כבר לא חרדות לפרנסתן: מודיעין עילית הפכה למעצמה תעסוקה לנשים חרדיות

הנשים החרדיות ששיערן עטוף היטב בשביס כלל לא מסיטות את עיניהן מהמסך כשהצלם מצלם אותן מאחור. הן לא מתרגשות, וממשיכות את עסקיהן בעמלנות מול המקלדת. למעשה, הן פשוט התרגלו לכך שאמצעי התקשורת מתעניינים בהן.



לפני שלוש שנים חשף TheMarker את המיזם הראשון להעסקת נשים חרדיות בהיי-טק הישראלי. זה היה במודיעין עילית, לשם הגיעה חברת שירותי התוכנה מטריקס, שהעסיקה בשלב ראשון 50 חרדיות. זה נשמע אז כמו קוריוז חביב, שכלל לא היה בטוח שיתפתח לתופעה של ממש.



בעקבותיה הגיעו לעיר מעסיקים פוטנציאליים, שהחלו לרחרח אם נמצא שם כוח עבודה זול, שיכול להשתוות לאנשי התוכנה בהודו. מנכ"ל מטריקס מוטי גוטמן אמר לנו אז שהחזון שלו הוא להעסיק עוד 200 נשים בתוך ארבע שנים.



שלוש שנים אחרי, ומטריקס מעסיקה במודיעין עילית 350 נשים, יותר מהמתוכנן. אליה הצטרפו עוד כמה חברות, שהאחרונה שבהן היא ויזה CAL, שהחליטה לפתוח בעיר מוקד שירות לקוחות טלפוני. הנשים החרדיות שיעבדו בו יקבלו שכר זהה לזה של נציגי שירות לקוחות באזור המרכז.



נראה שצירוף המלים "נשים חרדיות ככוח עבודה" כבר לא נשמע כל-כך ביזארי. מעסיקים זריזים מתחום ההיי-טק מיהרו להקים מרכזים דומים בבית"ר עילית, בית שמש וחיפה, אך כל אחד מהם מעסיק עשרות בודדות של נשים. המאסה המרכזית עדיין נמצאת במודיעין עילית - ולא בכדי.



לכאורה, קל לפתוח משרדים בעיר חרדית מרוחקת, ולהעסיק נשים. למעשה, כדי שהעסק יצליח נדרשת תשתית שלמה של סיוע לעובדות. בראש ובראשונה, כדי שהן יסכימו לשנות את התפישה החברתית שלפיה הן יכולות להתפרנס רק כמורות או כגננות. בנוסף, יש צורך בתמיכה פיסית, שתאפשר להן לשכן את הילדים במעונות במחיר סביר.



יישוב ללא פרנסה



אחד הכוחות המרכזיים שעומדים מאחורי המהפכה הזו הוא ראש מועצת מודיעין עילית, הרב יעקב גוטרמן, שהחליט להתמסר לשינוי כלכלי וחברתי בעירו. גוטרמן הבין שללא תמיכה מאסיווית של המועצה, המעסיקים לא יגיעו לעיר, ולכן כל אנשי לשכתו התגייסו לנושא.



בשבוע שעבר, ביום שמש בהיר, יצאנו לסיור חוזר במודיעין עילית, שלוש שנים אחרי גזירת הסרט מעל המרכז הראשון של מטריקס בעיר. אי שם בין מודיעין לבין היישוב חשמונאים, ממש על הקו הירוק, ניצבת העיר החרדית.



"היישוב נבנה בלי תוכנית אב, בלי תשתיות, הביוב ירד לוואדי, הכבישים לא היו מתאימים", מספר גוטרמן, שהגיע לעיר ב-2000, לאחר ששימש יועץ לוועדת הכספים של הכנסת. "לא היה סנכרון בין היזמים, כל אחד בנה בנפרד, הם אפילו התחרו אחד בשני, והכל נבנה כאן בטלאים-טלאים".



הפשיל שרוולים, קידם כמה החלטות ממשלה שנועדו לתת תקציב ולהסדיר את נושא התשתיות, ונתקל בבעיה נוספת: בדירוג המצב הסוציו-אקונומי של העיר, במדד שבין אחד לעשר, מודיעין עילית קיבלה את הציון אחד (הנמוך ביותר). הגברים בעיר לומדים בכוללים ומתפרנסים מקיצבת תמיכה בתלמידי ישיבות. הנשים מטופלות בילדים, ואם יש להן עבודה, הן מורות או גננות.



