"הגעת הגז הטבעי לישראל היא דבר מדהים שעבר כמעט בשקט. ביום שבו יזרום הגז הטבעי בצינור ממצרים - יהיו לי דמעות בעיניים. זה צינור שמחבר בין מדינות, ועצם העובדה שמצרים הסכימה להזרים משאב שלה לכאן הוא מדהים. הפרויקט הזה הוא היסטורי, וקשה יהיה לאמוד את המימדים של משמעותו".
עו"ד רנל יופה, היועצת המשפטית לענייני גז טבעי ודלק בחברת החשמל וחברת צוות המשא ומתן לרכישת הגז הטבעי בחברה, פורשת השבוע מהחברה בתום 11 שנים, ובראיון ל-TheMarker היא אינה נשארת חייבת לתוקפים את מעורבותה של החברה במשק החשמל: "כל הדברים האלה לא היו קורים בלי חברת החשמל. לא היה כלל משק גז בלעדינו, וגם כיום אנו רואים שבלי צרכן עוגן - אין עסקת גז.
"נכון שאנו מונופול, אבל נדרשנו להתמודד לא רק עם המימון, אלא גם עם הסיכונים שהכתיבה המדינה", היא אומרת. "לא היתה אפילו מערכת של הולכת גז בעת החתימה לרכישת הגז מים-תטיס. לא היתה אז אפילו נתג"ז (חברת הולכת הגז נתיבי גז, א"ב)".
ב-2000 פירסמה חברת החשמל מכרז ענקי לרכישת 25.5 מיליארד מ"ק (BCM) של גז טבעי. במכרז זכתה EMG המצרית-ישראלית - בזכות מחיר אטרקטיווי במיוחד, 2.75 דולר למיליון BTU. ים-תטיס, שבבעלות קבוצת דלק וחברת נובל אנרג'י, סירבה להשלים עם ההפסד ופצחה בקמפיין להכללת גז "כחול-לבן" בעסקה.
הלחץ עשה את שלו, והמדינה פנתה אל חברת החשמל כדי למצוא בכל זאת דרך לרכישת הגז ה"ישראלי". חברת החשמל הפעילה לחץ משלה, הביאה את ים-תטיס לרדת למחירי EMG ושילבה את שתיהן ברכש העתידי. אגב, את הגז הטבעי לחברת החשמל מספקת מאז 2004 ים-תטיס בלבד. העסקה עם EMG התפוצצה בדיונים הראשונים ליישומה וחודשה רק שלוש שנים מאוחר יותר.
"ים-תטיס היא קבוצה מדהימה ויעילה", אומרת יופה. "יש לנו אסדה מול החוף, ואין זה דבר של מה בכך שחברת ענק אמריקאית בנתה שני שלישים מהאסדה עוד לפני שנחתם החוזה עמנו. בכל פעם שאני עוברת מול החוף, היא מרגשת אותי".
מדוע פוצל לבסוף המכרז?
"הפיצול נבע מהחלטה מסחרית-אסטרטגית גרידא. זה היה הליך מקצועי ונקי לגמרי משיקולים פוליטיים. המדינה לא התערבה - אף שהתקשורת נטתה לייחס זאת להשפעות פוליטיות. המשא מתן הקשה יותר ביישום הסדרי הגז היה דווקא מול המדינה. מי שהסתכל מהצד לא האמין שאנו חברה ממשלתית. המדינה התייחסה אלינו כאילו היא עושה לנו איזו טובה".
מדוע המצרים נסוגו?
"להערכתי, הם חיכו לרמה גבוהה יותר של ודאות. ברקע, ודאי שהאינתיפאדה לא סייעה למשא ומתן".
"דרוש ראש משפטי אחר"
ב-2003 חודש המשא ומתן בין חברת החשמל ל-EMG, בתום שנתיים של מגעים קדחתניים בישראל ובעיקר במצרים. סביב השולחן במשרדיו המפוארים של בית הזיקוק מידור שבקהיר ייצגו את חברת החשמל המנכ"ל דאז, יעקב רזון, סמנכ"ל הכספים יוסי דביר, מנהל פרויקט הגז בחברה שמשון ברוקמן ויופה - עורכת דין צעירה שגויסה לחברת החשמל רק ב-97', כשהחברה חיפשה פרקליט דובר אנגלית כשפת אם ובעל רקע בתחום המסחרי לליווי פרויקט הגז והמיזמים העסקיים של החברה.
מה ייחודי כל כך בהסכם גז?
