מדי פעם אני מוצא את עצמי מרחם על אהוד אולמרט. להתעסק כל שבוע עם איום פרישה חדש של ש"ס, זה באמת יכול לשגע. להישען, מחוסר ברירה, על שותף כה בוגדני, זה באמת מתסכל. להיכנע כל פעם מחדש לסחיטות התקציביות של המפלגה החרדית, זה באמת מרגיז. אבל אלי ישי וש"ס מתמחים באיומים ובסחיטה. זה השדה הטבעי שלהם. השבוע הם הגישו איום חדש: אם אולמרט לא יגדיל את קצבאות הילדים, הם יפרשו מהממשלה. ישי רוצה לבטל את הקיצוץ שביצע בנימין נתניהו בקצבאות ב-2003. קיצוץ שהוא חלק מהמדיניות החדשה של מעבר מקצבאות לעבודה. הקיצוץ יגרום, בהדרגתיות, להשוואת קצבאות הילדים - כך שכל ילד יקבל קצבה זהה, בלי קשר למיקומו במשפחה.
אבל ישי רוצה לחזור לימים הטובים של 2002, כאשר הקצבאות המריאו, החל מילד החמישי ואילך, לרמה של 855 שקל בחודש, לעומת הקצבאות לילד הראשון והשני שהיו 171 שקל בלבד. ישי רואה בדאגה את הירידה בפריון במגזר החרדי, ואת הנטייה של חלקים בציבור זה לצאת לעבודה - בכל זאת, למרות כל הלחצים. הוא מנמק את דרישתו להגדלת הקצבאות, במספר הגבוה של עניים שיש אצלנו.
אך באותה נשימה מקדש ישי את ערך אי העבודה בחברה החרדית - כדי שצעירים חרדים לא יוכלו להרוויח, וכך לצאת ממעגל העוני ולא להזדקק ל"הישגים" שלו. הוא דואג שהם לא ילמדו אנגלית, מתמטיקה ומדעים בישיבות, וכך יישארו בבורותם, נסמכים על שולחן פרנסי ש"ס.
לפני שבועיים איימה ש"ס שאם תהיה התקדמות במשא ומתן עם הפלשתינים, כאשר הם ממשיכים לירות קסאמים של שדרות, הם יפרשו מהממשלה. קודם לכן הם איימו שאם שרת החוץ ציפי לבני תדבר עם הפלשתינים בסוגיית חלוקת ירושלים, הם יפרשו. בינתיים אולמרט מנסה לקנות אותם בכסף. לפני כעשרה ימים הגיש האוצר לוועדת הכספים העברה תקציבית של 475 מיליון שקל לש"ס. ההעברה התקציבית אושרה כחלק מהאתנן הפוליטי שהולך למוסדות תורניים ולבחורי ישיבה.
האם שר הרווחה יצחק הרצוג הצטרף למשימה הקדושה של השארת ש"ס בממשלה, כדי שהממשלה לא תיפול, והוא עצמו יישאר שר? בכל מקרה, הוא היה זה שהגיש הצעת חוק לוועדת השרים, לפיה יורחבו סמכויות בתי הדין הרבניים כך שיוכלו לדון גם בנושאים אזרחיים כלליים, בהסכמת הצדדים. זה היה רצונה של ש"ס, ומדובר בבתי דין שפוסקים לפי דין תורה אורתודוקסי ושמרני. לא לפי חוקי הכנסת.
הוועדה אישרה את הצעת הרצוג, ורק צדיק אחד נמצא בסדום - דניאל פרידמן, שר המשפטים - שהתנגד להצעה. הרעש הציבורי שקם גרם לזעזוע במפלגת העבודה, ושר החקלאות שלום שמחון הגיש השבוע ערר לוועדת השרים, כך שהדיון בממשלה נדחה.
ראוי להזכיר שלפני שמונה שנים היה הרצוג חבר בוועדת טל, שהמליצה למסד את האפליה בין דם לדם. הוועדה איפשרה לחרדים "שנת הכרעה", וכך הפכה את ההשתמטות מצה"ל ללגיטימית. הוועדה הכשירה את שרץ האפליה, והרצוג הצביע בעד.
אולמרט חושב שהוא יצליח להחזיק את ש"ס לימינו, אבל הוא לא יצליח. ש"ס מתמחה בבגידה. היא משענת קנה רצוץ. היא תפרוש מהממשלה ברגע הקובע, בדיוק כמו שעשתה לאהוד ברק ולנתניהו.
כביש 431 כמשל
אתמול קיימה מע"צ את הכנס השנתי שלה בסימן 60 שנה למדינה ו-87 שנה למע"צ. משתתפי הכנס הסכימו שהמדיניות הנוכחית, שבה מע"צ הוא גוף מתכנן ומפקח שמעביר עבודות לגורמי חוץ, היא המדיניות הנכונה. המגזר הפרטי יעיל יותר, מהיר יותר, וגם עומד בזמנים. כך שבשורה התחתונה, התשואה למשק גבוהה יותר.
כדוגמה למצב בשטח, סיפר מנכ"ל משרד התחבורה, גדעון סיטרמן, שכביש 431 שאמור לחבר בין כביש 6 לכביש החוף, נבנה בחלקו על ידי המגזר הפרטי ובחלקו על ידי המגזר הציבורי. ומה קורה? החלק הפרטי יהיה גמור חצי שנה לפני המועד. החלק הציבורי יגיע באיחור של שנה. לפחות.
סיטרמן טען שיש להוציא למגזר הפרטי ביצוע של כל פרויקט שיש לו תשואה חיובית של 12% לפחות, וכך להביא להגדלת התל"ג. זה נשמע טוב, אך עמית לנג מאגף התקציבים באוצר צינן את התלהבותו. לנג אמר שתמיד יש מגבלת תקציב, וגם "פרויקטים טובים" נוטלים מיליארדים מהתקציב. הרכבת התחתית בתל אביב, למשל, תעלה 11 מיליארד שקל, אך תחייב את הממשלה להשקיע בה 9.5 מיליארד שקל מתקציבה.
כלומר, עוד לא הגיעו ימי המשיח. הוויכוח העתיק בין האוצר למשרד התחבורה צפוי להימשך.