"היתה בעיה חמורה בעיר", מעיד גוטרמן. "מצד אחד זה המרכז התורני השלישי בגודלו בישראל אחרי ירושלים ובני ברק, ומצד שני - אין פרנסה". כשגוטרמן ראה שהממשלה נותנת סובסידיות למעסיקים כדי שיפתחו מרכזי מענה טלפוני בצפון לעולים חדשים מרוסיה, הוא פנה לחבריו באגף התקציבים, וביקש סיוע ממשלתי גם לעיר שלו.



הממשלה החליטה לתת סיוע לארבעה ישובים בלבד, של חרדים ומיעוטים: מודיעין עילית, אריאל, דליית אל-כרמל ועוספיה. המזכירה האישית של גוטרמן, צעירה חרדית בשם אפרת אשכול, התגייסה לטובת העניין. בעיר מודיעין הסמוכה פועלת לשכה של שירות התעסוקה, ואנשי מודיעין עילית חברו אליה ואל העומדת בראשה, גלית קורניאנסקי.



קורניאנסקי הבינה את חשיבות העניין, והחליטה לראות בו אתגר אישי. יחד עם אנשי המועצה היא ניסחה מודעה לנשים המעוניינות בעבודה. בלילה אחד פלט מכשיר הפקס 800 בקשות. קורניאנסקי החלה לראיין את הנשים, ולמיין אותן. "זה המקום היחיד בארץ שבו שירות התעסוקה פעל כחברת השמת כוח אדם של ממש", היא אומרת. "חסכנו לחברות את עלות האיתור כי הבנו שזו משימה לאומית".



פריחה כלכלית



כיום מופיעות במאגר של קורניאנסקי 2,700 נשים חרדיות המחפשות עבודה. "היה צריך לשכנע את הנשים לעבור מהוראה, שהשעות בה הן 8:00 עד 16:00, למקצוע אחר. השינוי לא בא מאליו", אומר גוטרמן. השלב הבא היה להביא מעסיקים לעיר. פרט למטריקס הגיעו אימג'סטור, חברה לסריקת מסמכים מפתח תקווה בבעלות היזם החרדי אפריים רייך, וחברת סיטיבוק האמריקאית.



ההתפתחות במודיעין עילית הובילה את הממשלה להחליט ב-2006 כי הסיוע למעסיקים בסבסוד השכר יינתן לכל ישובי החרדים והמיעוטים בישראל, לא רק לארבעה ישובים. החברות מתחייבות לשלם לנשים לפחות 5% מעל לשכר המינימום. כדי למצוא משפחתונים הולמים לנשים שיוצאות ליום עבודה מלא, גוטרמן השיג ממשרד התמ"ת אישור לפתוח משפחתונים גם בבתים פרטיים ולא רק במקומות ציבוריים, וסבסוד מהג'וינט להשתתפות בתשלום למעון לאותן נשים.



גוטרמן גאה בגידול: בשנת 2004 היו בעיר 66 משפחתונים, היום יש בה 135 - למעלה מפי שניים. גם מחירי הנדל"ן בעיר עלו: אם לפני עשור דירה בת שלושה חדרים עלתה שם 50 אלף דולר, היום היא עולה 140 אלף דולר.



הביקורת היחידה שהושמעה כלפי התוכנית היתה שהנשים מרוויחות פחות מעמיתיהן בהיי-טק במגזר החילוני. קורניאנסקי אומרת כי "נכון שבשנתיים הראשונות אשה חסרת ניסיון שעובדת כבודקת תוכנה מרוויחה כ-5,000 שקל בחודש. לאחר שנתיים החוזה האישי נפתח ויש נשים שכבר מרוויחות במרכזים מעל 10,000 שקל.



"צריך לזכור - לא מדובר ב-100% משרה, אלא ב-88%, כי הן עובדות שמונה שעות ביום. הן לא נוסעות לחו"ל, אין שעות נוספות. עובד בתנאים כאלה לא היה מתקבל בכלל לחברת היי-טק בתל אביב. מה גם שחברות כמו אימג'סטור וויזה CAL משלמות לנשים אותו שכר בדיוק כמו לעובדים באזור המרכז".