"הסכם גז הוא למעשה הסכם על חלוקת הסיכונים בין הצדדים. פורשים סיכוני הולכה או השקעה, למשל, ואז דנים על חלוקת הפיצוי. לכל משפט בחוזה יש משמעות כספית אדירה, ומכיוון שאלה חוזים במיליארדים, כל סעיף נדון בנפרד. מעבר לכך, חוזה גז הוא חוזה שחי כל הזמן, היות והיחסים שבין הצדדים רק מתחילים לאחר החתימה. הוא כולל התחייבויות חצי שעתיות על אופן ההזרמה והיקפיה, ולכן קיים קשר מתמיד בין הצדדים לעסקה. תפקיד עורך הדין, לפיכך, אינו לרוץ מיד לתבוע, אלא להבין שיש כאן תלות הדדית. דרוש ראש משפטי אחר - עורך דין שפותר בעיות ומנסח פתרונות יצירתיים, ולא אחד שרץ לחפש את הסעיף בחוק".
כיצד התרשמת מבעל השליטה ב-EMG והמארח, חוסיין סאלם?
"חוסיין הוא אדם מבריק. אשף משא ומתן, מלא מרץ. איש שלאורך כל הדרך הרגשנו שהעסקה הזו חשובה לו. היה לו חשוב שכישראלים נראה שבמצרים אפשר לעשות עסקים. הוא איש מאוד נדיב, ולא אחת ניהלנו שיחות אישיות".
לא הרגשת כל קושי כאישה במצרים עצמה או בחדר המשא ומתן?
"אף פעם לא הרגשתי שהיתה עם זה בעיה, אף שהייתי יחידה. אני מוכרחה לציין שבשנים האחרונות הידרדר מעמד הנשים במצרים, ואני ערה לזה. הן משכילות, לומדות באוניברסיטה ונוהגות, אבל מסתובבות יותר ויותר עם כיסויי ראש. דיברתי עם כמה מהן, והן תירצו ש'זה לא מה שיעצור את ההתפתחות שלהן'; אבל מרגישים לחץ".
ומה יהיה על הסכם הגז נוכח ההתפתחויות האלה במצרים?
"צריך לזכור ש-EMG לא שינתה את מחיר הגז שאליו התחייבה ולא ביקשה לשנותו - למרות משך הזמן שעבר. זה מראה על כבוד ועל כך שאפשר לסמוך עליהם".
אם כך, האם על ישראל להמשיך לחתור להסכם עם BG?
"חייב להיות ריבוי ספקים, וחייבים לאפשר אחסון או גז טבעי נוזלי. כבר בעבר היו שחששו והתריעו כי משק החשמל ייהפך לתלוי לחלוטין במשק הגז - וזה בדיוק מה שקרה. ביטחון אספקה הוא הדבר שהכי מדאיג את אירופה כיום, וזאת כשהגז טבעי מהווה שם 34% מסל הדלק לייצור חשמל, מועבר במאות צינורות, והמדינות מחזיקות במלאי חירום לתקופה של שבועות או חודשים. לנו בישראל אין אחסון, אין LNG (גז טבעי נוזלי, א"ב), יש צינור גז אחד, ועוד בקרקעית הים, ובקרוב יהיה רק ספק גז אחד. זהו מצב בלתי נסבל. בלי אמינות באספקת גז לא תהיה אמינות באספקת החשמל. צריך גם לזכור שרוב הסיכונים בהסכמי הגז מוטלים על הצרכן, ולא על ספק הגז או חברת ההולכה - ולכן, גם מבחינה עסקית, אמינות האספקה חשובה".
ומה יהיו ההשלכות של כישלון המשא ומתן עמם?
"אין ספק שזה ישפיע. המחיר הנמוך שקיבלנו אז מ-EMG היה רק בזכות התחרות בין שלושה ספקים".
גם את שותפה לטענה שלפיה בדיעבד היה מוטעה לא לאפשר לחברת החשמל לרכוש את כל הגז בעבור המשק?
"לא, איני שותפה לה. עדיף שיהיה משק תחרותי, ושכל אחד ירכוש גז לעצמו. אם לא כך, אז מה עשינו? נחזור למשק ריכוזי?"
כבר לא הלקוח הטוב ביותר במזרח התיכון
לפני כמה שבועות הפתיעה יופה כשהודיעה על כוונתה לפרוש מתפקידה לטובת שותפות במשרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדויין ושות', שבו תייסד ותנהל את תחום האנרגיה. "לא היה לי רע בחברת החשמל", היא ממהרת לציין, "אבל לאחר שנים של התמחות בתחום הגעתי למסקנה שכיום הבשילו התנאים בעבורי לצאת ולעבוד מחוץ לחברה. אני בחיים לא מחכה לדברים שאינם תלויים בי, ואוהבת לקבוע את עתידי בעצמי".
