ארה"ב תצא מהר מהמיתון, אירופה לאט. בנק ישראל יחליט למי להצטרף

התוצר העולמי יעלה ב-2008 ב-3.5% לעומת צמיחה של 4.9% ב-2007 - כך מעריכה קרן המטבע הבינלאומית (IMF) בעדכון של הערכתה מאוקטובר 2007, אז העריכה כי תהיה ירידה של 4.4% בצמיחה.



המשבר בכלכלה העולמית החל במשכנתאות הסאבפריים בארה"ב ומשם התפשט למערכת הפיננסית האמריקאית, כולל חברות ביטוח האג"ח, ובהמשך לכלכלה הריאלית בארה"ב ובכל העולם.



בעולם הגיבו למשבר באופנים שונים. האמריקאים ביקשו לצאת ממנו מהר, ומשום כך פעלו מיידית באמצעות הרחבה פיסקלית של 168 מיליארד דולר, שאושרה על ידי הקונגרס. במקביל, מאז חודש ספטמבר הפחיתו האמריקאים את הריבית חמש פעמים בשיעור מאסיווי של 2.25% לרמה של 3%.



האירופים לעומתם מגיבים באטיות, מפני שהם מבקשים להמשיך להקנות אמינות לבנק המרכזי הצעיר שלהם, בן תשע שנים בלבד.



נשיא הבנק האירופי אינו ממהר להפחית את שיעור הריבית, וגם הממשלות ביבשת אינן מתכוונות להפנות תקציבים להרחבת הפעילות. בנק אירופה המרכזי נלחם באינפלציה, שהגיעה לשיא של 14 שנה, תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה גם לאיגודים המקצועיים, שמצליחים להעלות שכר מעבר לשיעור האינפלציה גם בתקופה זו של האטה בפעילות הכלכלית.



התוצאה תהיה שבעוד ארה"ב תצא מהמיתון מהר מאוד, אירופה תשתרך מאחוריה ותחכה עד שהביקושים מעבר לאוקיאנוס האטלנטי יגברו ויוציאו אותה מההאטה הכלכלית. במעין דז'ה וו, התהליכים עשויים לחזור על אלה בהם צפינו רק לפני שבע שנים.



ב-2001 התרחש מיתון של שמונה חודשים בארה"ב, והאמריקאים הפחיתו את הריבית וביצעו הרחבה פיסקלית. כתוצאה, עלה התוצר ב-2001 - אמנם ב-0.8% בלבד, אך בשנה שלאחר מכן כבר עלה ב-1.6% וב-2003 צמח ב-2.5% נוספים. אירופה, לעומת זאת, צמחה ב-2001 ב-1.9%, אך לאחר מכן צמחה במשך שנתיים מתחת ל-1% - כאשר כלכלות גרמניה וצרפת מצטמקות.







גם כיום, יו"ר הבנק הפדרלי בן ברננקי תמך בהזרמה ממשלתית לעידוד הכלכלה הצולעת - אך עמיתו באירופה, ז'אן קלוד טרישה, מגלה התנגדות להרחבה פיסקלית - וזאת בשל קדושת תחום הגירעון התקציבי של 3% מהתוצר.



ייתכן כי נשיא בנק אירופה המרכזי מכניס את אירופה למיתון שמקורו בארה"ב, אך השהייה המתארכת במיתון תהיה מקומית, מעשי ידי אירופה. אירופה בנויה למיתון מתמשך יותר מאשר ארה"ב, בשל חוסר הגמישות בשוק העבודה, בבנק המרכזי וברמות המחירים.



הרפורמות לכיוון כלכלת שוק שמנסה נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, לבצע נתקלות בהתנגדות מצד האופוזיציה וארגוני העובדים. ומה אצלנו? בישראל קיימת שאננות, שוכבים על זרי הדפנה של הצמיחה שנמשכת זה ארבע שנים וחצי - צמיחה שהוזנה מהרפורמות שהנהיג שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, וממחזור העסקים העולמי החיובי שאיפשר לישראל להגביר את פעילותה בחו"ל. כמו כל מדינה קטנה, ישראל תלויה לצמיחתה בשוקי חו"ל, ורגישה לסחר העולמי ולביקושים העולמיים. לכן, כל עוד השווקים בחו"ל גאו, יכלו היצרנים הישראלים להגביר את המכירות, אפילו אם השקל יוסף.



בנק ישראל מטשטש עקבות



אך עתה הכלכלה העולמית מאטה פעמיה, ובממשלה לא מודעים לסכנות האורבות בהמשך מהירידה בביקושים העולמיים. מי שהבחין מבעוד מועד בסכנות הצפויות עתה למשק הישראלי - בשל הירידה בפעילות הכלכלית בעולם והמיתון שכבר תוקף את ארה"ב ויפאן, ומשם זולג לשאר העולם - הם דווקא נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ומזכ"ל ההסתדרות, עופר עיני, אשר טוענים כנגד מדיניות בנק ישראל שהביאה לייסוף החד של השקל בשנים האחרונות ודרשו להפחית את הריבית לאלתר. ההבחנה שלהם נכונה וצודקת, גם אם לא נומקה היטב.



