"בעיני, סרט תיעודי הוא סוג של סטארט-אפ, כשהקרן הציבורית היא המשקיע הראשוני. אנחנו לוקחים סיכון על יוצר, על סרט או בגילוי כישרונות צעירים" - כך אומר דוד פישר, מנכ"ל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה בשמונה השנים האחרונות, שיפרוש מתפקידו ביוני 2008.
"יש הצלחה לקולנוע התיעודי הישראלי בעולם", מספר פישר. "אני מקווה שזה לא טרנד לאהוב עכשיו קולנוע ישראלי, כמו שהיה לפני כן בקולנוע האיראני. הקולנוע התיעודי בישראל מציג קונפליקטים, אזורי מצוקה ופינות חשוכות, ויוצר סוג של דרמה פנימית. כך הוא גם יוצר את ההבדל בינו לחדשות או לתוכניות האקטואליה".
כאשר נכנס פישר לתפקידו ב-99', התמיכה הממשלתית שקיבלה הקרן - שאמונה על קולנוע תיעודי - הסתכמה ב-3.5 מיליון שקל בשנה. ב-2007 הגיע התקציב הכולל לכמעט 9 מיליון שקל בשנה, כולל מקורות מימון חיצוניים מגופים כמו הרשות השנייה, מפעל הפיס, האיחוד האירופי ועיריית תל אביב. מעבר לכך, הצליח פישר לחזק את מעמדו של הקולנוע התיעודי בישראל, והוכחה לכך היא ריבוי שיתופי הפעולה שיש לקרן הישראלית עם קרנות בינלאומיות ועם גופי השידור בישראל. לדוגמה, בפסטיבל ברלין השנה הוצג הסרט "פליפ" של יוא ב שמיר, שעוסק בישראלים צעירים שחוזרים מהודו ועוברים טיפול גמילה מסמים.
הערוצים צריכים להרוויח
"המוטו שלנו בקרן הוא להיות כמה שיותר יצירתיים", אומר פישר, "אבל להישאר נאמנים למציאות. כך קרה גם בסרט ?ביקור התזמורת'. יש בסרט את הסיפור הגלובלי והאנושי, שבו יש את כל מה שגורם לכל אחד לצחוק ולהתרגש, ומצד שני מוצג הסכסוך הישראלי-ערבי. הסרט לא קיבל תקציבי עתק, להפך, מה שמוכיח שאין קורלציה ישירה בין תקציב להצלחה".
גופי השידור בישראל משדרים סרטים דוקומנטריים בעיקר כי מכריחים אותם. זה לא מביא להם רייטינג.
"אין לי טענות כלפי גופי השידור המסחריים. הם צריכים להרוויח. אני צריך להיות מספיק חכם כדי להביא סרטים שיצליחו בבתי הקולנוע, שהסרטים התיעודיים שלי יתחרו על לבו של האדם שקונה כרטיס. אני גם רוצה להביא סרטים שיש להם מקום ומשמעות בשעות צפיית השיא של הערוצים המסחריים. אם עושים את זה נכון, הרי שהקולנוע הדוקומנטרי מוצא מקום".
יש אפשרות להרוויח מסרט או מסדרה דוקומנטרית?
"יש אפשרות להרוויח, אבל בישראל זה נדיר וגם אם כן - מרוויחים מעט מאוד. זה לא כמו נשיונל ג'יאוגרפיק, שם עושים סדרה שמיועדת לגוף תקשורת שיש לו זכייני שידור בכל העולם, וזה מקור רווח. בערוצים שלנו - 1, 2 ו-10 - יש סדרות תיעודיות טובות. בסרט על אריס סאן ששודר השנה בקשת צפו 360 אלף איש בערב אחד. הנוסחה המנצחת היא רגש, דרמה ואנושיות - שחייבת תמיד להיות בפנים. צריך למצוא בתוך סרט דוקומנטרי נקודת מבט של אדם שמזהה את הסיפור ויוצא למסע מסתורי שמביא גירוי ועניין".
