וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מירי שניאורסון: אמא חרדית לא תיכנס לחנות של ילדותי - מה היא תעשה שם? לא תמצא כלום ותשלם המון

טלי חרותי-סובר

24.2.2008 / 9:48

החרדים לא מבזבזים על סרטים ומסעדות, אבל משקיעים בבגדים של ילדיהם, מסבירה מירי שניאורסון, אם לשישה וסבתא לשניים, שהחליטה לספק את הביקוש והקימה את רשת קידי שיק, שמגלגלת 40 מיליון שקל; השלב הבא: כיבוש השוק החילוני



אשה יפה היא מירי שניאורסון: פני פורצלן חלקות, עיני תכלת מחייכות ודיבור רך. אלא שמאחורי החזות הבובתית מסתתרת יזמת שיודעת בדיוק מה היא רוצה. כאשה חרדית לא היססה לנסוע בגפה לסין וטורקיה, לבצע משא ומתן קשוח, לחתום על חוזים בינלאומיים ולהקים פסי ייצור לרשת אופנת הילדים שהקימה. "יצאתי במוצאי שבת וחזרתי בימי חמישי", היא מספרת. "את האוכל לקחתי אתי וגיליתי שלסינים לא משנה אם אני חובשת פאה. נשים זוכות שם לכבוד".



שניאורסון - רק בת 40 וכבר אם לשישה וסבתא לשתיים - חולשת כיום על רשת קידי שיק, שמתמחה באופנה לתינוקות, ילדים ונוער במגזר הדתי-חרדי. עיצוב הבגדים נעשה כולו בישראל, הייצור בחו"ל והמוצרים מתאפיינים בשיק חילוני-אירופי, השומר היטב על הגבולות הנדרשים. "לא יעוצבו פה מכנסיים לילדות מעל גיל שלוש", אומרת שניאורסון, "וגם חולצות הקיץ יהיו עם שרוולים ארוכים. לבנים לא יעוצבו בגדים בכתום או ורוד, והפיז'מות לא יעוטרו בבובות ברבי או ברץ - אבל זו קולקציות צבעוניות שרובה מתאימה לכל ילד".



18 סניפי הרשת מפוזרים במקומות מרכזיים ברחבי המדינה, ואף אחד מהם לא בקניונים. "הרבנים אוסרים על כניסה לקניונים", מסבירה שניאורסון, שבעלה, העוסק בנדל"ן, הוא מצאצאי הרבי מלובביץ'. "החנויות נמצאות ברחובות ראשיים, ולכן הן לא יהיו נוצצות כמו חנויות הקניון, אבל אנחנו עדיין משתדלים להשקיע בחוויית הקנייה".



חווית קנייה היא עניין סובייקטיווי, כנראה. בעין חילונית נראות החנויות כמו חנויות בזארים של פעם. לאווירה הלא נוצצת מוסיפות עגלות הסופרמרקט וסלי היד האדומים. החנויות מתאפיינות בשטחן הגדול. "צריך מקום למבחר ולכל העגלות", מסבירה היזמת.



ולמה נדרשות הרבה מוכרות?



"כי אצלנו מוכרת היא אוטוריטה. הן יסבירו לאם הצעירה וחסרת הניסיון כיצד נכון להלביש את הילד לכל אירוע וכיצד לא. הן הרבה יותר ממסדרות בגדים".



הכל התחיל בחווייה אישית. שניאורסון התחתנה בגיל 17, ובתוך שנה ילדה את בתה הבכורה. "היו חסרים לי בגדים לילדים", היא מספרת. "במגזר החרדי לא משקיעים בבילויים כמו סרטים או מסעדות, אבל משקיעים מאוד במראה החיצוני של הילד. אמא טובה היא אמא שילדיה נראים טוב תמיד. בניגוד למגזר החילוני, ילד לא יוצא אצלנו עם טרנינג מהבית, כי זה כמו לצאת עם פיג'מה, והאמא תקפיד להלבישו יפה גם כשהוא יוצא לגן, או למגרש המשחקים. במגזר החרדי יש גם הבחנה ברורה בין בגדי חול לבגדי שבת ולבגדים לאירועים, שיש בלי סוף. גם נורא מקובל אצלנו להלביש את כל הילדים באותה תלבושת - זה נחשב חמוד ונכון".



בעבר, לדברי שניאורסון, היו האמהות מתרוצצות בין בזארים וגלנטריות כדי למצוא אתפריטים בכל הגדלים הדרושים. כשנולדו ילדיה, החליטה לענות על הדרישה המגזרית לאופנת ילדים בריח של חו"ל שאפשר לקנות במקום אחד ובמחירים הגיוניים.



שניאורסון מעולם לא למדה באופן רשמי. את הקריירה שלה החלה כמנהלת חשבונות במפעל הטקסטיל של הוריה, והחלה לעצב בגדי ילדים בבית. כשנוצרה קולקציה, היה בעלה מעמיס אותה על רכבו ויוצא למכור אותה לחנויות. הסחורה נחטפה, ושניאורסון הבינה שנפלה על נישה לא מטופלת.



אחרי חמש שנים של עבודה בסיטונות החליטו בני הזוג שהגיע הזמן לפתוח חנות משלהם. הבחירה נפלה על בני ברק. "התחלנו לשמוע דרישות - גם בירושלים רצו, וגם באשדוד ובאלעד. אמא חרדית לא תיכנס לחנות של ילדותי - מה היא תעשה שם? לא תמצא כלום ותשלם המון. אנחנו באים מהמגזר ומתאימים לחלוטין לצרכיו".



כדי לגדול ולפתוח חנויות נוספות הם נזקקו לשותף. זאב זיילר קנה 50% מהרשת תמורת מיליון דולר. "רצינו לפתח כושר ייצור ומכירה משמעותיים", אומרת שניאורסון. "לא יכולנו להרשות לעצמנו להישאר קטנים. אמנם איבדנו את השליטה המוחלטת שהיתה לנו על הבייבי המשפחתי, אבל כל זמן שהוא צומח - אין לי בעיה עם זה".



דרוש משקיע



לפני ארבע שנים החליטו בני הזוג שניאורסון להתחיל לייצר בחו"ל. שניאורסון יצאה להקים את הקווים בסין ובטורקיה ונהנתה מכל רגע. גם מספר החנויות גדל במהירות. המחזור האחרון של הרשת נגע ב-40 מיליון שקל, ומספר העובדים עלה ל-180. אולם ליזמת הנמרצת זה לא מספיק. כיום היא מחפשת שותף אסטרטגי נוסף שישקיע 2 מיליון דולר למען הגשמת חלומות עתידיים.



"יש דרישה לבגדים שלנו בישראל ובחו"ל, ויעיד על כך מועדון לקוחות של 80 אלף איש", היא מספרת. "במגזר שלנו אנחנו חזקים מאוד, לכן בשלב הבא נפנה לשוק הגדול יותר: המגזר החילוני. בימים אלה נבדקת אפשרות לפתוח חנויות בקניונים ואפילו סניף בניו יורק.



"אני מייצרת כרגע לחרדים כי נולדתי שם", אומרת שניאורסון, "אבל המומחיות שלי היא הלבשת ילדים. נקודה".



ואם תצטרכי להתפשר ולעצב גופיות לבנות, או בגדים עם דמויות מהטלוויזיה?



"נעשה שאלת רב ונראה. כשנגיע לגשר, נעבור אותו".



yazam@themarker.com


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully