ביום שני הקרוב יוריד סטנלי פישר את הריבית ברבע אחוז. ההערכה הזו, המקובלת על כולם, לא משפיעה כלל על שער הדולר. הוא לא מתחזק מול השקל, כי יש כוחות חזקים יותר. יש עדיין זרימה גבוהה של דולרים לישראל, עקב משיכת השקעות של ישראלים בחו"ל ויש גם יצוא שממשיך ופורח למרות הכל.
בכל מקרה, המטרה של בנק ישראל אינה תמיכה בשער הדולר. זה לא תפקידו. ברור שאסור לנגיד להתערב באופן ישיר בשוק המט"ח. אמנון נויבך, יו"ר חברת מגו-אפק, טועה כאשר הוא תובע מהנגיד שיתערב וירכוש דולרים. לזה לא יספיקו כל 28 מיליארד הדולר הנמצאים ברזרוות. הם יתחסלו במהירות כאשר הספקולנטים הבינלאומיים יפעלו נגד הבנק ויגרמו למשבר פיננסי.
אבל ברגע שהציפיות לאינפלציה הן בסביבות 2.5% ל-12 החודשים הקרובים, וברגע שמתחילת השנה נוצר ייסוף של כ-6% שלוחץ על המחירים כלפי מטה, ראוי להוריד ריבית. ברגע שמדד ינואר היה אפס ומדד פברואר צפוי להיות דומה - צריך להוריד ריבית כי אפשר להשיג את מטרת יציבות המחירים - עם ריבית נמוכה יותר.
בשבוע הבא, לאחר שהתעשיינים ילמדו שהורדת ריבית לא הביאה מזור לפצעיהם, הם יעברו לתוכנית ב': לחץ על האוצר לתת להם סובסידיות ומענקים מסוגים שונים, כמו השתתפות בהוצאות השיווק לחו"ל, מתן הלוואות מסובסדות לשיווק בחו"ל, חידוש הפחת המואץ, פטור ממס רציף ועידוד השקעות הון - סך הכל כחצי מיליארד שקל בשנה.
אבל האמת היא שהסיכוי שלהם לקבל את הכספים הללו שואף לאפס. מצב התקציב אינו מאפשר זאת, ולרוני בר-און יש צרות רבות אחרות. לכן, מה שנשאר ליצואנים לעשות הוא לשפר את ההגנה שלהם בפני תנודות בשער החליפין. כלומר, להפחית את הסיכון הכרוך בהמשך ירידת הדולר.
בדיקה שעשתה התאחדות התעשיינים גילתה שרק 47% מהיצואנים משתמשים במכשירים פיננסיים כדי לבצע הגנת מט"ח. 53% מסתמכים על המזל. זו כמובן טעות המלמדת על נטילת סיכון מיותרת של מנהלי כספים ומנכ"לים. הם חייבים לבצע הגנות, ואת זה מקובל לבצע בשתי דרכים עיקריות - בעזרת עסקת פורוורד או באמצעות רכישת אופציות.
אם אתה מבצע עסקת יצוא מסוימת ורוצה לקבע את השער על 3.60 שקלים לפחות, אתה ניגש לבנק ומבצע עסקת פורוורד. אתה משלם מראש פרמיה מסוימת של 2%-4% (תלוי בטווח הזמן ובשער הרצוי), ואז תקבל בכל מקרה מינימום של 3.60 שקלים לדולר. כמובן שהפרמיה מורידה בוודאות את רווחיות עסקת היצוא, ולכן המנכ"ל לא אוהב לבצע פורוורד.
דרך אחרת היא לא להינעל על שער מסוים, אלא לבצע עסקת אופציות. לקנות אופציית "פוט" ואופציית "קול" ולנוע בפרוזדור. כלומר, לקבל עליך את הסיכון שהשער ינוע, למשל, בין 3.65 ל-3.50 שקלים. אך אם הוא יעלה מעל 3.65 - אתה משלם לבנק את ההפרש, ואם הוא יירד מתחת ל-3.50 - אתה מקבל מהבנק את ההפרש. כאן אתה משלם לבנק רק עמלות, אך לוקח על עצמך אפשרות להפסד מסוים. הפרוזדור נקבע על ידי הבנק, תלוי בטווח העסקה ובמצב השוק. הרי הבנק צריך לתפור עסקה הפוכה מהצד השני, כדי שלא להיכנס לסיכון בעצמו.
גם במקרה של שימוש במכשירים פיננסים, התאחדות התעשיינים לא מאמינה בשוק חופשי ובניהול עצמאי. שרגא ברוש, נשיא ההתאחדות, מציע שהממשלה תהפוך לבייביסיטר של היצואנים ותממן לחברות קטנות ובינוניות (בעלות מחזור של עד 200 מיליון שקל בשנה) 50% מעלות הייעוץ ולימוד השימוש במכשירים פיננסיים. אין אצלם קצת בושה?
יותר מחצי מסתמכים על המזל
נחמיה שטרסלר
19.2.2008 / 10:26