ייתכן שהדבר החשוב ביותר הוא שגוטרמן גרם לכך שמקומות עבודה יגיעו לאזור הזה, והנשים יזכו למקום עבודה קרוב לבית. נשות העיר מודיעין, למשל, נאלצות לנסוע לירושלים או לתל אביב כדי להתפרנס.



המרכז המסחרי שבו שוכן אחד המרכזים של מטריקס שוקק חיים. החנויות מלאות, ויש תנועה ערה של כלי רכב. לפני שלוש שנים המקום נראה שומם. "הנשים מרוויחות וקונות יותר, ובעיר מורגשת פריחה כלכלית", אומר גוטרמן.



"נפתחו עוד חנויות, מספר כלי הרכב עלה, נפתחו שירותי הסעדה לעובדות ולמשפחתונים. כל אשה שעובדת בהיי-טק מספקת עבודה לגננת במשפחתון חדש ולשירותים מסביב. זה גלגל כלכלי שלם. בנקים פתחו כאן סניפים, אפילו יש עלייה בגביית הארנונה".



שוברים סטיגמות



זיו מנדל, סמנכ"ל במטריקס והאחראי על הפרויקט להעסקת הנשים החרדיות, אומר: "בנוסף ל-350 נשים שאנחנו מעסיקים במודיעין עילית, פתחנו מרכז בבית שמש שבו עובדות 50 נשים. אנחנו מרגישים ששברנו סטיגמות ופרצנו דרך. היינו מגייסים עוד נשים אם לא היה צוואר בקבוק של מחסור בנשים, שלומדות תכנות בסמינרים. כיום חוטפים את כל בוגרות התכנות בסמינר בית יעקב.



"הממשלה הרבה יותר תומכת. אנחנו רוצים לפתוח עוד מרכזים כאלה ביישובים חרדיים בצפון ובדרום. היינו רוצים להביא עוד לקוחות מארה"ב - עסקים שניתן להם שירותי מחשוב דרך המרכזים כאן".



אושרית בת ה-25 היא ראש צוות במטריקס. היא נישאה באחרונה ומתגוררת בירושלים, אבל מגיעה לעבודה במודיעין עילית באוטובוס, "כי שמעה שיש כאן עבודה טובה". היא למדה תכנות במכללה בירושלים, ומטריקס היא מקום העבודה הראשון שלה.







כשהתחילה לעבוד במטריקס, היו בצוות שלה עשר מפתחות תוכנה, וכיום יש 30, רובן בנות 21-22. הן עובדות על מחשוב הטפסים לפרויקט Gov.il, פרויקט האינטרנט של הממשלה. "כאן נתנו לי צ'אנס", מספרת אושרית, "במקומות אחרים שבהם התראיינתי ביקשו ניסיון קודם שלא היה לי".



מרגלית בת ה-32, נשואה ואם לחמישה ילדים, עבדה כגננת, ועברה את קורסי ההכשרה שהציעה מטריקס. כיום היא ראש צוות בדיקות תוכנה בחברה. "צריך לעשות סוויץ' בראש כי זה עולם אחר", היא אומרת, "אבל מסתדרים. יש תמיכה של מקום העבודה, של המשפחתונים, וזה מעניין יותר".



המשרדים נחטפים



גוטרמן ממהר להראות לנו דבר חשוב: בניין אשכול הפיס, אליו מגיעים תלמידי בתי הספר לפעילויות העשרה. כשהמורים נכנסים לכיתות, התלמידים נעמדים ומחכים לקבל אישור לשבת. בכיתת המחשבים, לומדות ילדות בנות 11-12 כישורי מחשב בסיסיים. "זה כוח העבודה העתידי שלנו", מצהיר גוטרמן.



הילדות זוכות גם לקבל שיעורי אנגלית, ובכיתה אחרת הן יושבות עם ערכות לבנייה עצמית של טכנולוגיה ופיסיקה. המורות מודות שהן בהחלט מודעות לכך שצריך להכשיר כיום את הבנות גם למקצועות הטכנולוגיה.



אנחנו עוברים משם לחברת בדיקות התוכנה טסקום. היא פתחה לפי חצי שנה את המרכז הראשון שלה במודיעין עילית, שמעסיק כיום 12 נשים. "אני מקווה לסיים את השנה עם 50 עובדות", אומר אורון, האחראי על המתחם. "תכננו להעסיק כאן 70 נשים, אבל אין מקום. מתחמי המשרדים נחטפים כמו לחמניות חמות".



