת בהם תקוה: "הייתם צריכים לעבוד בצורה מסודרת - לבוא אלינו לאוצר, להציג לי את התוכנית השיווקית, להראות את המטרות, ואת ההיגיון שמאחורי המבצע, ולבקש אישור".
ענתבי אולי תיעתע קצת באנשי תמיר פישמן, אבל הסיום של דבריו לא הותיר מקום לספק: "אתם הרי יודעים שגם אם הייתם עושים את כל זה - בסוף לא הייתי מאשר את המבצע, אז למה בכל זאת ניסיתם?".
הסיפור הזה מייצג היטב את ההתנהלות של המפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון המפתיע והסוער ביותר שידע משרד האוצר. אמנם למתבונן מהצד ענתבי נראה זר בין הבנקאים, מנהלי ההשקעות ואנשי הביטוח שנתונים למרותו, ובכנסים החגיגיים הוא נראה כמו נער צעיר שמישהו הכריח אותו ללבוש חליפה. אבל לא כדאי ליפול למלכודת של אחד הרגולטורים הקשוחים והעקשנים שהיו כאן.
כמו במקרים של שני קודמיו בתפקיד, ציפי סאמט ואייל בן-שלוש, גם המינוי של ענתבי התחיל כמינוי זמני בלבד. ענתבי עבר שלושה חודשים של ייסורים עד שאהוד אולמרט, שר האוצר באותה התקופה, הפך את המינוי שלו לקבוע.
גם אם המינוי של ענתבי, שהיה המשנה של בן-שלוש, המפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון הקודם, לא הפתיע, ההפתעה היא בקדנציה הסוערת שהוא הביא עמו ובתפקיד המרכזי שהצליח לתפוס בשוק ההון ובאוצר בתוך שנתיים. מי שנחשב בתחילת הדרך לכזה שיעשה את התפקיד האפור של יישום הוראות ועדת בכר - נהפך בשנה האחרונה לכוח העולה ולאחד הפקידים המשפיעים ביותר במשרד האוצר. אם יש מישהו שעונה באופן מושלם להגדרה של נער אוצר, זה ידין ענתבי. ענתבי, שצמח ופונק על ידי המערכת, אוהב אותה - והיא אוהבת אותו.
הטירונות בוועדת בכר
ידין ענתבי הגיע למשרד האוצר ב-98'. לאחר תקופה קצרה שבה עבד כרו"ח בשוק הפרטי, הוא הצטרף בגיל 28 לאגף הפיקוח על הביטוח ועל שוק ההון. באותם ימים שוק ההון היה רחוק מהממדים, מהתחכום ומהעניין שהוא מושך כיום, ועבודת האגף התרכזה בעיקר בתחום הביטוח האלמנטרי, ובעיקר במה שקשור לרפורמות בתחום ביטוחי הרכב - שהזכורה שבהן היא הרפורמה בביטוחי החובה שיצאה לדרך באותה התקופה.
ענתבי השתלב בהצלחה בפעילות הביטוח האלמנטרי של האגף, ומיד תפס את תשומת הלב של הדרגים הבכירים. ב-2000 מינתה ציפי סאמט, המפקחת באותם הימים, את ענתבי בן ה-30 לסגן - הצעיר ביותר שמונה עד אז באגף. ענתבי היה אחראי על יציבות חברות הביטוח, ועל תחום ביטוחי הבריאות - שנותר קרוב ללבו עד היום.
ב-2004, כאשר מונה למשנה של אייל בן-שלוש, שהיה הציר המרכזי בעבודתה של ועדת בכר, סומן ענתבי כמפקח הבא. כיד ימינו של בן-שלוש מונה ענתבי לנציג האוצר בוועדת בכר. בתפקיד הזה הוא עשה את הטירונות בוועדת הכספים.
