הפילוסופיה של סנדי וייל, האיש שבנה במו ידיו את סיטיגרופ (כיום סיטי) - הסופרמרקט הפיננסי הגדול בעולם - היא פשוטה: תמיד לזהות הזדמנויות במצב של חוסר ודאות. כך הוא פצח בדיאטה היעילה ביותר שעשה בחייו, דווקא כשעמד במרכזה של חקירת הרשות לניירות ערך שהתנהלה נגד סיטיגרופ ב-2003, בנוגע להטעיית המשקיעים בוול סטריט.
וייל עצמו אמנם מעולם לא הורשע, אך הפרשה השפיעה עליו מאוד. "החלטתי שעלי לייצר זכרונות טובים מהתקופה הזאת", אמר וייל, "והתחלתי דיאטה, אותה כיניתי 'דיאטת שפיצר'", על שם אליוט שפיצר - התובע הכללי של ניו יורק - שערך את החקירה".
עד אשר הושג הסכם פשרה - ובו נאלצה סיטיגרופ לשלם 400 מיליון דולר (ראו מסגרת) - נמנע וויל מלחם, פסטה ומרטיני והחל לעסוק בפעילות ספורטיווית מדי יום. הוא הצליח להשיל 16 קילוגרם ממשקלו. "אני חש היום הרבה יותר בריא", אמר אז, "ובכל פעם שאני רואה את אליוט שפיצר, אני מודה לו".
האמריקאים מתים על הסיפור של וייל. איך אפשר אחרת? הוא הרי הגרסה הגברית המושלמת של סינדרלה בעולם העסקים, ולפיכך מגשים בגופו את החלום האמריקאי. כשיושבים מול וייל, 75, המחזיק בהון עצמי של כמעט 2 מיליארד דולר - קשה להאמין שהוא באמת התחיל את דרכו בלא כלום, כשנולד ב-33' בברוקלין למשפחת מהגרים יהודים ממזרח אירופה.
את הקריירה שלו התחיל וייל ב-55', בתפקיד זוטר בבית ההשקעות בר סטרנס. אז הוא הרוויח 150 דולר בחודש. כדי להצליח לשרוד כלכלית, התגוררו הוא ואשתו הצעירה, ג'ואן, אצל אמו בברוקלין. רק כשהיתה ג'ואן בחודש השמיני להריונה, הצליחו סוף סוף בני הזוג וייל לעזוב את בית האם ולשכור דירה משלהם.
אבל כל זה הוא באמת עבר רחוק. כיום וייל, מהדמויות הבולטות בעולם הפיננסי האמריקאי, הוא באופן רשמי גמלאי ועוסק בפעילות שלא למטרות רווח, בעיקר בתחומי הרפואה והחינוך הרפואי. אבל עם תואר יו"ר כבוד של קבוצת סיטי, עם קשר רגשי עמוק לבנק ועם אנרגיה של אדם צעיר מגילו, וייל מזרים מהונו האישי לסיטיגרופ וממשיך "לעזור לבנק היכן שאני יכול" - כהגדרתו. הוא חי ונושם את התהפוכות שעוברות כיום על סיטי ועל ענף הבנקאות והפיננסים.
"החיים מעניינים אותי"
בסוף השבוע האחרון הגיע וייל לביקור בזק בבית החולים רמב"ם בחיפה, יצא במסוק לביקור במפעל ישקר שבתפן, פגש בתל אביב כמה מהלקוחות החשובים של סיטי בישראל - וגם הספיק לתת ראיון בלעדי ונדיר ל-TheMarker.
מה מביא אותך לישראל?
"הגעתי לכאן עם ד"ר טוני גוטו, דיקאן בית הספר לרפואה של קורנל, ועוד כמה אנשים כדי לראות מה קורה בתחום המחקר הרפואי ברמב"ם, ולחשוב יחד עם המנהל, ד"ר רפאל ביאר, כיצד ניתן לשתף פעולה. מחר יש לי ארוחת בוקר בתל אביב עם לקוחות של סיטי, ומכאן אני ממשיך לירדן, אבו דאבי וקטאר".
ביקרת במפעל של ישקר בתפן. אתה חושב לעשות עסקים עם איתן ורטהיימר?
"לא, אבל המפעל הדהים אותי ברמת האוטומציה והיעילות שלו, ובעיקר בעובדה כי החודש הטוב ביותר אי פעם שלו היה בדיוק בזמן המלחמה. אני חושב שזה דבר אדיר עבור ישראל שוורן באפט רכש את ישקר - זה קרדיט גדול לכל המדינה".