הנשים שעובדות בטסקום מרוויחות כשכר התחלתי 5,500 שקל בחודש. "עובד חילוני שמתחיל בטסקום מרוויח 7,000-8,000 שקל" מספר אורון, "אבל הוא עובד 14 שעות ביום, לא שמונה". גוטרמן מעריך ש"התחרות בין החברות תעלה את השכר".



מצוקת המשרדים בעיר מורגשת. מעל המרכזים המסחריים נבנות עוד קומות של משרדים, כדי לספק מקום. סמנכ"לית משאבי אנוש של ויזה CAL, רותי ששונקין, מספרת על ההחלטה להיכנס למודיעין עילית: "חיפשנו מקום שמשווע לתעסוקה. באזור המרכז יש מחסור בנציגי שירות לקוחות איכותיים, ויש תחרות על העובדים.



"לפני תשעה חודשים מצאנו את המקום הזה, והמועצה המקומית ולשכת התעסוקה שיתפו פעולה. פתחנו מוקד זמני במודיעין החילונית, ואנחנו צפויים לעבור למודיעין עילית לקראת הקיץ.



"במודיעין החילונית עובדות 40 נשים חרדיות, ואנחנו רוצים להגיע ל-150 עד סוף השנה. העברנו אותן מיונים ומבדקים, בדיוק כמו עובדים באזור המרכז, וקורס הכשרה של חודש.







"כולן עובדות החברה והן מקבלות משכורת זהה לחלוטין לזו של נציגים באיזור המרכז. לא באנו למודיעין עילית מסיבות כלכליות, אלא כדי לענות על מחסור בכוח אדם איכותי. לנשים האלה יש יציבות תעסוקתית גדולה יותר, ולכן לא נספוג תחלופה גדולה. השקענו הרבה כסף, מתוך חשיבה לטווח ארוך, לשיפור איכות השירות. למדנו את המודל של חברת מטריקס, וזה עזר".



משלמים פחות בפתח תקוה



הסיפור של אימג'סטור וסיטיבוק שונה מעט. כאן מדובר בחברות שהיזמים שלהן הם חרדים, ולכן מעוניינים יותר לתת תעסוקה לאוכלוסייה החרדית. אימג'סטור עוסקת בסריקת מסמכים משרדיים והפיכתם למסמכים ממוחשבים, והמרכז הגדול שלה נמצא בפתח תקווה. סיטיבוק עוסקת באימות ובדיקות חוזי נדל"ן בארה"ב עבור משרדי עורכי דין אמריקאים.



אפריים רייך, היזם החרדי שהקים את אימג'סטור, מביע שביעות רצון מהעובדות במודיעין עילית. "אני מעסיק כאן יותר מ-100 נשים, והן עובדות טוב. חשבנו לאחד את כל הפעילויות שלנו באלעד, אבל שם אין מקום למשרדים. אני משלם כאן 12 דולר למטר, בפתח תקווה אני משלם פחות, אבל זה לא שיקול לעזוב".



סיטיבוק היא חברה אמריקאית השייכת ליזם חרדי בשם ג'ו רוזנבוים, שהחליט לפני כמה שנים לפתוח משרדים בישראל. 120 הנשים החרדיות שמועסקות אצלו מדברות אנגלית כשפת אם. הן מרוויחות 28 שקל לשעה, והמנהלות יכולות להרוויח 50-60 שקל לשעה.



"בעיר מתגוררות 500 משפחות דוברות אנגלית", אומר המנכ"ל המקומי, עלי קשדן. "הנשים שעובדות כאן עושות את העבודה שעושה מתמחה במשרד עורכי דין אמריקאי - בודקות את כל המסמכים והחוזים של הנכס עבור חברת הביטוח. פתחנו בבית"ר עילית מרכז שבו עובדות כ-40 נשים, כדי להגיע לדוברות אנגלית ראויות".



"כל מי שעובדת כיום לא עבדה פעם", אומר גוטרמן. "ואני מדבר על אלף נשים במעגל הראשון: 600 בחברות שנפתחו, ועוד 400 שמועסקות במשפחתונים ובשירותי ההסעדה שמסביב. כשהגעתי למועצה היו בה גירעונות איומים, וכיום אנחנו מאוזנים.