התעשיינים וההסתדרות מנסים למנוע משבר בסחר החוץ של ישראל ועלייה בשיעור האבטלה עת ינטשו את ישראל מפעלים נוספים - מה שיחליש את עמידתה בזמן משברים. בנק ישראל, במקהלה מתוזמרת, טוען כי לא ייתכן שיתערב כדי לשנות את כיוון שער החליפין, ובכלל הייסוף נובע מחולשתו של הדולר בעולם.



האמנם? בנק ישראל מבקש שנסמוך על אמינותו, אך מצדו אינו מדייק. העובדות הן כי השקל מתחזק מול כל המטבעות בעולם. בשנתיים האחרונות, עד סוף השבוע של השמונה לחודש זה, התחזק השקל בשיעור של 18.7% מול סל המטבעות. בנק ישראל אמנם ביטל את פרסום נתוני סל המטבעות כדי לטשטש את עקבות מדיניותו, הפוגעת בכושר התחרות של המשק; אך האמת המסתתרת מאחורי הטשטוש היא ייסוף כואב. מול הדולר יוסף השקל ב-23.3%. אין דבר: הרי אפשר לייצא לשווקים אחרים, על היצואנים להתאים עצמם לשינויים בעולם, לא כן? אולי ליפאן? אבל הנה, השקל התחזק גם מול היין של יפאן, המעצמה השנייה בגודלה בעולם, בשיעור של 15.6%. אולי נייצא לבריטניה? הייסוף מול הליש"ט היה 14.2%. אז הבה ונייצא לגוש היורו. אך אבוי, הייסוף של השקל מול היורו הוא 7.1%.



בנק ישראל טוען כי דרישות התעשיינים וההסתדרות יפגעו ביציבות המשק והמחירים, וכי הבנק הוא הגורם העיקרי ליציבות המשק ולצמיחה. האמנם? הממשלה הציבה לבנק ישראל יעד אינפלציה של 1%-3% בחמש השנים האחרונות, ואולם ב-44 חודשים מתוך 60 לא הצליח בנק ישראל לעמוד ביעד האינפלציה שהציבה לו הממשלה. 34 חודשים הבנק כשל מתחת ליעד האינפלציה, ובעשרה מקרים מעד מעל יעד האינפלציה. משמעות נתונים ברורים אלה כי בנק ישראל לא שמר על יציבות המחירים אלא הפעיל מדיניות ריבית אגרסיווית עם מינון יתר, שפגעה באפשרויות צמיחה טובות יותר שיכלו להיות למשק הישראלי. מי שתרמו ליציבות היו דווקא ההסתדרות, התעשיינים והממשלה.



למרות העלייה בפעילות הכלכלית בשנים האחרונות, תביעות ההסתדרות היו מתונות והשביתות במשק מעטות. התעשיינים הגדילו את ההשקעות בשנים האחרונות, והביאו לעלייה בפריון העבודה בתעשייה בשיעור של 3.5% לשנה בתקופה שבין 2001 ל-2006, מה שאיפשר להם לספוג את ייסוף השקל. רק ב-2007 חלה נסיגה בפריון העבודה בתעשייה, והוא ירד ב-0.3%. הממשלה תרמה את חלקה בכך ששמרה על גירעון תקציבי סביר אפילו נוכח מלחמת לבנון השנייה - גירעון שאיפשר את פינוי שוק ההון לטובת הסקטור העסקי, אשר גייס הון בריביות סבירות לפעילות ההשקעה שלו. הממשלה עמדה בדיבורה והמשיכה להפחית את מס החברות, שירד השנה ל-27%. בראשונה זה 21 שנה, לממשלה הרחבה היה עודף תקציבי בשנת 2007, עודף של 0.8% מהתוצר.



בנק ישראל אומר כי הוא מתנגד להתערבות בשווקים. האמנם? הבה נבחן אמירה זו. מהו שיעור הריבית שהיה על בנק ישראל להפעיל בשנים האחרונות? בבואנו לבחון את שיעור הריבית, עלינו לבחון מספר פרמטרים עיקריים: 1. הגירעון/עודף בחשבון השוטף של המשק; 2. שיעור האבטלה; 3. פריון העבודה; 4. והגירעון/עודף בתקציב המדינה. בארבע השנים האחרונות היה לישראל עודף של כ-3.8% בממוצע בחשבון השוטף, כאשר ב-2006 הגיע העודף לשיא של 5.6% מהתוצר. משמעות הדבר שמבחינה זו היה מקום לריבית נמוכה. שיעור האבטלה הממוצע בארבע השנים האחרונות היה 8.8%, עם שיא של 10.3% ב-2004. גם מבחינה זו, אם כן, היה מקום לריבית נמוכה יותר. הפריון בסקטור העסקי היה בארבע השנים האחרונות כ-3.6% בממוצע, כלומר היה מקום להסתפק בריבית נמוכה יותר.