פישר אינו זוכה לתמיכה מקיר לקיר בקרב העוסקים בתחום. מקור בענף התקשורת אמר בשבוע שעבר שפישר ידוע כמנהל טוב, אך לוקה בחטא היוהרה: "יש לא מעט יוצרים שניהלו נגדו מלחמות, משום שהוא רצה להרחיב את פעילות הקרן החדשה לתחומים שלא צריכים להיות חלק ממנה כמו דרמה. הקרן צריכה להתמקד בסרטים דוקומנטריים ותו לא, כך שפישר בנה ביד אחת אבל הרס באחרת. הקרן הזאת מקבלת כסף מהמדינה בשביל הייעוד שלה, והוא חילק כספים יותר מאשר גייס. יש שאומרים שהוא פרש רגע לפני שהיו אומרים לו ללכת. יש לו תרומה גדולה לתרבות הישראלית כיוצר וגם כמנכ"ל הקרן, אבל הוא הקים עליו אויבים, בעיקר כי לא ידע לשמוע לאנשים אחרים".
בורחים מבית הספר
פישר עצמו חושב שהוא לפני הכל יוצר. לפני שהגיע לתפקידו הנוכחי הוא היה פעיל במיוחד בתחומי החדשות והאקטואליה. בין היתר היה חבר מערכת של התוכנית "השאלה הבאה" - יומן החדשות של ליל שישי ששודר בערוץ 2 ב-2003 בהגשת ירון לונדון - ולפני כן כתב לתוכניות אקטואליה של הערוץ הראשון והשני. לדבריו, לשיאו כיוצר הוא הגיע בסרט "רשימת אהבה", שבו הוא כתב את התסריט, ביים והפיק, ואחיו, אמנון פישר, יצר את המוסיקה. "בסרט הזה, שעשיתי ב-2000, הבאתי לשיא את יכולות התחקיר שלי. זהו סרט של מסע אישי שלי. כשנכנסתי לקרן היה לי ברור שאני רוצה להביא פנימה את היצירה שלי בצורה הזאת".
מתי התחילה האהבה שלך לקולנוע?
"גדלתי בפתח תקוה ושם הכל התחיל. בגיל 15, בכל יום שישי היה מגיע אלי חבר והיינו בורחים מבית הספר אל קולנוע פריז בתל אביב. בצבא שירתתי בהיאחזות נח"ל, ויום אחד הגיע נציג חיל חינוך וביקש מתנדב שייסע לתל אביב וילמד כיצד מפעילים מכונת הקרנה לקולנוע. התנדבתי, נסעתי לשיינקין ונהפכתי למקרין הסרטים השבועי בהיאחזות".
פישר חושב שצריך להתחיל לחנך לקולנוע דוקומנטרי מגיל צעיר. הוא מכין עכשיו סרטים דוקומנטריים שמיועדים לילדים, למשל על הילד שהתעוור בפיגוע במסעדת מקסים בחיפה, או על ילד שמחביא מבני כיתתו את אהבתו למחול קלאסי ורוקד עם בנות. אין לו פרות קדושות בקולנוע הדוקומנטרי. "כל פרה קדושה שיש כבר נשחטה. על הבסיס הזה אנחנו מתחילים להכין קולנוע דוקומנטרי לילדים בגיל ההתבגרות", הוא מספר. "ניגע גם בשאלות של אנורקסיה וזהות מינית".
איזו קרן קיבלת ואיזו קרן אתה עוזב?
"הדבר העיקרי שהבאתי לקרן זה התובנה שהיא לא משמשת רק כצינור להעברת כספים בין הממשל ליוצרים, אלא גוף יצירתי ומחולל. עד שהגעתי היא היתה קרן ציבורית, שהיו בה יותר מדי אנשים אינטרסנטיים, כמו יוצרים שלא רצו שיתערבו להם בקבלת ההחלטות. הבאתי קונצפט וחזון תוכני וכלכלי, הצבתי יעדים שהפכו את הקרן לארגון עם קו מערכתי ברור, וגם קיבלתי על עצמי להיות העורך הראשי של הקרן בשנים האחרונות, מה שלא היה קודם.
"בחזון הכלכלי ראיתי קרן שיכולה למנף שיתופי פעולה עם גורמים בישראל ובחו"ל. בהיבט התוכני היה לי חשוב לגלות יוצרים חדשים ולתת להם את ההזדמנות הראשונה ליצור סרט במסגרת שלנו. נהגתי ללכת לבתי הספר לקולנוע ולהגיד להם שלא יפחדו. הקרן גם מצליחה ליצור חיבור בין היוצרים לגופי שידור, וגם זה לא היה קודם".
מה היכולת של גוף שמממן אותך להתנות את תמיכתו בהבלטת עמדות פוליטיות מסוימות בתוך הסרט?