זאת אינה הפעם הראשונה שאתה מגיע לישראל. היית מעורב בעבר בעסקים עם קיבוצים ומושבים.
"יש לך זיכרון טוב. ב-86' רכשנו חברה שעסקה במתן שירותי מימון לחברות עסקיות ונכנסה לתחום שירותי ליסינג של ציוד חקלאי ותעשייתי - אותם הענקנו גם לקיבוצים ולמושבים בישראל, למשל בתחום של מערכות השקיה. אם אני זוכר נכון, אז זו היתה חברת המימון הגדולה מסוגה לעסקים בישראל. אבל אנחנו הרי יודעים מה קרה - הקיבוצים והמושבים הלכו והתרחבו לתחומים שלא היה להם ידע כיצד לנהל, ובסופו של דבר התברר שהערבויות שהיו לנו מולם לא היו ניתנות למימוש. אנחנו הפסדנו את רוב הכסף".
יש לך עסקים בישראל כיום?
"באופן אישי לא. לסיטי כמובן שיש: ב-99' הגעתי שוב לישראל - זה היה בתקופה שבה כיהן יעקב פרנקל בתפקיד נגיד הבנק המרכזי - ופתחנו את השלוחה הראשונה של בנק זר בישראל. היום יש לנו כאן בנק העוסק במגוון של פעילויות, החל מבנקאות פרטית ועד לשירותי מימון לחברות".
התואר הרשמי שלך הוא יו"ר כבוד של סיטי. מה זה אומר? אתה עדיין פעיל בעסקי הבנק?
"אני עוסק עכשיו בעיקר בפילנתרופיה, בפעילות שלא למטרות רווח ובעזרה לציבור. היה לי מזל - בסופה של קריירה בת יותר מ-55 שנה בחברות למטרות רווח הצלחתי לא רע, ועתה אני יכול להתמקד בתרומה לקהילה. אלה החיים שמעניינים אותי עכשיו. אני יו"ר של חמישה ארגונים ללא מטרת רווח, ואני מרגיש שאני עסוק בניסיון לשנות את העולם לטובה.
"כיום אני יו"ר כבוד של סיטי - זה אומר שפרשתי מהניהול האקטיווי של החברה לפני כארבע שנים, אבל סיטי היא ארגון שאני מרגיש חלק ממנו. אכפת לי מה קורה לסיטי, ולכן אני עושה שימוש בתפקיד שלי, אף שהוא אינו רשמי, כדי לעזור איפה שאני יכול".
סיטי היתה צריכה לשלם ריבית גבוהה במיוחד כדי לגייס הון לפני כמה חודשים. כיצד אתה מסביר זאת?
"סיטי שילמה ריבית של 7% על חלק מהגיוס שביצעה, וריבית של 6.5% על החלק האחר. הבנק הפסיד הרבה מאוד כסף בששת החודשים האחרונים, ולדעתי ההנהלה החדשה פעלה בחוכמה רבה כאשר ניגשה לגייס הון. גייסנו 34 מיליארד דולר, שזה יותר כסף ממה שיש ל-95% מהחברות בעולם. אני מאמין שהסכום הזה נותן לסיטי רשת ביטחון וגם הזדמנות למקד את החברה בתחומים שבהם יש פוטנציאל לגידול - ובמקביל כלים לחתוך פעילויות ללא פוטנציאל, פעילויות שגם לא היו צריכות להיות לקבוצה בעבר".
גם האשראי הצרכני ייפגע
מי אשם במשבר הסאבפריים? הבנקים? חברות הדירוג? הרגולטרים?
"יש הרבה אשמים. החוקים שעל פיהם התנהלו העניינים היו גמישים מדי. ניהול הסיכון היה גמיש מדי. הכסף היה זול ונגיש מדי. היו הרבה עסקות נדל"ן שהמערכת הבנקאית לא היתה צריכה לממן. כל זה יצר בעיה".
אז איך יוצאים מהבעיה?
"הפתרון הוא לזהות את כל מה שלא טוב - ולמחוק אותו. לאחר מכן אפשר לצאת לדרך חדשה ולהילחם בקרבות חדשים. אבל בינתיים יש עוד בעיה אחת שצריך לפתור, והיא מצבן של החברות שמבטחות את המשכנתאות ואת אגרות החוב המגובות במשכנתאות - חברות ה'מונוליין'. כרגע השוק במצוקה, ורואים את הבעיות מתפשטות למקומות אחרים. גיוסים של איגרות חוב נכשלים, אפילו של חברות וגופים יציבים, כמו ה-port authority של ניו יורק (רשות התחבורה של ניו יורק; א"א), בגלל חוסר היציבות של חברות ביטוח האשראי. דברים כאלה יוצרים עוד לחץ ומחריפים את המשבר. ולא פחות חשוב: כל האנשים בוול סטריט צריכים להפנים את חומרת המצב, ולהבין שהם צריכים לשתף פעולה. לא ייתכן שאנשים יאמרו שהמשבר לא נוגע להם. הכל מתחבר".