למה החלטת דווקא עכשיו?
"אני חושבת שזו תקופה מרתקת למשק האנרגיה, והבנתי שאם לא אעזוב עכשיו - לא אעזוב אף פעם. אני חייבת לחברת החשמל את הבמה שנתנה לי, ואני חושבת שפרעתי את חובי ותרמתי בחזרה. ההנהלה והעובדים הפתיעו אותי מאוד בכמות הפרגון שקיבלתי".
ומדוע את פונה דווקא למשרד עורכי הדין מיתר?
"אם לא הייתי מוצאת משרד שבו ארגיש בנוח מקצועית ורגשית, לא הייתי עוזבת. זה עניין של אינטראקציה. המשרד בתנופה, והוא הגיע להיכן שהגיע רק בגלל שותפים דינמיים ופתוחים. זהו משרד בעל זיקה בינלאומית שעוסק בתחומי התשתיות והמימון, ולכן הוא פשוט מתאים".
איך את מסכמת את התקופה הסוערת שעברת בחברת החשמל?
"התקופה שבה הגעתי היתה שונה בתכלית מהיום. 90%-95% מסל הדלק לייצור חשמל הורכב מפחם ומזוט. לא היתה רגולציה בענף, לא היה משק גז, ולא היתה מערכת הולכה. כל השחקנים בענף האנרגיה היו מונופולים בשליטת המדינה".
אם כך, היכן השינוי הגדול?
"הגז הטבעי מהווה כבר היום 20% מסל הדלק, וב-2010 הוא יגיע ל-40%. הרגולציה במשק החשמל הושלמה, בתי הזיקוק הופרטו, ויש לנו מערכת הולכת גז. נכון שאין עדיין חשמל פרטי, אבל נוצר בסיס לאלה שיקומו בעתיד. זה לא קרה, כי טרם הבשילו התנאים לכך, אבל אני מאמינה שזה עוד יקרה".
מה היה חלקה של חברת החשמל בכך?
"אפס. יצרנים פרטיים לא קמו בעיקר משום שלא היה גז טבעי. אני לא שמעתי טענות נגד חברת החשמל. אנחנו דווקא היינו אלה שסייעו למשק החשמל - ושיפרנו, למשל, את הסכם הולכת הגז בעבור כלל המשק לאחר שהדירקטוריון סירב לאשרו. הניסיון שלנו רק תרם למדינה".
האם לשינויי הרגולציה יש יד בכישלון של כניסת היזמות הפרטית?
"בעולם כבר הגיעו למסקנה כי כל התערבות של המדינה בשוק נדונה לכישלון".
אבל הבנקים אינם מוכנים לממן פרויקטים כאלה בלי הגנות.
"המדינה יכולה להקל על הקמת הפרויקטים בתמיכה באפיקים חלופיים. איזה מסר שולחת הגנה כמעט מלאה על מנגנון ה-Take or pay (תשלום גם בהיעדר צריכה, א"ב), למשל? שלא משנה כמה יעלה ספק הגז את המחיר - המדינה תכסה זאת? המדינה צריכה להתערב בהסכם בין מדינות, והתערבותה בתחום המסחרי צריכה להיעשות רק לאחר לימוד מעמיק של העניין. המנגנון המוצע אינו ישים. אי אפשר לעשות דברים בהיסח הדעת".
עד כמה הורגש בפעילות השוטפת המשבר הפיננסי שאליו נקלעה החברה?
"ודאי שזה השפיע, וזו כבר לא אותה חברה שיצאה למכרז הגז ב-2000 והוגדרה 'הלקוח הטוב במזרח התיכון'. אין ספק שהשינוי המבני וחוסר הוודאות עוד ישפיעו".
השינוי המבני המתוכנן בחברה אפשרי?
"אפשרי - אבל אני חושבת שהוא צריך להיעשות בצורה מושכלת. הרי רק לפצל את חוזי הגז זו מסמכולוגיה של שנים, וחוסר הוודאות לאורך כל התקופה הזו יגבה מחיר כבד עוד יותר. בסך הכל, אנו מספקים חשמל בצורה יעילה".
רנל יופה: "כשהגז המצרי יזרום - יהיו לי דמעות בעיניים"
אבי בר-אלי
20.2.2008 / 9:26