"הסרט ?הילדים של ארנה' הציג את סיפורם של ילדים מתאבדים ממחנות הפליטים בג'נין. עשינו את הסרט כי האמנו בו, ולא בגלל תרומה כזו או אחרת. קיבלתי מאות מכתבי מחאה על הסרט, ואני עדיין עומד מאחוריו גם כיום. זה כמו שנתתי מועד מיוחד ליוצרים מתנחלים שיגיעו ויציגו את היצירה שלהם, וגם נגד זה באו אלי בטענות. עשינו סרט על הבת של בני קצובר מההתנחלות חומש, שישודר ברשת. היה ברור שחבריי הטובים לא אוהבים את ההחלטה שלי ומתפלאים עליה, אבל חשבתי שאנחנו חייבים להיות פתוחים לכולם.
"העמדה הפוליטית שלי היא לתת ליברליות מקסימלית, כי זו העמדה הכי מתאימה לניהול קרן ציבורית. במקרה של הקרן לקולנוע וטלוויזיה, הקשר בין הון לפוליטיקה הוא לחלוטין לא קיים, ובמקומות שהיו רמזים לכך ניתקנו את חבל הטבור עוד לפני שהוא בכלל נוצר. כל הגופים שתרמו לי כספים בשמונה השנים שבהן כיהנתי כיו"ר הקרן חתמו קודם על מסמך שלא תהיה להם התערבות בתכנים, ושהם יוזמנו רק להקרנת הבכורה. התנתי גם את קבלת כל הכסף מראש. לא טוב להם עם זה? שיסירו את שמם מהסרט. בלי חופש יצירה מוחלט אין זכות קיום לקרן".
אתה מסיים את התפקיד ביוני. מה הלאה?
"לפני כל דבר אחר, הייתי ועודני יוצר דוקומנטרי שכיר, ואני לא רואה את עצמי נפרד מהמצלמה. אני חושב שבעתיד יהיו יותר קהלים ואפשרויות לקולנוע הדוקומנטרי, וכן שתהיה פריחה לטלוויזיה. תמיד אמשיך לחשוב שכחלק מהאחריות האזרחית שלי, וכחלק מהיותי דוקומנטריסט, אני חייב לעשות סרט טוב - אבל במקביל גם להגיד משהו על המקום שבו אנחנו חיים".
סרטים נבחרים של הקרן החדשה בשנים האחרונות
על שולחן בג"ץ: האם תקציב הקרן יקוצץ ב-35%?
>> הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה עתרה לבג"צ ב-2006 נגד משרד התרבות ומועצת הקולנוע, בעקבות המלצת המועצה לקצץ כ-35% מתקציב הקולנוע הדוקומנטרי של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. המועצה הגיעה להחלטה כי את תקציב הקולנוע הדוקומנטרי יש להעביר בעיקר לקרנות שזהו תחום עיסוקן הבלעדי, ולהפחית מהקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, שעוסקת גם בז'אנרים נוספים.
פישר הסביר אז את העתירה: "החלטנו לפנות לבג"ץ לאחר שכל פניותינו למועצת הקולנוע ולמשרד התרבות כדי להבין מדוע קיצצו באופן בלתי סביר בתקציבנו - נפלו על אוזניים אטומות. לא קיבלנו כל הסבר מדוע פגעו בנו בצורה כזאת, ונראה כי יד נעלמה סימנה אותנו כמטרה לפגיעה. אני מאמין כי בית המשפט העליון לא יוכל להתעלם מהעוול שנעשה לנו".
העתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד ד"ר יובל קרניאל, עדיין תלויה ועומדת. בעתירה מבקשת הקרן החדשה שבית המשפט יחייב את המועצה לקולנוע לחשוף את הפרוטוקולים המלאים של הדיונים תקציבי הקולנוע. את הרוב הגדול של הפרוטוקולים סירבה המועצה לפרסם עד כה. בנוסף, ביקשה הקרן לתת תוקף משפטי להחלטת שר התרבות, המדע והספורט, לחלק בינתיים 60% מתקציבי התמיכה בקולנוע הדוקומנטרי בין כל הקרנות, כדי לאפשר ליוצרים להמשיך בעבודתם הקולנועית.
"סרט תיעודי הוא סוג של סטארט אפ"
יעל ולצר
24.2.2008 / 9:10