בדיונים הסוערים שהתקיימו בוועדה הכספים בנוגע לוועדת בכר - היתה חלוקת העבודה ברורה: בכירי האוצר, המנכ"ל דאז יוסי בכר, והמפקח, אייל בן-שלוש, עמדו בפרונט וזכו לכותרות. ענתבי ואריק פרישמן, עוזרו האישי הצעיר של בכר תפקדו על תקן "מיישרי השטח" ועשו את העבודה המלוכלכת.
שם, במסדרונות ועדת הכספים למד ענתבי את כללי המשחק הפוליטיים, שישימשו אותו בעתיד בקרב עם הבנקים הגדולים, חברות הביטוח ובנק ישראל. כמה ימים לאחר שהדיונים הסופיים על רפורמת בכר בוועדת הכספים הסתיימו, מונה ענתבי למפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון - גם כאן הוא היה האדם הצעיר ביותר שמונה אי פעם לתפקיד.
האיש של אריאב
כבר מההתחלה, החיים כפקיד ממשלה בכיר לא היו זרים לענתבי, שאביו היה מנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ ושגריר ישראל בפולין ובשוויץ. ענתבי מכיר את כל הטריקים והכללים הלא כתובים. על אף שמעולם לא התראיין, הוא יודע כיצד להתנהל עם כלי התקשורת, ולתמרן אותם בהתאם לצרכים המקצועיים שלו.
גם בחיים הפנימיים של האוצר הוא יודע לעשות את הדבר הנכון. הוא לעולם לא יסתבך עם השר הממונה, או עם פקיד בכיר אחר במשרד, ואף אחד לא יסתבך איתו. רוב עובדי האגף שלו צעירים ממנו - או לכל היותר בני גילו. כולם נראים ונשמעים כמוהו. לעולם לא תוציא מהם מלה רעה על הבוס, וגם הוא לא יאמר מלה רעה עליהם.
שיחות עם ענתבי או עם עוזריו מקבלות תמיד נופך מעט סכיזופרני בשל השימוש בגוף ראשון רבים: "עשינו, אמרנו, חשבנו". מעטות הפעמים שענתבי ייקח לעצמו קרדיט בלעדי, או שירשה לאחד מעוזריו להצטייר כלוחם בודד. את מערכת היחסים ההדוקה עד מחנק באגף היה אפשר לחוש באירוע השנתי האחרון שערך אגף הפיקוח על הביטוח והממונה על שוק ההון. בארוחת הצהריים ענתבי הסתובב כמו חתן, בדק מה האנשים שלו עושים, באיזה שולחן הם יושבים ועם מי הם מדברים.
בשנה האחרונה עבר על משרד האוצר גל נטישות של פקידים בכירים ומשפיעים: מנהל אגף התקציבים קובי הבר, מנהל רשות החברות אייל גבאי, מנהל החוב עדי רבלין ודובר המשרד אלי יוסף הם הדוגמאות הבולטות. אפילו החשב הכללי השנוי במחלוקת ירון זליכה, עזב, ובתחילת 2007 הודח יו"ר רשות המסים, ג'קי מצא, שנחשב לצעיר מבטיח במשרד. העזיבות האלה פינו את הדרך לענתבי - שלמרות גילו הצעיר מוצא את עצמו בתחילת 2008 כאחד הפקידים הבכירים הוותיקים והמשפיעים ביותר במשרד.
בשוק מספרים שבתחומים הפיננסיים מנכ"ל האוצר, ירום אריאב לא זז בלעדיו. ענתבי נמנה על חברי ועדת אריאב שאמורה להמשיך את ועדת בכר. אריאב לא מגביל את השימוש בענתבי רק לתחומי הביטוח ושוק הון. שלא כמו קודמיו, ענתבי נמנה עם המספר המצומצם של פקידי האוצר שמתעסקים עם המשימה הקשה של הפרטת בנק לאומי, ואין ישיבה שנערכת בעניין שבה הוא לא נוכח, ובדרך כלל תמצאו אותו יושב ליד מנכ"ל המשרד.
