שערוריות כלכליות בעולם: בצרפת המנכ"ל הוא מונרך; בארה"ב - שעיר לעזאזל

מאת נלסון ד. שוורץ וקתרין בנהולד, ניו יורק טיימס



בין המועדונים היוקרתיים בעולם, מועדון ה-100 בצרפת הוא האקסקלוסיווי ביותר. בין החברים במועדון מנהיגים בתחומי העסקים, הפוליטיקה והמשפט - אבל מה שהופך אותו ליוצא דופן זה מדיניות הכניסה הייחודית אליו: רק כאשר אחד מחבריו נפטר, מתפנה המקום למועמד הבא.



באופן רשמי, פעילות המועדון, הקיים זה 96 שנה, מוקדשת לגסטרונומיה. ואולם כאשר חברי מועדון ה-100 נפגשים בימי חמישי לארוחת צהריים במסעדות הטובות בפאריס, גם סוגיות פוליטיות ועסקיות עולות לדיון על השולחן. קלוד בבר, יו"ר AA ענקית הביטוח הצרפתית, וחבר המועדון זה 20 שנה, מספר: "שוררת במועדון אווירה אמיתית של חברות; אנו מאוד קרובים".



תחושה זו נכונה לגבי העילית של עולם העסקים הצרפתי כולו. רשת חברתית של חברויות ושותפויות קרובות - כמעט כולן גבריות - כשהשותפים מכירים מבית הספר, מהדירקטוריון וכן ממסעות צייד וקולינריה. זוהי קבוצה קטנה וסגורה בתוך מדינה של 60 מיליון תושבים.



אבל על רקע הפסד בסך 7 מיליארד דולר שרשם סוסייטה ז'נרל, אחד הבנקים המובילים בצרפת, האריסטוקרטיה המודרנית מוצאת עצמה לפתע תחת אור הזרקורים.



על אף שהסוחר ז'רום קרוויאל לא היה בוגר של בי"ס יוקרתי או חבר בקבוצת אליטה כמו מועדון ה-100, מנכ"ל סוסייטה ז'נרל, דניאל בוטון, קשור לשניהם. אבל העובדה שבוטון ובכירים אחרים נותרו בתפקידיהם למרות השערורייה מעוררת ביקורת חריפה על קבוצת האליטה, אשר פועלת לפי חוקיה. "זוהי מחלה צרפתית עתיקה וידועה - אליטות המורכבות מאנשים דומים", אמר הפילוסוף ברנאר אנרי לוי.



"בארה"ב, בריטניה או גרמניה", טוען לוי, "דניאל בוטון לא רק היה מפוטר - אלא גם מוצא עצמו בכלא".



הקפיטליזם הצרפתי במשבר



זוהי אכן תקופה של מאבק בעולם הפוליטיקה והעסקים הצרפתי, אומר סטפן פוקס, יו"ר בכיר ביורו RSCG, אחת מחברות השיווק והתקשורת הגדולות במדינה. "כרגע, הקפיטליזם הצרפתי נמצא במשבר, ונוצר בו מומנט לשינוי. בתקופת הממסד הישן כולם היו חברים, מאוד דיפלומטי, כולם הקפידו לא להוציא את הכביסה מהמועדון", מוסיף פוקס.



בוטון לא טרח להגיב. ואולם פיליפ סיטרן, מבכירי סוסייטה ז'נרל, אמר כי קשרים אישיים אינם הסיבה לכך שבוטון נותר בתפקידו: "דירקטוריון החברה אישר פעמיים את אמונו בבוטון. לא היינו יכולים לשרת 27 מיליון לקוחות ב-82 מדינות - אם היינו מנוהלים כמועדון חברים צרפתי".



כמחצית מ-40 החברות הגדולות בצרפת מנוהלות בידי בוגרי שני בתי ספר - אקול פוליטכניק, שמכשיר את המהנדסים הטובים במדינה, וביה"ס הלאומי לאדמיניסטרציה, ENA. נתון זה מעניין במיוחד, בעיקר בהתחשב בכך שבתי ספר אלה מכשירים 600 בוגרים מדי שנה - לעומת 1,700 בהרווארד בלבד.



"הבוגרים קשורים בקשרי דם", מספרת ג'סליין אוטנהיימר, עיתונאית הכותבת על האליטות הצרפתיות. "התחושה היא שלא מטילים סנקציות בתוך המשפחה".



שולחן מתקופת לואי ה-14



עם זאת, המקרה של קרוויאל-בוטון זיעזע את הממסד. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אמר כי לדעתו בוטון צריך לעזוב את סוסייטה ז'נרל. "השיטה הישנה מתה; אלה נשימותיה האחרונות. בוטון שייך לדור שיעביר את המושכות לקפיטליסטים החדשים של צרפת", אומרת אוטנהיימר.