"המטרה שלי היא לעודד עוד ועוד מעסיקים להגיע לכאן, ואני מלווה כל חברה, ועוזר לה בהקמת הפרויקט. אנחנו נמצאים כיום במספר שתיים בדירוג הסוציו-אקונומי של הערים בישראל. זה שינוי קטן אבל משמעותי, ואני לא מתכוון לעצור כאן".



"אשה שתבקש גמישות בשעות העבודה תישלח הביתה"



"מודיעין עילית נהפכה למקום מבוקש מאוד בשנים האחרונות, בזכות המיקום הטוב שלה, הנגישות, הפיתוח ומקורות התעסוקה. זו הסיבה שאין הרבה דירות שמוצעות למכירה", אומרת איריס, בעלת משרד התיווך קרית ספר הפועל בעיר.



מודיעין עילית משתייכת לקבוצת הישובים החרדיים שעל הקמתם הוחלט בסוף שנות ה-80 ושהוקמו במהלך שנות ה-90, ובהם אלעד, עמנואל ובית"ר עילית. הערים האלו נועדו לפתור את מצוקת המגורים בערים החרדיות הוותיקות, ירושלים ובני ברק, ולהפנות את האוכלוסייה הצעירה למקומות זולים עם בנייה חדישה, עם אפשרות להישאר בקהילה ממנה באו.



האוכלוסייה הדומיננטית בעיר משתייכת לזרם הליטאי, ואולם גם אנשי הזרם החסידי גרים בה. למעשה, שמה המקורי של המועצה המקומית החרדית הזו, שנמצאת כשישה קילומטרים צפונית-מזרחית למודיעין, היה קרית ספר, על שם החברה שיסדה אותה ב-1990. רק לאחר מכן שונה השם למודיעין עילית, משום שקרית ספר התנכ"ית נמצאת בכלל במקום אחר. בעיר מתגוררים כ-37 אלף בני אדם, והיא נחשבת אחת הערים העניות בישראל, על פי המדרג החברתי-כלכלי של הלמ"ס.



מחירי הדירות במודיעין עילית רשמו עלייה בשנים האחרונות: דירות שלושה חדרים עלו לפני שלוש שנים 120-140 אלף דולר. כיום הן עולות 170 אלף דולר. דירות ארבעה חדרים יכולות להגיע ל-200 אלף דולר. "עיקר השינוי נעוץ בירידת שער הדולר, אבל גם בביקושים למגורים במודיעין עילית, שגדלים והולכים", מסבירה איריס.



דירות בנות ארבעה חדרים פופולריות מאוד אצל משפחות גדולות. כמה גדולות? בין חמישה לעשרה ילדים. ואיך משפחות שמונות בין שבע ל-12 נפשות מצליחות להתגורר בדירה בת שלושה חדרי שינה? "מצליחים. לא מתפנקים", היא עונה.



הגידול במקומות התעסוקה נחשב אחד מגורמי המשיכה של העיר. "החברות שהגיעו לכאן מעסיקות את הנשים, משום שהגברים בדרך כלל לומדים בכוללים. שכר העבודה לנשים העובדות הוא בדרך כלל שכר מינימום או קרוב לזה, וזאת משום שרוב הנשים אינן מנוסות, והן צריכות לעבור הכשרה", אומרת איריס.



לא פשוטים חייה של אשה עובדת במודיעין עילית: המשפחה גדולה, וצריך לטפל בילדים הרבים. המועצה המקומית אומנם דחפה להקמתם של משפחתונים ומעונות, אך פעמים רבות הבעיה בעינה עומדת: לרבות מהנשים העובדות קשה לאסוף את הילדים בצהריים. איריס: "יש הרבה דורשות עבודה במודיעין עילית, ומקומות העבודה לא מגלים גמישות בנושא הזה. אשה שתבקש יותר מדי גמישות בשעות העבודה תישלח הביתה. במקומה תתייצב מיד מישהי אחרת".



יעקב גוטרמן



גיל: בשנות ה-40 לחייו



מצב משפחתי: נשוי + 6 ילדים + 2 נכדים



תפקידים קודמים: יועץ לוועדת הכספים של הכנסת, סגן יו"ר השלטון המקומי ויו"ר החברה למשאבי אנוש בשלטון המקומי, ממקימי העיתון "יתד נאמן"