ומה על הגירעון התקציבי הממשלתי? זה נמצא בשנים האחרונות בירידה, וב-2007 היה לממשלה הצרה עודף של 0.5% מהתוצר. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, שהגדרתה לגירעון מדויקת יותר מזו של ממשלת ישראל, הגירעון בארבע השנים האחרונות היה בממוצע כ-3.3%, עם שיא של 4.9% ב-2004. סביר כי הקרן תעדכן כלפי מטה את הגירעון ל-2007. גירעון זה אינו נמוך דיו, אך בהתחשב בכך שבתקופה זו היתה מלחמת לבנון השנייה, יש במגמת הירידה בגירעון הממשלה הישג אדיר. גם מבחינה זו, אם כן, היה מקום להנהיג ריבית נמוכה יותר.



לפי כל ארבעת הפרמטרים שפירטנו לעיל, ובהשוואה בינלאומית, היה מקום לקבוע בישראל ריבית נמוכה של 1% בלבד. אם להביא בחשבון את המצב הגיאופוליטי של ישראל, אפשר אולי למתוח שיעור זה ל-1.5%, וגם אם נוסיף לחשבון את הטראומה הישראלית ביחס לאינפלציה אפשר היה להסתפק ב-2% לכל היותר.



אבל הבנק המרכזי הפעיל בארבע השנים האחרונות ריבית גבוהה בהרבה מן הנדרש בשיעור ממוצע של כ-4.25% - מה שגרם לייסוף השקל מול מרבית המטבעות בעולם, ולא רק מול הדולר. במלים אחרות, בנק ישראל, נושא דגל ההתנגדות להתערבות בשווקים, עומד למעשה בראש המתערבים בשווקים באמצעות השתתת ריבית ריאלית גבוהה מאוד, שפגעה בצמיחה עד כה ותפגע בה אף יותר במהלך השנה הנוכחית בשל ההאטה בפעילות הכלכלית בעולם.



התערבויות טובות



במרבית המדינות הדומות לישראל - מדינות מתעוררות עם כלכלה דינמית - ישנה התערבות בשווקים כדי לשמור על האינטרסים של המדינות, והיא נעשית באמצעות הריבית, שוק המט"ח ושוק האג"ח. בין המדינות המתערבות בשווקים ומגיעות להישגים אפשר למנות את סינגפור, תאילנד, קוריאה, טייוואן ומלזיה בדרום מזרח אסיה, וכן מדינות נוספות כגון ברזיל, פרו ובאחרונה גם באוסטרליה.



בראש המדינות שרואות בהתערבות כלי מדיניות עומדת סינגפור. בארבע השנים האחרונות צמח המשק של סינגפור בממוצע ב-7.7%, וב-2008 הוא צפוי לצמוח בכ-5.8%. והאינפלציה? הפלא ופלא, רק 1.2% בממוצע בארבע השנים האחרונות, תוך תנודות נמוכות, שלא כמו בישראל. התוצאות של סינגפור מדברות בעד עצמן. התוצר לנפש עלה ב-2007 לכ-34 אלף דולר - עלייה דולרית של 35% בתוך חמש שנים.



גם מלזיה כבר הוכיחה כי רק ההתערבות שלה בשוקי המטבע בזמן המשבר של סוף העשור הקודם בדרום מזרח אסיה הצילה אותה ממשבר חריף שתקף את שכנותיה, אשר לא השכילו להטיל מגבלות כנגד זרמי הון ספקולנטיים. קרן המטבע הבינלאומית, שהתנגדה אז להתערבות של מלזיה בשוק המט"ח, שיבחה אותה כעבור מספר שנים על אותה התערבות.



נציין כי בנק ישראל בעצמו מעיד כי ב-2008 יגברו תנועות ההון לטווח קצר (קרי ספקולטיוויות), בעוד קצב העלייה של ההשקעות הזרות הישירות, שהן לטווח ארוך, יירד. אז למה ממתין בנק ישראל?



עוד אומר הבנק כי יתערב בשוקי המט"ח רק במצבים קיצוניים. הנגיד אמר בעבר כי העלאות והפחתות ריבית בזמנים של תנודות חריפות במט"ח יהיו סימטריות. האמנם? אם נבחן את התנהגות הבנק נראה, כי כאשר שער החליפין פרץ כלפי מעלה, או כאשר האינפלציה עלתה בשיעור חד, הבנק לא היסס להתערב והעלה את הריבית בשיעור ניכר כדי לבלום מגמות אלה. אך כאשר האינפלציה ירדה בחדות אל מתחת ליעד האינפלציה, או כאשר השקל מיוסף בשיעור חד כפי שקורה בימים אלה - בנק ישראל פועל באטיות, אם בכלל.



הסימטריות נשכחה, הקיבעון שולט. את המחיר נשלם כולנו עוד השנה, לא רק נשיא התאחדות התעשיינים ומזכ"ל ההסתדרות. הפופוליזם המוניטרי, שכבר נכשל בשנים האחרונות, שולט. את מה שאירופה יכולה להרשות לעצמה ישראל אינה יכולה לאפשר. כישלון המדיניות המוניטרית בפתח, ועל הממשלה לדון בסוגיה בכל כובד הראש בפורום מלא, עם מומחים חיצוניים לבנק ישראל, ולא להסתפק בפגישה או שתיים אצל ראש הממשלה.