על אף שבנקאים אמריקאים בסיטיגרופ ובמריל לינץ' ויתרו על מקומותיהם על רקע משבר הסאבפריים, וחרף קולות מבית הקוראים לפיטורים, בבר טוען כי "בצרפת הדירקטוריון לא מפטר את המנכ"ל באותה הקלות כמו בארה"ב. אנו חושבים שהמנכ"ל הוא האחראי, אבל הדחתו לאו דווקא תתרום לחברה... לעתים אני חש כי בארה"ב המנכ"ל הוא השעיר לעזאזל.



"מנכ"ל בחברה צרפתית הוא יותר מונרך בהשוואה לארה"ב", מוסיף בבר, שנחשב למלך בזכות עצמו בצרפת. כדי להגיע למשרדו של בבר, עוברים המבקרים במבוא אולטרה-מודרני מזכוכית באחד מרחובותיה האלגנטיים של פאריס, אבנו מטיניון, ונכנסים לאחוזה שנבנתה ב1767. משרדו של בבר מרוהט ברהיטים עתיקים, כולל שולחן עבודה שגולף בתקופתו של לואי ה-14. מעמדו המלכותי מגמד את הכבוד לו זוכים ענקי תעשייה אמריקאים, כמו ג'ק וולש מג'נרל אלקטריק.



"העיתונות לעתים קוראת לו 'הסנדק של הקפיטליזם הצרפתי'. הוא סמל", אמר פיליפ פאבר, נשיא הסוכנות הממשלתית Invest in France, אשר מעודדת זרים להשקיע בצרפת.



על אף שבבר הקים את AA בשנות ה-80 וה-90 באמצעות רכישות נועזות, כוחו הרב נובע מחברותו בדירקטוריונים רבים ומהקשרים הקרובים שהוא מנהל דרך קבוצות חברים, דוגמת מועדון ה-100. סקנדל סוסייטה ז'נרל מושך אל האש רבים מחבריו.



דוגמאות: ז'אן מרטין פולז, חבר דירקטוריון סוסייטה ז'נרל, שמנהל את החקירה הפנימית, יושב גם בדירקטוריון AA. בבר יושב בדירקטוריון BNP פאריבס, מהבנקים הגדולים בצרפת שלפי השמועות שוקל לרכוש את סוסייטה ז'נרל. יו"ר BNP פאריבס, מישל פברו, הוא גם חבר בדירקטוריון AA. שלושתם בוגרי הפוליטכניק.



בארוחות הצהריים של מועדון ה-100 נהוג כי כל פעם חבר אחר, שמקבל את תואר ה"בריגדר", מכין מצגת והסבר על המזון והשתייה בעוד חבר אחר מבקר את הארוחה.



קשה יותר להתקבל לפוליטכניק מאשר להרווארד



לא כל חברי מועדון ה-100 מגיעים מרקע עשיר. ז'אן פול פורטו, למשל, יו"ר ויוונדי ומחבריו הקרובים של בבר, נולד בחבל הבסקים בספרד. לזמן קצר, לאחר סיום לימודיו בפוליטכניק, ניהל חנות ספרים קטנה כדי לעזור למשפחת אשתו.



"גדלתי לא עני ולא עשיר", מספר פורטו. "אבי היה מורה למתמטיקה". גם הוריו של בבר, מחבל דורדון בצרפת, היו מורים. בעבור שניהם, זו היתה דווקא הקבלה לפוליטכניק, ולא מעמדם הקודם, שהעניקה להם את כרטיס הכניסה לאליטה.



הקבלה לפוליטכניק קשה מאוד. הרבה יותר מהכניסה להרווארד, אשר קיבל בשנה האחרונה 9% מהמועמדים. מקרב 130 אלף בוגרי תיכון בצרפת, שהתמקדו במתמטיקה ובמדעים, רק כ-15% מצליחים להתקבל לקורס הכניסה לאוניברסיטה הנמשך 3 שנים. מבין מסיימי הקורס כ-5,000 מגישים מועמדות לפוליטכניק - ורק כ-400 מתקבלים כל שנה.



קריטריון הקבלה הוא הציונים שהשיג המועמד. אין צורך בכתיבת חיבור או בראיון. אין מלגות. אין קיצורים.



"אתה יכול להיות אחיינו של הנשיא, ועדיין לא תתקבל", אמר ברנרד אופטיט, בוגר הפוליטכניק ממחזור 1978. אופטיט עומד בראש קרן ההשקעות הלונדונית סנטאורוס קפיטל, המנהלת 4 מיליארד דולר.