יש טענה לפיה ארה"ב צרכה בשנים האחרונות הרבה יותר מהיכולת שלה. האם המשבר יגלוש מהחברות בוול סטריט גם אל האזרח הפרטי, אל האשראי הצרכני?
"אין ספק שהאשראי הצרכני ייפגע - השאלה היא רק עד כמה. לדעתי חלק גדול מהתשובה תלוי בכלכלה העולמית. ארה"ב היא כבר לא חזות הכל. היא רק חלק מהכלכלה הגלובלית, ואני חושב שיש לה כיום רוח גבית מחלקים אחרים של העולם הנהנים מצמיחה מהירה.
"תראה למשל את סין ואת הודו, שגם אם לא יצמחו ב-2008 בשיעור דו-ספרתי, ודאי יצמחו פי כמה מארה"ב - ויקזזו חלק מהבעיות של אמריקה. ולא רק הן: יש עוד מדיניות שצומחות מהר. תראה אפילו מה קורה אצלכם בישראל. מנהלים ישראלים מביטים החוצה בחיפוש אחרי עסקים והזדמנויות חדשות. הצריכה הפרטית בארה"ב כנראה תיפגע, אבל אני מקווה ומאמין שבעזרת הדולר הנמוך תוכל ארה"ב להגביר את קצב היצוא שלה - וכך שאר העולם יוכל לקחת על עצמו חלק מהחולשה של הכלכלה והצרכן האמריקאי".
בוא נחזור לישראל. לפני כמה שנים, כשעמדת בראש הבנק, תיכננה השלוחה הישראלית של סיטי לפתוח פעילות קמעונית. נשכר מקום וגויסו עובדים - אבל ברגע האחרון הפעילות בוטלה. מדוע?
"בסופו של דבר חשבנו שנוכל לתת שירות טוב יותר ללקוחות שלנו בתחום העסקי, תוך ניצול העבודה שיש לנו פרישה בינלאומית גדולה יותר מלכל בנק אחר. ישראל הרי לא סובלת ממחסור של סניפי בנקים, והבנקים הישראלים עושים עבודה טובה בתחום הצרכני, לכן חשבנו שעדיף להתמקד בפעילות העסקית. היה לנו כאן מנהל מיועד לפעילות הזו, ושלחנו אותו לפתוח סניף במקום אחר".
בעבר היו לא מעט שמועות על אפשרות שסיטי תרכוש בנק ישראלי.
"אנחנו מכירים היטב את כל האנשים שמנהלים את הבנקים בישראל. חלקם היו חברים שלנו בשנים שבהן ניהלתי את סיטי, וחלקם חברים שלנו עד היום. באופן טבעי, חברים מדברים על כל מיני דברים - אבל מעולם לא היתה לנו תוכנית מעשית או משא ומתן מהותי לרכישת בנק בישראל".
קרנות השקעה לאומיות של מדינות מהמפרץ ומדרום-מזרח אסיה רוכשות עתה חלקים גדולים מהמערכת הפיננסית האמריקאית והאירופית. אתה לא חושש מהשתלטות על מרכזי הכובד הפיננסיים המערביים?
"התשובה היא שלילית לחלוטין. ראשית, לאף אחד מהם אין יותר מ-10% בהון המניות של הגופים שבהם הושקע הכסף, ולאף אחד מהם אין כיסא במועצת המנהלים. אף אחד לא מזכיר או מדבר על שליטה. שנית, אם אנחנו במערב מדברים על עולם פתוח ועל זרמי הון פתוחים, הרי שזוהי דרך דו-סטרית. אם אנחנו רוצים למכור מוצרים ושירותים למדינות ערב ומדינות המזרח, ואנחנו רוצים לקנות מהם - אנחנו צריכים אפשר להם להשקיע בכל מה שהם חושבים שכדאי להם להשקיע.
"ההתפתחות של הקרנות הלאומיות היא דרמטית, וכאשר רואים מה קורה למחיר הנפט, אני מעריך שהן ימשיכו לגדול. מגיע להן להשקיע את הכסף הזה, ולא חשוב אם זו מדינה מאסיה או מהמפרץ או מהמזרח התיכון.