אחת ההוכחות לכוחו של ענתבי במשרד האוצר היא העובדה שבתקופה האחרונה לא היתה משרה ציבורית-כלכלית פתוחה ששמו לא עלה כמועמד אליה. הממונה על אגף התקציבים, החשב הכללי ויו"ר רשות ניירות ערך הן הדוגמאות האחרונות.
הכאסח עם חזקיהו
ההתפתחויות הפנימיות בתוך האוצר עשו לענתבי טוב, אבל נדמה שההתייצבות שלו מול שני הבנקים הגדולים, והעימות עם המפקח על הבנקים מיצבו אותו כפקיד חזק במיוחד. "סיפור האהבה" בין בנק ישראל ומשרד האוצר הוא לא סיפור חדש. לב הסכסוך בין שתי הרשויות הממלכתיות הוא אמנם הסכם השכר בבנק המרכזי, אבל היריבות חילחלה גם לרמת מחלקות המשרד.
בקדנציה של ענתבי והמפקח על הבנקים חזקיהו הסכסוך הגיע לשיאים חדשים. חזקיהו אמנם הגיע לביקור נימוסים מופגן וקצרצר באירוע השנתי האחרון של אגף שוק ההון, אך ספק אם המחווה המתוקשרת של חזקיהו הצליחה להפיג את המתח בינו לבין ענתבי.
ענתבי נכנס לתפקידו ב-1 בספטמבר 2005, זמן קצר לאחר שמסקנות ועדת בכר קיבלו תוקף של חוק. אף אחד לא חלם אז שבמהלך בזק, ותוך פחות מחודשיים ימכרו הבנקים את מרבית הקרנות והקופות שלהם. מבחינת החוק היבש קופות הגמל היו תמיד באחריות המפקח על הביטוח, וקרנות הנאמנות תחת פיקוחה של רשות ניירות ערך, אך מכיוון שרוב הקופות והקרנות היו בבעלות הבנקים, רוחו של המפקח על הבנקים תמיד ריחפה מעל העיסוק בהן.
מעבר הנכסים מהבנקים לחברות הביטוח הרחיב את הטריטוריה של המפקח על הביטוח על חשבון המפקח על הבנקים. כאשר ברקע התוכניות של ועדת בכר לאחד את רשויות הפיקוח, ולתלוש את הפיקוח על הבנקים מבנק ישראל, החלו בפיקוח על הבנקים, ובבנקים עצמם, לטפטף את הרעל ולהזהיר מהקטסטרופה שבפתח: "לא רק שלאגף שוק ההון אין משאבים כמו של הפיקוח על הבנקים, אלא שבראשו עומד מפקח צעיר".
המפקח הטרי על הביטוח ספג בהכנעה את העלבונות שהבנקאים הטיחו בו ובענף שלו. מי שפגע בו יותר מכולם היה המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו. באחד מנאומיו הראשונים כמפקח על הבנקים, ביקר חזקיהו את איכות הבקרה בחברות הביטוח, הבית של ענתבי. "מה שהולך שם זה שכונה", אמר חזקיהו. ענתבי נפגע עד עמקי נשמתו. האות למלחמה ניתן.
ענתבי ירה את הפגז הראשון כשהודיע שלא ייתן לשני הבנקים הגדולים רישיון ייעוץ בפנסיה. אם התעוזה של ענתבי להתעמת עם שני הבנקים הגדולים הפתיעה את כולם, אז התגובה של חזקיהו הדהימה. בצעד חסר תקדים יצא חזקיהו בפומבי כנגד עמדתו של ענתבי.
התירוץ הרשמי היה שבבנק ישראל בדקו ומצאו שהמהלך יפגע בלקוחות הבנקים. הסיבה האמיתית היתה חוסר שביעות הרצון של המפקח על הבנקים מכך שענתבי מתערב בעניינים בנקאיים. "שיסדר את הבלגן שיש בחברות הביטוח לפני שהוא מתערב בתחומי האחריות של הפיקוח על הבנקים", אמרו במסדרונות בנק ישראל.
הפלישה של ענתבי לטריטוריה של המפקח על הבנקים לא מקרית. היא מביאה לידי ביטוי את השקפת עולמו, שלפיה בנק ישראל לא עשה מספיק בכדי לפתור את בעיית הריכוזיות של הסקטור הבנקאי. ענתבי לא התרגש מהביקורות שהוטחו בו בעקבות התניית רישיון הפנסיה של שני הבנקים הגדולים ואף הכניס את הגייסות שלו עוד יותר עמוק לטריטוריה של חזקיהו.
לאחר חודשים של דיונים הסכים המפקח על הביטוח להגיע לפשרה עם בנק הפועלים. ענתבי הסכים לתת לבנק רישיון לייעוץ בתחום הפנסיה, אך התנה אותו בכך שהפועלים ימכור את בנק מסד. הוא הסביר שכרך את הדברים מכיוון שהפועלים חויב למכור את מסד על פי החלטה של הממשלה מ-93' שאותה לא הוציא הבנק לפועל במשך יותר מעשור. את חזקיהו זה לא ממש עניין, והוא ראה בצעד התערבות עוד יותר בוטה של ענתבי בתחומי האחריות שלו.
הגב של אלי יונס
ככל שהסכסוך עם המפקח על הבנקים ועם הבנקים הגדולים התעצם, מערכת היחסים בין ענתבי והבנקים הבינוניים, ובעיקר בינו לבין מנכ"ל מזרחי-טפחות, אלי יונס, התהדקה. בשנה האחרונה לא החמיץ יונס אף הזדמנות להביע את התפעלותו מהמפקח הצעיר, ולטעון בלהט שצריך להגדיל את התקציבים והמשאבים שלו.
החיבה שרוכש יונס לענתבי ברורה. אחרי הכל, הוא מצא אצל ענתבי אוזן קשבת במיוחד. עיכוב הכניסה של שני הבנקים הגדולים לתחום הפנסיה אמור לתת הזדמנות עסקית לבנקים הבינוניים, שמזרחי-טפחות נחשב לאגרסיווי מבניהם.
בבנקים הגדולים מתקשים לנתק את הפתיחות שמגלה ענתבי כלפי יונס מהעובדה שהאחרון היה בעברו דמות בכירה במשרד האוצר. יונס כבר מחזיק בחצר שלו סייח אוצר לשעבר - אלדד פרשר, שב-2004 פרש מתפקיד משנה לחשב הכללי לטובת ראש החטיבה העסקית בבנק של יונס. בשוק טוענים שחבירה של ענתבי לפרשר בעוד כמה שנים היא לא תסריט מופרך.
בשנה הראשונה שלו בתפקיד ענתבי התקשה להתנתק מהעבודה. בחודשים האחרונים הוא מנסה לעמוד בהחלטה שקיבל, לצמצם את מספר שעות העבודה בסופי השבוע. אם הכל יילך לפי התוכניות שלו, בעוד כשנתיים יסיים קדנציה מוצלחת, ואז יוכל לצאת לעולם העסקי.
בניגוד למפקחים הקודמים שלא השתלבו בארגונים הפיננסים הגדולים, ההערכה שדווקא ענתבי ימצא את עצמו באחד כזה. ככל הנראה שהאופציה של יונס לא תהיה היחידה. בחברות הבי9טוח אמנם מקטרים על הכמות העצומה של ההנחיות וההוראות שהוא מנחית על ראשיהם מדי יום, אבל היו שמחים לקלוט אותו בעתיד בתפקידי ניהול בכירים. מצד שני, זו תהיה הפתעה גדולה אם ענתבי יעבוד באחד משני הבנקים הגדולים, ובעיקר בזה שמעסיק את אמא שלו במשך שנים - בנק לאומי.
יומו הגדול של האיש שמזיז 400 מיליארד שקל
רם דגן
19.2.2008 / 7:40