הפוליטכניק הוקם ב-1794 בתקופת המהפכה הצרפתית, כדי להכשיר את מהנדסי הצבא הצרפתי, והוא נותר תחת המטרייה של משרד הביטחון הצרפתי. לא רק שהלימודים בבית הספר אינם בתשלום - המוסד מעניק לתלמידיו קצבה חודשית להוצאות.



תפישת עולם דומה



"אנו קוראים לזה 'האליטיזם הדמוקרטי'", אמר פייר טפי, דיקאן Essec - בי"ס מוביל בצרפת למנהל עסקים. "זהו מקום שבו אתה פוגש את האנשים המבריקים והרציניים בדורם".



על אף שבפוליטכניק לומדים מתמטיקה, פיסיקה, הנדסה ומדעי המחשב - היעד של בית הספר הוא יצירת מאגר מנהיגים, שמחזיקים בתפישת עולם דומה, אמר סביאר מישל, נשיא הפוליטכניק וגנרל בצבא צרפת.



בצרפת, תפישה זו ידועה כמערכת קרטזיאנית, על שם הפילוסוף דקארט. מישל גורס כי בית הספר מעודד את התלמידים "ליצור תבניות" של העולם - כך שכאשר ימונו לבסוף למנכ"לים "הם מבינים את מגבלות חברותיהן, את התבניות בתוכן הן פועלות".



כל זה פועל נפלא, כמובן, עד שמשהו או מישהו שוברים את התבנית, כמו ז'רום קרוויאל. את ההפסד של קרוויאל לא היה ניתן לחזות באמצעות מודל שוק, אפילו לא אחד שדקארט היה מתכנן בעצמו. זוהי אחת הסיבות לזעזוע העמוק שפגע בקהילה העסקית הצרפתית - קהילה שמתגאה בסדר, במשמעת וביכולת הראייה קדימה, שמאפינים את חבריה.



"זה בהחלט זעזוע", אמר פייר גדונייה, בוגר הפוליטכניק שמכהן כמנכ"ל EDF, חברת האנרגיה הגדולה בצרפת. "האוכלוסייה זועמת על הנהלת הבנק כולה. אני יודע כי כלכלת השוק היא דרך ליצירת ערך - אבל לא כל הצרפתים שוכנעו בכך".



יותר מנכ"לים צעירים



למרות הנוקשות, לכאורה, של תפיסת העולם והמערכת העסקית הצרפתית, טוען אוליבייר לה פורנייר, פרופסור בבית הספר לעסקים של ליל, כי דווקא כאן נמצא חוזקה. לה פורנייר מצביע על החברות במדד הצרפתי 40 CAC, שמצליחות ברחבי העולם. "האליטה יותר מרוכזת כאן מאשר בארה"ב, אך יש תפיסה אחידה. אני חושב שזה חיובי ועוזר לחברות לשתף פעולה".



חברות צרפתיות תמיד הובילו את תחום מוצרי היוקרה, אבל כיום הן מתחרות ומובילות גם בתחומים תעשייתיים. דוגמאות: איירבוס וטוטאל מתמודדות מול מתחרות אמריקאיות ורשת המלונות אקור התפשטה לתוך ארה"ב ורכשה את רשת מוטל סיקס.



ואולם למרות שהשינוי כמעט ואינו נראה, מנהיגים עסקיים ואקדמיים אומרים כי ניכרים הבדלים משמעותיים בין האליטה של היום לבין זו שלפני 20 שנה. כפי שסרקוזי, 53, החליף את ז'אק שיראק, 74, בתפקיד נשיא צרפת - יותר ויותר מנכ"לים צעירים מנהלים חברות צרפתיות, מדגיש פאבר מ-Invest in France. לטענתו, ב-5 השנים האחרונות ירד הממוצע של גיל מנכ"לי חברות ה-40 CAC בעשר שנים.



במקביל, פחות ופחות בוגרי הפוליטכניק או ENA מתקדמים למשרות ממשלתיות בכירות - הם מעדיפים להתברג בצמרת החברות הפרטיות.



בוטון, 57, "הוא תוצר ברור של גישה זו", אמר פבר, שהצטרף לסוסייטה ז'נרל ב-1991, לאחר כ-20 שנה במשרד האוצר ולאחר שהשלים את לימודיו ב-ENA. האוניברסיטאות המובילות הן עדיין הקרקע הפורייה ביותר למנהיגים - אך רבים מהם מעדיפים להיכנס לחברה פרטית עם סיום הלימודים ולהתקדם בתוכה.



אם בסופו של דבר ייאלץ בוטון לעזוב את סוסייטה, כנראה שמחליפו יהיה אדם שהתקדם במסלול דומה ושחבריו של בוטון הם גם חבריו. "הבריכה קטנה מדי בצרפת; אין מבחר גדול כמו בלונדון או בניו יורק", סיכם ג'יסקר דאסטיין, בוגר נוסף של הפוליטכניק.