"הרי גם אתם הישראלים רוצים שיתנו לכם להשקיע באמריקה. כאשר אני מביט מהחלון של המשרד שלי, מה שאני רואה זה את בניין הפלאזה, השייך לאיש עסקים ישראלי (יצחק תשובה; א"א), ואת הבניין של משפחת עופר. כולם ישראלים, וראוי שלכולם יתאפשר להשקיע באמריקה. כל עוד קובעים את 'חוקי הדרך' וכולם יודעים מראש מהם כללי המשחק - היחס לקרנות הלאומיות צריך להיות כמו לכל משקיע אחר. אם רוצים חוקים אחרים, אמריקה צריכה להיות מוכנה לא למכור ולא לקנות מוצרים ממדינות אלה".
בשנים האחרונות נוצרו מאות מיליארדרים ומיליונרים חדשים, שעשו את הונם מקרנות גידור ומניהול כסף של אחרים. האם זו תופעה שמשנה את האופי של וול סטריט?
"זה נכון, הרבה אנשים עשו הרבה כסף מקרנות גידור וניהול מאגרי כספים אחרים. אני אמנם חושב שחלק מהסכומים שהם מקבלים גבוה מדי, ואני גם חושב שהעובדה שהם נהנים מתנאי מס טובים משל ענפים אחרים אינה חיובית, אבל קרנות הגידור מביאות לשוק נזילות ותחכום שלא היו קודם. אין לי בעיה עם העובדה שאנשים שמספקים שירות מקבלים תגמול. אם אנשים לא היו מרוצים מהשירות הזה - הם לא היו מפקידים בידיהם את כספם".
שיתוף פעולה אזורי בין בית החולים רמב"ם לקטאר ואבו דאבי
>> "כיום תחום הרפואה הוא גלובלי, אנשים הרי נפגעים ממגפות בכל בעולם, וראינו את זה במקרה של הסארס. אנחנו בקורנל רואים את הרפואה בארה"ב כמשהו שאפשר לייצא, ולהביאה למקומות שצריך אותה" - כך אומר ד"ר אנוטוניו גוטו, דיקן בית הספר וייל לרפואה של אוניברסיטת קורנל, שהגיע לישראל עם סנדי וייל.
"יש לנו ניסיון רב בזה", מספר גוטו. "כ-40% מהתלמידים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל לומדים במהלך התואר בקורסים מחוץ לארה"ב. אנשים שלנו נסעו לטהיטי, טיפלו באיידס ובדקו נגיפים חדשים בכל מיני מקומות בעולם. יש לנו שיתופי פעולה בברזיל, שם הסטודנטים חוקרים נגיפים טרופיים, ובמדינות אפריקה. בטנזניה פתחנו מרכז רפואי ובית ספר ללימודי רפואה על שם סנדי וייל".
מנכ"ל בית חולים רמב"ם, פרופ' רפאל ביאר, אמר כי "וייל התרשם מהמודל של רמב"ם כבית חולים אסטרטגי לאזור הצפון ומהיותו קמפוס הכולל גם את בית הספר לרפואה של הטכניון, שממנו יצאו מספר ניכר של טכנולוגיות והצלחות רפואיות חדשות".
לדברי ביאר, הקשר נוצר כתוצאה משיתוף פעולה בין רופאי רמב"ם ורופאי קורנל. הוא מספר כי וייל התעניין במיוחד ברעיונות ובתוכניות ליצור שיתוף פעולה בין-אזורי בין רמב"ם למרכזים רפואיים במדינות ערב: "נגעה ללבו ההזדמנות ליצור שיתוף פעולה רפואי, מחקרי ומקצועי עם מדינות ערב - כולל לטובת שלום אזורי".
וייל עצמו, אשר תורם מיליוני דולרים לבתי חולים ומרכזים רפואיים בארה"ב וברחבי העולם, הוסיף כי "אחת ההצלחות הבולטות שלנו היא בנסיכות קטאר. פגשנו את האמיר של קטאר ויחד אתו יצרנו סידרה של מוסדות בעיר דוחה ללימודי רפואה, תקשורת, הנדסה ועוד. רמת הסטודנטים בהם אינה נופלת מרמת הסטודנטים בניו יורק. מכאן אנחנו טסים לירדן, אבו דאבי ואז לקטאר, ובכל המקומות ננסה לחזק את הקשר המקצועי של המדינות האלה עם בית החולים רמב"ם בחיפה".
סנדי וייל: "הדולר הנמוך יסייע לכלכלה האמריקאית לצאת מהמשבר"
איתן אבריאל
26.2.2008 / 7:40